Discernment as a Foundation for Refining the Soul and Optimizing its Health הבדלה כיסוד לתיקון הנפש ובריאותה

הייתי רוצה לפתוח בשאלה שתשמש לנו כהקדמה כללית לנושא “הבדלה כיסוד לתיקון הנגזר מתורת החסידות ככלי טיפולי נפשי(1).
האם אפשר להגדיר שכל בעיה בנפש היא “קושי בעבודת השם “(2)?האם חייבים לקשור כל קושי ודכדוך נפשי בקושי בקשר שלי מול השם?
שאלה גדולה, לכאורה נוכל לשאול מה הקשר בין למשל: פחד, תלות , דכאון ,בעיית קשב וריכוז וכו’ לבין בעיה בעבודת השם , האם בכלל צריך לקשור את זה .נראה שלא רק שיש קשר אלא שאם לא קושרים את זה אז יש פה טיפול רק בשכבה החיצונית של הבעיה ולא מגיעים לשורש הבעיה כדלקמן..
בטיפול הקלאסי מתעלמים מהאובייקט החשוב והמרכזי בחיי האדם והוא ה’ , בשיר השרים נאמר “כי חולת האהבה אני” הנפש היהודית באופן תמידי יש לה כימהון ותשוקה לחיבור להשם , וכשזה לא קורה אז מתחיל להיות חולי , שורש כל החלאים(3) זה הרצון של הנפש להתחבר ולהרגיש את השם במציאות שלא ממומש .
הגדרה הכרחית בתיקון הנפש והבנתה הוא שיש לאדם “אני” עליון , כלומר חלקים נסתרים רבים בעצם נשמתו שמבקשים תמיד להופיע , וכל משבר אינו אלא “צעקה” של החלקים האציליים האלה .בניגוד להגדרה הפוכה של השקפת תרבות המערב (פסיכואנליזה) שבה ” האני” כופה עצמו על האדם ומפריע לו להיות הוא , והמגמה היא לשחרר את האדם מרגשי האשם של “האני” העליון(4).
בחסידות מוסבר שיצר הרע הוא לא בהכרח רע מוסרי אלא יצר הרע הוא תפיסה חלקית של המציאות בכל סטייה נמצא שורש טוב ועלינו לחבר כל פרט לשורשו. שיטה זו מפתחת יכולת שפונה לאדם בצורה של דיאלוגית היינו לא “או אני או אתה” ואני ילמד אותך לחשוב אחרת ” אלא מכבדת את האדם עם הבעיה שלו ומאפשרת להיפגש בשורש הטוב של המשבר .

שמעון הוא רווק מבוגר , הוא לא מצליח בשום עבודה והגיע למצב שכל הזמן חושב שאינו שווה כלום , לפי שיטה זו יש באמת מקום להפגיש אותו בהדרגה לאחר אמפתיה והקשבה ” שמול הקדוש ברוך הוא יש משהו טוב בהרגשה זו” מהמקום של הכנעה מול הבורא, שלא אני שולט על המציאות ולמסור את הבעלות לקדוש ברוך באופן של בטחון המלווה עם עשייה ולהיפגש עם האין סוף הנשמתי שלך”

לאור הקדמה זו אנו מבינים של כל תיקון בנפש חייב לעבור דווקא דרך ההבנה העמוקה שיש פה משהו נשמתי שמחפש להתגלות ורק על ידי שניתן גם לחלק הזה את המשקל הראוי נוכל לא רק לרפאות את החלק הסתמי הבהמי בכלים טבעיים , אלא נוכל לגעת בכאב בשורשו .

כאשר אנו מדברים על חוסן ובריאות הנפש בכלל, אזי המושג הבדלה משמש בחסידות כאבן יסוד וכגורם שיש לתת לו את המשקל הכי מכריע בנוגע לתיקון כלשהו, הן כגורם המשמש כרקע והן כאחיזה משמעותית בתוך הקושי כדלקמן.

אחד החידושים הגדולים של תורת החסידות בפרט כמשנה סדורה בחסידות חב”ד הוא ההדגשה על מהי המהות והזהות האמיתית של האדם ועד כמה היא ארעית או קבועה .
האדם עובר במהלך חייו שלבים רבים של התפתחות ,שלבי ההתפתחות נפרשים לקשת רחבה , באופן כללי כבר בשנה הראשונה התינוק מפתח מימד של זהות דרך שלב הנקרא ” האמון הבסיסי”(5) התינוק מתחיל להתחבר לעצמו לנעלם שבו , בשנה השנייה לומד התינוק להתחבר לזולתו מתוך חיבור לעצמו נוסחה חשובה לכשעצמה המהווה בסיס ליכולת הריכוז שלו כתלמיד בשנים מאוחרות יותר(6). בגיל 3 מתחיל הילד את גיל הלא רוצה , “התבגרות צעירה” ,בלא הוא מגדיר מה כן , את הזהות שלו את הרצונות שלו , בגיל 4 לומד הילד “לצייר” היינו לראות את המציאות בצורה פנימית יותר , לפעמים יכול להתבטא בייחוס לעצמים תכונות אנושיות וכך הלאה , כמובן שכל שלב מתפתח יחד עם התפתחות נפשית , בחסידות(7) מגדירים שלבים בהתפתחות שנקראים עיבור, יניקה , מוחין , ובמוחין שני מדרגות כלליות , מוחין דקטנות ומוחין דגדלות , או מוחין דאימא ומוחין דאבא .
הצד השווה שחולף בתודעתו של כל אדם החל מקטנותו עד לבגרותו הוא הניסיון הבלתי פוסק לזהות את מקומו האמיתי .
לפעמים שאלה זו עולה מעל פני השטח בצורה חריפה ובולטת ולפעמים שאלה זו מוצאת לה דרך באופנים מבולבלים וחסרים או אפילו בלא מודע וישנה גם מציאות שהאדם בוחר לו דרך לא להתעמת עם שאלה זו על ידי בריחה , אבל גם בלא הוא מנסה להגדיר את הכן.

היות שטבע האדם בהיפגשות הראשונית שלו היא להסתכל ולמדוד את עצמו לפי המעשים שלו אז הדימוי העצמי שלו והערך העצמי שלו נמדד בדרך כלל על פי הצלחותיו ומעלותיו. לכן היום מדברים הרבה על נושא זה ומחזקים את הצורך לתת מחמאות ולעורר כל אדם על מעלותיו שלו ובכך להבליט לו את הצד הבריא שבו והחזק שבו.
מתוך הנחה שהמעשים מגיעים כתוצאה וכהשתקפות של כוחות נפשו ,שכלו ומידותיו , ממילא כאשר אדם מזדהה יותר עם החלק הבריא שלו אז הוא מרגיש יותר שלם ויותר בעל בטחון ושמח במציאות שלו .

אחד המתחים הגדולים בנפש נוצרים מהפער בין הרצוי למצוי, אדם עם הרבה רצונות ובלי הנאות ותענוג ושמחה בקיים , ימצא עצמו לעיתים קרובות במעמד ומצב של נמיכות הרוח ועד לדכדוך, גם יחסו לזולות יכול להתבטא בביקורתיות יתר הנותנת לו תחושה של נינוחות ואמפתיה שגם המציאות שחוץ אליו אינה שלמה .

בצד זה של הדברים יש עידוד ואור גדול , אדם יכול למצוא בעצמו מעלות ולאט לאט להגיע למצב של איזון נכון בין תענוג לרצון . עיקר המתח השלילי שיש בנפש זה כאשר אין איזון נכון בין כוח התענוג לכוח הרצון , בחסידות מסבירים זאת שהרצון(8) שורש הכלים והתענוג שורש האורות שהרצון שורש לקו השמאל ואילו התענוג קשור לשורש קו הימין.
כאשר אדם מלא ברצונות , שאיפות , יעדים ,הוא יוצר כלים אך מצד השני אם אינו חווה בעצמו שום הנאה ותענוג(9) אזי נוצרת מציאות של אורות ללא כלים, שבירת הכלים, המתבטא בנפש בדיכאון וייאוש . דרך זו של העלאת התענוג מול הרצון יכול להיווצר לא רק על ידי שינוי תודעה שכלית אלא בעיקר דרך עולם הרגש שמתגלה דרך החוויה והיצירה כגון ציור , אומנות , או כל תחביב שהוא , כך האדם מתחבר להנאה שבו ואט אט מכיר גם במעלותיו .
בכלל אדם המפתח רק את החלק האינטלקטואלי , רצון לשליטה , ללא פיתוח של העולם הציורי ולא חושף את עצמו לחוויה שבו , אף שכל חייו בשליטה, אבל די בחוויה קשה אחת כדי להיווכח בחוסר יכולתו להכיל כל מציאות .

חיים הוא אדם שיש לו הרבה שאיפות הוא שואף לשלמות ,פרפקציוניזם , כתוצאה מזה הוא בעל ביקורתיות גדולה מאוד על עצמו ועל הסביבה שלו , מצד שני חיים לא חווה הרבה חוויות של הנאה הובילו אותו תמיד רק למקום הלימודי והשכלי ואין לו תחביבים המגורמים לו עונג , כתוצאה מזה במהלך השנים התפתח אצל חיים מתח נפשי עד כדי דיכאון ודכדוך.

אך אנחנו רוצים לדבר על רובד עמוק יותר במציאות שהחסידות מביאה ובלעדי עניין זה יהיה עדיין חלל פעור בתוך אדם שיכול להיות מקור לנפילה שבירה.

חסידות חב”ד הינה משנה סדורה בתורת הנפש והיא מגלה עומק נפלא בנושא זה.
אדם יכול בלימודו את ספר התניא להגיע לשאלה מהותית , מי אני? האם אני נפש אלוקית או בהמית , באמת עלול אדם להגיע למסקנה שהנפש הבהמית היא האדם עצמו(10), וכך לכאורה כותב בעל התניא ” היא היא האדם עצמו ” ואילו הנפש האלוקית היא כדבר זר אצלו ..אבל לא היא כוונתו .

באדם יש שני שטחים שאיתם הוא חווה את שני הנפשות . שטח של המודעות המחשבתית גלויה והשטח האמיתי שלו שלא מתגלה מעל פני השטח .
בתודעה גלויה של האדם הוא מזדהה הרבה יותר עם נפשו הבהמית עד שאפשר לומר ש”היא היא האדם עצמו”. ואילו בשטח האמיתי שלו הנפש הבהמית היא רק ארעי וטפל לאדם הישראלי.

כשמדברים על השורש של עבודת השם אזי האדם היהודי צריך לעמול במשך כל חייו רק בשביל להפוך בתודעה את ההרגשה הזו , זאת אומרת המלחמה העיקרית שלנו היא ” עם מה אנו מזדהים שאנחנו ” מהי הזהות האמיתית שלי !!

החסידות אומרת בשפה בוררה ועוצמתית – יהודי ! החלק האלוקי שלך הוא העיקרי שלך והוא הטבעי ביותר שלך ” ואילו הנפש הבהמית היא ארעית וטפלה(11).

ניתן לתת דוגמא מתרבות המערב איך היא מפתחת בדיוק את הצד השני של המטבע, רוב סיפורי העם המסופרים לילדים( לדוגמא :סיפורי האחים גרים) שמגיעים מתרבות שהיא בעצם הכי אנטי תזה ליהדות “העמלקי שבדורנו” גרמניה. מה סיפורי העמים הללו מדגישים ? ומה הם מביאים לתודעה של האדם ?
הרשע והגס הוא הקבוע והאמיתי ואילו הטוב והעדין הוא הארעי והמקרי , בדיוק הפוך ממה שהיהדות רוצה להביא לתודעה של האדם.

אם כך הנפש הבהמית היא כמו שטח חיצוני למהות שלי ובשטח זה אני עושה אני מחנך אותה ומקרב אותה למקום הקדושה .

כאשר ברור אצלי שכך הם פני הדברים ואני מפנים את הנקודה הזאת , אזי הפועל יוצא של זה הוא יכולת נפלא להיות פתוח ושקוף כלפי הזולות הסובב אותי .
לא הרבה אנשים אוהבים להיפתח , יושבים ביחד מנסים להיפתח ולאו דווקא נכנסים עם כל הלב , להיפגש עם השכל של השני זה לא בשמיים. אבל ” שהנפשות יפגשו ” זה כבר משימה הרבה יותר קשה .

אחד הטעמים לזה הוא חוסר ההזדהות שלנו עם החלק העצמי שלנו, כאשר אני חיי בתודעה שהנפש הבהמית עם מעלותיה וחסרונותיה היא “הבסיס אם” שלנו , אז יש פה בעיה להיחשף , הרי אם זה המהות שלי אז כל ביקורת היא כחץ בלב ואין אני יכול לסבול ולהכיל חסרון במהותי .
אבל כאשר אני מאמין ומרגיש ומזדהה שהחלק העצמי שלי הוא הטוב האלוקי אז אדרבה אני ייעזר בחבר על מנת שייתן עצה על המקום הארעי שלי וזה לא גורע בשום אופן ממני את הטוב שבי .
קול זה קורא לאדם לעשות תשובה מסוג אחר , תשובה לא על מעשים בהכרח , אלא על זהות !!
לעשות תשובה על זה שהוא מתעקש להאמין ולהזדהות עם החלק הבהמי שלו עם החלק האפרורי שלו , מדוע אתה עדיין מתעקש לחשוב בצורה עקומה שהחלק הטוב והבריא שלך הוא ארעי(12).

עניין זה הוא משמעותי בחינוך ילדים , אם אצלנו המבוגרים ההפנמה הנ”ל קשה ביותר קל וחומר שאצל קטן זה יותר מסובך, פה הילד זקוק הרבה מאוד להוריו ומחנכיו שיתנו לו כלים ויחלחלו לו בעקיפין ושלא בעקיפין את העניין.
כאן אפשר להשתמש בכל הכלים הטיפוליים הנפלאים שיש היום , דמיון נובע , דרמה , אומנות ,בעיקר כלים שנוגעים בחוויה של האדם ..

חשוב שהמסר יעבור בכל חלקי הנפש הן בכוחות שכלו אבל בעיקר בחוויה שלו , שהרי ילד מטבעו מתחבר לשטח הזה בחיים.
דרך החוויה הוא יקבל את זה ” ישר לווריד” , כמובן ש”לפי שכלו יהולל איש ” , אבל ילד בעיקר זקוק למקום הזה לחוויה ופחות ללימוד השכלי .

החסידות מלמדת אותנו שלילד אין עדיין שלמות של דעת(13), עיקר החידוש בתודעה של הילד במעבר לגיל מצוות הוא במוח הדעת , והיות שדעת קשור להבדלה לכן ההבדלה אצלו קשה עד מאוד , הוא אינו מסוגל לעשות חציצה בין החלק הטוב שבו לחלק הרע שבו , ולעיתים קרובות משליך את הרע על כללות המציאות שלו .
ילד אינו מסוגל להבין שכאשר אומרים לו ביקרות או תוכחה זה מכוון רק לפרט במציאות שלו , אלא הוא יכול לעשות “איקס” על כללות המציאות שלו , לכן חשוב להרגיל את עצמנו כהורים איך לדבר ואיך לחשוב על ילדנו …

ניתן להרגיל את לשוננו, כמובן אחרי שאנחנו מאמינים בזה וחדורים בזה , שכל מגרעת וכל התנהגות בלתי ראויה, ההתייחסות אליה תהייה ביחס המתאים תוך דגש חזק שזה לא המקום האמיתי שלך
” יוסי אני לא מאמין שככה התנהגת זה לא אתה, אתה טוב ומתחשב” הדגש תמיד שזה רק ההתנהגות שלך ולא אתה .

נקודה זו היא בבחי’ חידוש בנושא ערך עצמי ויוצרת עומק וחוסן נפשי הרבה יותר מהבלטת המעלות של האדם וכישרונותיו .
כאשר האדם בטוח בעצמו ושמח במציאותו רק כתוצאה מהמעלות הגלויות , אזי אם וכאשר הם ייעלמו מה יקרה? או כאשר הוא ייפגש עם מישהו שיותר ממנו במעלותיו ?
לפעמים גם מכונן בילד חשש תמידי אולי זה לא נכון .. והוא תמיד עסוק בהוכחה האם זה נכון , דבר המשרה עליו הרבה מתח וחוסר מנוחה נפשית, תמיד מנסה להוכיח את קיימו.
ממלא מעלות אלו , היות שהם תלויות ואינם עצמיות , הם לא מספיק חזקות לבסיס איתן לשמחה אמיתית ובטחון אמיתי(14). רק כאשר אני חדור באמונה שיש בי חלק אלוקה שהוא טוב בעצם והוא חלק מהבורא שהוא טוב בעצם ללא כל סיבות אזי אין מקום יותר איתן מזה.

ישנו הפולמוס סביב הנושא של עונשים , האם ראוי להעניש או לא , ישנם הסוברים כי עדיף לתת תחלופה של סיבה ותוצאה , באמת לאור המתבאר כאן יש מקום על פי חסידות לנטות להשתמש יותר בסיבה ותוצאה , לא רק בגלל הטבע העדין של דורנו אלא בעקבות משהו מהותי הרבה יותר , שהעונש מתייחס לאדם עצמו ואילו הצגת סיבה ותוצאה היא להתנהגות היינו למשהו יותר חיצוני מהאדם , כאשר מדברים על ילד שאצלו כאמור ההבדלה קשה , יש לבחור דווקא באפשרות השנייה של סיבה ותוצאה , שמבליטה את ההבדלה בין האדם המהותי הישר והטוב להתנהגות הסתמית היינו לחלק הארעי והטפל שלו.

לכן כמחנכים וכהורים עלינו לחשוב ולהחדיר בילד את הנקודה שהטוב והעצמי שלו הוא בלתי משתנה וכל הקושי הוא ברובד החיצוני שלו , הכרה בעניין זה גורמת להורים גם להשתמש בכלי חשוב ביותר של העלמת עין מהרע , לא להתפעל מהרע .

כאשר הרע הוא מקרי והוא רק צללית של חושך שמסתירה באופן רגעי את האלומות אור הגדולות של הנשמה , אזי הסבלנות וההמתנה הם אלו שמובלים במערכת היחסים בין ההורה לילד , היות שבטוחים שהטוב עוד רגע מפציעה מתוך המציאות, מחשבה כזו היא
גופא שיוצרת בילד בטחון והרגשה של הנה הטוב מתגלה, וזה הבסיס והקרקע היציבה לכל תהליך של תיקון והובלה ממצב של קושי לפתרון.

אם כן נקודה זו היא הקדמה כללית ומוכרחת לכל תהליך של תיקון ושינוי .

פה אנחנו נכנסים לצד בנפש היכול לעשות הבדלה חזקה בין שני החלקים , בין הכוח הבהמי והסתמי לבין האלוקי . היכולת בנפש לעשות הבדלה הוא מוח הדעת ובלשון חז”ל דעה אין הבדלה מניין.

הדעת הוא הכוח(15) באדם לבחור ועל ידי כך לעשות הבדלה בין שני החלקים , היינו שדעת אינה הבחנה המזוהה עם כוח החכמה והבינה היוצרת רק ניתוח מעמיק בין שני חלקי השכל , אלא הדעת חותכת את המציאות ומכריעה על ידי הבחירה בין שני החלקים , נמצא שהדעת נוגע בעומק הנפש הרבה יותר מהחלקים האינטלקטואלים שבשכל.

כוח הדעת הוא היכולת לקשר ולחבר את הבניין הרוחני והתכנים העמוקים שתורת החסידות מגלה עם החלקים הפחות קרים שבי שהן עולם הרגש והתענוג , עיקר העבודה שלנו הוא בניין הדעת , להפוך את הלא מודע למודע יותר , ובכך להתחבר לזהות האמתית שלנו חיי הנשמה בדיוק כמו שאיש יודע את אשתו מלשון חיבור והשלמה.

בזה בעצם תלוי כל תיקון ושינוי אמיתי בנפש, היינו להשתמש בכלי הטיפול החדשים העומדים לרשותנו כמו פסיכודרמה , דמיון נובע וכו’ ובנוסף ליצור נקודות מכוונות של העמקה וריכוז כוחותיו לנושא זה על מנת להוביל את ההכרה והתחושה הן בעולם הרגש והן בשכל ליצירת הבדלה והכרה שהחלק האלוקי הבריא שלי הוא זהותי האמתית. ובכך ליצור בחירה והחלטה והכרעה שהזהות האמתית שלי היא הטוב האלוקי “כעצם השמים לטוהר”.

 

---

1.אגרות קודש חלק טו עמ’ עד , כותב הרבי אודות עריכת ספר פסיכולוגיה חסידי , שממפתח העניינים בליקוטי תורה יש מספיק חומר לא רק לספר אחד אלא לכמה ספרים.
2. תניא הקדמת המלקט , בהסבירו את מטרת ספרו. ” כי בהן ימצא מרגוע ועצה נכונה דבר הקשה עליו בעבודת ה’ יהיה לבו בטוח בה’. להעיר שהלשון “מרגוע לנפשו” בא כעניין אחד עם הדבר הקשה עליו בעבודת השם .
3. ספר המאמרים תרס עמ’ פ , וראה בהוספות עמ’ שצ”ג .ספר המאמרים תרנ”ג עמ’ רסג , ספר המאמרים תרע”ח עמ’ קעז ועוד.
4. למשל פרויד טעה מאוד לגבי מהות האדם וזיהה את את המנגנונים הנסתרים(על מודע,הפר- מודע והלא מודע) כאשר מתגלים במודע ככפייתיים , אם ננסה לתת מעין מטאפורה להשקפה זו נתייחס לנפש של האדם כעין מכונה הידראולית שמשדרת כל הזמן מסרים כפייתים בתודעה שלנו ועל האדם להשתחרר מהם ולפרוק אותם החוצה , החסידות אמנם מזהה שיש חלקים נסתרים בנפש הבהמית הטבעית , בסגנון לשון החסידות ישנה גם מדרגת החיה בנפש הבהמית , ראה המשך עת”ר בהרחבה , אבל גם שורש הנפש הבהמית הוא טוב , ויותר מזה הוא ניזון מהתודעה האלוקית הרוכבת על גביה , ומימלא כל מסר או קושי נפשי בשורשו הוא זעקה אלוקית של הנשמה לרצון לחיבור להשם.
5. Erickson.e,h.1968 identity: youth and crisis
6. D.w Winnicott
7. מאמרי האדמו”ר האמצעי פרשת ראה עמ’ שצ”ב , ספר המאמרים תש”ג עמ” 55.
8. מאמרי האדמו”ר הזקן עינינים עמ’ שט.
9. בעיקר בשנות הילדות המוקדמות , התמקדות צריכה להיות על החוויה שבלימוד על פיתוח הסקרנות ופחות על ההצלחה וההספק של החומר.
10. תניא פרק כט.
11. זה לשון הרבי בליקוטי שיחות חלק יא ע”מ 71 הערה 51 “ואף שבבינונים וכ”ש אלו שלמטה ממדריגת הבינונים הנפה”ב היא היא אדם עצמו , הרי זהו רק בחיצוניות אבל בפנימיות 12. ובאמתית הרי כל איש ישראל אפי’ קל שבקלים מוכן למסור נפשו על קידוש השם שם פי”ח כי נפשו האלקיח היא אמיתית מציאותו .
12. הרבי מרחיק לכת ובשיחה לאחרון של פסח שנים הראשונות הוא אומר שאפילו מצד הנפש הבהמית לא שייך רע אצל יהודי , אלא היות שהקדוש ברוך הוא נתן שליחות ליהודי אז תפקידו לברר את העולם והיות שהעולם הוא אפרורי וחומרי אז נדבק ממנו בנפשו של יהודי עניינים חשוכים , ובשביל מה ? שהוא יקח אותם ויברר אותן ויעלה אות למקום הקדושה , יגלה בהם איך שהם כיסא לטוב.
13. ספר המאמרים תרפ”ד ע”מ קפד, ספר המאמרים תר”ס ע”מ רעט ועוד.
14. ביאור זה לא סותר שדרך זו היא הכרחית כשלב משלים לעניין המתבאר פה , ואכ”מ.
15. ספר המאמרים תרפ”ד עמ’ קלח ואילך , ראה גם באריכות ספר המאמרים עת”ר.