Does the Mind Really Control the Heart? ?מוח שליט על הלב – האמנם

כשאנו רוצים לראות את התייחסותם של רבותינו נשיאנו לשני סוגי החסידים “משכילים” ועובדים”, אנו מוצאים דבר מעניין רבותינו נשיאנו חיבבו את החסידים ה”עובדים” ולא את ה”משכילים” ( אין זה אומר ח”ו שלא הסבו נחת להוד כ”ק רבותינו נשיאנו הקד’ אך הייתה חביבות יתר לחסידים שנקראו ” עובדים” על החסידים ה”משכילים”),

וכדוגמא לכך: יש את האמרה המפורסמת שכמדומני מיוחסת לרבי האמצעי “שאני מעדיף חסיד אחד מנעוויל (שהייתה עיירה של חסידים עובדים) על פני עשרה חסידים משכילים מקרמענטשוג” (שהייתה עיירה של חסידים משכילים),

עוד דוגמא לדבר נמצא בדברי אדמוה”ז: ” ההבדל בין חסיד “משכיל” לחסיד “עובד” ,הוא, שחסיד משכיל מבין אלוקות, אך חסיד עובד מרגיש אלוקות”,

כמו כן הסיפור עם הרבי מהר”ש שאמר לאחד מגדולי חסידיו, משכיל חסידי שהיה בקי בכל ספרי החסידות הנדפסים ודיבר חסידות בביאורים והסברים עמוקים: עליך להסתכל על תפילתו של יעקב ליב השמש, תפילה אחת שלו שווה יותר מכל ההשכלה שלך.

אך לכאורה זהו נראה תמוה כי כשמה של חסידות חב”ד היא חב”ד דהיינו חכמה, בינה ודעת דהיינו עניין שכלי אלוקי, והיאך יהיה חביבות יתר של רבותינו נשיאנו הק’ לחסידים העובדים?

ויתרה מכך נתן לכך דוגמא כשמספרים סיפורים מעין אילו בהתוועדויות בישיבות תות”ל יש איזה שהיא הרגשה גם אם היא לא נראית לעין שהתמימים (שבעיני עצמם או אפי’ לא בעיני עצמם) ה”עובדים” עושים איזה נא!!! הראינו לכם בבחי’ אנחנו יותר טובים מכם, לתמימים (שבעיני עצמם או אפי’ לא בעיני עצמם) ה”משכילים”.

אך האמת היא שאותם תמימים ה”עובדים” אותם תמימים ה”משכילים” אין הם “עובדים ומשכילים”, אלא זהו נטיית טבע נפשם אחד יותר קרוב לצד הרגשי שלו מאשר לצד השכלי שלו, ואחד יותר קרוב לצד השכלי שלו מאשר לצד הרגשי שלו, ואין זה אלא מצד הנפש הבהמית שלהם. ( אין זה בא לשלול רגש של מישהו אלא אדרבה לעזור לתמימים אלו כמו שנבאר בהמשך)

השאלה הנ”ל מתעצמת לאור כך שכשנגשים לעבודת ה’ בדרכה של חב”ד, אנו נתקלים במושג “מוח שליט על הלב”, ובמילים פשוטות על ידי ההתבוננות השכלית , אפשר להתגבר על תאוות ומשיכת הלב והנפש הבהמית ( הרגש שלנו ), דהיינו, לדחות סיפוקים בתאוות היתר ועד כדי ביטולם לגמרי בתאוות איסור.

אך נשאלת שאלה: הרי אלו שני עולמות שונים איך עולם השכל ישלוט על עולם הרגש כפי שאנו רואים בחיי היום – יום, לאו דווקא בענייני עבודת ה’ קשה לנו לדחות סיפוקים?

ובלשונו הקד’ של הרבי מליובאוויטש בספרו “הלוח היום יום” ביום י”ב שבט: ” השכל וההתפעלות ( דהיינו הרגש – זוהי הוספה שלי ) שני עולמות הם עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל “.

כדי לענות על שאלה זו ברצוני להעלות אמרה ידועה שאם אינני טועה מיוחסת היא להרב המגיד:” שאל המגיד את תלמידיו כתוב “ואהבת את ה’ אלוקיך” – והרי איך אפשר לצוות על האהבה שזהו הרגש שבלב? והרי על רגש שבלב רואים בחוש שלא ניתן לצוות אם האדם הוא אוהב משהו או מישהו על אחת כמה וכמה זה דורש התחברות נפשית של אדם ממקומו הוא ולא תחת ציווי, ותירץ שהכוונה היא שצריך להתבונן בדברים המביאים לידי האהבה וכך אפשר לקיים את ציווי התורה “ואהבת” לשון ציווי ודרישה את ה’ אלוקיך”.

אך שוב תעלה השאלה היאך ע”י התבוננות שזהו עניין שכלי, יוכל לפעול על הרגש? הרי הם שני עולמות שונים!!!

אך צריך לשים לב ולהתבונן בתשובתו של הרב המגיד, הוא לא אמר תתבונן בגדולת ה’ וע”י כך יתעורר אצלך רגש של אהבה, אלא :” להתבונן בדברים המביאים לידי האהבה” דהיינו לא עניין ההתבוננות עצמה אלא במה להתבונן.

אני רוצה לטעון ששיטת חב”ד בעניין ההתבוננות זה לא בעצם ההתבוננות עצמה , אלא במה להתבונן כמו שדייקתי מלשונו הקד’ של הרב המגיד, אך יתרה מזו גם איך להתבונן.

וכדוגמא לכך ניתן משל אם אדם ילמד מאמר עמוק המבאר את “הספירות העליונות והאור שלפני הצמצום” כהכנה לתפילה, ברור שלא ייווצר אצלו פעולת ההתפעלות בתפילה ובעניינו הרגש של אהבת ה’ ויראת ה’, כי מושגים אלו לא תופסים בעולם שלו,

אותו אדם וכל אדם שירצה ללמוד חסידות לפני התפילה צריך לבחור מאמר ש ” תופס ” אותו בעולם שלו, אך אין אני אומר שלא צריך ללמוד מאמרים אלו אלא אדרבה צריך וחובה עלינו לדעת וללמוד את המאמרים העמוקים המדברים ומבארים את “אור אין סוף שלפני הצמצום” ומאמרים מן הסוג הזה, אם כך במאמרים כאלו היאך ייווצר אצלנו רגש והתפעלות בתפילה?

והשאלה ששאלנו חוזרת למקומה.

התירוץ לשאלה זו היא שאכן במאמרים מסוג הנ”ל מאמרים מורכבים ועמוקים שאינם מאמרי “עבודה”, אלא מאמרי “השכלה”, העבודה היא כפולה ומתבצעת בכמה שלבים שכל שלב בנוי על קודמו והם:

1. שלב ראשון אכן אין ברירה וצריך ללמוד את המאמרים הנ”ל לעומק ולפרטי פרטים בצורה העיונית הטובה ביותר.
2. שלב שני לאחר שלמדנו בצורה העיונית הטובה ביותר יש לעשות חזרה על המאמר בבחי’ “השונה ולא חוזר כזורע ולא קוצר”.
3. שלב שלישי לאחר ש”השקלא וטריא” העיוני של המאמר יושב טוב בראש צריך וחייב לתרגם אותו במילים שלנו ללא כל שימוש במונח חסידי וללא כל שימוש בלשון הרב לא לחזור על מילים מהמאמר, כמו שאין אדם יפרש את המילה “כדורגל”, להבדיל, במילה “כדורגל” בשביל כך הוא יפתח מילון וימצא הגדרה מדויקת שלא משתמשת במילה “כדורגל” על מנת להסביר את המונח “כדורגל”.
4. שלב רביעי לאחר שתרגמנו במילים שלנו את המאמר ללא חזרה בלשון הרב, פה יעזור לנו השלב הראשון מכיוון שלמדנו את המאמר בעיון עד הסוף בבחי’ “הדק היטב, היטב הדק” כעת עלינו להמציא משלים משל עצמנו ומעולמנו ( דווקא מעולמנו בכדי שיהיה עניין של “תפיסת האדם” ושהמאמרים העמוקים והמורכבים ידברו גם אליו), כך שהמשל יהיה דומה לנמשל ופה מתבטאת העבודה בכך שהיא כפולה וקשה כי אנחנו צריכים להמציא משל לנמשל שכבר קיים שזהו ה”מאמר”, ואם המשל לא דומה לנמשל בכל הפרטים צריכים לשוב על עקבותינו בחזרה ולבדוק את עצמנו שוב ושוב עד שנמציא “משל” למאמר.

( וכמו שמבואר בחסידות לגבי הצמצומים מעולם לעולם, בהתחלה הקב”ה נתן אפשרות להיווצרות עולמות וזהו “צמצום הראשון”, ולאחר מכן ריבוי צמצומים עד עולמנו זה, אך מוסבר בחסידות שכמה שתצמצם דבר רוחני לא ייוצר ממנו גשמי ולכן עולם הזה הגשמי נוצר דווקא ע”י בחי’ “דילוג” שמקורה בבחי’ “סובב כל עלמין”, דווקא ממקום שגשמי ורוחני שווה לפניו דווקא משם יכול להיווצר מציאות גשמית, וכמו כן בענייננו אדם חייב להמציא משלים, ולראות איך זה “תופס” אותו בעולמו דווקא שאם לא כן הרי דומה זה לצמצום אחר צמצום אך מציאות יש לא תהיה פה, ובענייננו לא יהיה פה “מציאות יש” שהאדם יתחבר אליה).

ובכך יש עוד ענין שזה תלוי אדם, דהיינו לכל אדם יש עולם משלו וכל אדם הוא עולם ומלואו וכלשון חז”ל “כשם שאין פרצופיהן שווין כך אין דעותיהם שוות”, ולכן החלק הראשון והשני אכן שייך לכולם כי זה מדבר על תחום הידע בצורה עיונית בלבד, אך כשזה מגיע לשלבים השלישי הרביעי, כאן אצל כל אדם זה בנפרד (כמו שנראה לקמן ממכתב של הרבי),

ומשום כך מרוויחים אנו עוד עניין מכיוון שכל אדם שונה הוא מחבירו ולכל אדם יש עולם שונה ומגוון משל חבירו כאשר כל אדם יפעל על פי כללים אלו ושלבים הנ”ל ימלא את חלקו שלו בעולם ובמילים אחרות ” דירה בתחתונים” , ובכדי כך כל אדם חייב להביא את עצמו ואת העולם שלו ופה נזכר אני בסיפור שסיפר ר’ זושא מאניפאלי על עצמו: ” כשיגיע המאה ועשרים שלי ואפקד לישיבה של מעלה לא ישאלו אותי מדוע לא הייתי משה רבינו ע”ה? ומדוע לא הייתי אברהם, יצחק או יעקב? ומדוע לא הייתי אהרון הכהן? יבואו אליי רק בטענה אחת מדוע לא היית זושא!!!, כאשר אנו רוצים להידמות לאדם אחר אין אנו ממלאים את תפקידנו, חלקנו והשליחות שמוטלת עלינו בעולם הזה ומשום כך דווקא כשניקח משלים ודוגמאות כל אחד מעולמו הוא ולא מה הוא היה רוצה להיות אז ורק אז ילמד הוא חסידות “אליבא דנפשיה” ויפעל על מידותיו,

וכאן גם עצה לכל מוסרי שיעורי החסידות באשר הם, אם הם רוצים להשפיע על האנשים בשיעור שלהם ולא רק למסור תחום דעת, עבודתם היא בכפליים, צריכים הם למלאות את השלבים הראשון והשני אך צריכים להתאים את עצמם לקהל היעד של השיעור, ( לכן בדרך אגב נותן אני עצה לכל מוסרי שיעורי החסידות הרבים ע”פ מה שכתבתי במאמר זה שאם אכן זהו שיעור קבוע והנך יודע מי קהל היעד תבנה את שיעוריך על פי סדר והדרגה של שלבים הנ”ל, אך אם לא תתעסק בהעברת ידע נטו, ואם מוסר שיעור חסידות מי שיהיה , אכן רוצה להוציא “ובכן” ממאמר עמוק תדע לך שעומדת להיות לך עבודה קשה, ולכן מציע אני במקרים בהם הזמינו אדם למסור שיעור באופן חד פעמי ורוצה הוא להתעכב על ה”מוסר השכל” מהמאמר שיבחר במאמר “עבודה”).

ובכך יש לדייק בלשון “להתבונן קודם התפילה”, התבוננות אין פירושה לימוד עיוני באמצע התפילה, זה יש לעשות לפני התפילה, אך בתוך התפילה צריך להתבונן ועל כן במאמרים מסוג הנ”ל מאמרים מורכבים ועמוקים שבמבט שטחי אין הם מדברים לעולמו של האדם הנמצא ב”תחתון שאין תחתון למטה ממנו”, גם עבודת ההתבוננות דורשת הכנה מקדימה וזה השלבים הנ”ל וא”א להתבונן לפני שהיה לימוד מעמיק כדבעי למהווי .

ובזה יוסבר גם מה שאמר לי המשפיע שלי בשיעור ב’ בישיבה קטנה אודות אמרותיהם של רבותינו נשיאנו הנ”ל ( כי במבט שטחי לכאורה יש מח’ מה יותר חשוב “עובדים” – רגש, או משכילים – שכל, שהרי כך נקראת חסידות זו חב”ד ר”ת של חכמה בינה ודעת). אין הכוונה ש”עובדים” הינם טיפשים ואינם מבינים חסידות אדרבה ואדרבה ה”עובדים” הינם גם “משכילים” כי אם לא היאך היו עובדים?

רק כיום אחרי כמה וכמה שנים לאחר סיומי ישיבה קטנה ובהיותי כותב מאמר זה כעת הנני מבין את כוונת המשפיע שלנו בישיבה הקטנה.

וכחיזוק לדבר מצאתי באגרות קודש של הרבי חלק ח”י עמ’ ת”פ וזה לשונו הק’: ” … לשאלתה בסיום מכתבה בהנוגע לתחומין של השכל ושל הרגש, צודקת בהנחה כי אין לדכא את הרגש, כי אם ככל עניני האדם לפעול גם בו בכדי לעלות להשלימות הדרושה, אלא שפעולת הרגש צריכה להיות תחת השגחת השכל. במלות אחרות, בסגנון חז”ל, המוח צריך להיות שליט על הלב, ששני דיוקים בזה: א) שהמוח צריך להיות השליט, ב) שהלב צריך לפעול, אלא שתחת שלטון המוח.

מובן שאין לקבוע מסמרות לכל בני האדם ולכל המצבים וכו’ עד כאן תחום השכל ומכאן תחום הרגש ולהיפך, כי הדבר שונה מאחד לשני, ושונה הדבר מצב זה למצב אחר, וכמו בכל עניני האדם תמיד יש למצור הוראה בתורה איך על אדם פלוני להתנהג במאורע פלוני ולהגדיר גבולים בהאמור, ובמקום ספק הרי כבר נאמר ותשועה ברוב יועץ עם מכירים וידידים, אלה אשר גם השקפת עולמם מבוססת על יסוד האמיתי יסודי התורה והמצוה”. עכ”ל הק’ לענייננו.

ומכאן גם תשובה לאותם תמימים שהזכרתי לעיל אלו אשר מחוברים לעולם הרגש שלהם יהיה להם קל יותר לבצע את השלבים הנ”ל כי עניין של שכל תמיד אפשר להשיג וכלשון הידוע “יגעת ומצאת – תאמין” וכדיוקו של כ”ק אדמו”ר נשיא דורנו “ומצאת” דייקא על דרך מציאה שבאה שלא בערך לגבי היגיעה, לכן עניין שכלי תמיד אפשר להשלים, אמנם בשלבים הראשון והשני אולי יהיה להם קשה אך לאחר מכן יהיה להם יותר קל למצוא לאחר מכן משלים ולהוריד את העניין העמוק ל”מעשה בפועל”,

ולתמימים שיותר מקושרים לעולם השכלי מאשר לעולם הרגשי, יצטרכו יותר עבודה כי אמנם השלבים הראשון והשני קלים אצלם אך העבודה הקשה היא “ההרגשה” שחסרה אצלם או לוקה בחסר מצד טבע נפשם הבהמית כנ”ל. ( ובכך ירתמו את מידותיהם הטבעיות לעבודת ה’, ובפרט ע”פ המבואר בהערה 2 לעיל, שבזה גם מגיע לטבע מידותיו ולא רק למידותיו הטבעיים כלשונו של הרבי בהערה שם:” והיינו הדברים הגשמי’ אשר ע”י משיג אלוקות ה”ה רואה בהם ענין האלוקי והיינו מה שרואה פרטי הנמשל בהמשל ואיך שהם דבר אחד ממש”).

וכהוכחה לדבר זה נביא את דברי הרבי הרש”ב בהמשך עת”ר ד”ה “לך אמר ליבי” עמ’ י”ט בהוצאה החדשה וזה לשונו הקד’ : “… וזאת היא הסיבה שכמה מעובדי ה’, הגם שמתבוננים היטיב באיזה עניין אלוקי, ומ”מ אין להם חיות בזה, ואינם מפעלים כו’, זהו מפני ששוכח שמתבונן בעניין אלוקי, ונרגש אצלו רק השכלי, ולא האלוקות כו’, וצ”ל שבעת ההתבוננות ירגיש שמתבונן ומשיג השגה אלוקית כו’ ” עכ”ל הק’.

ובכך גם האדם מגיע ליישוב הדעת ולא פועל ע”פ רצונותיו ותחושותיו גם בענייני קדושה מפני שהמוח שליט על הלב,

וכהוכחה לכך ולסיום נביא את המשך היום יום של י”ב שבט שמסכם את המהלך הנ”ל ואיך זה מסתדר עם התשובה שהדגש הוא בהתבוננות ולמה היא צריכה להביא, ועולה בקנה אחד עם מכתבו של הרבי לעיל: ” השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם, לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל – למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

לסיכום:

שאלתי שאלה לכאורה רואים התייחסות של רבותינו נשיאנו שיש חביבות יתר לחסידים ה”עובדים מאשר ל”משכילים” והרי כשמה כן היא חסידות חב”ד עוסקת בהשכלה?
ועניתי שאין העניין בהתבוננות לכשעצה אלא במה להתבונן ע”י דיוק באמרתו של הרב המגיד, ויותר מזה איך להתבונן.

כמו כן דייקתי בלשון התבוננות שאין פירושה לימוד אלא איך זה “תופס” אותי העניין העיוני במאמר ויובן על פי ארבעה שלבים שיעזרו להוריד ” למעשה בפועל” מאמרים מסובכים ועמוקים, שעניין ההתבוננות בא לאחר השלבים הראשון והשני דייקא.

ובכך גם מקיימים “דירה בתחתונים” וממלאים את השליחות האישית ומילוי חלקו של כל אחד בעולם ומתכתב עם הסיפור של ר’ זושא מאניפאלי,

כמו כן נתתי עצה שלא חייבים לקבל אותה אך עולה יפה עם המהלך הנ”ל למוסרי שיעורי חסידות באשר הם.

וגם נתתי תשובה לאותם תמימים שמחוברים לעולם הרגשי מאשר לעולם השכלי וכן התמימים שמחוברים לעולם השכלי מאשר לעולם הרגשי, היאך באמת ילמדו חסידות “אליבא דנפשיה”

ולא ישלו את עצמם בדמיונות שמקורם מצד טבע נפשם הבהמית, ויכולים לרתום את מידותיהם הטבעיות לעבודת ה’ עד כדי את טבע מידותיהם.