במקום לְהִתְקַשֵׁר, אולי פשוט נְתַקְשֵׁר
Communication / Essays 2019
הדרך לשיפור מערכות היחסים במאה ה21 בראי החסידות
בסופו של יום מפרך, יוצאת אישה עם בעלה להליכה, שוטחת בפניו את ההתמודדויות העומדות על הפרק ומתייעצת עימו אודות ההתנהלות עם הילדים ובעבודה. במהלך השיחה הבעל שואל שאלות, מגיב מעט ומרוכז, ובסוף השיחה פולט “מה אמרת?” לתדהמתה מגלה האישה שעד לרגע זה היה בעלה עסוק בשיחת טלפון…
בדורנו, בעיית התקשורת במערכות היחסים היא לא עוד סתם קלישאה המועמדת לדיון בכנסת. זו בעיה ממשית שהולכת רק להחריף עם השנים. יותר ויותר מקצועות אנושיים מפנים את מקומם לטובת מסכים, והשתלבות הטכנולוגיה בחיינו מביאה לירידה משמעותית בקשרי האנוש שהיינו רגילים אליהם בעבר[1].
וכך כתב הרבי הריי”צ[2]:
“בימי קדם הי‘ ה“שלום עליכם” העממי אחר לגמרי. כנה וטהור יותר… הנחות העולם הכניסו סדר מסוים בדרכי החיים, אבל יחד עם זה גם קרירות מסוימת. העדר משמעותי של האמת, ולפעמים גם שקר… ב“שלום עליכם” הרגיל של היום, ניתן להרגיש תכופות, או במרבית הפעמים, תחושה של “לך לשלום.”
ילדינו גדלים לעולם אחר. אף שמיומנויות התקשורת טבועות בנפש האדם, הזדמנויות המאה ה-21 מפחיתות במידה ניכרת את השימוש בהן עד כי נדמה לעיתים שאנשים זקוקים לסיבה על מנת ליצור קשר עם הזולת. עם זאת, אין ספק שתקשורת נכונה עם הסביבה היא מיומנות הכרחית בחיים. היות וכל מצב של שניים במרחב משותף יוצר סביבה חברתית, האדם נתקל בה כל הזמן. בלימודים, בעבודה, בפגישות, ואף בבית. האם אי פעם בחנתם את עצמכם- איך אני מתקשר עם אחרים?
מאמרנו יידון בשאלה זו ויציג מודל לפיתוח מערכות יחסים נכונות עם הסביבה בראי החסידות.
הגורמים לבעיית מערכות היחסים בעידן המודרני
על כל הדברים שנבראו בבריאת העולם כתוב בתורה “וירא אלוקים כי טוב” חוץ מדבר אחד: “לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו”[3]. כל אדם זקוק לזולת. האדמו”ר הזקן מסביר[4] שאפילו זולת שנראה “כנגדו”- בעל תכונות ואופי שונים בתכלית משלו- יכול להיות “לעזר”, להשלים אותו. (מעבר לכך- לעיתים זולת שהוא “כנגדו” יכול לרומם אותו עוד יותר מאשר זולת שהוא “עזר”- דומה לו בתכונותיו). אדם בודד לא יוכל אף פעם להיות שלם.
לפי האמור לעיל, בנוגע לצורך הטבוע באדם לקשר עם הסביבה, מתחזקת השאלה: מדוע וממה נובעת בעיית תקשורת? ניתן להבחין שיש כמה גורמים שונים לבעיה זו, בהתאם לסוגים השונים של התקשורת שאנו חווים בפעולות היום-יום שלנו.
שורשה של בעיית התקשורת הבסיסית ביותר היא בכך שהאדם קרוב אצל עצמו, מעריך את עצמו כשווה-ערך רב יותר מאשר האחר שבסביבתו, ולכן נמנע מליצור קשר משמעותי עם הזולת[5].
בהתבוננות לעומק יותר, הגורם לבעיית התקשורת נעוץ בתפיסה המודרנית של פרסום ויחצנות- “אם אתה לא מפורסם, אתה לא קיים”. כפועל יוצא מכך, הקשרים הסביבתיים מבוססים בעיקר על פעולות מעשיות-חיצוניות, ואינם מערבים את חלקי האישיות הפנימיים יותר באדם. לעיתים נראה שמערכת הקשרים האנושית מתנהלת בתוך מן מעטף חיצוני: האדם יוצא מתוך עצמו רק ברמה שטחית ביותר, ולא מסוגל להזדהות באמת עם זולתו (למשל- אדם שמכין לחברו מסיבת הפתעה ליום ההולדת ומזמין את כל חבריו, אך אינו רגיש לצרכי החבר והלה אף נפגע).
אכן לכאורה, כעם יהודי מאוחד, המשול לגוף אחד[6], הייתה אמורה לשרור ביננו אהבה טבעית מוחלטת. אולם הגורם לחוסר אהבת האדם האבסולוטית שביננו, תלוי בהסתכלות על הזולת בצורה חיצונית וגשמית[7]. הסתכלות זו היא אמנם בהתאם לעולם שאנו נמצאים בו, אך בניגוד לכוונה האלוקית[8]. כך יוצא שלרוב, אפילו אדם המנהל יחסים של נתינה והתמסרות עם סביבתו, מוכן להקריב מעצמו רק עבור אנשים שהוא מכיר ואוהב, תופעה זו מעידה שגם מערכות יחסים אלו לא נשענות על הכרת הערך הפנימי שבכל יהודי אלא על יסודות סובייקטיביים. דומה הדבר לחסידה שעושה חסד רק עם קרוביה.
הממד העמוק ביותר נוגע בעובדה שהאדם מחפש את המשמעות במה שהוא עושה. בשביל להשקיע בקשר עם הזולת הוא צריך להיות מודע לערך והמטרה של מערכת היחסים עמו, ולשאוף לממש אותם. לדאבוננו, רבים הם האנשים שעדיין מחפשים משמעות, תופעה מצויה גם במערכות יחסים.
כיצד, אפוא, נוכל לפתח מערכות יחסים המבוססות על תקשורת מיטבית?
הרציונל למודל: שלוש רמות תפקוד וניהול מערכות יחסים
בראי החסידות ועל פי בעל התניא[9], חיינו מתנהלים בשלוש רמות תפקוד:
- ברמה הבסיסית, המכונה: “שלא לשמה“, תפקודו של האדם מכוון למטרה שאינה לשם העניין, וממוקד ברווח אישי או טובת הנאה (ראוי לציין שברמה זו דרגות רבות).
- ברמה השנייה, המכונה, “לשמה“, תפקודו של האדם ממוקד מטרה, הנעתו במימוש המטרה עצמה, ואינה נובעת מהרווח שיצא לו מהעניין.
- ברמה הגבוהה, המכונה מידת חסידות, וכלשון בעל התניא: “איזהו חסיד המתחסד עם קונו“- תפקודו של אדם שהוא מקיים מעשה טוב בשביל “לעשות טובה לאלוקים”, להשלים את כוונת הבריאה- שתהיה לה’ דירה בתחתונים.
ניתן להקביל זאת לשלוש רמות של ניהול יחסים:
- התקשרות “שלא לשמה”- אדם מחפש קשר עם השני עבור רווח אישי: הנאה, יתרון חברתי וכד’ (ברמה זו האדם בעצם מתנהל מול עצמו).
- התקשרות “לשמה”- אדם שאכפת לו מהשני ולכן הוא מחפש את הקשר עמו (ברמה זו האדם מתנהל מול הזולת).
- התקשרות של “חסיד“- אדם שמחפש קשר עם כל יהודי באשר הוא מתוך הכרה בפנימיותו האינסופית, ומתוך רצון להשלים את תכלית הבריאה- לעשות את העולם טוב יותר בזכות הקשר עם השני (ברמה זו האדם עם הזולת למען מטרה נעלית יותר משניהם- השלמת כוונת הבריאה).
מודל שלוש הרמות במערכות יחסים
אז איך בעצם מפתחים מערכות יחסים ראויות בזיקה לרמות תפקוד אלה?
רמה א’
כדי להגיע לסוג התחברות של “לא לשמה”, באופן הראוי, עלינו להכיר בכך שביצירת קשר עם הזולת יש גם יתרונות פנימיים מעבר ליתרונות החיצוניים, אותם ניתן למצוא בקלות, וההתבוננות בהם יכולה לחזק את הרצון להתחבר. מעבר לכך, היכולת להיות אדם טוב יותר תלויה בזולת, ובהנחה שכל פרט שואף לצמוח ולהיות טוב יותר[10]– ראוי שיתבונן במה שהזולת יכול להעניק לו. למשל, כאשר אדם רוצה לתקן את עצמו הוא נדרש לעבוד בשני שלבים: זיהוי של נגעיו וחסרונותיו, וכוח לתקן אותם[11].
עבודה זו על שני חלקיה מקבלת תמיכה בשני מקורות בתורת החסידות, המצביעים על יתרונות ההתחברות אל הזולת: הזולת יכול לסייע לאדם לזהות את חסרונותיו כיוון שהאדם באהבת עצמו מכסה עליהם[12], וגם הכוח לתקן את החיסרון מוכפל באמצעות התחברות עם הזולת[13]. בפירוט יותר: לכל אדם יש נפש בהמית טבעית שהיא המקור לחסרונות והמידות הרעות באדם, נפש בהמית זו בנויה מארבעה יסודות[14]. חלק אחד שלה, האש, המרמזת על ישות וגאווה (“אגו”), היא המונעת ממנו להתחבר עם כל אחד אחר, כיוון שעם כל חסרונותיה היא גם מרגישה יותר מכולם ולא ראויה להתחבר עם האחר[15]. לעומת זאת טבע הנפש אלוקית הוא ביטול וענווה[16] שהם הבסיס לכל חיבור בין-אישי. הנפש האלוקית מחוברת לרצון החיובי של האדם והיא הכוח להתגבר על נטיותיו הרעות.
כשהאדם מתמודד לבד במלחמה מול החסרונות שבו, יש סיכויים שווים לכל אחת מהנפשות לנצח, ולא מובטח שתהיה זו דווקא הנפש האלוקית. אולם כאשר שניים מתחברים זה עם זה הרי זה שתי נפשות אלוקיות נגד נפש בהמית אחת (שכאמור, אינה מתחברת לשני). מכאן מובן שהאדם זקוק לזולת כדי לגבור על יצרו הטבעי ולתקן את חסרונותיו הפרטיים.
בנוסף, לעיתים קרובות מידת האש (הגאווה) שבנפש הבהמית מסתמכת על עובדות בשטח. האדם רואה אצל הזולת חסרונות שמוכיחים את תועלת הריחוק ממנו. הצורה הנכונה להסתכל על חסרונות הזולת מתבססת על ההנחה לפיה כל העולם נברא בשביל היהודי[17], ולכן לא יתכן שאדם רואה חסרון בזולת מבלי שיהיה בכך תועלת לגביו באופן אישי. ובלשון הבעש”ט: “הזולת הוא הראי”, כלומר כל החסרונות שהיהודי רואה בזולת הם שלו עצמו (אפילו בדקות), והדרך לזהות אותם היא הראיה בחסרונות הזולת[18].
רמה ב’
כדי להגיע לסוג התחברות “לשמה”, שכאמור, לאדם אכפת מהשני, נכנס לתוך עולמו, מתעניין בצרכיו ומזדהה עמו, עלינו להתבונן בנפש האדם ולהתמקד במידה השביעית, שהיא מידת היסוד שבנפש[19].
בשונה משש המידות שקדמו לה, את מידת היסוד לא מאפיין רגש מסוים אלא היא כוללת וממזגת בין כל המידות לתכונת הקשר והחיבור לשני. מידת היסוד מתייחדת בכוח הנתינה[20] הבלתי מוגבל[21], ביכולת ההתקשרות וההתמסרות גם לשני ולשונה[22]. מידת היסוד היא התגלמות מידת החברות- משום שפירושה להיות מחובר באמת אל האחר בלי לחשוב על התועלת שתצא לי מהקשר עמו. חברות אמיתית היא היכולת בנפש לראות את הזולת ולהזדהות עמו, למרות העובדה שהוא שונה, ועוד יותר מזה- היכולת לוותר על העצמי לחלוטין ולהיכנס לתוך עולמו של השני.
בשביל להבין את החידוש שברמה זו על פני הקודמת נעמיק בתהליך האופייני לעריכת אירוע: כאשר רוצים להכין אירוע יפה, צריך קודם לפנות את מקום האירוע מלכלוך ורק לאחר מכן ניתן לייפות אותו (להכניס כלים יפים וכד’)[23]. שני סוגי פעולות אלו נקראים בחסידות בשם “סור מרע”- סוג פעולה שאינה דורשת כוונה מיוחדת והיא ממוקדת בתוצאות המעשה, ו”עשה טוב”- הפעולה המרכזית, שבה תלויה הכוונה מיסודה[24]. שני סוגים אלו מצביעים על ההבדל העצום בין רמות התקשורת השונות: “סור מרע”- התקשורת הראשונה, הדורשת רק את חלקי האישיות החיצוניים יותר באדם, ו”עשה טוב”- קשר הדורש מהאדם לערב את חלקי אישיותו הפנימיים ביותר.
לכן נאמר: “לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה”- הסיבה לכך שצריך לעסוק בסוג התקשרות אפילו לא לשמה אינה מפני שהתקשרות כזו מספקת, אלא רק מפני שעל ידה האדם יגיע בסופו של דבר אל הקשר העמוק יותר[25].
הדרך להגיע אל מידת היסוד היא דווקא ע”י בחינת המעשים הטובים שאנו עושים בחיי היום-יום עם הזולת, האם אני עושה אותם מתוך הכרה אמיתית ברצון ובתכונות השונה? מה הוא מרגיש כלפי היחס שלי אליו? כאשר נהיה מודעים למעשים שלנו ולמניעים שלהם תוך התמקדות במידת היסוד, תהיה לנו היכולת לחזק את ההכרה באחר באופן טבעי. כך נחזק את אהבת האדם באופן ה”לשמה” שלנו.
רמה ג’
כדי להגיע למידת החסידות שמכוונת למילוי הרצון האלוקי, צריך קודם כל להכיר במטרה החשובה לשמה ירדנו לעולם, ויחד עם זאת במעלתו הנצחית של כל יהודי, שרק באמצעות החיבור אתו נוכל להשיג מטרה זו. תורת החסידות מייחסת ערך עליון לאחדות בין איש לרעהו[26], בין אישה לבעלה, ובין הורים לילדיהם, זאת לצורך השלמת מטרה שאינה יכולה להיות מושגת ללא הרמוניה בין כולם. כמו בתזמורת שבה חייבת להיות הרמוניה והשלמה בין כל הכלים השונים, כך לכל משפחה כמו גם לכל קבוצת יהודים שליחות משלה שמתבצעת דווקא כשעובדים ביחד, ורק כך נעשה דבר שלם. אף שעבודתה של האישה שונה מעבודתו של האיש וכך גם כל יהודי שונה מחברו בעבודתו עלי אדמות, עם זאת, כך ורק כך יכולים בני זוג, משפחה, ולמעשה כל אחד, למלא את הייעוד של כלל עם ישראל שתפקידו ושליחותו להאיר את העולם, עד שהעולם יראה את האמת, ש”ה’ הוא האלוקים” ו”אין עוד מלבדו”[27].
יתר על כן, רמה זו מביאה את האדם להגשמת תכלית חייו. האדם מחפש בחייו ליצור, להשפיע, לחולל שינוי בעולם. היות והאדם נברא “בצלם אלוקים”, על כן כמיהתו העמוקה ביותר היא להיות דומה לאלוקים- להיות כמו הבורא. על ידי מימוש מערכות יחסים של השפעה, הוא יכול להשיג דרגה זו וליצור שלמות בעולם[28].
זוהי גם מטרתו של הרבי בהקמת רשת בתי חב”ד בכל העולם- ליצור בסיס למערכות יחסים וקשר אמיתי עם כל יהודי באשר הוא על מנת להאיר את העולם ולהביאו לשלמות אמיתית.
הכוונה האלוקית במערכות יחסים: “עולם חסד יבנה”
אין אדם דומה לחברו. הסיבה לכך שאלוקים ברא אותנו בעלי תכונות ואופי שונה מאחרים היא כדי שכל אחד יוכל להשלים את חולשות הזולת בחוזקותיו. אחרת, במקרה שלכולנו היו את כל התכונות הנדרשות על מנת להצליח בעולם- לא היינו צריכים את עזרתו של הזולת לעולם.
גישה זו, לפיה יש סיבה לכך שנבראנו שונים, התחילה עוד לפני בריאת העולם[29]. כאשר מידת האמת ראתה את תכנית הבניה שהכין הקב”ה לעולם- פנתה אליו בטענה שהוא בורא עולם של שקר, ובו עשירים ועניים שחיים זה לצד זה בחוסר שוויון. עדיף, טענה היא, שהעולם לא ייברא כלל. לעומתה טענה מידת החסד שרק כך יזדקקו איש לרעהו, ויוכלו לעשות חסדים בעולם. ואכן, קיבל הקב”ה את טענתה של מידת החסד[30] ועולם של חסד נבנה. מכאן מובן שה’ מעדיף שהעולם יתנהל בצורה שקרית, וכל זה בשביל שאנשים יגמלו חסד עם הסובבים אותם. עוד יותר מזה- הכוונה האלוקית בבריאת העולם היא “עולם חסד יבנה” כפשוטו, ולכן אפילו אם החסדים עצמם שקריים ומלאים בנגיעות אישיות, למרות זאת אלוקים רצה שכך יהיה ולא אחרת!
ובמילותיו של הרבי:
“דהטעם שברא הקב”ה את עולמו באופן שהעניים מקבלים את כספם דווקא מהעשירים הוא, כי אם היה לכולם את כל הנצרך להם, לא היה בעולם עניין החסד והצדקה…”[31]
בעומק יותר, כל אחד ואחד הוא עשיר וגם עני- לכל אחד יש מה לתרום לשני. ה’ ברא לכל אדם תכונות שונות מזולתו רק כדי שיחד הם יוכלו ליצור שלמות חדשה בעולם. מכאן מבינים שהתקשורת עם השני בהכרח מביאה אותנו לדרגה שלא יכולנו להגיע אליה בכוחות עצמנו בלבד.
תרומת הטכנולוגיה למערכות יחסים ראויות
“כל מה שברא הקב”ה בעולמו, לא בראו אלא לכבודו”, ואכן ניתן לראות כיום היבטים שונים שבהם ההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה משרתת את המטרה להכשיר את העולם לדירה לו יתברך. תפקיד האדם לגלות את השליחות הפנימית של הכלי שדרך שליחות זו מתגלה כבודו של ה’. מעבר לכך, יש לציין שדווקא לאור ההזדמנויות המופלאות שמציעה הטכנולוגיה, נוספה שליחות בתחום התקשורת הבינאישית על פני הדורות הקודמים, כדלקמן.
כל לוליין מתחיל יודע שהדרך להעפיל ולהתקדם בתפקידו היא ללמוד לצלוח מכשולים גבוהים וקשים יותר מהנוכחיים, ועל כן הוא מזהה את הפוטנציאל שבאתגרים וצומח דווקא בזכותם. ובהשלכה לענייננו- אין ספק שההשקעה במערכות היחסים הינה יקרה הרבה יותר מבעבר. למשל, ערך המושג “זמן איכות” הינו תולדה של המאה העשרים ואחת- זאת משום שהימצאותו בחיינו פחתה פלאים בהשוואה לימים עברו, וכשהוא מתממש באמת, איכות המפגש מוערכת כדבר שאינו מובן מאליו. במילים פשוטות, קרובינו יעריכו את הזמן שנבלה בחברתם בתקופתנו הרבה יותר מפעם, משום שכיום זה כרוך במאמץ לגבור על המסכים ולהיות איתם באמת.
שלוש האסכולות המרכזיות בפסיכולוגיה
הפסיכולוגיה מתארת את התנהגותו של אדם כפועל יוצא של התמודדות פנימית.
לפי הגישה הפסיכואנליטית האדם מונע ע”י המודע, הסמוך למודע, התת-מודע, והקונפליקטים ביניהם. בגישה ההומניסטית כל אדם ייחודי ומונע להגשמה עצמית. כלומר, המיקוד הוא באדם עצמו. התפתחותו תלויה בפתרון קונפליקטים פנימיים או הגשמה עצמית. הגישה הביהביוריסטית (התנהגותית) מתבססת על האינטראקציה של הפרט עם סביבתו אך מציגה אותו כפאסיבי, ותוצר של היסטוריית חיזוקים.
בניגוד לגישות אלו המתמקדות באדם כמו שהוא בפני עצמו, החידוש של תורת החסידות נעוץ בהכרה בערך ההתקשרות אל הזולת כחלק מהאני (לא לשמה), בעל יכולת לוותר על העצמי ולהיכנס לעולמו של השני (לשמה), כבסיס לשלמות האדם- “אדמה לעליון”- כבורא, מממש את תכלית הכוונה האלוקית, אחדות ה’ בביאת משיח.
לכולנו יש סיכוי!
כל אחד מסוגי התרומות שנתרמו לבניית המשכן מסמל על דרגה שונה במהותו של האדם, המנהל מערכות היחסים שמובילות לעשיית דירה לה’. מהות זו מאופיינת על פי הראשי תיבות של שלושת סוגי התרומות שבני ישראל תרמו לבניית המשכן: זהב, כסף ונחושת[32].
זהב- ראשי תיבות “זה הנותן בריא”- אדם שנותן תמיד, פעולת התקשרותו של אדם הרומזת על הדרגה בה הוא מסוגל להתחבר עם כל אחד, וזאת על מנת להשלים כוונה עליונה.
כסף- “כשיש סכנת פחד”- אדם שנותן מעצמו רק כשיש לו סכנה, משול לאדם שמשקיע ביצירת קשר רק עם מי שהוא מעוניין.
נחושת- “נתינת חולה שאומר תנו”- אדם שנותן מעצמו רק כשהוא חולה ורוצה להבריא, כמו אדם שיוצר קשר עם הזולת רק כשיש לו רווח ודאי מכך.
אם כל אחד מישראל מוזמן להשתתף בבניית המשכן- בוודאי שכל אחד גם יכול. מכאן למדים שכל אדם מישראל, אפילו אם הוא נמצא כרגע בדרגת נחושת, יכול וצריך להשתתף במלאכת המשכן- היא המלאכה של הכנת העולם לדירה של ה’[33], ויותר מזה, ללא חלקו של יהודי, אפילו בדרגת נחושת, לא יכולה להסתיים בניית ביתו של ה’ בעולם!
לסיכום,
מערכות יחסים הממלאים צורך אנושי-בסיסי, מהווים אתגר של ממש בעידן המודרני. תורת החסידות מתארת שלוש רמות בעבודת האדם שניתן לייחס אותן במערכות יחסים: התקשרות “שלא לשמה”, “לשמה” ו”מידת החסידות”. התבוננות במעלת הזולת מולידה מערכת יחסים ראויה בכל רמת התקשרות, ומלווה את האדם בתהליך התפתחות בין-אישי. הכוונה האלוקית היא “עולם חסד יבנה” ומתבטאת גם בהתקשרות שאינה לשמה, כבסיס לנתינה הדדית, וכנדבך בדרך לאחדות אמיתית.
נספחים:
להלן פירמידת סיכום של ההתקדמות ברמות מערכות היחסים שסוכמו לעיל. כדי לדעת לסווג את אישיותך ולהתעלות ביכולות התקשורת שלך עם הסביבה עליך למלא את השאלון המצורף.
שאלון אישי למערכות יחסים
לפניך היגדים. סמן לכל היגד את המסיח המתאים לך ביותר. לבסוף, חשב את סכום הנקודות שצברת בשאלון. בדוק את עצמך במפתח השאלון שלמטה.
1. אתה בקשר עם חבר, בדרך-כלל, כי-
- אני צריך את עזרתו או רוצה ליהנות אתו ביחד.
- אכפת לי ממנו, הוא זקוק לי ומבקש לשתף אותי בחוויותיו.
- שנינו ביחד פועלים במשותף להשגת מטרה אחת.
2. אתה לא יוזם שיחות עם אנשים חדשים כי:
- אני מרגיש נעלה מהם
- אני לא מכיר אותם
- משפט זה אינו נכון לגביי, חשוב לי להשפיע על אחרים.
3. כשאתה נמצא במרכז וויכוח סוער:
- מטרת העל שלי היא לנצח בוויכוח
- חשוב לי לוודא שאף אחד לא נפגע מאשר לנצח
- חשוב לי להסביר (בצורה יפה ומתקבלת) את האמת תוך שימת לב לרגשותיהם של אחרים
4. הזדהותך עם רגשות הסובבים אותך מתבטאת בדרך כלל-
- בהתנהגותי החיצונית.
- במחשבותיי וברגשותיי.
- בהתבוננות בסיבות, בהשלכות, ובמידת הצורך- ביכולת שלי לעזור ולתקן.
5. אתה מוצא את עצמך מקנא בהצלחות של אחרים-
- לעיתים קרובות, בעיקר באלו שבסביבתי הקרובה.
- לעיתים רחוקות, בדרך-כלל אני שמח בשמחתם.
- אף פעם, ההצלחות שלהם מקדמות את כל החברה.
6. כשחבר מבקש את עזרתך-
- אני מסייע לו בגבולות היכולת שלי.
- אני משתדל לסייע במה שהוא צריך ורוצה לראות שהוא הסתדר.
- אני שמח להיות השליח לעזרתו ועושה גם מעבר ליכולתי עבורו.
7. כשאתה רואה יהודי שזקוק לך, עוד לפני שהוא מבקש, אתה מציע לו עזרה-
- רק כשמדובר בידיד, מכר או בן משפחה שלי.
- לכל יהודי, גם למי שאיני מכירו.
- בשמחה, על כך שהזדמן לי לעשות טובה ליהודי.
8. אתה מצטרף לארגון חסד לאנשים עם צרכים מיוחדים, כי-
- החברה בארגון נחמדים וכיף לי להיות אתם.
- אני רוצה לעזור לאנשים ולהעניק להם את מה שחסר להם.
- מרתק אותי להכיר, להתחבר, להשפיע וללמוד מאחרים. כל יהודי הוא מיוחד.
9. לדעתך, זה מתגמל יותר להיות אהוב על אחרים מאשר בעל השפעה
- נכון מאוד, חשוב לי להיות במרכז העניינים החברתיים.
- לעיתים נכון, האהוב הוא זה שמתעניין בעולמם של אחרים.
- ממש לא, חשוב יותר לכוון למטרה מאשר להיות מקובל חברתית.
10. אתה חושב איך הפעולות שלך משפיעות על אחרים:
- אף פעם
- לפעמים
- לעיתים קרובות
מפתח השאלון:
| הציון | הדרגה | |
| 25-30 | אתה מודע לחשיבות העליונה שבמערכות יחסים, במטרה לעשות את העולם טוב יותר.
|
יישר כוח!
|
| 16-24 | אכפת לך מהזולת, אתה נכנס לתוך עולמו ויוצר מערכות יחסים כנות.
|
ביכולתך להשפיע ולחולל שינוי בעולם. קבע שיעור בנושא!
|
| 10-15 | אתה בונה מערכות יחסים מתוך עניין אישי.
|
עליך ללמוד את הוראות הרבי לגבי השליחות שבבניית מערכות יחסים!
|
[1] “העולם חצוי קרוע, אף אחד לא מתדבר ולא רוצה להתדבר עם זולתו..” (שיחה לנשי ובנות חב”ד, כ”ח אייר תשל”א, אות ה’)
[2] ליקוטי דיבורים חלק א, עמ’ 4
[3] בראשית ב, י”ח
[4] תורה אור בראשית, עמ’ ה’
[5] בדור שלנו, המאופיין בהדוניזם (נהנתנות), הבעיה קיבלה ממד נוסף. אנשים נוטים לבצע פעולות בחייהם רק אם הם רואים במוחש את התועלת היוצאת מהם באופן מיידי. ואולם, בתוך מערכת יחסים, קשה בדרך-כלל לזהות תועלת מיידית שיוצאת משמירת וטיפוח הקשר, ולכן אדם נמנע להשקיע במערכת היחסים עם סביבתו.
[6] תניא ליקוטי אמרים, פרק ב’
[7] “העושים גופם עיקר ונפשם טפלה א”א להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה…” (תניא ליקוטי אמרים, פרק ל”ב)
[8] קונטרס “החלצו” אות ג’
[9] תניא ליקוטי אמרים פרק י’, ל”ח
[10] ליקוטי שיחות, יב, 119
[11] יום יום כ”ח מנחם אב
[12] “על כל פשעים תכסה אהבה” (משלי י,י”ב)
[13]“כאשר משוחח האחד עם זולתו… הרי זה מצב של שתי “נפש אלוקית” נגד “נפש טבעית” אחת..”(היום- יום, כ’ טבת)
[14] תניא, ליקוטי אמרים פרק א’
[15] “השנאה הוא מצד שלא יכול לסבול את הזולת והסיבה הוא הישות שלו שהוא חשוב בעיני עצמו…” (קונטרס “החלצו”, אות ד’)
[16] תניא, ליקוטי אמרים פרק ו’
[17] ספר השיחות תש”ד, עמ’ 69-70
[18] לאדמו”ר הזקן היה חסיד אחד שהיה אוהב את הבריות. כאשר היו מדברים לשון הרע על מישהו, לא היה מסוגל לשתוק והיה אומר: “מדוע צריך אדם זה לסבול עתה, כשמראים לך את הרע שלך?” (ספר השיחות תש”ה עמ’ 118)
[19] תניא, אגרת הקודש פרק ט”ו
[20] יסוד עניינו השפעה: “על פי הקבלה תל נקרא יסוד תל- שהכל פונים בו, הוא יסוד שנשפע בו מכל העשר ספירות” (ספה”מ תרנ”ב)
[21] “אהבת ישראל צריכה לתפוס עד מיצוי הנפש” (היום-יום י”ח מנחם אב)
“מידת היסוד היא “טוב” בעצם. ולכן אין הפסק בהשפעתה:” והטעם שנקרא יסוד טוב כי הטוב הוא בחינת משפיע, וכל עניין ההשפעה היא מצד הטוב דווקא, דהיינו, שטבע הטוב להיטיב לזולתו כו’… ואינו דומה להשפעת החסד שמצד האהבה שיש בזה מידה ושיעור… אבל השפעת החסד שמצד הטוב אין בזה הפסק כי להיותו טוב בעצם הרי הוא משפיע טוב לכל.. ולכן, נקרא היסוד ‘טוב’ דלהיות היסוד הוא עניין השפעה שזהו מצד הטוב” (ספה”מ תער”ב ח”ב עמ’ א’ ל”א)
[22] “להשפיע גם למי שאינו ראוי כו’ והכונה היא, שעל ידי ההשפעה הרי הוא מתתקן על ידי זה” (ספה”מ תער”ב ח”ג עמ’ א’ רצ”א)
[23] בהתבסס על היום יום כ”ח מנחם אב
[24] מאמר “סור מרע ועשה טוב” תרצ”ב עמ’ ה’
[25] משיחת ש”פ תרומה תשכ”ה
[26] “האהבה היא רוח החיים בעבודת החסידות…” (היום-יום כ”ו שבט)
[27] שיחת כ”ח אייר, תשל”א (אות ד’)
[28] שם (אות ה’)
[29] בימים הסמוכים לפטירתו של האדמוה”ז, הביא לנכדו “רשימה” (כתב יד שלו) ואמר לו: “זה יביא לך תועלת”. רשימה זו נקראת “נפש שפלה”, והיא מתארת את ירידת הנשמה שהייתה ברום המעלות תחת כסא הכבוד וירדה עד לעולם השקרי שלנו, וכל זה בשביל שתעשה חסד עם הזולת. (התוועדות פ’ שמות, אור לכ”ד טבת תשכ”ג)
[30] “ותשלך אמת ארצה” (דניאל, ח’)
[31] (ליקו”ש ח”ג עמ’ 908)
[32] שיחת פ’ תרומה, תשנ”ב
[33] “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” באתי לגני, תש”י