‘Stability’ as the Foundation of Success
קביעות המפתח להצלחה

בראי חסידות חב”ד

מבוא: מכירים את זה שאתם קמים בבוקר בראש להיות הכי טובים, למצות את עצמכם ברמה הכי מקסימלית שיש, להיות הבנאדם הכי תועלתי תלי אדמות, מכינים לעצמכם רשימות, משימות בשביל לא להתפזר, הולכים ברחוב רוקמים תוכניות של חיים ורודים ויפים, בתחושת סיפוק מאחלים לעצמככם לילה טוב גיבור שלי הולכים לישון ונכנסים להטענה.

בבוקר קמתם שעתיים מאוחר. חוטפים מהמשקוף מכה ברגל היחפה וכל מה שמעסיק אתכם זה להכניס את הצהריים בזמן עם קפה טורקי קטן. ואיפה אני והבנינים של אתמול… ?

קביעות זו התשובה! אנחנו נוטים לשאול את עצמנו מה צריך לעשות והתשובה היא איך לעשות.

תורת החסידות חושפת אותנו למושג הנפלא והכל-כך מתבקש אצל כולנו.. למושג שמשמש כמוטיב לחיים איכותיים, זוהי קביעות!

בקטעים הבאים ננסה לרכז את נושא הקביעות בשני מישורים יומיומים מרכזיים, קביעות בזמן וקביעות בנפש על פי תורת רבותינו נשיאי חב”ד.

קביעות בזמן הלימוד

אדמו”ר הזקן-מייסד חסידות חב”ד (ספר התניא פרק ל”ד)

“אי לזאת אעשה לו משכן ומכון לשבתו-הוא העסק בתלמוד תורה כפי הפנאי שלו, בקביעות עתים ביום ובלילה כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה. וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה אפילו פרק אחד שחרית וכו’ ובזה ישמח ליבו ויגיל ויתן הודאה על חלקו בשמחה ובטוב לבב, על שזכה להיות אושפזיכן לגבורה פעמים בכל יום כפי הפנאי שלו”.

על יהודי להכשיר עצמו לאור השם באמצעות העיסוק בלימוד התורה, וכפי יכולתו. בקביעת זמן ביום ובלילה. כמדרש חכמינו בהלכות תלמוד תורה שאפילו זמן מה בבוקר, וזמן מה בערב. עליו לשמוח ולהודות על גודל זכותו, לשמש כמארח לאור השם לפחות פעמיים ביום  כמתאפשר לו..

קביעות בזמן התפילה

אדמו”ר הזקן (תניא כ”ד)

“ואל יעשה אדם עצמו רשע שעה אחת לפני המקום, אשר בחר בה מכל היום להקהל ולעמוד לפניו בשעה זו, שהיא עת רצון לפניו לבוא אל המקדש מעט, לפקוד שכינת כבודו השוכן איתם בתוך טומאותם”.

הזמן המיועד לתפילה הוא עת רצון לפני השם, לגילוי כבודו יתברך. על היהודי להתמיד בתפילתו בשעה זו, שדווקא בשעה זו זוכה לגילוי אור השם.

קביעות בנפש

רבי יוסף יצחק-הרבי השישי לתולדות חב”ד (ספר ליקוטי דיבורים א’)

מספר הרבי הריי”צ: כתוב “התורה נקנית” התורה צריכה להיות קנין בנפש. הר”י צייטלין (מתנגד לתורת החסידות) שאל את אדמו”ר הזקן מה אצלכם בקשר לתורה? ענה לו אדמו”ר הזקן: בעלי בתים יש להם קביעות בלימוד. אמר לו הר”י צייטלין: הרי זה קיים גם אצלינו.. ומה חידשתם בדרך החסידות? השיב לו אדמו”ר הזקן: מה שהתחדש בדרך החסידות כבר הראתי לכם רבות, ועוד אראה, אך בקשר לענין זה החידוש הוא שאצליכם הקביעות היא בזמן ואילו על פי דרך החסידות צריכה הקביעות להיות לא רק בזמן כי אם קביעות בנפש!

תכליתו של יהודי

הרבי הריי”צ (מאמר ‘באתי לגני’ התש”י)

“דישנם כמה דברים באדם שהוא נוהג ועושה כן מפני שכך עושה העולם, ודברים אלו הם כמו חוק שבלתי מזיזים אותו ממקומו, מפני שזו הנהגת העולם (וכמו בכמה עניני נימוס והדומה וכו’). וכמו על דרך משל זמני האכילה וזמני השינה הנה מצד הרגש העולם הם קבועים בעיתים וזמנים, וגם כשצריך להתעסק במשא ומתן ומכל מקום הנה הזמנים האלו על פי הרוב בלתי ניזזים ובלתי נידחים כלל ועיקר, וזמני הקביעות של תורה ותפילה הם נידחים ואין להם קבע, ויש שהם נדחים ח”ו לגמרי. הנה האדם אשר נותן איזה חשבון לנפשו, האם יש איזה חכמה בהנהגה כזו דמי הוא היודע עיתו וזמנו… ואין אדם שליט לומר המתינו לי עד שאעשה חשבונותי ועד שאצווה לביתי”.

ישנם כל מיני דברים שאדם עושה לא בגלל שרוצה או מסיבה מיוחדת אלא זוהי דרך הטבע ודרך העולם, ובענינים רוחניים לפעמים היהודי שוכח את עצמו ונותן לזמן לחלוף. אך יהודי מוכרך לדעת שכל תכלית הכוונה של הקדוש ברוך הוא בהורדת נשמתו של יהודי מלמעלה למטה לעולם הזה לגוף הזה, רק בכדי להפוך את הרע שבעולם ואת הרע שבו עצמו לטוב. ואיך יעשה זאת, כאשר יקבע זמן קבוע ללימוד תורה ולתפילה, ובכך הקדוש ברוך הוא ישכון בו ובעולם.

קביעות בנפש – מהי?

הרבי מה”מ שליט”א (מאמר ‘באתי לגני’ התשט”ו)

“ישנם ענינים שהאדם עושה לא מצד הטעם ודעת, כי אם שזו הנהגת העולם. ובכלל זה הוא שסדר העולם הוא אשר זמני האכילה ושתיה קבועים בזמנים, וגם כאשר יש דבר המבלבל כמו איזה מסחר הנה על פי רוב אינם נידחים, ולפעמים קרובות אינם משתנים. וזמני לימוד התורה ותפילה וקיום המצוות בהידור הנה גם דבר קל דוחה את קביעותם, ולפעמים הם נידחים לגמרי הנה כאשר יעשה חשבון בנפשו, וכמבואר במדרש שאין אדם שליט לומר המתינו לי עד שאעשה חשבונותיי לפי שאינו יודע מתי יבוא יומו, דלכן צריך להיות מוכן בכל עת. הנה כאשר יתבונן בזה דעיקר הכל שהוא בזה יש אצלו דיחוי שינוי מיעוט וביטול, וענינים של מה בכך ודבר שאין בו ממש, בזה הוא בקביעות ולא מצד טעם ודעת כי אם מצד הנחה בלבד והנחות העולם. הנה כאשר יפעול בעצמו להפוך את התוקף זה לקדושה, שהתוקף שהיה בלעומת זה (בצד האחר הלא טוב) בתוקף זה עצמו ישתמש בקדושה בלימוד התורה ובזמני התפילה ובסור מרע ועשה טוב ובקיום המצוות בהידור”.

קביעות מתבטאת בעקביות

הרבי מה”מ שליט”א (מאמר ‘ואתה תצווה’ התשמ”א)

“דפירוש וקבל היהודים את אשר החלו לעשות, הוא שקבלו מה שהחלו בהזמן דמתן תורה. דבמתן תורה הייתה הקבלה וקבל היהודים [ועל דרך מאמר רבותינו זכרונם לברכה על הפסוק קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקבלו כבר, דזה שהקדימו נעשה לנשמע במתן תורה הייתה רק הקבלה ובימי אחשורוש קיימו מה שקבלו] ומדייק בהמאמר שלכאורה הוא דבר פלא, דבמתן תורה היו ישראל בתכלית העילוי והיה אז אצלם גילוי אלוקות בדרגא הכי נעלית [דנוסף לזה שגם קודם מתן תורה היו גילויים נעלים ביותר, הגילוי שהיה ביציאת מצרים ובפרט בקריעת ים סוף, הנה הגילוי שהיה בשעת מתן תורה היה גילוי נעלה עוד יותר] ובימי אחשורוש היו ישראל בתכלית הירידה. דנוסף לההעלם וההסתר שבכל גלות דבכל גלות הוא בדוגמת גלות מצרים, וכמו שבגלות מצרים כתוב “ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה” על דרך זה הוא בכל גלות, שישנם כמה נסיונות בקיום התורה והמצוות הנה אז (בזמן גזירת המן) היה ההעלם וההסתר עוד יותר ואף על פי כן בזמן מתן תורה כשהיו ישראל בתכלית העילוי הייתה רק ההתחלה החלו לעשות ובזמן גזירת המן כשהיו בתכלית השפלות אז דווקא קבלו מה שהחלו במתן תורה”.

מה שבני ישראל קיבלו את התורה במתן תורה הייתה רק קבלה, ובפורים בימי אחשורוש דווקא ואפילו שהיו במצב כל כך ירוד ונחות שלא כמו בזמן מתן תורה שהיה גילוי אלוקות מהקדוש ברוך הוא בצורה הכי טובה ונעלית שיכולה להיות ועם כל זה דווקא בפורים קיימו מה שהחלו לעשות במתן תורה. כי אז אמרו רק נעשה ונשמע ולא יותר, ולא המשיכו לקיים את כל התורה והמצוות ובפורים נפעל אצלם הענין של התורה ומצוות בצורה קבועה ובעבודה יומיומית.

***

המונח ‘קבע’ הוא ביטוי מנגנון עייפות קבוע לאחר ערנות ממושכת, רעב מציק במקרה של עיכוב הארוחה, תחושת בדידות, עצבות, כעס ועוד. ממהר ואנו מלאים בעצמנו עד אפס מקום, כל ענין בכל תחום זולתנו, כתוספת (ולפעמים לא מתקבל בכלל). כך זה בכל נושא, לדוגמא, ההבדל בין פיספוס ארוחה להחמצת לימוד תורה, הרי שבדילוג ארוחה, יפציר הגוף ויעמוד על שלו ללא הרף עד שיקבל את מזונו, ואילו בלימוד התורה הקדושה, גם אדם המכיר בחשיבותה ובצורך בלימודה – הנה יוכל להיות רגוע ושליו, גם בתקופת בטלה חס ושלום מהלימוד (הובא מקודם ממאמר ‘באתי לגני’) אכן, באמצעות התקנת לוזי”ם וסדרי יום, מצליח האדם בבוקר לקום לעבודה, לעשות שיעורים עם הילדים, לצאת לקניות ועוד, וזה יפה מאוד. אך כמובן שאין להשוות בין ביצוע מאולץ של רשימת מטלות  לבין אינסטינקט טבעי של הצרכים האישיים. כך למשל תוסבר תופעת ה”חוסר מצב רוח” במהלכה עשוי כל אחד לנטרל, סעיפים רבים מסדר היום, אותם קבע לעצמו כבר שנים רבות, ומדוע לפתע במחי יד? אכן זוהי קביעות בעירבון מוגבל. חסידות היא הצצה למאחורי הקלעים, לבפנים. החסידות “מקלפת” את האדם מהאנוכיות ובכך מנגישה אותו להתחבר עד להתעצם ולהתאחד עם משהו נוסף, עם יהודי שני,עם רצון האל. היא מאפשרת קביעות מוחלטת. שכן, כאמור, חוסר הקביעות והסדר נובע מה”אני” שביהודי, זה שלא נותן לו צהר ופתח לקלוט קדושה או את הזולת. ניתוח וטיפול שורש ב’אגו’ הזה מתקיים בין סוגיות החסידות. ההולך בדרכי החסידות, המכונה ‘חסיד’ מקבל תמונת מצב אחרת לגמרי – אני לא במרכז! השם הוא זה שבמרכז! האידיאל במרכז! המטרה הלא היא בימת המרכז! ואני? חייל במערכת, רתום להוראות הרמטכ”ל, אין לי בעולמי אלא ‘צו השעה’ רק שיתגשם רצון השם.  עם ההרגש הזה החיים הרבה פחות מתוסבכים וממורמרים, הרבה יותר שמחים ומוארים, זהו אם כן סוד הקביעות זו המשמעות. והאמת שעוד מעט ממש תיקבע פה בעולם הנוכחות האלוקית ובגלוי, בגאולה האמיתית והשלימה, אשר תחשוף את המימד הפנימי בבריאה כולה.