עולם התהו ותיקון בחינוך

הייתי רוצה בכתבה זאת להתייחס לנושא של תוהו ותיקון כפי שהוא מבואר במאמרים של רבי רש”ב תרעב ולהגיע מתוך זה להבנה איך ניתן ליישם רעיונות אלה בהוראה והדרכת התלמידים.והנה מביא הרבי במאמר את ענין התהו שהוא ענין של ישות וגאווה וזו אחת הסיבות של השבירה שאינו יכול לסבול את חבירו אלא חייב לבטלו. ומידת התיקון היא ביטול שנותן גם מקום לזולתו ויכול להתחבר גם עם מידה ההפכית. ואז שואל הרבי שישנה לכאורה סטירה הרי לכאורה דווקה מצד הרגשת הרוממות נובע ענין של רחמים כלפי התחתון ונתינת מקום לשני כי הרי הוא גדול ממנו ויכול אדרבה להשפיע לזולת. ומתרץ הרבי כי יש שני מיני רוממות – ראשונה היא שהוא מרומם בעצם ואז השני לא מפריע לא כי הוא לא תופס מקום אצלו, הוא אינו רואה כביכול “תחרות” מצדו. והשני זה שהוא לא מרומם בעצם אלא מנשא את עצמו בדברים חיצוניים ואז השני תופס מקום אצלו ולכן מפריע לו.

מהי אותה ה”רומות בעצם” עליה מדבר רבי רש”ב? במאמר מדובר על הקדב”ה שהוא מלך בעצם “אשר מלך בתרם כל יצור נברא”, אך אנחנו ננסה לקחת את העניין הזה למחוזות אחרים וננסה להעביר אותו למישור הפדגוגי וחינוכי.

אפשר להשוות את שלבי הבריאה לשלבים בהתפתחות האדם – “מבשרי אחזה אלוקה”. עולם העקודים יכול להיות מושווה לשלב הילדות כאשר כל הכוחות כבר נמצאים כאן אבל הם אינם מפותחים ועצמיים דיים כדי להוות מקור לשבירה. ועולם הניקודים יתאים אם כן לשלב גיל ההתבגרות כאשר המידות מפותחות וחזקות אך אינם פועלים בהרמוניה ובהתאמה זו עם זו.

בגיל ההתבגרות מנסה ילד לבנות את האישיות שלו, לחזק אותה מול העולם והסביבה, להבין את מקומו בחברה. זה השלב בו הוא מפתח את ה”אנא אמלוך” שלו. אבל מכיון שאין לו ביטול אמיתי ולא יכול להיות, כפי שאמר רבי רש”ב, יכולה לקרות שבירת הכלים. הרי ביטול אמיתי ויחס בריא לסביבה ולזולת יכולים להיות רק כאשר יש הבנה והרגשה אמיתיים של ערך עצמי שאינם תלויים בשוא גורם חיצוני, בהישגים וקיניינים כלשהם.

מצד שני תמריצים להישגים ג דבר חיובי כשלעצמו אחרת לא תהיה התפתחות ורצון לגדול במימדים שונים של החיים. אך כאשר רצון זה נובע מניקודה של להוכיח לאחרים (ולעצמו) את ערכו אזי הערך הזה הוא חיצוני ולכן כאשר הישגים אלה לא יוכלו להתממש או שיפגוש בניקודות קושי בחיים אזי יכולה לקרות “שבירה”.

השבירה הזו כשלעצמה היא גם דבר חיובי כפי שאכן קרתה בתהליך ההשתלשלות של העולמות ואף הכרחית. דווקא מניקודת השבירה יכולה להתפתח אישיות מבוגרת עם ערכים אמיתיים שבנויים לא על מוסכמות של החברה אלא ערכים שנקנו אחרי חיפוש ושייכים לפנימיות הנפש ולא לחיצוניותה.

אלא שתפקיד של ההורים, מורים ומחנכים הוא לעשות כך ששבירה זו תעבור באופן בריא ותביא לתוצאות חיוביות לבסוף. ומה לעשות לשם כך? על בסיס זה שכתב רבי כפי שהבאנו לעיל אפשר לומר שמורים ומחנכים צריכים לחזק את ניקודת ה”מלכות” האמיתית אצל הילד שזה ערך עצמי אמיתי ולאתלוי בדברים חיצוניים. כך קודם כל יכולה לעזור בזה אהבה שאינה תלויה בדבר שמרגיש ומקבל הילד מצד הוריו וגם מחנכיו. אם ילד יודע שאהבה אליו לא תלויה בהישגים יווצר אצלו ערך עצמי אמיתי – ערך שהוא אהוב וחשוב כאישיות בעיני הוריו, לבריו, סביבה.

כמו כן צריך לחזק את הערך הזה על ידי שיחות והסברים, הדגשת הענין שכל אחד הוא חשוב, כל אחד הוא אישיות מיוחדת שלא הייתה כמוה ולאתהיה אף פעם עם הכישרונות ויכולות מיוחדים, עם מבט מיוחד על העולם שצריך רק לגלות אותם ולפתח.

גישה זו תעזור לילד לא רק לעבור בריא את המשברם אלא גם להגיע לשילוב נכון של ביטול הבנוי על ערך עצמי אמיתי ופיתוח אישי מצד שני.