Is it Dark in Here? ?חשוך פה

א. פרולוג.

מי הוא האיש אשר לא חש בחייו את אותה ההרגשה של כשלון, אי וודאות וחוסר בביטחון עצמי – אשר כל זה נכלל תחת קורת גג אחת והוא היאוש. מצב זה הינו מצוי בכל חלקי ושטחי האדם. האם התעוררת בבוקר והתחושה היחידה שמילאה אותך היא, שהעולם הוא מקום הכי גרוע ורגש השנאה ואפס הסיכוי לשינוי וחוסר הסיפוק מכל דבר שאתה עושה מציפים אותך? שכל כך השקעת להתקבל לעבודה או להצליח במבחן ובסוף לא השגת את שרצית? חשבת לתקן את חיי הזוגיות או לתקשר בצורה נכונה עם ילדיך ולפועל הנך רק נכשל שוב ושוב? וכהנה רבות, כל אחד לפי מעמדו ומצבו.

אדם החווה יאוש, הוא כלי נשבר נפול ברוחו ומאבד את תחושת היכולת, כאילו נלקח ממנו כל הרצון לעשות ולפעול, מאחר ובכל מצב אינו מאמין שכוחותיו ורצונו מספיקים לפעול את העניין, אם בכלל קיימים כאלו כוחות…

אז מהו באמת היאוש ובשביל מה הוא קיים? האם ישנו עניין בכך שהאדם מרגיש “לא יוצלח”, או שיש דברים בגו, ואולי צדקו דבריו של סופר ידוע(1) באומרו (בציניות אמנם . .) “אבדנו את התקווה, אסור לאבד את היאוש…”.

דרך העולם היא, שאנו נוטים לחשוב שאין חשיבות ממשית בטיפול ביאוש מאחר והוא דבר החולף, ורק בשלב היותר מתקדם שלו – הידוע בשמו, דיכאון – שמים לב לנחיצות בדבר, מאחר ואז נראה במוחש שהמצב מאוד גרוע. אך למה לחכות שהמצב יתדרדר, אם אפשר לטפל בטיפול רפואי מונע, וכך נמנע ממנו ומהסובבים אותנו כאב וצער מיותר?

מאמר זה הולך לעסוק בשלבי היאוש בחיי האדם ולנסות לראות ממה נובע היאוש ואיך אפשר להתמודד אתו על פי שיטת החסידות, ומבוסס בעיקרו על מאמר של אדמו”ר הקודם “בראשית ברא” – תרפ”ד.

האדם מבונה מחושים וכוחות, שכל ומידות, רצון ותענוג. כל אלו הינם חלק בלתי נפרד ממנו, וכולם יחד יוצרים אפשרות לאדם לחיות – לראות, להרגיש ולהבין את הנעשה סביבו.
מכך ניתן להסיק שכוונת כל פרט בגוף האדם היא להראות את דרך החיים ולמלאות את רצונו העיקרי – לחיות.

אך כאן יכול האדם המיואש לעלות על שאלה(2): אם כל כוונת האדם היא הרצון לחיות מדוע אם כן ישנם רצונות אחרים המפריעים לרצון עיקרי זה, כגון: לאכול דברים המזיקים לבריאותו וכדומה? מדוע בהמה מיד כשנולדה פוחדת מהאש, ואילו תינוק שנולד אינו מודע לסכנה שבדבר? האם זהו “דפקט” בייצור או שאולי ישנו משהו המכסה ומסתיר על רצון האדם להיות טוב? אמנם האדם הינו יצור חושב הלומד מסביבתו אך מה לגבי האינסטינקטים החייתים שלו האם הם אינם משחקים תפקיד חשוב?

בשלב זה(3), התשובה המתבקשת היא, שהאדם בנוי משני צדדים – הטוב והרע. רצון הטוב הוא להראות לאדם את הדרך הישרה, הדרך בה יחיה בצורה טובה. ואילו הצד הרע, רצונו להכשיל ולהסיר אותו לדרך שלא ידועה אחריתה.

ב. הטוב והרע בהיסטוריה.

העובדה(4) שהפרדוקס הזה שטוב ורע קיימים באדם, היא ביטוי אחד מיני אלף שאפשר למצוא בכל פרט בעולם: בכל דבר יש דבר והיפוכו כעין שני צדדים למטבע, ולדוגמא אור וחושך, יום ולילה, ארץ ושמים, יבשה וים ועוד כהנה רבות.

זוהי תנועה קיימת בכל פרט בעולם ונקרא בלשון החסידות בשם רצוא ושוב: התנועה להתקרב למעלה והתנועה של ירידה למטה. תנועות אלו קיימות גם בנפש האדם תנועה לרצות להתעלות והתנועה לרצות להתגשם. וכך גם הטוב והרע קיימים כחלק מתנועה זו.

אלא שאם נתבונן בהיסטוריה ניתן לשים לב לשינוי שנעשה בפעם הראשונה בה האדם עבר על רצון הבורא – חטא עץ הדעת.

המושג רע היה קיים גם לפני החטא, אך היה נפרד מהטוב כמו שאור וחושך לא שייכים אחד לשני ואפשר להבדיל ביניהם, וכך גם בשאר הפרטים הנ”ל, כך גם הטוב והרע היו מופרדים אחד מן השני. וכמו שבאור וחושך על ידי כך שהם נפרדים, יש להם היכולת לראות ולהבין את היתרון שבאור ולכן רצון האדם הוא לחיות באור דווקא – כן הוא גם במציאות שהיתה קיימת אז, שהטוב היה נפרד מהרע – ידע האדם להבחין ביניהם ולבחור בטוב מכיוון שראה את מעלתו על פני הרע.

אך לאדם ניתנה בחירה חופשית והאדם עבר על רצון קונו. בכך הוא שבר בעצם את המסך שהפריד בין הטוב לרע, ובכך גרם ל”תערובת” של שניהם יחד ונלקחה ממנו היכולת להבדיל ביניהם.

ההערבות שלהם התבטאת בשני דברים 1. קשה להבחין מהו הטוב ומהו הרע. 2. אחד משפיע על השני, הטוב על הרע ולהיפך – מצב של מלחמה, וכפי שיוסבר בהמשך.

מני אז החלה תקופה חדשה בחיי האדם: אם עד אז הטוב והרע לחמו אחד בשני כמו שני מלכים שכל אחד יודע מי הוא המלך על מה וכל השאלה היא באיזה צד לבחור – מאז המלחמה הפכה להיות מלחמת שופטים. ההבדל ביניהם הוא ששופטים יושבים יחד וכל אחד אומר את דעתו ולא תמיד רואים מה עומד מאחורי דעתו של כל אחד מהם ומה כוונתו בכך(5).

ומכאן החלה מלחמת השופטים בכל דור אצל כל אחד ואחד מהדברים הכי קטנים כגון אוכל ורצונות גשמיים אחרים, ועד לדברים הכי נעלים כמו חקר העולם ותורת הפילוסופיה.

ג. הגדרת הטוב והרע.

יסוד(6) ההבדל בין הטוב והרע הוא שהרע יסודו בישות עצמית וקרירות מה שגורם להגבלה עצמית, ולדוגמה פרופסור שבהרצאה שלו הביע רעיון מקורי, התגובה לכך יכולה להיות אחד מהשתיים – או הערכה עמוקה כלפי חכמתו, או לאידך קרירות שיכולה להתבטא בשני אופנים: 1. נסיון להוכיח שהפרופסור טעה. 2. לומר לעצמו מה הפלא בדבר ומדוע עלי להתפעל, הלא הוא פרופסור גאון, וכך גורם לעצמו לא להתרגש.

כמו שזה כלפי אדם אחר, כך זה גם כלפי עצמו:

כשאדם מצליח במשהו, התגובה הנורמלית היא – תחושת העונג והשמחה. אך פה מיד יכולה להתערב תחושת העצמיות ולומר, מה הנך מתפעל שהצלחת, הלא זה אתה ואתה הרי “כל יכול”. ועל אף שבזמן שעבד על העניין שפעל, היה זקוק להרבה תעצומות וכוחות נפשיות – הרי הוא מתעוור בשקר של הרע, ובפעם הבאה שלא יצליח בעניין כלשהו, לא יבין מדוע זה קרה, הלא בפעם שעברה זה הלך כל כך בקלות? ומכאן ועד ליפול בייאוש – אין הדרך ארוכה.

אך הטוב, שרשו ומקורו שונה לחלוטין ואין הוא מתבסס על ההצלחה שלי, אלא על כך שהעניין נפעל – לדוגמה, שהמבחן עבר בהצלחה, וכמו בניצחון של מדינה כלשהי על אויביה, החייל שצעד בשדה הקרב אינו מרגיש שהוא ניצח, אלא שהמדינה שלו היא זו שניצחה, ורגש הגאווה הלאומית ממלאה את כל כולו. וכשזו היא ההרגשה – היאוש רחוק ממך כמזרח ממערב, מאחר וכל מציאות היאוש היא הרגשת עצמו, וכפי שיוסבר בהמשך(7).

• שים לב, כלל ראשון בכל פעולה בחייך:

אם הצלחת במשהו – מצוין, תן לעצמך תפיכה על השכם, זה באמת מגיע לך. אבל זה מגיע לך לא בגלל שאתה חכם או פיקח או כריזמטי, אלא כי אתה שמח שהעניין נעשה. כל הרגשה אחרת שאתה מוצלח, זוהי נורה אדומה ותמרור אזהרה בשבילך שלא תתחיל לצעוד בדרך מסוכנת(8).

ד. אופן פעולתם והשפעתם.

לאחר שהבנו מניין הגיע ההבדל בין טוב ורע והחיבור ביניהם, ואיך שזה גורם בלבול לאדם בחייו היום יומיים, ננסה להיכנס בעובי הקורה ולראות איך כל אחד מהם פועל, לנסות לכבוש את העיר קטנה, הוא – גוף האדם.

בחסידות מוסבר שכל דבר בעולם הגדול – מתבטא בגוף האדם וניתן לראות כל דבר המתרחש בעולם, משל הניתן ללמוד ממנו נמשל לגוף האדם. ומאחר וכאן מדובר על מלחמת השופטים בגוף האדם, אם כן כדי להבין את אופן המלחמה בגוף, צריך קודם להבין ככלל מהי מלחמה ואיך פועלת.

את הגדרת המלחמה הגדיר הגנרל הפרוסי קרל פון קלאוזביץ(9), והיא כלולה מכמה שלבים:

1. העיקרון עליו מבוססת ההתקפה – התוקף מחזיק ביתרון של גורם ההפתעה. ואין הכוונה שהנתקף אינו מודע לעצם קיומו של התוקף, אלא הכוונה דווקא לאופן התקיפה – איך ובאיזו דרך יבוא עליו התוקף.

2. שלב ראשון בתקיפה – לכבוש אזורים המאפיינים נקודות מפתח בשביל התוקף. מקומות אלו נותנים יתרון גדול מאוד ושליטה על האזורים מסביב.

3. נקודה חשובה הקיימת לאורך כל המלחמה – אסור לתת לנתקף אפשרות להתאושש מהלם התקפת הפתע, מאחר ואם יתאושש יוכל לחזיר מלחמה, מתחיל מלוחמת גרילה ועד לתקיפה מסיבית שבסופו של דבר תוביל אותו לניצחון, שהרי אז גורם ההפתעה עובר אליו והתוקף הוא זה שיצטרך להתגונן – ואז הנרדף הופך להיות הרודף.

4. לוחמה פסיכולוגית – לשרוף ולהעלים כל סיכוי ואמונה בעיני הצד השני, לתת להם לחוש שאין דרך לצאת מהמצב הקיים ואין ברירה אלא לקבל את המצב העכשווי כמו שהוא, ומי יודע אולי זה אפילו לטובה… .

משל זה הינו נמשל ישיר לאופן בה פועלות הנפשות:

אופן הפעולה בה פועל הרע, הוא מהלך התקפי אסטרטגי המבוסס ככולו על חכמת ההטעיה, וכל שלב מחושב עד לפרטי פרטים. אז נכון, אצל כל אחד קיימות בעיות שונות ואינו דומה אדם אחד למשנהו, אך הכוונה היא אחת: לגרום לו בסופו של דבר ללכת אחריו בארץ לא זרועה אשר אל לו לאדם לדרוך רגליו בה, ושלא ידע איך לצאת ממנה.
ועל אף שאצל כל אחד צריך הרע לעורר בעיות שונות בהתאם למצבו והלך רוחו – אף על פי כן אופן הפעולה שווה אצל כולם:

1. גורם ההפתעה.

ישנו משל ידוע האומר שהאדם היוצא מביתו, לא מיד נאבד ביער, אלא זוהי הצטברות של פסיעות הגורמות לו להיאבד, ועל אף שאחרי הפסיעות הראשונות עדיין רואה את ביתו – אך הפסיעה הראשונה היא המתחילה את תחילת האבדון. כמו שכבר הזכרנו, האדם רוצה רק מה שטוב לו ולכן הרע אינו יכול לצאת למלחמה נגד הטוב ולהציב את דעתו הההפוכה בצורה גלויה, לכן הדבר הכי חשוב הוא הוא לתפוס עמדת שופט, לתת לאדם הרגשה שגם הוא בר דעה ושחשוב להתחשב בדעתו. והדרך בה הוא פועל זאת, היא על ידי כך שבהתחלה הוא מסכים לדעת השופט הטוב ומסביר לאדם מדוע הטוב צודק. ברגע שזה קרה, הוא קנה ושיכנע את האדם, שהוא לצידו ורוצה ומעוניין בטובתו. בפעם הבאה הוא שוב יסכים עם הטוב ויעקם פרט קטן שנראה לא חשוב כלל אך לטווח רחוק הוא כבר התחיל בכח חכמת ההטעיה לגרום לאדם לאט לאט להטות אזנו לדבריו(10).

היצרים השופטים את האדם נלחמים, כאמור, לאו דווקא באופן גלוי, אלא גם ובעיקר באופן סמוי. וכמו שכבר ההיסטוריה הוכיחה שמאז חטא עץ הדעת, שהטוב והרע יתערבו יחד – קשה מאוד להבדיל ביניהם וכל החלטה הכי קטנה משפיעה על אופן פעולת האדם וחשיבתו בעתיד מאחר ו: 1. כל החלטה חייבת להיות לטובת אחד הצדדים. 2. ברגע ההחלטה “מתעוורים” עיני שכל האדם כך שבעתיד יתחשב בדעה של אותו שופט שקיבל את דעתו עכשיו, כי מרגיש שהוא יכול לסמוך עליו, אחרת מדוע קיבל את דעתו?

וכך בתת מודע, היצר מקבל אצל האדם יכולת שליטה, ומשם – הדרך קלה לבנות את כל השקפות האדם על פי מה שנראה כנכון בעיניו, עד כדי כך שיכול לשנוא מישהו אחר שאין השקפותיו תואמות לשלו. ואם לא די בכך, הרי שבמשוך היובל ישתכנע בעצמו שאין אצלו כבר שני צדדים, ובטח שאין מלחמה כלשהי – קיים רק שופט אחד שעל פיו ישק כל דבר. ואם באופן “פלאי”, תקום אופוזיציה מנגד, הרי שיחשב בעיניו כטיפש אשר ידבר דבריו ללא השכל ודעת מתוך נאיביות וראש קטן החי כל כולו בבועה ועולם ורוד, וזאת מאחר ואינו רואה שום דרך פרקטית ומציאותית לנהל את חייו חוץ מהדרך בה דוגל השופט “הדגול והחכם”… .

האדם(11) אשר מראה פנים לצד מסוים – קשה לו מאוד לאחר מכן להסתכל בצורה אובייקטיבית: 1. כל פעם שזקוק להחליט. 2. ולראות כל מקרה לעצמו ולא כהמשך לשאר ההחלטות שעשה. והמצב נעשה יותר גרוע ומסובך אם השופט שלטובתו מצדד – הינו השופט הרע, וכיוון שאינו מבחין כלל מי הוא השופט הלזה שעמו הוא מסכים – נדמה לו, שהוא ורק הוא המחליט ומושך בחוטים ללא כל התערבות מ”צוות שופטים” למיניהם. ידוע הסיפור על ראש ממשלת בריטניה לשעבר, בנג’מין ד’יזראלי, שבבחירות בינו לבין וילאם גלדסטון (שגם הוא כיהן כראש ממשלת בריטניה), שניהם נפגשו עם אישיות דיפלומטית חשובה. אך הפגישה היתה בנפרד עם כל אחד – ביום הראשון נפגש עמו מר ויליאם ולמחרת מר בנ’גמין. לאחר שנפגש ושוחח עמם, שאלו את חוות דעתו עליהם. והוא ענה כך: “אחרי הארוחה עם מר גלדסטון – הוא היה נראה לי האדם החכם ביותר באנגליה, לאחר שנפגשתי עם מר ד’יזראלי – הרגשתי שאני הוא האדם החכם ביותר…” – הרע נותן תחושה לאדם שהוא, האדם, החכם והוא המחליט כשלפועל, ההיפך הוא הנכון. וכך, כשמצד אחד הוא חי באשליה שהוא המחליט היחיד לעצמו, ולאידך השופטים נלחמים בתוכו כל הזמן – יכול בקלות ליפול ברשת של אחד מהם. ואם לא “סגור” על שופט מסויים וכל פעם מחליט דברים אחרים – ירגיש שאינו יודע מה רוצה מעצמו ושהוא חי חיים כפולים או צבועים. מצב זה נובע לאמיתו מהשופט הרע, ובמצב זה יהיה לו הרבה יותר קל לתפוס את המושכות ולהשתלט על האדם בהפתעה פתאומית, עד שהאדם כלל לא יבין מניין זה בא לו ואיך נפל למצב כזה – ייאוש גמור שאינו רואה את האור שבקצה המנהרה ונדמה בעיניו שאבד כל סיכוי. ולא לחינם קרא לו המלך שלמה בשם “מלך זקן וכסיל”(12) – לאו דווקא כפשוטו, אלא מאחר והוא חכם ויודע את העבודה ומשקיע בה את כל כוחותיו (אלא שהוא גם כסיל כי הדרך בה הוא בוחר להפיל את האדם הרי זה היפך החיים, והיכן ההיגיון?).

2. לכבוש נקודות מפתח.

לכל אדם יש דברים החשובים לו שמעוניין בהם, ודברים אלו הם הנותנים כח רצון לאדם ומשפיעים על שאר מעשיו. כשהרע תופס את נקודות המפתח – האדם נכנס תחת השגחת הרע והוא מחליט בשבילו האם מצליח בזה או לא, ובכלל מה עליו לעשות. וכמובן, ואין זה פלא בהתחשב בכוונתו, יכול לשכנע את האדם על אף שמצליח, שבעצם לא שווה כלום. ומשם, כאמור, היאוש מובטח.

3. דיכוי.

כשהאדם מתחיל לקלוט את המתרחש, הרע מוכן לתרחיש ומתחיל בתהליך “דיכוי המרד”, עד ש:

4. מתחיל להאשים את כל העולם סביבו, ואינו שם לב שהבעיה בעצם היא בתוך תוכו. ובמצב זה, הדבר היחיד שנשאר לו הוא האמונה לשופט שתמיד עומד “לצידו” ולוחש באזנו שאבד כל סיכוי.

• זכור, כלל שני בהבנת היאוש:

אין משהו אחר חוץ מטוב ורע ושחור ולבן, כל צבע אחר הוא זמני ובסופו יוביל אותך לאחד משני הצדדים ולא יכול להיות שתהיה הסכמה מלאה, אלא שאחד מהם מנסה להחביא ממך את הפרט הנראה כשולי. ולכן, אם כולם מסכימים שטוב שהצלחת במבחן, לדוגמה, בדוק טוב שאינך מעגל פינות וסיבת השמחה היא לא בגלל האגו שלך. וכן להיפך, אם לא הצלחת, אין זה בגלל שאתה טיפש, אלא בגלל שהעניין לא נפעל, ובפעם הבאה תצליח. אחרת, תוכל לאבד את כל הרצון לדברים הכי חשובים בחייך.

אך אל לו לאדם לשכוח שכמו שקיים הרע, קיים גם הטוב והוא פועל באותו אופן ורק צריך לשים לב לסימנים שהוא מאותת. לא משנה כמה הרע ינסה להפיל את האדם – בסופו של יום האדם לא ירגיש טוב עם עצמו ובמקום כלשהו בליבו – ירצה את מה שחסר לו, כי אחרי הכל גם אם טוב לו עם עצמו בזמן שעושה דברים לא טובים – הוא לא ירגיש “בבית”.

ושתי סיבות לדבר:

1. הסיבה העיקרית מובאת בתניא(13): הרע בעצמו רצונו להפך לטובת האדם ועיקר רצונו הוא שהאדם יתגבר וישבור אותו בכח, כך שתמיד ישאר הכאב באדם הנובע מכך שהרע אינו מעוניין לנצח ומכאיב לאדם כדי שיבין מה הרע עצמו רוצה ממנו.

2. במצב מלחמה קיים לחץ תמידי. זהו דבר נורמלי מאוד מאחר וזה גורם לאדם לשים לב לדברים שצריך להיזהר מהם. הכאב שהאדם מרגיש בתוכו, הוא אות מהטוב לתת לו להבין שהטוב קיים והוא תמיד ישאר פה כדי לעזור לאדם לנצח, ושלא יתן לרע לדכא ולשכנע אותו שהטוב נעלם.

ישנו עוד מצב באדם בו כלל אינו מרגיש כאב – עד כדי כך איבד תקווה. גם זה, נובע בעצם מהטוב:

1. גורם ההפתעה.

כמו שהרע משכנע על ידי שהוא תופס עמדת שופט – כך גם הטוב. אלא שכל עוד יש סיכוי למלחמה חזיתית, הוא מפעיל לחץ מסיבי והוא הכאב הנ”ל. אך בשלב מסוים הדרך לנצח היא כמו שאמר המלך שלמה “מאויבי תחכמני”(14), והוא מחזיר באותה דרך לשכנע את האדם שהוא עומד לטובתו ולא מתחיל עם דברים גדולים, אלא לאט לאט שלב שלב נותן לרע לחשוב שהוא לטובתו כשכל פעם לוקח פסיעה חזרה הביתה.

ולכן, אחד הדרכים להצליח היא לא לעשות בפעם אחת הכל, אלא לקחת פרוייקט לשבוע, ליום או אפילו שעה או דקה, כמה שנראה לו שמסוגל, ואז בשלב מסוים הקערה תתהפך על פיה והאדם ימצא את עצמו במקום שרוצה.

וכך 2. תחזיק בנקודות במפתח. 3. ה”דיכוי” יהיה מושלם, ו4. אז הצער נהפך לעונג, והפחד לשאיפה.

• כלל האחרון בדרך להצלחה:

הטוב גם הוא פועל בדרכי הלחימה על ידי הבנת דרכי והלך הנפש תוכל להבין מה כל אחד מהשופטים רוצה ועם קצת השקעה – תגיע למקום שתחפוץ, ולא יוכל הרע לגבור או לבלבל מאחר והנך יודע מהי דרך פעולתו.

ה. מעשה בפועל.

הסיכום והתמצית מכל האריכות היא אחת: אתה מרגיש לפעמים שאתה אפס, שאין לך שום סיכוי בעולם, שאין ביש מזל כמוך? טוב מאוד… זה אומר שאתה לא מוכן… לא מוכן לוותר על עצמך… .

1.אפרים קישון באחד מראיונותיו.
2. מבוסס על פכ”ח בתניא.
3. פ”ט בתניא.
4. מכאן ואילך מבוסס על המאמר הראשון של שנת תרצ”ד מוב בסה”מ קונטרסים ב’.
5. זהו ההבדל בין פ”ט בתניא ששם מדובר על הרצון של היצרים – למשול, לבין פרק י”ג ששם מדובר על אופן פעולתם באופן של שפיטה בהדגשה שאין לכל אחד שליטה מלאה. ובפרק כ”ח אומר שאל לו לאדם ליפול ברוחו בכך שרוצה שני דברים הפוכים באומרו שמאחר וישנם שני יצרים אין בכך כל פלא, ומכאן מוכח שהאדם לא שם לב לרע כדבר נפרד ונראה לו שהוא חלק מהטוב.
6. בנקודה זו איני מאריך מאחר והיא התבארה במאמר המאוד מיוחד של הרב אריה גורוויץ “getting past depression by getting past yourself”, שהתפרסם בשנת 2015 באתר meaningfulllife.com
7. מאמר באתי לגני תשכ”ח. תניא פל”ג.
8. אגרות קודש ח”ה עמוד קסה-ו.
9. בספרו “עקרונות המלחמה”.
10. מאמר אמר רבי אושעיא תשי”ד, תרפ”ט. אגרת ח’שצח. לקו”ש חלק י”ח עמוד 296.
11. קונטרס ומעין פרק כז. מאמר אין הקב”ה בא בטרוניא” תרפ”ה.
12. קהלת ד יג.
13. פ”ט.
14. תהלים קיט צח.