Understanding and Dealing with Eventsבחשיבה, בהסתכלות, בהבנת המאורעות ואופן הטיפול בהן
Essays 2018 / Personal Growth
כשאתם פותחים את העיתון היומי מידי בוקר, אתם מודעים לכך שהנכם עומדים להיחשף לפרשיות מתוחות, לצרות ומצוקות, לטרגדיות ואסונות, שיביאו אל לבכם צער נוקב, עצב עמוק, תסכול וכעס.
כי אלו הם החיים, והעיתון הוא בבואתם.
העולם מלא וטעון בקשיים ומצוקות המתרגשים חודשים לבקרים, ובני האדם ברבבותיהם רודפים בהולים אחר פתרונות, מנסים בכל כוחם ומרצם להילחם בבעיות ולמגר את הקשיים.
אך דומה שקל יותר לייבש את האוקיינוס מלמצוא מוצא משלל בעיות היקום, כי הרי ההתרחשויות השליליות הן בבחינת כים נגרש כי השקט לא יוכל.
אז אולי הגיע הזמן לשנות משהו בנו.
בחשיבה, בהסתכלות, בהבנת המאורעות ואופן הטיפול בהן.
בורא העולם ברוב רחמיו וחסדיו ראה בעוניינו ושלח אלינו, לדור הכי אחרון מסר מכונן, באמצעות דברי הצדיקים המנחים אותנו בטח במהלך חדשני ומפתיע, הנובע מרעיון חסידי, המלמדנו כיצד נתמודד עם כל סוגי הקשיים הבאים לפתחנו, על ידי גיוסם לכוחותינו והפקת המירב והמיטב מהם לצרכנו.
בדור ההיי טק, דור בו הטכנולוגיה כובשת מהר ובטוח כל חלקה טובה ומשתלטת על כל תחום ומתחם, פעולות מורכבות נעשות בלחיצת כפתור, ידיעות מועברות מקצה העולם אל קצהו בחלקיקי שניות, ומאכלים גסטרונומיים מוכנים נגישים בהבזק רגע, הרי הקשיים והבעיות שאנו נקלעים עדיהם, מעיקים ומכבידים עלינו נואשות יותר מאי פעם, מפני שהתרגלנו לקבל הכול כאן ומיד. אז אנו מנסים להשיג פתרונות מקומיים קוסמטיים. לבעיה בריאותית תרופות פלא, לדילמה חינוכית שיטות מהפכניות ולקשיי פרנסה השקעות סטארט אפ שבן לילה היו ובן לילה אבדו.
וזוהי הבעייתיות בהן. בכולן.
הן עלובות ותלושות כצל עובר וכאבק פורח וכחלום יעוף.
לכן הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש. לדעת שיש דרך אלוקית, אמינה, בטוחה, שלעולם איננה מאכזבת.
והנה היא לפנינו, מובאת בשיחות קודשו של האדמו”ר השביעי משלשלת חב”ד ליובאוויטש, ממתינה לנו שניקח וניישם אותה בכל קושי אפשרי, ונצא לדרך חדשה, מוארת ומבטיחה.
הרבי מביא בשיחה לי”ב תמוז תשמ”א את דברי הגמרא שדוד המלך נענש על כך שהתבטא “זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי”.
המפרשים מבארים שהמילה זמירות היא דו משמעית.
משמעות אחת הינה שירה, זימרה, ומשמעות שניה הפוכה הימנה, היא זמירה. קצירה. כמי שמזמר את הכרם.
חוק הוא מושג קשה. מין עול שנוחת עלינו בלי סיבה והסבר.
אומר הרבי, שהתביעה כלפי דוד המלך היתה, שהוא התייחס אל החוקים, אל הקשיים, באופן של זמירה, משמע קיצוץ.
ובלשון הזהב שלו הוא ממשיך ומבהיר “ישנו אופן נעלה יותר, שזהו הענין ד”הוי’ לי בעוזרי” היינו שאופן העבודה אינו לזמר עריצים, אלא באופן שעושים מהם עזרים ומסייעים.”
השיטה הזו אומרת, שכל קושי שמתעורר, אל לנו להילחם בו. אל לנו לדחות אותו, לקצץ ולזמר אותו. אנו צריכים להבין שהוא נשלח אלינו מבורא עולם באהבה רבה, על מנת שנרתום אותו למען הצלחתנו.
כדי להבין טוב יותר את הרעיון המופלא הזה, נביא סיפור עם, שכידוע חכמה בגויים תאמין, ובעזרתו נסבר את אוזננו במהות העניין.
לאיכר אחד היה חמור חרוץ ונאמן. שנים רבות שימש החמור את האיכר במסירות ובנאמנות.
יום אחד נפל החמור לבור עמוק. ניסה האיכר לחלצו בכל דרך אפשרית ולשווא.
שכניו שהצטרפו למאמצים, ונוכחו לראות שאין כל דרך להצילו, יעצו לו לקבור את החמור חיים, כדי לקצר את מותו האכזרי.
בלית ברירה קיבל האיכר את עצתם המצערת והחל בעזרת שכניו לעפר את החמור בעפר.
החמור לא האמין למראה עיניו. הוא הוצף ברחמים עצמיים: כל חייו הוא הקריב עצמו למען אדוניו, ועבדו באמונה ביום ובליל, בחורף ובשרב, וזהו גמולו על מסירותו.
העפר נערם על גבו של החמור האומלל, והאיכר ושכניו ממשיכים למלא את הבור בעפר.
לאחר עבודה מאומצת וממושכת, כשהבור עומד להתמלא, צץ לפתע ראשו החמורי של החמור בפתח הבור, והוא יצא ממנו צוהל ונוער.
משנרגעו האיכר ושכניו מבעתתם ומהפתעתם, נפנו לחשוב הכיצד ארע הנס, והבינו שכל חופן עפר שנכנס אל הבור על מנת לקבור את החמור, שימש לו כנדבך לעלות עליו ולצאת החוצה.
כשמגיעים עלינו קשיים, אפשר להילחם בהם. אפשר להתמסכן בגללם, אבל זה רק ישקיע אותנו עמוק יותר בתוך הקושי. הדרך האלוקית היא להשתמש בכל בעיה, בכל צרה, כדי לעלות על גביה, למנף את עצמנו באמצעותה.
ניקח, לדוגמה בעיה קלאסית של פיטורים. בעיה שחוצה מגזרים, יבשות דתות ושכבות סוציואקונומיות. זה קשה. זה פוגע ומצער.
אז אפשר להפעיל לחצים וקשרים וכעסים ותסכולים כדי לחסל את הבעיה, אבל הכלל הוא שבחיים אל תהיה צודק, תהיה חכם. והחכמה אומרת למפוטר: תשתמש בפיטורים כדי לקדם אותך. להגביה אותך.
אולי תשתמש בכספי הפיצויים כדי ללמוד מקצוע שתמיד חלמת ולא יכולת.
אולי בגלל הפיטורים תעבור דירה למקום שייטיב עמך ועם משפחתך עשרת מונים.
ואז תגלה שהפיטורים לא היו כישלון כי אם הצלחה. לא בעיה אלא פיתרון.
אפילו בקושי נורא כמחלה. המשימה האלוקית שלך למענך, היא להעביר את המחלה לצד שלך. לגרום לה לשרת אותך כדי להתרומם בזכותה.
פעמים רבות המחלה גורמת לאדם לעצור את מרוץ החיים, ולהקשיב לאני הפנימי שלו, לחיים האמיתיים, ולמלא את מבוקשם.
פתאום רואים שהמשפחה היא העיקר והעסקים הם הטפל, ומבלים יחד עם האהובים והיקרים ונהנים כפי שלא נהנו מעולם. ואז מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת, שאלמלא המחלה, לא היו מגיעים לשלמות המשפחתית הזו לעולם.
גם האדמ”ר הזקן בספרו הקדוש התניא חלק א’ כ”ו מביא את אותו רעיון במילות קודשו ואומר “ומה שכתוב (משלי יד כג( בכל עצב יהיה מותר פירוש, שיהיה איזה יתרון ומעלה מזה – הנה, אדרבה, מלשון זה משמע, שהעצב מצד עצמו אין בו מעלה, רק שיגיע ויבא ממנו איזה יתרון.”
כלומר, כל עצב שבא עלינו הוא שלילי אם מתייחסים אליו כערך מוחלט. אבל בכוחנו וביכולתנו להצמידו לערך חיובי ולהשתמש בו לתועלת. ליתרון.
הרי ההתרחשויות כבר קיימות. אין לנו כל שליטה עליהן.
החלק שעליו יש לנו שליטה הוא איך נבחר להתנהג בהתרחשויות האלו. את אורכם של החיים קובע בורא העולם. את עומקם וגובהם קובעים אנו בעצמנו.
כמה חבל להותיר את העצב כמות שהוא, אם אפשר להשתמש בו ולתעל אותו לתועלתך.
ישנו משפט ידוע שהתפרסם על ידי סנטורבשם ג’יימס וואטסון מאינדיאנה.
If you can’t beat them, join them.
אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם.
אמנם דבריו אלו נאמרו בהקשר פוליטי, אבל הפסיכולוגיה המודרנית דוגלת גם היא באסכולה זו, למרות שאיננה עומדת במבחן התוצאה.
לשיטתם, כל קושי שמגיע אליך, נסה להילחם בו, ואם אינך יכול, היכנע לו.
לפי הדרך האלוקית שנידונה לעיל, רואים עד כמה מבורכים אנו בשיטה האלוקית שהתוו לנו מאירי דרכנו, שמפריכה לחלוטין את השיטה הפסיכולוגית הזו, שכן דרכנו שוללת מכל וכל כניעה לקושי. דרכנו שואפת לצרף את הקושי אלינו.
אמור מעתה אם אינך יכול לנצח אותם, צרף אותם אליך.
כאן טמון ההבדל בין השיטות. לא לכניעה ומגינת לב, רק שליטה והרחבת הלב.
לא להיות קורבן הנסיבות, אלא להשתמש בנסיבות לטובתך.
השיטה הזו איננה כפתור “הפעל”. יש צורך בהרבה כוחות נפש ושאר רוח להשתמש בה בזמן אמת, אבל כשתתרגלו לדרך החשיבה הזו, שכל קושי הוא מדרגה וכל צרה היא קרש קפיצה, תלמדו לאהוב את הקשיים ולחבק אותם, והשימוש בשיטה המופלאה הזו יבוא מאיליו, ותרגישו כל כך משוחררים וכל כך עשירים עם הקשיים שלכם ובעיקר בגללם, עד שתרצו לעמוד במרכז הטיימס סקוור בניו יורק או בשדרות השאנז אליזה בפריז ולהכריז ולהודיע לכל באי עולם כמה נפלאים הם הקשיים וכמה מיטיבים הם.
אז בפעם הבאה, כשצרה או מצוקה מתדפקות על דלתכם, אל תתעלמו. אל תנעלו את הבריח ותתחפרו מתחת לשמיכה. גם אל תדחפו אותה ותזרקו עליה אבנים. רק תפתחו לה בנעימות את הדלת לרווחה, שבו עמה מתוך הבנה וידיעה ברורה ובהירה שהיא כאן בחמלת השם עליכם על מנת לעזור, לקדם, להשביח.
חשבו במה היא יכולה לעזור לכם. איך תוכלו לטפס על גביה כדי להגיע לחלונות מוארים שמעולם לא הגעתם עדיהם.
כי כך לימדנו הרבי. כל קושי, כל חוק, יש דרך נעלית להתמודד איתו. דרך העבודה היא לא לקצץ אותו, אלא להיעזר ולהסתייע בו. לדעת שבאופן הזה יהיה השם בעזרנו כמאמר הכתוב המוזכר בשיחת הרבי השם לי בעוזרי על ידי הקושי ששלח לנו, שמכל חשיכה נחלץ חושים ונצא מכל מיצר מחוזקים ומורווחים כפליים לתושיה, לא בזמירה אלא בזימרה.