Parenting Like a Gardener
המחנך כגנן עפ”י תורת החסידות

ערכת כלים להורים ומחנכים המבקשים להצליח בגידול ילדיהם והכשרתם לחיים פרודוקטיביים

כולנו רוצים לחיות בעולם מתוקן ונעים ולהיות מוקפים באנשים טובים, חומלים, מוכשרים ועושי טוב. איך משיגים זאת? חברה מתוקנת וטובה מעצבים במתן חינוך משובח ומטפח החל מגיל לידה.  כדי להצליח בחיים  – צריך לדעת מה לעשות ומהו סדר הפעולות הנכון לעשייה שתיתן פירות טובים – גם הורים צריכים לדעת מה לעשות  בגידול ילדיהם. כיצד לווסת את טיפוח ילדיהם כך שיצמחו לאנשים המגשימים את כישרונותיהם ותורמים לעשיית טוב לעצמם, משפחתם, קהילתם ולעולם.
את הקריירה המקצועית שלי התחלתי לפני יותר מ-39 שנים, כעובדת סוציאלית בכלא רמלה, שבו היו כלואים גדולי העבריינים, ששברו כול דיבר מעשרת הדיברות וכול טאבו… בשעה שטיפלתי בהם ונגענו בחוויות הכאב של הביוגרפיות שלהם – למדתי על כול הטעויות האפשרויות, שעשו הורים, מחנכים ומוסדות, שהפכו ילדים מתוקים לעבריינים שפגיעתם רעה בעצמם, בזולתם ובילדיהם שלהם.
שם, בכלא, למדתי שהכול מתחיל בחינוך ובטיפול מבית. הורה במצוקה רגשית, יוצר ילדים במצוקה ומניע בכך סבל גדול המתפשט מחוץ לתחומי ביתו.  חינוך איכותי הוא הבסיס לבניית חברה מתוקנת.
לאחר 9 שנות עבודה טיפולית פורייה בכלא יצאתי לעבוד בקהילה. מתוך מה שלמדתי על כשלי החינוך, שנצרבו בנפשם של מטופליי, בחרתי לטפל בתחילת החיים ולעשות סדנאות להורים לגיל הרך, למנהלות מעונות לפעוטות ולמטפלות שם, לגננות ולמורים ומנהלות בי”ס, כדי להעניק להם, לכול העוסקים ב”דיני נפשות”, הבנה וכלים לחינוך שבונה ילדים שמחים, שמבטאים את כישרונותיהם ומצליחים בחייהם.

במסגרת הכשרתי המקצועית כאשת טיפול וסופרווייזרית לאנשי טיפול וחינוך, למדתי שנים רבות באקדמיה ומחוצה לה. זה כ-5 שנים אני לומדת חסידות ומגלה את אוצרות חוכמת החיים היהודית חסידית ומתעשרת בתובנות וכלים מאוקיינוס החוכמה האין סופי שקיבלנו מבורא העולם. אני נפעמת מהדיוק הרב ביחס לעבודת החינוך וטיפול. חינוך משובח הופך ילד, נער לאדם שמביא הרבה טוב משלו לעולם וזה תפקיד כולנו – להאיר מאורנו הפנימי על מציאות חיינו.

חינוך הוא מלאכה, מלאכה קדושה. להורים ומחנכים יש המון כוח לעצב את נפשות הילדים, וזה מחייב אותם להיות מודעים לתפקידם כמחנכים ועליהם להצטייד בידע ובכלים כדי לעשות את מלאכת החינוך בדיוק, באהבה, בהתמסרות ובהבנה עמוקה לצרכי הילדים ובנכונות להשקיע את מה שנדרש כדי להצמיח אדם טוב, שיודע להנהיג נכונה את עצמו בחייו ובמערכות יחסיו בבית, בעבודה ובקהילה.

איך מחנכים, מהי נוסחת החינוך החסידית? מלמדנו הרבי הרש”ב בקונטרס חנוך לנער עמ’ 36-37

“כי האדם עץ השדה”

הרבי הרש”ב ממשיל את המחנך לגנן וזה הציטוט מדבריו: “אילן הגדל בגינה ובעל הגינה משגיח עליו ליפותו ולהדרו בגידולו, שומרו מכול המזיק לו. ומזמרו, ונוטל מאיתו את הפסולת, ומשקהו בעיתו ובזמנו כפי השיעור הנצרך לו שיגדל בטוב. ולאחר שיגדל, יגדל ביושר ובענפים טובים ונחמד האילן למראה עיניים ופריו מתוק לחיך הטועם ובעל הגינה ישמח עליו, יאכל מפריו וישב בצילו”.

הנמשל לסביבת הגידול של ילד הוא האילן הגדל בגינה ולא בטבע פרוץ כמו היער. גינה נמצאת בסמוך למגוריו של בעל הגינה ומשמעות הקירבה הפיזית, שהיא מאפשרת השגחה. ומבחינה רעיונית מתבטאת הקירבה בכך שלבעל הגינה יש תכנון כיצד היא תיראה. ניהול הגינה וטיפוחה זו מהות העניין. את בעל הגינה נמשיל להורים ולמחנכים ואת השתילים לחניכים “חנוך לנער על פי דרכו”. כלומר: ההורה הוא בעל הגינה והוא הקובע מה ייתן לשתילים בגינתו ובאיזו תכיפות, מה תהא רמת ההשקעה שלו ועד כמה יהיה עקבי באספקתה לגינה.

במשל הזה פותר הרבי הר”שב הרבה דילמות שיש להורים בגידול ילדיהם.

כך הורים רשאים להחליט מה לזרוע בגינתם ובכך להחליט על טיבו של חלון ההזדמנויות שהם פותחים לילדם בשנות צמיחתו. הילד, יכול להחליט אלו זרעים בתוכו הוא בוחר לטפח למשל: לטפח כישורים ספורטיביים כאצן או כדורגלן, או לשקוד על שיעורי נגינה בכינור, או לפתח כישורי מלאכה למיניהם, או לשקוד על לימודים עיוניים. ביחד עם זכותו לבחור איזה כישרון לטפח אצל עצמו, הרי שאופן הטיפוח שמור לבעלי הגינה, להוריו. כך למשל אם הילד החליט ללמוד נגינה, אין הוא רשאי לבטל שיעורי נגינה. פה, בדיוק, נמצא מרחב ההשפעה של ההורים, מטפחי הגינה. בימינו ההיבט הזה אינו ברור דיו וכך קורה שהילד גם בוחר וגם מחליט מתי לא ללמוד מכול מיני סיבות שוליות, כמו רצון לשחק. תפקידם של הורים לשמור שישקוד על מה שבחר ללמוד. “לא בא לי עכשיו” הוא כמו עשב מזיק שיש לנכש מיד מסביבת הילד. “אתה בחרת ואנו שומרים שתשקיע ותעמול, תלמד ותתקדם, גם כשלא בא לך… רק כשמשקיעים מגיעים לאן שרוצים.” את הסוד הזה ילדים קטנים עדיין לא מכירים וזה תפקידם של ההורים לשמור שיעשו ויגיעו.

גינה מוצלחת היא גינה מושקעת ובמושקעת הכוונה לאיכות הטיפול שמעניק לה הגנן. אדם אינו בוחר את ילדיו ותכונותיהם ועליו לטפחם כמות שהם מגיעים אליו. כדי שאילן יצמח היטב ויניב פרי עליו לגדול בגינה – במרחב טיפוח והשקעה המכוון את איכות צמיחת השתילים. וכמו שברור לגנן שהאילן הגדל בגינתו והוא בעל הבית הקובע ומכתיב, כך כהורה עליו לסייע לבנו לממש את מאווי ליבו, כמו גנן השומר שמה שגדל בגינה יגדל היטב.

חייב אדם שתהיה לו משאת נפש, אחרת חייו אינם חיים. וכך אם לילד אין משאת נפש משלו, הרי שעל הוריו להתערב בעניין ולעזור לו לבחור ואף לעורר ויכוח על הצורך לזרוע משהו בגינה וכן על תוכן הזרע. אנו פוגשים, בימינו, פעמים רבות צעירים שאינם יודעים שעליהם לשאוף לדבר תכליתי ובוחרים בלא לעשות כלום, כמו אילן סרק הגדל ביער ללא השגחה ומתפשט לכיוונים מיותרים ומסוכנים, צומח עקום ופירותיו אינם טעימים. לסיכום: על ההורים להבהיר באופן חינוכם ש“צריך לזרוע”, הילדים יכולים לבחור במה לזרוע אך אופן הטיפול וההתקדמות שמור להורים. כך לדוגמא אם ילד בוחר חוג, ההורה שומר שהבן ישקיע בו ולא “יחפף”. כלומר הדרישה שלנו מילדינו, שיטפחו רצון משל עצמם ויתמסרו למימושו.

בימינו, לצערנו הורים זונחים את תפקיד הגנן. הרבי הרש”ב מלמדנו שהמסר מההורה לילד הוא זה: “ילדי היקר בחר מה תרצה לעשות ואני אדאג שתעשה זאת הכי טוב שאתה יכול” כך מוזיקאים רבים מעידים איך השקיעו הוריהם בהבאתם לטובי המורים וכיצד שמרו שינגנו שעות רבות בכול יום וכך אנו פוגשים ענקי מוזיקה כמו יצחק פרלמן ד. אורן, דניאל בירנבוים ועוד רבים וטובים שממצים את מלוא כישרונם ומביאים שמחה וברכה גדולה לעולם כולו, גם בטפחם כישרונות צעירים רבים.

כיצד נגרום לילד/חניך להשקיע בבחירתו?

“ובעל הגינה משגיח עליו ליפותו ולהדר בגידולו” – ההבדל בין יופי והדר שהיופי בולט מיד לעין בעוד שכדי לזהות הדר יש צורך בעין וותיקה ומיומנת. ולפי זה בעל הגינה מטפל קודם ביופיים של השתילים ואח”כ בהדרם. זאת מפני שהוא מבין, שחניך שעדיין לא פיתח ראייה מעמיקה לטווח ארוך יש להצביע עבורו על התוצאות ולתת לו הרגשה, שהוא מתפתח יפה וכך נבנה בו חשק להתקדם. זה חשוב נוכח העובדה שעמל אינו חביב על האדם בתחילת דרכו. שכן רק עם התקדמותו וצבירת ניסיון בחייו הוא רואה ומבין את התוצאות ומבין את ההשקעה הנדרשת להשגתן.

למשל – כשאנו רוצים שהנער לא יפספס אף שיעור גיטרה עלינו לחזקו בהצלחותיו “איזה יופי”, חשוב לשבח את הצלחותיו הקטנות וכך לעודדו להשקיע גם כ”שלא בא לו” ומה שהוא רוצה זה לשחק כדורגל… באופן הזה בונים שותפות בין הגנן לעץ, בין הורה לילדו בין מחנך לחניכו. וכך גם כדי שילד יעשה שיעורים עליך לעודדו עם מחמאה, ציון לשבח וכיו”ב.

המסר שאנו מקבלים פה הוא שעל הגנן להיות המשווק של כדאיות ההשקעה. כמו להראות לתלמיד תיכון כתבה על הצלחתו של מדען שהשקיע שנים רבות של לימוד ומחקר. ולמה זה כ”כ חשוב כי רק מי שרואה את התוצאות אוהב את העמל… כלומר חייב הורה להנחיל לילדיו את האהבה לעשייה, כדי שייטיבו להתמסר ולהשקיע. חייב הילד להבין מהי התועלת עבורו בלהיות הכי טוב. מכאן כשמדבר הרבי הרש”ב על “לייפות ולהדר את העץ” – זה ללמד את הילד/החניך לאהוב את העמל.

“שומרו מכול דבר המזיק לו ומזמר ונוטל מאיתו את הפסולת” פה יש 3 היבטים:

1. מזיק חיצוני – כמו חברים רעים והשפעות סביבתיות שאינן ראויות. זה נזק מסוכן שחשוב למנוע אותו.
2. מזיק פנימי – “אדם עיר פרא ייוולד” -רק כאשר אדם מוכן להודות בכך שאינו מושלם וצריך זימור הוא מצליח.

מניעת הנזק החיצוני נעשית בתחילת הדרך כאשר בוחרים לשתול איפה שהנזקים יהיו מועטים, שכן אחרי השתילה אפשר רק להסיר את המזיקים. לכן אין שותלים בסביבה מרובת מזיקים, כי תהייה עבודה רבה, אומנם אפשרית, להשתחרר מהם וכך מחליטים איפה לגור ואיפה ללמוד כדי יגדלו הילדים ויתחנכו בסביבה מעוטת מזיקים. חשוב ללמד ילדים להסיר מזיקים מסביבתם אפילו ממתקים כאשר מסבירים את נזקיהם ודואגים להרחיקם כדי שניסיון הילדים לא יהיה גדול.

חשוב להסביר לילדים שיש לבודדם מהפרעות וכך כשעושים שיעורי בית אין יוצאים לשחק עם החברים לפני סיום השיעורים. בדומה לגג מבודד היטב השומר על הבית מדליפת מים לתוכו כך חשוב לבודד הפרעות ומזיקים ממרחב הצמיחה של הילד.

3. זימור ענפים – נועד לשמור על כוחו של האילן, שלא יפנה אפיקיו למקומות שאין בהם תכלית. בזמירה מתכוונים לביעור הרע מבפנים, בטיפוח יושר, ראייה נכוח של ה”רע בקרבו” שאין להתעלם ממנו. יש להסביר לילד/חניך שלא סתם “חותכים” ממנו מה שאינו רוצה לעשות – זה נועד ליופיו. פה אנו למדים שלמרות שהגנן גוזם צריך את הסכמת השתיל… כך מנתבים אדם בהבנה למחוזות של הדר ויופי ולאחר הסכמתו בא הגיזום.

אין לפחד מלזמור ולבודד זה חיוני לתהליך החינוכי. יש חשיבות לטיפול ברע הפנימי על מנת שכוחותיך לא ילכו לכיוונים אשר יצמיחו פירות סרק. בכדי ששתיל/חניך יסכים שיזמרו אותו יש קודם לחנכו ליופי ולהדר, שכן ללא זה לא ייתן את הסכמתו. כול זמירה מותירה צלקת שיש לטפל בה – הכוונה שיש לטפל בתסכול הילד מההגדרות ששמו לו והרגיזו אותו. כאשר ההסבר על הזמירה מתקבל אצל הילד/חניך, הרי שמתפוגגת טענתו והרגשתו הרעה.

כאשר גוזמים הן את הרע הפנימי והן את המזיקים החיצוניים נוצרת פסולת שחשוב לפנותה. לנפש יש צורך להתפשט לכן יש צורך בגיזום ובניסור. פעולת הגזום יוצרת מועקה בנפש שיש לפוגגה. פינוי הפסולת חיוני כדי שלא תישאר לילדים תחושה שעשו להם דבר לא טוב. בגיל מבוגר יותר מסבירים לילדים את חיוניותה של פעולת הגיזום ע”י הוכחות וראיות שזה היה נחוץ לגידולם התקין.

“משקהו בעיתו ובזמנו כפי השיעור שנצרך לו שיגדל בטוב” – השקיה משולה לעידוד נפשו של אדם.

ישנן 2 השקיות: בגיל הרך ובגיל המבוגר והרבי הרש”ב מתייחס להשקיה בגיל המבוגר.

בתחילת החיים “שופכים” המון עידוד=השקיה כדי שקודם כול יצמח משהו. די להיזכר בכמות העידוד שאנו “שופכים” על תינוק שמנסה ללכת. אבל לאחר שהחל העץ לצמוח על ההשקיה להיות מווסתת כדי שלא תסב לעץ הגדל נזקים. על ההשקיה להינתן בעיתו ובזמנו. שכן השקיה מופרזת=עידוד יתר בונה ביטחון עצמי מופרז, שעלול להיות בעוכריו של אדם למשל הליכה על פרויקטים הגדולים מכוחותיו. כלומר עידוד=השקיה לאחר צמיחת העץ חייבת להיות מאוד מדויקת, בשיעור הנחוץ והמתאים ליכולותיו של הילד/חניך. כלומר כגנן עליך לחוש היטב מתי וכמה להשקות, עליך לחדד את חושיך ולטפל נכונה.

“ולאחר שיגדל, יגדל ביושר ובענפים טובים ונחמד האילן למראה עיניים ופריו מתוק לחיך הטועם”. הפרי המתוק הוא התועלת, שאותה יש להסביר לילד/חניך, כאשר הוא מוזמן להשקיע ולהתמסר במה שבחר לעסוק בו.

דרוג ערכים נכון של עץ /אדם שצמח היטב וזה הסדר הנכון שיש להקפיד עליו:

• יושר – זוהי מודעות עצמית . אדם ישר – הוא מי שהורגל מתחילת חינוכו לזמירות/בידוד אשר אפשר לו להכיר את עצמו לפני ולפנים, עם יכולת להבחין למה הוא שייך ולמה לא וניחן ביכולת לקלוט עצמו ביחס לסביבתו. חברים טובים וכנים, שרוצים באמת בטובתך תורמים לצמיחתך כאדם ישר.
• חוזק נפשי – מתקיים בזכות זימור עצמי שמאפשר התפתחות ראויה לנפש. כאשר מסירים ענפים לא מוצלחים, הענפים הנותרים מתחזקים.
• רוח הבריות נוחה הימנו. סילוק הפסולת מותיר אדם ללא טרוניות וקיטורים, שמאוד דוחים את הבריות. אדם נחמד זוכה לאהדת הבריות.
• יכול להשפיע על אחרים לנהוג כמותו – כי הנהגתו “טעימה” לחיך. זה שלב הפירות הטובים, המתוקים והעסיסיים שבאים בזכות השקיה מווסתת של עידוד המעודד התקדמות ולא עידוד משתק. כשפירותיך טובים הם יוכלו להצמיח אילנות טובים כמותך.

“ובעל הגינה ישמח עליו יאכל מפריו וישב בצילו” – גמולו של הגנן לאכול מפירות התלמיד/הבן הוא שמח בגדילתם והצלחתם ונהנה לשבת בצילם.  הורים ומחנכים רוצים בהצלחת הבנים “בני אם חכם ליבך, שמח גם ליבי אני”. הורים ומחנכים משקיעים וזו הסיבה, שאין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו, שכן נפשו מושקעת בהם.

זה המקום לציין שהשקעה מעצמך בזולת, היא דרך מצוינת לגמול אח מקנאתו באחיו, יש לעודדו להשקיע באח בו הוא מקנא, שכן עם ההשקעה הוא מרגיש שאחיו הוא חלק ממנו וקנאתו פוסקת…

למחנך יש את היכולת להביט לרחוק ולראות בעיני רוחו כיצד יהיה העץ/החניך בעתיד וזה מכוון את פעולותיו עימו כדי להבטיח פירות טובים. אנו רוצים להצמיח אדם שמעשיו טובים ואין כוחו בפיו אלא במעשים בונים.

הגנן

גנן נדרש לחדד חושיו כדי לטפל נכונה בכול שתיל ולחוש היטב מתי וכמה להשקות. לגנן, שהוא נמשל להורה ומחנך, צריך להיות מבט עתידי, כדי שיתחיל במלאכתו הקשה. יכולתו לראות את הפרי העתידי, כלומר את התועלת, את התוצאה, מעניקה לו כוח להתמסר למלאכת החינוך. במלאכת החינוך, יש למעט בדיבור, לחשוב לעומק על העתיד ולעשות מעשים שיצמיחו אילנות הדורים נותני פרי משובח. כלומר ילדים וילדות, שחונכו היטב למדו לעמול ולהשקיע, שמגשימים  את ייעודם ואף משמשים דוגמא טובה לאחרים.

לסיכום כול כלי החינוך, שקיבלנו במאמר זה מהרבי הרש”ב להצמחת ילדים שפירותיהם מתוקים:

• על הורה /מחנך להבין, שאינו בוחר את ילדיו ותכונותיהם ועליו לטפחם כמות שהם מגיעים אליו.
• הורה ומחנך חייב להבין שגינה מוצלחת היא גינה מושקעת. ניהול הגינה וטיפוחה במסירות היא מהות העניין בחינוך ילדים. זו השקעה מתמדת ועקבית, לאורך שנים, בלי הנחות ובלי אנחות…
• הורה ומחנך קובע את אופן הטיפול בילד ודרכי ההתמדה בו.
• על ההורה ליצור מרחב צמיחה אופטימאלי עם מעט מזיקים ולבודד מזיקים חיצוניים ולזמור ענפי פרא – הכוונה למקום המגורים, לסביבה החברתית, למוסדות החינוך, לחפצים, לאיכות המזון והרחקת מזון מזיק. טיפוח היגיינה אישית כמו רחצה יומית וצחצוח שיניים פעמיים ביום, נטילת ציפורניים, בגדים נקיים, שנות שינה מספיקות ופיתוח יחסים טובים בתוך המשפחה ומחוצה לה. בקיצור יש הרבה היבטים בחיי היום שיש לשים להם אליהם לב, כול יום, כדי להצמיח ילדים מוצלחים.
• מאחר והזמירה, הנחוצה לגדילה תקינה, כואבת לילד, ראוי להרבות בדברי הסבר ועידוד כדי להגיע עם הילד להסכמה בדבר נחיצותה, כדי לא לצלק את נפשו.
• חשוב ביותר לפנות את הפסולת מבפנים ומבחוץ, שלא תחזור ותכה שורש ובעיקר כדי לפוגג את המועקה הרגשית שיוצר תהליך הגיזום והגידור.
• הורה/מחנך צריך לסייע לילדו לממש את מאווי ליבו. כשהילד יודע מה רצונו, מה טוב, אך כשאינו יודע יש לעורר בו רצון כי זה חיוני לחיים בעלי טעם ומשמעות.
• על הורים ומחנכים לחבב על הילדים את העמל וההשקעה הנדרשים כדי להגיע להישגים=פירות טובים.
• הדרישה שלנו מילדינו, שיטפחו רצון משל עצמם ויתמסרו למימושו.
• מרכיב חשוב ביותר היא ההשקיה כלומר העידוד להשקיע ולהתמיד כדי ללמוד, להתפתח ולהגיע לאן שרוצים בהתאם לכישרונות ולכישורים הייחודיים. אין צמיחה ללא עידוד. יש לשבח את ההצלחות הקטנות במיוחד כשהילד למשל מעדיף לשחק כדורגל ולא להכין שיעורים או לתרגל נגינה… עם זאת חשוב שהעידוד יהיה מווסת ולא יגרום לביטחון עצמי מופרז, שעלול להביא לבחירות שמעבר לכוחות הממשיים ובהתאם לנפילות וכישלונות צורבים.
• על הגנן/הורה/מחנך להיות המשווק של כדאיות ההשקעה. יש להראות את התועלת ארוכת הטווח של לימוד והשקעה גם כשלא מתחשק… כדי שידבק הילד/החניך בבחירתו וישקיע את הנדרש. כך ראוי להצביע בפניו על גדול בתורה, מדען עתיר שבחים, מוזיקאי מצליח, אדריכל שמפליא לבנות וכיו”ב וחשוב להדגיש כמה הרבה השקיעו ,כול אלה ,כדי להגיע למעמדם היוצר, המיטיב והמכובד. כך מחבבים על ילדים את העמל. חשוב להצביע לילדים על אילנות/אנשים מהודרים, כדי שידעו שהשקעה והתמדה מניבות פירות מתוקים.
• הצלחת החינוך היא פרי מתוק של שותפות שמשכיל ההורה/מחנך לבנות עם בנו/ תלמידו.