A Physical Body Vs. a Divine Soul גוף גשמי מול נשמה אלוקית

איך ניתן לחבר ולתווך בין שני ניגודים כה גדולים ובכך להצליח לחיות חיים רוחניים לכל אורך החיים בעולם הפיזי שבו אנו נמצאים.

בספר התניא לאדמו”ר הזקן, מייסד חסידות חב”ד, פרקים א’ וב’, מבואר שלכל יהודי יש שתי נפשות:

האחת, הנפש האלוקית שהיא חלק מהקב”ה ובעצם מוכרת גם בשם “היצר הטוב”, והיא נותנת את החשק והרצון לתורה ומצוות.

מאידך, השניה, הנפש הבהמית שהיא מוכרת גם בשם “היצר הרע”, שהיא מעוניינת בצרכי הגוף בלבד – לאכול, לשתות, כל דבר שטוב לגוף הגשמי.

הנפש הבהמית, בשאיפה שלה לחומריות מונעת מהנפש האלוקית להגיע להישגים שלה ולהתקדם בעבודת הבורא.

בעבר, שיטת הטיפול ביצר הרע – הנפש הבהמית, הייתה על ידי שבירת הגוף. זאת אומרת, תעניות (צומות), גלגולי שלג וכו’ – דברים ששוברים את הגוף ומכניעים את הנפש הבהמית לנפש האלוקית.

כך הייתה דרך שנים רבות עד לתקופת הבעל שם טוב. הבעל שם טוב, אבי באות תורת החסידות, חלל מהפך בחשיבה הנ”ל.

גישתו של הבעל שם טוב (היום יום כ”ח שבט) התבססה על הפסוק “כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו” (שמות כג:כה).

וכך פירש הבעל שם טוב:

“כי תראה” – כשתסתכל ותתבונן היטב

“חמור” – החומר, שזה בעצם הגוף שלך

“רובץ תחת משאו” – נופל מהשליחות שלו, שהיא לעבוד את ה’ ולקיים מצוות והוא אינו מעוניין בכך.

“וחדלת מעזוב לו” – חשבת אולי להפסיק “לעזוב לו” – לקיים את שליחותו אלא לשבור אותו ע”י תעניות וכו’

“עזוב תעזוב עמו” – לא זו הדרך, אלא לעבוד עם הגוף בצורה של לזכך ולעלות אותו ולא ע”י שבירה בתעניות וכו’

לסיכום, דרך החסידות היא, לתת לגוף את מה שהוא צריך מצד אחד, ז”א לא לפגוע בבריאותו ובצרכיו הבסיסיים ומצד שני, להעלות אותו לקדושה שיעבוד את ה’.

בעקבות שיטה זו, הנפש הבהמית “פיתח שיטת נגד”. היא עושה את עבודתה נאמנה. זה מתבטא בניסיונותיה לבלבל את האדם.

לדוגמא,
1. לגרום לבן אדם להאמין שהוא לא מסוגל וכך יתייאש מראש.
2. עצלנות – הבן אדם יתעצל גם כשהוא יודע שהוא מסוגל.
3. לבלבל אותו עם נסיונות / לגרום לו מרירות ועצבות במקרה שנפל בהם.
4. להטריד אותו בטרדות פרנסה
5. למקרה שהבן אדם הצליח להתגבר על היצר בהרבה דברים, לגרום לו לתחושת סיפוק וכך לא ירגיש צורך להתקדם עוד.

ע”י כל הדברים הנ”ל, היצר גורם להפסקת הפעולה של זיכוך הגוף לעבודת ה’.

לכל שיטת פעולה של היצר הרע, יש שיטת פעולת נגד על מנת להתגבר עליו.

1. חוסר אימון עצמי – מובא בספר המאמרים יידיש תש”א – תש”ה של האדמו”ר הריי”ץ, הרבי הקודם של חב”ד, על דברי הגמרא “אין הקב”ה בא בטרוניא על בריותיו ואינו מבקש אלא לפי כוחן” (תלמוד בבלי עבודה זרה ג’ סע”א), שלא מדובר שבן אדם יעשה את מה שהוא חושב שהוא מסוגל וכל השאר לא שייכים אליו כי הקב”ה לכאורה לא דורש זאת ממנו, אלא שכל מה שהקב”ה דורש ממנו, יש לו את היכולת לעשות.

2. עצלנות – ע”י שמגבירים את הזריזות. הרבי מליובאוויטש כותב במכתב (אוצר אגרות קודש עמוד 177) ומצטט את התניא, שער הייחוד והאמונה של האדמו”ר הזקן (הרבי הראשון בשושלת חסידות חב”ד) שהאדם צריך להתבונן איך היה מתנהג אילו מלך גדול היה ניצב ומסתכל עליו, הרי לא היה מתעצל לשנייה. ע”י שיתבונן ויתעמק בזה, זה יגביר אצלו את מידת הזריזות ויבטל את מידת העצלנות. מעלה מיוחדת נוספת של מידת הזריזות, מוזכרת בתניא, אגרת הקודש כ”א שכל המעלה של אברהם אבינו שמוזכרת לדורות מסיפור עקדת יצחק, זה לא הניסיון עצמו של להקריב את בנו יחידו יצחק להקב”ה, אלא העניין של “וישכם אברהם בבוקר” (בראשית כב:ג), שהזדרז לקיים את מצוות בוראו למרות שידע בדיוק לקראת מה הוא הולך.

3. בלבול ומרירות – הרבי מליובאוויטש כותב במכתב (אוצר אגרות קודש מכתב לאורי צבי בונין תשכ”ג) על הפסוק הנ”ל “אינו מבקש אלא לפי כוחן” שניתן ללמוד מזה, אומר הרבי, שאם הקב”ה מבקש ממך לעמוד בניסיון, יש לך את הזכות ואת החובה לעמוד בזה כי “אינו מבקש אלא לפי כוחן”. הקב”ה נותן לנו את הכוח הדרוש לעמוד בכל נסיון שהוא מציב בפנינו.
ועוד, כתוב בתניא פרק כ”ט, בנוגע למחשבות זרות שמפריעות לו בעבודת ה’, שאם יש מחשבות זרות, סימן שהנפש האלוקית בעליה ולכן באופן אוטומטי גם הנפש הבהמית עולה. וכן לענייננו, אם יש ניסיונות זה מכיוון שיש עליה של הנפש האלוקית.

4. טרדות הפרנסה – “מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה”(שיר השירים ח:ז)
בחסידות מוסבר שעניין של מים זה טרדות הפרנסה המסוגלות להפריע בעבודת ה’ אך עם העבודה הנכונה, לא מצליחות. וכך מוסבר במאמר חסידי ד”ה “מים רבים” תשל”ח (ספר המאמרים מלוקט א’) שטרדות הפרנסה מגיע מזה שהוא לא מאמין ש”ברכת ה’ היא תעשיר”(משלי י:כב) – כל פרנסתו מגיע מהקב”ה ולכן אם יחזק את האמונה שכל פרנסתו היא אך ורק ברכת ה’, ממילא לא יהיה לו טרדות של פרנסה. מסופר על החסיד ר’ בנימין קלצקער, חסיד של האדמו”ר הזקן, שהיה סוחר עצים. כשהיה עורך את מאזן החשבונות בסוף כל חודש, היה מגיע לשורת הסיכום של הרווח שלו, היה חושב לפתע על חסידות והיה רושם בסה”כ את המילים “אין עוד מלבדו”. כששאלו אותו, איך אפשר לחשוב חסידות באמצע מאזן חשבונות? ענה, “בתפילה לחשוב על מאזן חשבונות, אין בעיה, אבל במאזן חשבונות לחשוב על חסידות, פתאום יש בעיה? (שיחת פרשת במדבר תשי”ב – תורת מנחם חלק ה’ 208).
מכאן רואים שכאשר שקועים ובטוחים שהפרנסה מגיעה מה’ יתברך, אז יכולים אפילו באמצע מאזן חשבונות לדכא את היצר הרע המוטרד, ולחשוב על הקב”ה וכך מבטיחים ש”ברכת ה’ היא תעשיר”.

5. סיפוק עצמי – כתוב במאמר “לא תהיה משכלה” (תורת מנחם תשי”ב חלק א’) שכתוב “את מספר ימיך אמלא” (שמות כג:כו). הקב”ה ממלא לנו את הימים בשליחות שלו, לזכך את הגוף בלעבוד אותו. אם כל היום, טרודים בשליחות, אין זמן לחשוב באיזה מדרגה נמצאים וממילא אין מקום לסיפוק ושביעת רצון עצמית. כפי שמובא בספר היום יום ל’ סיון שעניין של סיפוק ומידת “שמח בחלקו” בגשמיות זה מעלה גדולה ביותר וכך עולה מעלה מעלה בעבודת ה’, אך ברוחניות זה החיסרון הגדול ביותר שעל ידו רק נופל.

לסיכום, הדרך הנכונה לעבוד את הקב”ה בעולם הזה, היא לדעת שיש לנו את הכוח להתגבר על כל המכשולים הטבעיים, שהכול מגיע מאת הקב”ה. אם נקיים כל מצווה בזריזות ובלי שום עצלנות, וגם כשנצליח לעבוד את ה’ בצורה הנכונה, צריך לזכור לא להיות מסופק ברוחניות אלא “את מספר ימיך אמלא” – לזכור שתפקידינו היא למלא את הימים שלנו בשליחות המוטלת עלינו לעבוד את ה’ בעולם הזה הגשמי דווקא ע”י זיכוך החומר הגופני ולא ע”י שבירתו. כך נבנה להקב”ה דירה בעולמות התחתונים דווקא, כרצונו הטוב בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.