Is Man Superior to the Beast? ?המותר האדם מן הבהמה

חיים ממומשים ומאושרים: התפתחות הבנת צרכי האדם במדע הפסיכולוגיה כבסיס להבנת התיאוריה היהודית

מבוא

במאות השנים האחרונות אנרגיות ומשאבים בלתי נדלים מושקעים בניסיון לפענח את ‘פסיכולוגיית האדם’. מיטב המוחות, באמצעות שעות של מחקרים אמפיריים ואיכותניים מתיימרים לגלות כיצד האדם חושב, מה מניע אותו, ממה מורכבת אישיותו, אלו דפוסים מועילים לו ואלו פועלים לרעתו. ולבסוף – כיצד ניתן לתפעל, לעשות מניפולציה אפקטיבית לקידום מה שהעולם מאמין כיעיל לטובת האדם וסביבתו.

מירב הידע והפיתוחים נשענים על תגליות שהתרחשו בין קירות המעבדה המחקרית, אחוז גדול מהם באמצעות בעלי חיים. ההיגיון מאחורי הסקת מסקנות מפיענוח פסיכולוגיית בעלי חיים הינו הדמיון הרב בין האדם לבעל החיים – גנטית והתנהגותית. כך למשל, 99% מהחומר הגנטי של השימפנזה זהה לשל בני האדם. ואכן מחקרים ‘מתקפים’, המשחזרים על בני אדם-רעיון אשר הוסק מהתנהגות בעלי חיים – מגלים תוצאות דומות.

אם נרד לשורש המוטיבציה וההתנעה לעשיה כל שהיא או להימנעות כלשהי, נגלה כי מאחור עומד אינסטינקט ההישרדות. בעל החיים מנסה להבטיח את קיומו, וכך גם האדם. בעל החיים עושה זאת באמצעות התנעה להשגת מזון, להגנה על עצמו מפני נזקי הטבע ולהבטחת קיומו הנצחי – באמצעות אינסטינקט ויצר ההתרבות וההגנה על צאצאיו. האדם פועל מתוך אותם מניעים בדיוק, אך הוא ניחן ביכולות קוגניטיביות ויישומיות גבוהות יותר כך שיוכל להשיג את אותם מטרות בצורה משוכללת אשר אף תשפר את איכות חייו וחיי צאצאיו – מה שבתורו יקדם את הסיכוי להמשך קיומו.. אם כך, המניע הוא אותו מניע אך האופי והאיכות משוכללים יותר.

ואכן במקורותינו כתוב (קהלת ג, יט): “ומותר האדם מן הבהמה אין… ” זוהי מסקנה אשר לא מגביהה את קרננו במיוחד. האדם חי את חייו ומספק את צרכיו השונים כדי לשמר את קיומו ולשפר את איכות חייו. עם האצת התפתחות הטכנולוגיה במאה האחרונה ניתן לומר כי המטרות מושגות בצורה לא רעה בכלל ועם זאת בני אדם רבים אינם מאושרים, הם חשים ריקנות ורדידות. נוסיף על כך את הנתון האמפירי כי מאות מיליוני בני אדם ברגע זה חווים דיכאון, והנה מתקבלת תמונת מצב רדודה למדי, מדכאת ועצובה .

בני אדם רבים לא מוכנים להשלים עם המעגל המתחיל ונגמר בשימור הישרדותנו, בני אדם צמאים למשהו גבוה מכך, להסבר קצת יותר מעניין למהות קיומנו, למטרה ותכלית מעבר לשימור עצמי. בני האדם משתוקקים להסבר המניח את הדעת ומצדיק את התמודדותנו עם החיים המאתגרים, ויותר מכך, להסבר ודרך שיביאו לסיפוק אשר יוכל לנצח את הנתון המדאיג אודות היקפי הדיכאון. הסבר אשר יצית מחדש את השמחה ומנוע החיים.

כדי לצאת מעמק הבכא, חייב לייצר מסקנה כי קיים ‘משתנה נעלם’ אשר הינו מעבר לחיי בעל החיים ולחתור לגילויו. ‘קפסולה רעיונית’ המכילה ידע אשר הינו מעבר לצרכים שהעולם כבר גילה אודותם ואף מצא את הדרך לספקם. משהו שבאמצעות מימושו נוכל לגעת באושר. חייב להסיק כי קיים פן שעוד לא ‘עלינו’ עליו, רובד נוסף אשר ידיעתו ומימושו יקנו לנו את חוויות המשמעות והאושר שאנשים כה רבים משוועים אליו….

כדי לעשות זאת אנו נסקור כאן בקצרה, היסטורית ותיאורטית, את הצרכים של האדם כפי שעולם הפסיכולוגיה הגדיר אותם, נבין מה אנו כבר יודעים, איפה נתקענו, ומי מתיימר לומר כי יש לו את המענה לאותה שאלה שמיטב המוחות האינטליגנטיים בתחום עדיין מתחבטים בה, ולבסוף–מהיי אם כן התשובה לאותה השאלה!

סקירה היסטורית

סקירה היסטורית של התפתחות המחקר והידע אודות צרכי האדם בכדי לחיות חיים מיטביים – אך עוד קודם, כדי להגיע לכדי מימוש פוטנציאל תוחלת החיים – מציג בפנינו תמונת מצב בה במהלך של כשלוש מאות שנה, מתוך תהליך של למידה והפנמה של ידע ואורחות חיים, הגידול באוכלוסייה ובתוחלת החיים מתעצם באחוזים דרמטיים במיוחד. אם בימי הביניים, עד לפני כ500 שנה, 50% מהילדים לא שרדו את גיל חמש, הרי שכיום אדם ממוצע חי מעל שמונים שנה ומי מאתנו לא נחשף לחגיגת יום הולדת של אדם אשר חצה את רף המאה!

מרישומים מלפני כשלוש מאות שנה ניתן להיחשף לעובדה כי ההתנהלות והמודעות לצרכים הבסיסיים ביותר הינה רחוקה מימינו כרחוק מזרח ממערב. בתקופה זו היה השימוש במינקות נפוץ באירופה ובאמריקה. בפאריס, מתוך 21,000 ילדים רשומים שנולדו בעיר ב-1780, 1,000 בלבד לא נשלחו מהבית. האמונה הרווחת הייתה כי חלב הכפריות בריא יותר מחלב של אישה ב’עיר’ המזוהמת. בתקופה זו, הללו לא דאגו לצרכיהם הפיזיים, לא התייחסו לבכיות והטיפול היה מוזנח ביותר. בהדרגה התבססה ההבנה כי בכוח האדם למנוע תמותה רבה באמצעות טיפול הולם יותר. תומס קוראם, שיסד בית ילדים בלונדון במאה ה -18, סיפר כי הרעיון לפתוח מוסד כזה עלה במוחו כשראה ערמות גופות של תינוקות בביבי העיר. אנשי הגות נחשבים התחילו לדבר על כך שאם יטפלו יותר נכון בילדים אז האוכלוסייה תגדל.

ניתן להניח כי טיפול ‘מזניח’ שכזה ה’מפקיר’ את הילדים עם היוולדם בידי זרים, אינו נובע מזלזול אלא מחוסר מודעות. ואכן, רק במאה ה19, לפני כמאתיים שנה, התוודע העולם למושג ההיגיינה ולהשפעת החיידקים. בתי ילדים הוקמו, בהם החלו להעניק לתינוקות את הטיפול הפיזי הבסיסי הנדרש. התינוקות הוחזקו בתנאים סטריליים, הונחו במיטות נוחות על גבי מצעים נקיים, הוחלף להם חיתול על מנת לשמרם יבשים והמזון הגיע בצורה נקייה והולמת. אך עם זאת, ועל אף כל זאת, לאחר זמן לא ארוך בבתי הילדים, תינוקות החלו למות. מדיווח בתחילת המאה העשרים, קרוב ל90% מהתינוקות בבתי יתומים מתו והנותרים סבלו מבעיות נפשיות. שיעורי המוות והתחלואה החלו לרדת דרמטית רק כאשר בתי הילדים, יחד עם כל העולם, החלו להכיר בכך שלתינוקות צרכים רגשיים, שללא מימושים אין כמעט סיכוי לחיות. עד אז, לעיתים נדירות זכו תינוקות לגירוי חברתי, חום ואהבה.

בעולם כיום ניתן מקום רב לרגשות, ישנה מודעות גדולה לצורך זה. סיפוק של צרכים רגשיים, סיפוק של חום ואהבה, הינם חלק בלתי נפרד מטיפול בתינוק עם היוולדו. מאמץ רב יעשה לחבר תינוק פג הושהה באינקובטור – למגע אנוש חם ואוהב, מתוך הכרה כי בכך יגברו סיכויו לשרוד ולהתפתח באופן בריא. יחס רגשי הולם מזוהה כיום כאחד התפקידים הראשונים של כל הורה ומחנך וכצורך הכרחי לצמיחה לכדי אדם בוגר הבריא בנפשו.

אמנם, ההתפתחות בעולם המדע והשפעותיה הובילו לכך שהשיח המרכזי משתנה מעיסוק בתוחלת חיים לשיח על קידום איכות החיים. סביר להניח כי הורה בימינו לא מודאג מכך שסטטיסטית 50% שבנו לא ישרוד את גיל 20, כפי שהיה לפני כשלוש מאות שנה, אלא מהשאלה-מדוע בנו אינו מספיק שמח. מדוע על אף שהפכנו לחברים של הילדים שלנו, על אף שאנו לא מפסיקים לחבקם ולנשקם ולומר להם עד כמה אהבתינו אליהם היא אין סופית – עד הירח ובחזרה, על אף כל זאת הילדים שלנו לא מספיק מאושרים?

הפסיכולוגיה, כדיסציפלינה מדעית, כפי שאנו מכירים אותה, המזהה את מבנה האישיות וצרכיה, מקבלת תאוצה רק במאה העשרים, באמצעות עבודתו של פרויד ומקביליו, אשר שמו על נס את הרגש – הכירו במקומו החשוב וחתרו לחקר המניעים המשפיעים עליו. עם כי יחסי קרבה מזוהים כתנאי כמעט הכרחי להתפתחות חיים, הבריאות הנפשית ואיכות החיים יושפעו ממענות מדויקים של צרכים רגשיים.

מדע הפסיכולוגיה מסיק כי המניעים לרגשותינו הינם לאו דווקא מודעים וחותר לחקר המניעים הללו. במהלך השנים, המדע רואה יותר ויותר בתהליכים מוחיים ומחשבתיים כמקור המפעיל את רגשותינו ואת התנהגותנו. תפישותינו על המתרחש ועל עצמינו הם שישפיעו על הרגש שנחוש ויקבעו את אופייו. ולכן ניתן הפוקוס על מענות קוגניטיביים תפיסתיים בכדי לקדם איכות חיים נפשית. השיח כיום הינו בשפה זו, קידום תפישה חיובית של הילד על עצמו תקדם רגשות חיוביים ותעודד את המוטיבציה. ילד אשר לא יאמין בעצמו כי הוא מסוגל לדבר מה יחוש כישלון בתחום, רגשותיו לא יהיו חיוביים ולא תהיה בידו המוטיבציה להתפתח בתחום. אסופה של מספר תחומים בהם יחוש כישלון תוביל לתפיסה שלילית, הערכה עצמית כוללנית שלילית ועלולה לדכא את המוטיבציה וההנעה – זוהי חוויה דיכאונית אשר תוגדר כדיכאון כאשר הינה חמורה עד כדי השפעה על התפקוד היום יומי של האדם, ועומדת בדרכו מלנוע קדימה ולממש את עצמו.

מחלת הדיכאון והיקפיה, הינה ראי המשקף מצב של איכות חיים נפשית ירודה בקרב אחוזים עצומים באוכלוסייה, ולא בכדי, משאבים ומוחות כה רבים מושקעים בקידום מדע הפסיכולוגיה. כאשר כיום גולת הכותרת היא הפסיכולוגיה הקוגניטיבית כמניעה את האדם. בתוכה, ענף הפסיכולוגיה החיובית תופס יותר ויותר מקום של כבוד שכן נמצא מדעית כי חשיבה חיובית יותר מביאה לתוצאות חיוביות יותר לקידום איכות החיים הנפשית.

פסיכולוגיה מדעית ויהודית- תיאוריה ודיון

תיאוריה פסיכולוגית מרכזית המהווה מעין סיכום למגוון הצרכים שנסקרו עד כה הינה ‘פירמידת הצרכים של מאסלו’. מעבר לכך, מעניין לגלות כי ההתפתחות ההיסטורית של הבנת המדע את צרכי האדם עומדת בכפיפה אחת עם מדרג הצרכים, מהצורך הפיזי ביותר לעבר הצרכים היותר מופשטים. על פי מאסלו, לאדם צרכים שונים אשר ככל והצורך הינו בסיסי יותר כך תהיה מידת חיוניותו להישרדות. מימוש של צורך בסיסי הינו תנאי להתקדמות לעבר צרכים גבוהים יותר אשר נועדו לקדם את צמיחתו ואת איכות חייו. על פי מאסלו מעטים הם האנשים אשר מגיעים לדרג העליון בפירמידה, למימוש עצמי.

בבסיס הפירמידה עומדים הצרכים הפיזיים – הצורך במזון, שינה, היגיינה ושמירת חום הגוף. אדם ללא מזון לא יוכל לחיות, כך גם אדם ללא שינה, ללא טמפרטורת גוף בטוחה וללא הגינה מינימלית שתגן עליו מזיהומים העלולים לקטול את חייו. צורך שני במדרג הפירמידה הינו הצורך בביטחון והגנה – הצורך לחוש כי הצרכים הפיזיים אשר בבסיס הפירמידה הינם בטוחים וקיימים. אדם הדואג כי לא יהיה לו מהיכן להשיג אוכל, אדם הדואג כי קורת הגג מעל ראש משפחתו אינה בטוחה, וכי ביום חורף קר עלולים לנתק לו את החשמל והוא עלול למצוא את עצמו בקור מקפיא, אדם כזה, יהיה חרד וטרוד עד כדי חוסר יכולת להתפנות למימוש צורך גבוה יותר, הוא יהיה נתון כולו אך ורק לפתרון הבעיות הקיומיות. מעל צורך זה עומד הצורך במענה רגשי – הצורך בחיברות, במגע אנושי אוהב ותומך. חום ואהבה אנושיים אינם מותרות, אלא צורך ממשי, אשר כפי שראינו, תינוקות אשר חסרו מענה זה בבתי הילדים לא שרדו. צורך גבוה מצורך זה הינו הצורך בהערכה וכבוד. לאדם צורך לחוש כי הינו בעל ערך כלשהו. כאשר הסביבה רואה באדם מסוים בעל ערך, יהווה הדבר אישור ואישוש לכך עבורו והוא יוכל לראות בעצמו בעל ערך. אדם ללא תחושת ערך יחוש מיותר בעולם ואף יותר מכך, ברובד עדין ומופשט יותר אנו מבינים כי הכבוד לגוף ולנפש הוא העומד כחיץ השומר מפני פגיעה פיזית או/ו נפשית. לא בכדי, אחד החוקים היסודיים ביותר הינו חוק הזכאות ל’כבוד האדם וחרותו’. ‘הערכה’ ככלל הינה תוצר של תהליכים מחשבתיים ותפיסתיים, המתבססים על ידע והנחות על העולם ועל העצמי. ככל ויאמין האדם כי העולם הינו מצע חיובי ובעל פוטנציאל לחיים איכותיים וחיוביים, מתוך רוגע ושלווה על כי צרכיו החיוניים מסופקים ובטוחים, יתפנה לעסוק ולהעניק לעצמו את הצורך הגבוה ביותר – הצורך למימוש עצמי. מאסלו מכליל בצורך הגבוה ביותר של מימוש עצמי את הצורך ב- מוסריות, יצירתיות, פתרון בעיות ואת הצורך של האדם להשתמש בכישורים הייחודיים לו כדי לממש את הפוטנציאל הטמון בו.

ניתן להיווכח כי אכן, ככל והצורך הינו צורך גבוה יותר, הוא אינו תנאי הכרחי להישרדות אך הוא נדרש בכדי שהאדם יוכל להתפתח ולפתח חיים איכותיים יותר. רק אדם המזין את מכלול הצרכים במלואם יחוש את חווית העונג שבשובע, את הסיפוק והאושר המלאים. על פי מאסלו מעטים הם האנשים הזוכים להגיע למימוש עצמי. מדוע האחוזים הם כה מזעריים בעוד אנו חיים בעידן האפשרויות הבלתי מוגבלות? שאלה גדולה וקשה מזו, הנה השאלה, מדוע אנשים רבים, אשר על פניו מזינים את כלל הצרכים בפירמידה, אנשים אשר השיגו את הפסגה, אינם בחוויית חיים של עונג, אושר וסיפוק אלא חווים ריקנות ודיכאון?

חדשות לבקרים אנו נחשפים לעוד כוכב הוליוודי, אשר זכה להשיג את פסגת החלומות, לממש את כישרונותיו, לכבוד והערכה, אהבה והערצה, המתורגמים לכסף רב המאפשר חיי עושר ללא מחסור – עבורם ועבור צאצאיהם.. חדשות לבקרים אנו נחשפים לכוכב אשר דבר מכל הפירמידה לא חסר לו, והנה… הכוכב נופל. נופל לתוך בוץ של ריקנות ודיכאון, כוכב נופל המתבוסס באלכוהול וסמים, ומנסה נואשות לחלץ עצמו… ההנחה של האדם היא כי כאשר יספק ויזין את מכלול צרכיו או אז ישיג את האושר המיוחל. כאשר אדם השיג מענה לכל צרכיו עד לפסגה והנה האושר שבשובע המיוחל אינו נמצא שם, זוהי נקודת התרסקות הנובעת מאכזבה ותסכול עצומים, אין לאן לטפס עוד, ושובע אין… זהו מצב מצוקתי המביא אנשים לא מעטים לבריחה לעבר אלכוהול וסמים ולעיתים אף להתאבדות. אי מימוש של צורך הקיים בתוכנו מייצר מצב של חוסר נוחות המפריע להמשך התקדמותנו עד כדי הצקה ממש המנטרלת את האדם. להצקה זו תפקיד חשוב מאד שכן היא מאותתת לאדם כי הוא לא מזין צורך מסוים בתוכו.

אם לכאורה עולם הפסיכולוגיה מיפה את האדם על כל חלקיו ורבדיו, לכאורה הוא יודע להזינם ואמור להיות כבר שקט נפשי. העובדה כי אנשים ‘לא נרגעים’ מעידה על כך שקיים צורך בתוכנו אשר הינו רעב!!! העולם תאוו להכיר את החלק הזה, מתוך הבנה כי לאחר ידיעתו נוכל ללמוד כיצד להזינו, ומשיוזן – או אז נחוש את העונג האמתי והשלווה – שרק אדם שבע יודע. אתגר זה ניצב ועומד פתוח בפני עולם המדע ואת פתרונו מנסים להשיג ללא לאות. בחוסר מענה ‘מדעי’ טהור, ניכרת מגמה של ‘פזילה’ חזרה לעולם הפילוסופיה והרעיון. עולם המציג רעיונות מופשטים אשר לא נכתבו מתוך כללי המדע אלא הרבה לפני המצאתו. מתקבלת ההכרה בכך שלאדם צורך בערכים עליונים גבוהים יותר מאשר סיפוק עצמי גרידה, חייבת להיות משמעות ושאיפה מעבר לסיפוק ה’עצמי’.

אידיאות על העולם ומשמעותו, על מקומנו בתוכו, ועל משמעות חיינו חודרות דרך סדקים בחומה ההרמטית של כלליו הנוקשים של המדע. הפסיכולוגיה העכשווית המאופיינת בגישה קוגניטיבית חיובית, מבינה כי ההנעה קדימה בחיים, מתבססת על נקודות מוצא מחשבתיות המוזנות מאמונותיו של האדם. משמע – יש לחקור ולגלות את הצורך האמוני האידיאלי ולהגדירו. כך, באופן שערורייתי ובלתי מדעי בעליל, ימצא את עצמו אדם ‘משכיל’ המחפש להזין את הצורך ‘המעורפל’ הזה, משייט בין נבכי עולם הפילוסופיה, ומנסה להרכיב לעצמו פילוסופיית חיים מספקת שתצדיק את הדרך בה דברים בחייו מתנהלים כדי שירגיש בנוח עם דרכו בחיים, או לחילופין יגדיר לעצמו מה האידיאל שאליו צריך לחתור כדי להשיג את החיים האידיאלים – ערכית ומוסרית, באופן שלא יצטרך לוותר על חווית העונג והאושר שבמימוש אלא תייצר חווית מימוש שלימה יותר..

כדי לקרב את עצמנו למענה על שאלת הצורך ה’נעלם’ – המופשט, והבלתי מוזן, נביט על ‘מפת הצרכים’ בנקודת המבט שבה היהדות מציגה בפנינו את הדברים. למעשה, מזה אלפי שנה שמפת צרכים מונחת בין ספרי ההגות היהודיים. שרות יקר המעלה עשה עבורנו ר’ שניאור זלמן מליאדי לפני כ300 שנה כאשר פרס מפה זו בפנינו והנגישה עבור כל אדם ואדם. ר’ שניאור זלמן, וממשיכי דרכו, מציגים בפנינו תמונה המפרקת את האדם לכדי גורמים, כך שמתוך הגדרת והבנת החלקים נוכל לכוון למימוש הצרכים של כל חלק וחלק .

בעוד התיאוריה של מאסלו מגדירה את ה’צרכים’. בעולם היהודי, הדגש הינו היחס לחלק באדם אשר יש לאדם ‘צורך’ בהזנתו. גישה זו מאמינה כי ככל ונשכיל להכיר במכלול החלקים המרכיבים אותנו ולהבין את מהותם כך תגבר הבנתנו את הצרכים להזנתם. מודעות לכל חלקי השלם תאפשר לאדם הזנה הולמת, באופן קוהרנטי, המתאים לכל חלקיו. שכן לולא הכרה בחלק מסוים עלול האדם להזין ולספק צורך באופן הסותר צורך של החלק הבלתי מודע. כך למשל, אדם אשר ישיג את הצורך הבסיסי בפירמידה באופן לא מוסרי, יתכן כי הזין ודאג לצורכי חלק מסוים בתוכו, אך בו זמנית פגע בחלק אחר ותחושתו הכוללת לא תהיה – שובע, שמחה ואושר אלא תחושה שלילית. אדם כזה לא יחוש בנוח עם עצמו, הוא יודע כי מעשה זה אינו מכבדו, הוא פוגע בכבודו ובערכו, הערכתו העצמית יורדת, הוא מתקשה לאהוב את עצמו. כך, השתלשלות זו מרחיקה את בריאותו הרגשית ולא רחוקה הדרך שגם בריאותו הפיזית תושפע מכך. הזנת הצרכים באופן נכון המשרת את מכלול החלקים, תייצר את תחושת השובע השלימה. לא בכדי, הדיכאון מוגדר כמחלה, הזנה הולמת והוליסטית תקדם בריאות הוליסטית פיזית ונפשית.

אם נבחן את המדרג כפי שהיהדות מגדירה אותו מזה אלפי שנה, בהשוואה למדרג הפירמידה של מאסלו המייצג את ממצאי המדע במאות השנים האחרונות, נזהה מדרג דומה בתכניו, אך נקודת מוצא הפוכה. המקבילה היהודית לחלוקה הינה: כבד, לב, מוח, נפש ונשמה. למעשה ניתן לומר כי אלו תרשימים משלימים: חלקי הפירמידה ה’יהודית’ מגדירים את החלקים הצורכים את הצרכים אותם זיהה מאסלו

במקביל לתחתית הפירמידה של מאסלו, החלק ה’פיזי’ ביותר באדם, יכונה בשם: כבד. מעליו בפירמידה החלק באדם המכונה ‘לב’. גבוה ממנו ‘מוח’. גבוהה ממנו ‘הנפש’, וכאן מעליה – גולת הכותרת של מאמר זה, החלק הנוסף שהבנתו, הכרה בצרכיו והזנתם, תיתן מענה ל’רעב’ הבלתי מוזן-

החלק באדם אשר שמו:

נשמה

הנשמה היא החלק הרחב הדומיננטי והעיקרי ב’פירמידה’ היהודית והיא נקודת המוצא. מימושה הוא מהות הכול! בשונה מהתיאוריה של מאסלו אשר על פיה החלק העליון בפירמידה מדבר רק אל כעשר אחוז מהאוכלוסייה, הנשמה, רעבה ומשתוקקת למזונה לא פחות מכל חלק אחר באדם. התעלמות מחלק זה ואי סיפוק מזון הולם עבורו, ישאירו באדם את תחושת הרעב המציקה והמתסכלת כל כך כאשר אין לאדם הכלים להשביעה. הגישה היהודית מלמדת אותנו כי חלק זה באדם הינו החלק המהותי והמרכזי, הוא התכלית לקיומו הכולל של האדם ולמען התממשותו נבראו שאר חלקי האדם.

היהדות מלמדת אותנו כי הנשמה הינה אש רוחנית, מופשטת, אשר לא יכולה לקיים מגע ותקשורת ישירים עם עולם פיזי גשמי. כדי להתקיים פה ולהתבטא, הנשמה נדרשת לאמצעי אשר ביכולתו להכילה מחד, ובמקביל להגיע במגע עם העולם – לשמש כאמצעי לתקשורת, להזנה ולמימוש.

למעשה, נקודת ההשקה והתקשורת בין האדם על רבדיו השונים לבין העולם החיצון היא מעטפת התאים החיצונית בגופו – תאי החישה. מפגש של תאים אלו עם ה’עולם’ הוא המפתח לקליטה פנימה של מידע המתקבל דרך החושים- ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. ‘הזרמת’ הקלט המתקבל פנימה, באמצעות מיליארדי תאים בגוף האדם, חיונית עבור רבדים- חלקים פנימיים יותר באדם כדי שיחשפו למתרחש בעולם סביבם. כאשר החלקים הפנימיים נחשפים לקלט, ביכולתם לעבד ולפרש את הקלט המתקבל ובתורם לבחור את תגובתם ההולמת. התגובה אף היא – תועבר אל מעבר לגבולות הגוף ותייצר אימפקט חיצוני -באמצעות התאים. בית החרושת המספק את המזון ועוד מגוון צרכים עבור גוש התאים העצום המכונה גוף האדם, והמאפשר את קיומם ותפקודם הינו הכבד, מכאן הבחירה בשם ‘כבד’ כמיצג את הגוף .

לפעולת הכבד ולתוצריו לא תהיה כל תועלת עבור התאים לולא ה’לב’ אשר באמצעות משאבת אוויר מזרים דרך הדם חומרים ‘אל’ ו’מ’ התאים. כאשר קיים מצב בו נדרשת פעילות מוגברת של התאים, יש להזינם ביותר אנרגיה, אשר על כן, על הלב להגביר את קצב פעילותו בעת הצורך בהזרמה גבוהה יותר של חומר מזין. כאשר הדחף במשאבת הלב גובר, דפיקות הלב גוברות ואנו מזהים זאת כהתרגשות. לא בכדי הלב הוא האיבר המזוהה עם רגשות, שכן, הלב הוא הכלי הראשון במערכת אשר פעילותו במערך נחוות באופן פיזי ומודע.

הצורך של האדם בתחושת בטחון לגבי קיום צרכיו הפיזיים בפירמידה של מאסלו, הינו ביטוי של שילוב בין צורך רגשי לצורך פיזי – שילוב בין הכבד ללב. הצורך להרגיש מוערך ומכובד הינו ביטוי לשילוב בין הלב למוח. שילוב של רגש ומחשבה.

הקישור אשר אנו עושים בין תחושת האצת פעילות הלב לרגש, כמו גם ההוראה להאצה זו, מקורם במוח. המוח הינו האיבר המשמש כמנהל העבודה. הוא יודע לתקשר הן בשפת הצפנים המשמשת לתקשורת ופקודות הגוף והן לקלוט את רצונות האני ה’פנימי’ ולתרגמם בצפני שפת בני אדם – אותיות המחשבה. המוח קולט את המידע ונותן פקודות לביצוע. המוח הינו האיבר הראשון המתרגם הוויה מופשטת למשהו שניתן לחוש. המודעות המרכזית שלנו היא אל תחושות, רצונות ומושכלות ה’אני הפנימי’ כפי שהם מתורגמות במוח לשפת המחשבה והדיבור.

אם נתבונן בתינוק בן יומו, ה’מתרגש’ לינוק, הרי שמוחו נתן פקודות כדי להשיג מזון. המוח באמצעות צפניו העביר פקודות ללב להאיץ פעילות כדי להזרים ‘דלק’ לתאים שצריכים לפעול, ופקודות המכוונות להפעלה פיזית אשר תוביל להשגת המזון. הגוף, הלב, והמוח – כולם תפקדו בשרות ה’אינסטינקט’, כך יגדירו זאת בעולם הפסיכולוגיה, אשר המופשט נעלם ממנה.

היהדות מסבירה כי כל מהלך תפקודי זה הינו בשרות הנפש. הנפש היא ההוויה ה’רוצה’. המושג רצון באדם מקורו בנפש. הנפש רוצה לשמר את קיומה. היא הוויה רוחנית אשר יכולה להתקיים כאן בעולם הפיזי אך ורק באמצעות הגוף שלרשותה, אשר בתורו יכול להתקיים אך ורק אם מקבל את כל התנאים להם זקוק. הנפש, עצם הווייתה וכל מהותה הוא הרצון להתקיים בעולם הפיזי, הרצון לחיים. המוח, בשירות הנפש יעביר לה מידע על כל מקור המקדם רצון זה או לחילופין מאיים עליו ויתניע את הגוף לפעולה להשגת המקור או להימנעות ממנו בהתאמה. חווית הרצון שהתעוררה בתינוק בעקבות הגירוי החושי הפיזי של ריח האוכל, באופן פשטני מפורש על ידינו כהתלהבות ושמחה של הלב, זאת בעקבות התרחשות בו זמנית של האצה בדופק הלב אך למעשה הינה ביטוי להבנת הנפש כי בפניה מקור אשר יאפשר את המשך קיומה.

גם בני האדם וגם בעלי החיים פועלים, מתוך אינסטינקט יצר החיים של הנפש, המוטיבציה לעשיה לעבר מקור מקדם חיים או הימנעות ממקור איום. בני האדם, כמו בעלי החיים, יכולים לנוע על ציר זה ובכך לסכם את מהות קיומם,

או לחילופין:

היהדות מגלה לנו, כי הנפש הינה אך חלק מתוך כלל הווייתנו הרוחנית, הנפש היא החלק אשר מהותה לשמר את החיבור לעולם הפיזי לצורכי ההוויה הרוחנית השלימה – לצורכי החלק גבוה יותר באדם המכונה נשמה.

הפירמידה היהודית מדגישה את מבנה היחסים והתקשורת בין חלקי האדם. כל חלק מתקשר עם החלק הסמוך לו בפירמידה במטרה לשרתו. כאשר חלקי האדם מתגייסים כדי להביא לידיי ביטוי את רצונותיה ואת האימפקט של הנשמה בעולם אזי הנשמה מתממשת. על פי היהדות הישג זה הינו העונג השלם שבעת הרוויית צימאונו ישיג האדם את האושר האמתי המיוחל

לסיכום

הכרה בחלקים רוחניים מופשטים באדם, בחלקים הלא ניתנים לתפיסה חושית כמניעים ומשפיעים על הווייתו וחווייתו, עומדת בהלימה עם התנועתיות של המדע לעבר פחות ופחות מחקרים בבעלי חיים לטובת יותר ויותר מחקרים בבני אדם. תנועתיות זו מעידה על הכרה בכובד משקלם של הליכים ורכיבים מופשטים באדם כמשפיעים על חווייתו ואושרו, הליכים ורכיבים אשר מחקר באמצעות בעלי חיים, רב ככל שיהיה, לא יקרב אותנו להכרתם.

הכרה והבנה מלאה של חלקי האדם כפי שמוצג בתרשים הפירמידה היהודית, תאפשר את דיוק הפירמידה שמאסלו בנה. ותקדם אותנו לעבר מילוי הסדקים העומדים כחיץ בין 90% מהאוכלוסייה לבין האושר שבמימוש עצמי אמתי!!

הוא אשר נכתב במקורותינו:

ומותר האדם מן הבהמה אין! לבד הנשמה!!!

ביבליוגרפיה

ספר התניא , ר’ שניאור זלמן מליאדי.
היום יום, ר’ מנחם מנדל שניאורסון.
‘כי קרוב אליך ואיתא בליקוטי אמרים’. האדמו”ר הצמח צדק. מאמרי אדמור הצמח צדק תרט”ו.
לקוטי שיחות. ר’ מנחם מענדל שניאורסון. כרך לא . וארא. שיחה ב.
שיחה פרשת צו. ר’ מנחם מענדל שניאורסון. ב’ ניסן תשמ”ח
אושר אמתי- הגשמה עצמית באמצעות פסיכולוגיה חיובית. מרטין א.פ. סליגמן
אישיות תיאוריה ומחקר . הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 1992
אמא וילד בתוך בועה. הגר תמר. פנים: כתב עת לתרבות, חברה וחינוך. 2001
האינסטינקט האנושי. רוברט ווינסטון. אוניברסיטת תל אביב. 2005.
הספר הפיזיולוגיה של ההתנהגות. האוניברסיטה הפתוחה. 2008‎.
הפרעות דיכאון וחרדה בישראל ממצאים עיקריים מסקר ברה”ן בעולם .משרד הבריאות. 2009.
השכל הוא עבד לתשוקות- האומנם? יוסי יונה. עיון: רבעון פילוסופי . תשמ”ח
לחנך את המומחים. טרייסי קאסלס. 2013
מבוא לפסיכולוגיה, האוניברסיטה הפתוחה. 1988
מדע ואתיקה: בעלי חיים במחקר. מכון דוידסון הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע 2012
פסיכולוגיה קוגניטיבית. האוניברסיטה הפתוחה. 2001.

A Theory of Human Motivation A. H. Maslow (1943) Originally Published in Psychological Review, 50, 370-396
Authentic happiness. Martin Seligman. Internet site.
Bellis MA, Hennell T, Lushey C, et al .quantifying the price of fame through early mortality of European and North American rock and pop stars. Journal of Epidemiology & Community Health 2007