Freedom from Frustration

החיבור שלפנינו יעסוק במגוון בעיות שנוצרות  ביחסי אדם עם הזולת (חברים ,זוגיות ,ילדים)ואדם עם עצמו ( תחושת עצבות ,חוסר סיפוק )וננסה לתת כלים לאותם בעיות   ע״י הבנת מבנה נפש האדם , לפי איך שמבואר בתורת החסידות

 

אם היינו רוצים לחלק את האוכלוסיה בעולם לקטגוריות  ,הדרך הפשוטה זה לשתיים , אלה ששומעים ואלה שלא ,או אלה שדורשים ותובעים מעצמם״ עבודה עצמית״ ומחפשים איך להתקדם קדימה בחיים בין עם המשפחה בין עם החברה שסביבם בין בזוגיות ואלה שלא .

אם אתה נמנה עם אלה שלא ,אתה יכול לעצור כאן . אבל אם אתה נמנה עם הקבוצה השניה …….

אפרט את התופעות לכותרות שונות ע״מ שכל אחד יוכל להרגיש איפה זה נמצא אצלי בחיים ,אם נמצא…

אדם עם החברה שסביבו

כעס בין אנשים זה דבר שלא מוצאים רק בגן ילדים הוא קיים גם בינינו ,המבוגרים, רק שאצלנו הוא קצת יותר מורכב ,ילדים הכעס יוצא ,הילד כועס ואפילו מרים יד ואז עובר יום יומים ו…..אמא שואלת איפה הילד ואומרים שהוא הלך לשחק אצל ״החבר״ ,נו עבר…

הלוואי אצלנו המבוגרים , אבל אנחנו נעסוק בבעיה שנוצרת אצל מבוגרים והיא קצת יותר עמוקה

התופעה תיהיה שכיחה יותר דווקא בין אלה שכן דורשים מעצמם ,ורואים את עצמם כאנטלגנתים ומוסריים    ,אנשים שמבינים שיש דבר שראוי לעשות ולחשוב ויש דברים שאסור לא רק לעשות  אפילו לעלות במחשבה ,

לפעמים אדם חי בין חברים בלימודים ,,בעבודה ,ועובר תקופת זמן ,והתחושה קצת נעכרת מול אנשים מסויימים ,״לא מרגשים שנאה ח״ו ועל כעס מאן שכר שמיה״ אבל רק תחושה לא נוחה ליד אדם מסוים ,אפילו אם נשאל את אותו אדם , החבר ,זה שאתה מרגיש כך מולו

הוא אדם נחמד? כן ,

הוא אדם רע? לא

הוא עשה לך משהו רע? לא

אז מה קרה למה לא נח לך לידו? , ואין לו תשובה ברורה ,האדם בעצמו לו יודע להצביע על משהו ספציפי  שגרם את זה .

תופעה די שכיחה

בזוגיות .

זוגיות ,זה אחד הנושאים שהדור הזה מתאפיין בו במיוחד ,  (כמובן שאם כמעט כל אדם שני נשואי פעם שניה אם לא יותר , חתונות זה יהיה דבר שקורה די לעתים דחופות ) בעולם זה נקרא  ״מתה האהבה״ איש או אישה חיים בזוגיות ועם הזמן מרגישים תחושה לא נוחה  אחד מול השני ,

ואם שוב נעשה את סידרת השאלות ,

הוא אדם נחמד ? כן

הוא אדם רע ? לא

הוא עשה לך משהו רע ? לא

אז מה קרה למה לא נח לכם ? והתשובה לא תיהיה ברורה וממוקדת

(כמובן שכל מקרה זה לגופו , זה רק דוגמא לתופעה שקיימת)

כהורים מול הילדים וכילדים מול הורים

השאלה שנשאל כמעט כל הורה והתשובה תיהיה חיובית

אתה אוהב את הילד שלך? כמובן

עכשיו במצב הנוכחי (שהילד לא עשה שום דבר )אתה כועס עליו?

לא ח״ו שאכעס על הילד שלי סתם .

בד בבד אם נסתכל טוב על המציאות האמיתית שמגיע למצב שהילד עושה דברים שלא ראויים ההורים לפעמים כועסים על הילד ואם ניהיה כנים זה קצת יוצא מפרופורציה לעומת המעשה של הילד ,והילד עומד ותוהא ,מה כ״כ מרגיז, אוקי ,עשיתי משהו לא בסדר אבל מה כ״כ חמור שאבא או אמא כ״כ כעסו.

הדבר יכול להתבטא גם מהכיוון השני ,הילד מול ההורה , ונחזור על אותם סידרת שאלות , למרבה הפלא , התשובות יהיו זהות , ואז השאלה הבאה שנשאל את עצמנו , אם זה כך , אז למה לילד לא נח עם ההורים לפעמים? למה הוא לא מרגיש נח לבוא ולדבר איתם בחופשיות?

אני יושב וכותב את המאמר ומוצא את עצמי כותב רק מה ״לא״ ,״לא״מסתר עם חברה , ״לא״ מסתדר בזוגיות , וכו׳ חשבתי אולי לכתוב קצת על מה ״כן״ ומצאתי דבר שיש בדור הזה המון אפילו עובר את הגבול ונמצא בשתי צדדי סוגי האוכלוסיות של אנשים ( שהזכרנו בתחילה ,אלה שכן….ואלה שלא.. )

״כן, יש הרבה דכאון״

עצוב לי , אני מדוכא , אני מאוכזב מעצמי , זה משפטים שנשמעים די הרבה בזמננו

לא נתיימר במאמר אחד לפתור את כל בעית העצבות האנושית , אבל כן אולי קצת להפכית ,

נתמקד יותר בסוג מסוים של עצבות שנמצא דווקא יותר בין אלה שמגדרים את עצמם ״מהחצי באוכלוסיה  שכן דורשים מעצמם…..״

צפיות ואכזבות

אם נכנס עמוק לתוך העצבות ונבדוק מאיפה היא באה כנראה שברוב המקרים זה יהיה קשור למושג של

״אכזבות וציפיות״ בד״כ הטעם לואי של אכזבה זה עצב ,והם מתחלקות לשתי כתגוריות

המודעות ,והלא מודעות, נתחיל מהקל אל הכבד

הציפיות המודעות.

עליהם לא כ״כ צריך לפרט ,כולנו זוכרים את הצפייה מה סבתא תביא הפעם ,בביקור הקרוב .

ואם סבתא הפעם לא הביאה שום דבר , התחושה היא אכזבה ואז עצוב ואין כ״כ חשק

למה? ציפתי ולא קרה ,זה מזמין עצבות.

אבל נתמקד יותר על הצפיות הלא מודעות , אם אשאל אותך ״הקורא״ עכשיו יש לך ציפיה עכשיו ממישהו

סביר להניח שבלי לחשוב הרבה ,התשובה תיהיה שלילית ,

כנראה היא לא מדויקת ,אם עכשיו פתאום ,יהיה נושא לא קשור שמתחיל להכתב בשורות הבאות ולא יהיה סוף למאמר, סביר להניח שתמצא את עצמך מאוכזב , נכון ? כנראה….

אז מאיפה הגיע האכזבה אם לא היה קודם צפיה?? ,

עוד דוגמא ע״מ שנבין טוב יותר ,

אם חבר טוב לפתע יכה אותך ,חוץ מתחושת הכאב ,מה תרגיש?

״אכזבה״ למה ? כי מחבר טוב אתה ״מצפה שלא ירים יד עליך״

מסתבר שיש לאנשים הרבה צפיות שלא מעלים אותם למודע אבל הם קיימים והם מתגלים שהאכזבה מגיעה, אפילו אם נדבר על דברים שהם עצובים מצד עצמם ,הרבה מהעצב קשור לאיזה שהוא צפיה,

אף אדם שקונה רכב , לא מוצא את עצמו אחרי יומים, מתפלל בבוקר שהוא יוצא מהבית שהרכב יניע הבוקר , זה פשוט לא עולה במחשבה, אבל נניח שהרכב לא הניע הוא מתאכזב , מאיפה האכזבה אם לא קדמה הצפיה? אומנם לא במודע, אבל קיימת.

נכון אמנם שככל שאדם חושב שמגיע לו יותר אז יש לו יותר צפיות מהסביבה וככל שאדם מבין שמגיע לו פחות ממילא יש פחות אכזבות

אבל אנחנו נתמקד בסוג אחר של אכזבה, אכזבה מעצמי

אחד התופעות של ״עצבות ודיכאונות״ שקיים דווקא אצל אנשים שכן עובדים על עצמם ודורשים מעצמם, זה אכזבה מעצמם, שמביאה את האדם לחוסר מוטיבציה ועצבות ומחשבות כמו , ״ מה??? איך עדיין אחרי שאני מנסה לעבוד ע״צ כ״כ הרבה בעניין מסוים או במידה מסוימת עדיין עולה לי מחשבות הפוכות ״אם ניקח את זה לדוגמא באדם שמנסה לעבוד על עצמו לאכול רק אוכל מסוים ואחרי זמן של יגיעה, עדיין עולה לו התאוה והחשק לאוכל ממה שאסור לו , זה מייאש , זה מאכזב , זה גורם תחושת כישלון , עצבות .

וכן כל אחד בחיים שלו ,ועל מה שהוא מנסה לעבוד ,בין עם זה מידה לא טובה ,או משיכה לדברים לא טובים שהוא לא מעוניין בהם, או עבודה רוחנית מסוימת שדורשת התרחקות מהחומר.

כנראה שאם האכזבה באה מעצמי גם הצפייה קשורה על עצמי

זה לא נכון לומר :״אם זה גורם לי אכזבות אז לא נפתח ציפיות ״, זה לא חיים ,מכאן לא מתקדמים לשום מקום . צפיות מעצמי הם המנוע שלי לתנופה קדימה , צפיות צריכות להיות ,השאלה ממה לצפות, ואם נדע למקד אותם למקומות הנכונים או יותר נכון נדע איפה לא לפתח אותם ממילא אכזבות מיותרות לא יהיו ו….. החיוך ישאר על השפתיים , ונישאר אנשים מאושרים ,בלי לעצור את המוטיבציה שהצפייה נותנת לנו

על מנת שנוכל להבין טוב איפה למקד את הצפיות שלנו , נצטרך קודם להבין את מבנה הנפש ,

תורת החסידות נתנה לנו מיפוי מלא של הנפש על מנת שנדע איך לעבוד איתה ,

הנפש של כל אחד בנויה מ10 כוחות , שמחולקים לשנים ,שלוש מהם זה כוחות שכלים (חוכמה ,בינה ,דעת , שלוש סוגים שונים של שכל , כאשר לכל אחד תפקיד אחר ,לא נתמקד בהם במאמר ,

ויש עוד שבע מידות ,ובהם נעסוק,( שם המידות א.חסד ,ב.גבורה ,ג.תפארת, ד.נצח, ה.הוד , ו.יסוד, ז.מלכות)

המידות זה המקור לרגשות שלנו , כל רגש ,איזה שלא יהיה ,מגיע וקשור למידה מסוימת בנפש ,ניקח לדוגמא את שתי המידות הראשונות,

א.חסד ,

חסד מסמל נתינה, יציאה ממני לסביבה ,השפעה שלי לזולת , ולכן זה יכלול את ״רגש האהבה״

את הרגש לעשות עם אדם אחר צדקה או לתת מעצמי למען מישהו אחר , כל אלה באים ממקום בנפש של השפעה ממני לזולת.

ב.גבורה,

גבורה מסמל את הצד השני של החסד , זה מידה שעוצרת את הנתינה , שאומרים על אדם גברתן , מיד התחושה לגביו זה חוסר נתינה , אדם שלא מוותר מעצמו למען אחרים , אם אדם מבקש ממני טובה ואנני מעונין לעשות , התחושה הזאות מגיעה ממדת הגבורה

(וכן כל רגש שעולה לאדם קשור ומגיע מאחד מששת המידות הללו , עליהם מוסבר בהרחבה בתורת חסידות חב״ד)

בדיוק כמו שבעל מקצוע מסוים נוכל לזהות לפי הלבוש שהוא לובש,

כך גם הנפש יש לה כלים בגוף האדם שדרכם היא מתבטאת החוצה , ושם נוכל לפגוש אותה ,ולזהות מי היא , הכלים הם שלושה ,א. מחשבה ב.דיבור ג.עשיה ,  הם נקראים לבושים , כי דרכם אפשר לזהות מה הנפש ומה רצונותיה ,נוכל לדעת עליה , לפי מה שאדם חושב ,מה שהוא עושה ,ולפי הדיבורים שלו.

לאדם ניתן שליטה מלאה על לבושי הנפש , אדם מחליט מה לעשות , אדם מחליט מה לדבר , ואפילו אדם מחליט על מה לחשוב ,

מה שנמצא מחוץ לשטח השליטה של האדם, זה המידות , מאיפה שמגיע הרצונות, מאיפה שמגיע התחושת, האהבה השניאה או הכעס.

אם אספר לכם שאני מצפה שילד בגיל שלוש יטיס מטוס ,״ולמרבה הפלא״ הוא לא הצליח והתאכזבתי

תצחקו עלי נכון? צריך לשים את הציפיות במקומות הנכונים , אדם, אל תצפה מהנפש שלך , היא לא בשליטה  שלך, זה שיעלו לך למחשבה רצונות מסוימים , גם שניראים הכי גרועים , זה בסדר , אל תיבהל  מהם,לא אתה שולט על זה , משחק השליטה שלך מתחיל רק מהמחשבה , האם להמשיך לחשוב על אותו רצון או משיכה למשהו מסוים ,שאתה לא באמת מעונין בו, כי החלטתה שהוא לא ראוי.

את הצפיות מעצמנו כבני אנוש נדע למקד רק על הכלים שלנו שאתם הנפש משתמשת , ממלא אל תתאכזב אם עדיין אתה נמשך לדברים מסוימים שאתה לא מעוניין בהם ,בדיוק כמו שלא תתאכזב מהילד שלא הצליח להטיס את המטוס…..

כל אדם מפחד מהיום שהטכנולוגיה תתקדם ויצא לאור מצלמה ווידאו שתוכל לקרוא רגשות , מה ?כולם ידעו מה אני מרגיש?

האמת שהפחד הזה קיים לא רק מהעתיד , הוא קיים בנו גם עכשיו , אנחנו מול עצמינו ,

לפעמים אנחנו מגדירים את עצמינו כאנשים אמיצים , שמחים ,חברותיים , ופתאום באה לנו איזה תחושה  שלא בדיוק מתאימה לאיך שהגדרנו את עצמינו ,לא נח לנו איתה , אז אנחנו פשוט מתחילים לחשוב על משהו אחר והיא נעלמת אי שם במעמקי הנפש ,״כאילו היא לא קיימת״ , לא נח לנו עם אותה תחושה כי אנחנו חושבים שזה לא ראוי לחשוב כך או חינכו אותנו שאסור לחשוב כך  ,פחות משנה הסיבה אבל כן משנה שזה העבודה

אם נחזור לבעיה שלנו מול הסביבה ( בין חברים , בזוגיות , הורים וילדים)

אולי אם נעצור רגע ,ונוריד לרגע את המחסום של הראוי והלא ראוי , ונשאל את עצמינו בכנות ,יכול להיות שיש לי איזה תחושה של כעס מול החבר שאני חושב שלא ראוי להרגיש ככה או אני מרגיש שזה טיפשי שאכעס מדבר כ״כ שולי וקטן שהוא עשה ?

תזכיר לעצמך ,התחושות שלך הם לא בשליטתך זה נורמלי שאת מרגיש הכל,

וכך גם בזוגיות ,וגם כילדים מול ההורים , אולי חינכו שכעס על הורה זה דבר שלא בא חשבון ויש בתוכך כעס שלא נעים לך מעצמך לחוש אותו?

(נשתמש בכעס כדוגמא כי זה דוגמא שחיכה למדי…..)

שוב אנו מוצאים את עצמינו נתקלים באותו בעיה , הציפייה שלנו היא לא מהמקום הנכון ,

אם נלך עם תופעה כזאות לעולם הפסיכולוגיה המודרנית, סביר להניח שהם יעזרו לאדם להתמודד עם התופעה בצורה די פשוטה , הם ילמדו את האדם להיות קשוב לעצמו , והשלב הבא זה ללמוד איך לכעוס ,שונה מכך היהדות , כאשר הכעס הוא בהשוואה לעבירה הכי מרכזית ביהדות ,כבר אמרו חכמנו ״כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה״ ,

וכאן תורת החסידות נותנת לנו כלים ומלמדת אותנו איך לראות את הנפש  נכון ע״מ שנוכל להיות מודעים לעצמנו בצורה מלאה וכאשר יודעים להגדיר את הדברים נכון, הדרך החוצה מהבעיה כבר לא כל כך מורכבת כמו שנראה ממבט ראשוני

אז מה לעשות בפועל ?

על מנת שנוכל לעזור לעצמנו אם נתקלנו בבעיה מסוג כזה חשוב

א.להיות מודעים לעצמנו ,ולהזכיר לעצמנו שוב ושוב שמהנפש,המידות ,הרצונות ,התאוות , להוריד את כל הצפיות ולמקד אותם רק בכלי הנפש , במחשבה ,בדיבור , ובמעשה.

ואם עולה כעס מסוים על מישהו גם אם הוא לא ראוי וגם אם הוא טפשי ,  לא נורא ,זה לא בשליטתנו, ולעשות חשבים עם עצמינו האם קיים אצלנו כעס מהסוג הזה ,

אמנם צריך להיזהר במחשבה ,לא להמשיך ללבות את הכעס , ולהיזהר בדיבור שיהיה בכבוד , (ובמעשה הס מלהזכיר שלא לפגוע ) אבל צריך להגדיר לעצמך את הכעס שקיים וממה הוא הגיע

ב.לגשת לאותו אדם בין אם זה חבר או בן הזוג או ההורה ,  ולומר להם על הכעס שקיים בך עליהם ולהידבר על העניין , חשוב ליזכור ,לא לכעוס ,אבל כן לדבר על הכעס שקיים, ואם השני מבקש סליחה ננסה להשתדל למחול…..