True Peace is Realistic!
!שלום אמיתי זה מציאותי

מבוא:

חיי היום יום מלאים בקונפליקטים רבים: מסכסוכים בין מעצמות ועד לחיכוכים בחברה ובמשפחה. חוסר היכולת שלנו להתגבר על אותם הפערים, נובע מראיה מוטעית ולא פרופורציונאלית של המציאות: היות ואנו כבולים לתפיסת עולם שטחית וסובייקטיבית של רגשות מסוימים המאפילים על הרגשות האחרים, איננו מסוגלים לתפוס את הצד השני במבט עמוק ואובייקטיבי. במאמר זה ננסה להציג את הסתכלותה של תורת החסידות על הפכים ודעות מנוגדות וכיצד צריכה להיות הגישה אל הקונפליקט. הגישה המוצעת היא להניח את השוני במקומו הראוי ואז גם המשותף ימצא את מקומו ויביא לשלום אמיתי.

הבעיה:

במציאות העכשווית, המקדשת את האינדיבידואליות לערך עליון, עולם שבו כל אחד מחשיב את דעתו, מציאות שכזאת יוצרת קונפליקטים על כל צעד ושעל. האדם הממוצע נתקל בקונפליקטים בכל שלב בחיים, בעבודה, במשפחה, בין חברים ובזוגיות. שכן, ברגע שהוא שומע דעה החולקת עליו הוא מפרש את זה כדבר שמתנגש בו אישית מה שיוצר בו מחסום אוטומטי המקשה עליו לחיות עם השני ודעותיו. כי גם האדם הרגיל שאינו מגדיר את עצמו כאינדיבידואליסט, מושפע מהגישה האינדבידואליסטית.

התאוריה:

בקבלה[1] מתואר סדר בריאת העולם, שבתחילה נברא עולם התוהו ונשברו שם הכלים ואח”כ ברא הקב”ה את עולם התיקון. ומוסבר שהסיבה לשבירה בעולם התוהו היתה בגלל שהיו שם אורות מרובים וכלים מועטים. ובעולם התיקון מכיוון שהיו אורות מועטים וכלים מרובים היה לעולם קיום.

אם נתרגם את דברי הקבלה למונחים מתורת החסידות נבין שאור היא האנרגיה האלוקית המחיה את העולם, והעולם הוא הכלי שנצרך לאותה אנרגיה כדי להתקיים. וכשברא אלוקים את העולם, האנרגיה האלוקית שהחייתה את העולם לא הייתה מותאמת למידות העולם.

להמחשת הדברים ניתן להביא לכך דוגמא מגוף האדם, האנרגיות הם הכוחות, איברי גוף האדם הם הכלים המותאמים לקבלת אותם האנרגיות. למשל, האפשרות ללכת מתבטאת ברגליים והאפשרות לראות בעיניים, זהו הסדר הרגיל. אולם, אצל עיוור למשל כוח הראיה חזק מידי כך שהעין צרה מלהכיל אותו כך שהאדם לא יכול לראות. כך גם בארמית נקרא העיוור סגי נהור – הרבה אור, ריבוי כזה שלא מתאים לעין. ובהשוואה לבריאת העולם בכדי שהאנרגיה האלוקית תתבטא בעולם, היא צריכה להתאים את עצמה לעולם, ולמצב הזה קוראים תיקון, כלים מתאימים.

הרבי הרש”ב[2] מבאר את המושג כלים מועטים\מרובים. הכלי הוא הביטוי לאנרגיה וכאשר הכלים קטנים האנרגיות לא באים לידי ביטוי באופן מידתי היוצר עולם, רק כאשר הכלים רחבים הם מהווים ביטוי נכון ומידתי לאנרגיות וכך נוצר עולם.

הסיבה לכך שכלי קטן הוא ביטוי לא מידתי לאנרגיה היא הסתכלות כוללנית שלו על האנרגיה אותה מבטא[3], בלי להיכנס לעומק הטמון בה- הצורך לקיים עולם, הסתכלות שלא נותנת מקום לביטוי של אנרגיות נוספות הנצרכות אף הם לקיום העולם רק בגלל שבשטחיות וברובד החיצוני הם סותרים.

שונים מהם כלים רחבים המכילים את הפרטים והעומק שבאנרגיה- הצורך בקיום עולם כאמור, ואת כל שאר האנרגיות המשותפות לאותו צורך וזהו ביטוי נכון ומידתי לכולם היוצר עולם.

להמחשת הדברים מביא הרבי הרש”ב משל מאדם בוגר שכועס על מישהו שעשה נגד רצונו, אשר גם בזמן הכעס הוא מסוגל להשפיע טוב לאותו אדם. כלומר שהאדם התקין, מצד היכרותו התקינה עם המכלול העצמי שלו מגיע להבנה שהפרטים ההופכיים שבו הם אלו שבונים אותו בתור אדם שלם ובריא. ומשום כך, הכעס מתפשט רק עד גבול מסוים בצורה שלא יסתור את שאר הפרטים שבמכלול היוצר את האדם. כך שהנפש הבריאה מאפשרת ואף מחייבת השפעה חיובית בעת הכעס.

לעומתו, ילד קטן גם על פרט יחיד ושולי שהזולת התנהג שלא על פי רצונו הוא יסווג אותו מיד כשלילי באופן כללי ולא ישפיע לו מאומה, היות וההסתכלות שלו על עצמו היא כוללנית מבלי להיכנס לפרטים השונים המרכיבים אותו. כך שאצלו הפרטים ההפכיים סותרים, מבלי הבט על השותפות שלהם ליצירת האדם הבריא והשלם. ברור אם כן שבסיטואציה כזו השני סותר לו לחלוטין.

וכשנתרגם אורות וכלים במילים אחרות נבין שאור הוא חוויה – תחושות, מחשבות, ורצונות, שהאדם חווה, וכלי הוא ההתבטאות של החוויה באדם. כלים רחבים הם ביטוי נכון לחוויה, הצורה בה הוא חווה, עד כמה הוא חווה אותה במערכת הכללית של החוויות, וכשכל חוויה תופסת את מקומה בפרופורציה נכונה, נוצר מארג תקין של חוויות. כלים מועטים פירושו חוויה גולמית שמכיוון שהחוויה לא מתבטאת אצלו בהתבטאות הנכונה מתבטאת החוויה בצורה שגויה ולא פרופורציונאלית.

דרכי טיפול מוצעות:

בחיים היום יומיים שלנו התמודדות עם קונפליקטים בראייה אינדיבידואלית היא בלתי אפשרית, הסתכלות שכזאת יוצרת התנגשות אינטרסים וערכים של האדם החי לפי תורת האינדיבידואליות מול התמודדות בריאה ונכונה עם קונפליקט, הקונפליקט נוצר מהתנגשות אינטרסים היוצרים רגשות סותרים כלפי השני ואי הכלה של הצד שכנגד.

יש שיציעו את ההכלה כפתרון, להכיל בתוכי את השונה והמנוגד אלי ולחיות עמו למרות הסתירה שיוצר החיבור בינינו. כל אחד מקריב מעצמו ומכיל את השני בשביל החיים ביחד.

אבל זהו פתרון לא מספק היות והנטייה הטבעית של האדם היא התבצרות בישות שלו ולא הכלה של הניגוד והתנהגות לא טבעית לא תהווה פתרון בטוח ומספק בהתחשב בנתונים המשתנים.

עוד פתרון שמקובל לפתרון סכסוכים הוא גישור. יושבים עם מגשר שעוזר לצדדים לפתח שיחה על האינטרסים של כל אחד מהצדדים ולמצוא פתרון שיענה על האינטרסים של כל הצדדים (סגנון של win win), תפקידו של המגשר הוא לייצר שיח בין הצדדים שנמצאים בסכסוך, על מנת לאפשר לצדדים בחינה יעילה של הסיכויים והסיכונים בפתרון המוצע.

פתרון שכזה מונע בדרך כלל משיקולי רווח מול הפסד, הוא אמנם פותר את הבעיה שיוצר הקונפליקט אבל הקונפליקט נשאר.

יישום השיטה:

לפי התזה שמציעה תורת החסידות, הקונפליקט נוצר מהסתכלות צרה על עצמך, פרספקטיבה שנובעת מראייה כוללנית ושטחית על כל דבר בחיים, הסתכלות שגורמת לביטוי לא פרופורציונאלי של פרט מסוים שבך, מה שגורם לה להשתלט על כל כולך, ולדחיקת שאר הפרטים שבך עד לכדי אי ביטוי שלהם בך.

הסתכלות פרטנית על עצמך ועל כל דבר בחיים תביא לכך שהקונפליקטים לא ייווצרו מלכתחילה, ההבנה שהאדם מורכב מפרטים ומפרטים הפכיים, בכדי ליצור אדם שלם, מביאה להסתכלות נכונה על הפכים כמשלימים ולא כסותרים. ולהתבטאות נכונה ופרופורציונאלית של כל פרט מהפרטים המרכיבים אותך, מכיוון שביטוי לא מידתי של אחד הפרטים סותר ביטוי של האחרים המרכיבים אותך לאדם שלם.

הפנמת הרעיון המוצע מונעת קונפליקטים ויוצרת שלום פנימי ואמיתי עם הסובבים. ולכן כל אדם באשר הוא למרות שהוא מחשיב את דעתו, כשהוא יסתכל בצורה הנכונה על עצמו הוא לא יצטרך להתמודד עם קונפליקטים, להחשיב את הדעה שלך לא אומר שהיא כל המציאות שלך דבר שגורם לדעה אחרת לסתור אותך, השני אמר משהו הפוך מהדעה שלך שהוא רק פרט בך, דבר שמביא את האדם לשלימות אישית, מעלים את הקונפליקט, וכתוצאה מכך מביא גם שלום עם הסובבים.

דוגמאות הממחישות איך ההפנמה של הרעיון תביא לשינוי פנימי של האדם, ותתבטא בשינוי ההתנהגות היום יומית עם הסובבים אותו:

קונפליקט עבודה – משפחה: קונפליקט עבודה – משפחה הוא קונפליקט בין שני תפקידים שונים שאדם נידרש לבצע. הקונפליקט נובע כתוצאה מכך שדרישותיו של תפקיד בתחום העבודה מתנגשות עם דרישות התפקיד בתחום המשפחה. ישנם לחצים שאינם מאוזנים כבעל תפקיד בתחום העבודה וכבן משפחה. כאשר דרישות מערכת אחת סותרות את דרישות המערכת השנייה.

קונפליקט כזה נוצר מהסתכלות כוללנית ושטחית של האדם על עצמו מה שמשפיע באופן ישיר על החיים שלו, ולכן כשהוא עובד הוא נותן לעבודה ביטוי נרחב יותר מהדרוש להתבטאות אצלו בתור אדם מורכב, מה שסותר את ביטוי הקשר שלו למשפחה. משא”כ אדם שמבין את המורכבות שיוצרת את האישיות הכוללת שלו, יבין שלכל פרט שבו אמור להיות ביטוי ראוי, ביטוי שלא סותר ביטוי של פרטים אחרים שבו, לעבודה אמור להיות ביטוי שלא סותר את הקשר עם המשפחה שלו.

קונפליקט יחסי עובד מעביד: יחסי עובד ומעביד הם יחסים רגישים, עליונות המעביד על העובד יוצרת באופן בלתי נמנע מתיחויות בין השניים, הקונפליקט מורגש אצל העובד, העובד רואה את הפרט הסמכותי של המעביד כדבר מתנשא, דבר הנובע מכך שהסמכותיות לא ממוקמת בנקודה הפרטית הנכונה- יחסי עבודה אלא במקום כללי שלא מיועד לה. העובד מתרגם “סמכות” כנשלט, ונחיתות.

חסידות מציעה לעובד תתבונן היטב בנפשך מהו היחס הנכון של הפרט סמכות מול שאר הפרטים שמרכיבים אותך, ותבין שתחושה שמבטאת את הסמכותיות בצורה נכונה מסתכמת בתחום יחסי העבודה לניהול תקין של העסק, ושם זה נגמר. דבר כזה קורה מהתבוננות פרטנית הנותנת ביטוי הולם לכל פרט מהפרטים המרכיבים את האדם, דבר השולל הסתכלות על הסמכות כדבר שסותר את כל המציאות שלו, מכיוון שהוא מסתכל בפרספקטיבה נכונה על כל פרט שבו. דבר היוצר שלום פנימי עם עצמו ובמילא עם המעביד.

דרכים ליישום ולתרגול הרעיון הנידון במאמר:

כשמגיע לפתחנו קונפליקט אנחנו מתבוננים:

1 מהו הרגש שהביא אותנו לעמוד מול אותו קונפליקט.

2 מגיעים למסקנה שהרגש שהביא אותי אל הקונפליקט הגיע כהתבטאות של פרט בנפש.

3 הסתכלות על הנפש כמורכבת – אדם שלם נוצר מפרטים ומפרטים הפכיים.

4 ושהפרטים ההפכיים הם משלימים, ולא סותרים.

5 ולכל פרט בנפש אמור להיות התבטאות, בשביל השלימות של האדם.

6 וכשיש לאחד מהפרטים התבטאות מעבר לפרופורציות שלה, היא דוחקת את ההתבטאות של הפרטים הנוספים ופוגעת בשלימות האישית שלו.

7 אחרי ההתבוננות הזאת הוא מבין את גבולות ההתבטאות של הפרט מול כלל הפרטים שבו.

8 לראות שהקונפליקט נוצר מהעצמת הביטוי של הפרט על חשבון שלל הפרטים המרכיבים אותו, דבר שיפתור את הקונפליקט משורשו במקרה שהוא כבר נוצר, ולשינוי ההסתכלות האדם על עצמו מה שיוביל שלא ייווצרו מלכתחילה.

סוף דבר:

יישום הרעיון החסידי ייצור בסופו של דבר שלווה ושלום פנימי של האדם עם עצמו, שלום שנוצר מהכרה של האדם שהאני הבריא שלו הוא כזה שמורכב מפרטים, ומאפשרות ביטוי של כל אחד מהם, דבר שיוצר ממילא שלום עם הסובבים ושלום אמיתי שלא מבוסס על הקרבה או אינטרסים, דבר המבטיח את קיומו של השלום בכל מצב. וכמו שבבריאת העולם הוצרכו כל אחד מהאנרגיות האלוקיות להתבטאות בצורה פרופורציונאלית לצורך קיום העולם. כך גם בכל קונפליקט, רק על ידי הבנה נכונה וראייה פרטנית של הבעיה ייווצר בעולם השלום האמיתי המיוחל.

“עושה[4] שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו” מייחל כל אדם באשר הוא. לאור המאמר ניתן להמליץ על פסוק זה את הפירוש: באותה הדרך שהשכין הקב”ה שלום במרומיו (כלים רחבים הנותנים מקום לשלל האורות), כך יעשה שלום עלינו, זוהי הדרך שתיצור גם בינינו את השלום (ההבנה “שהאני השלם מורכב מפרטים”).

[1] עץ חיים שער הכללים פרקים א’ וב’

[2] מאמר ד”ה אחרי מות תרמ”ט

[3] מאמר ד”ה ויגדלו הנערים תרס”ה

[4] איוב פרק כ”ה פסוק ב’