התמודדות עם תסכול וכעס

מגיל צעיר, בעצם כמעט מהיום שנולדנו אנחנו מתוכנתים להספק ולחצי שיגרה…גן ,בית ספר ,צבא ,טיול, נישואים, עבודה ,משפחה. את רוב הבחירות שלנו אנחנו עושים לפי המקובל במגזר אליו אנחנו משתייכים או החברה בה אנו מוקפים, ולאו דווקא שהבחירות נעשות לפי שיקולים המתאימים לסטנדרטים האישיים שלנו, לעיתים ללא מודעות אנו נוקטים בפעולות תוך לחץ חברתי.

כך יוצא, שפעמים רבות אנו רודפים אחר הישג כלשהוא ובלי להשים לב פועלים על “אוטומט”

ולא לוקחים “פוס” מהשירה והמרוץ ומוודאים עד כמה באמת כל ההישגים הללו תורמים לנו אושר, סיפוק, או סתם הנאה.

למעשה, ככל שהפער בין ההישגים שאנו שואפים אליהם לבין הצרכים והרצונות הפנימיים הלא מודעים שלנו, גדל יותר,  כך נרגיש יותר תסכול, שחיקה ובעיקר חוסר הנאה שקשה להסביר אותו, שכן לכאורה יש לנו הכל…

אם נמשיג את המילים תסכול ושחיקה במונחים פסיכולוגיים, נדבר על “קונפליקטים תוך נפשיים”

היינו כוחות פנימיים בעלי עוצמה רבה המתחוללים בתוך הנפש העדינה שלנו ולא מאפשרים לנו מנוחה, מה גם שהכוחות והקולות ההם סותרים לעיתים זה את זה ויוצרים לנו “קונפליקט” מאבק.

לקונפליקטים תוך נפשיים יש השפעה ישירה לתופעות של דיכאון, חרדה ותסכול.

בעצם, ככול שהקונפליקט הפנימי גדל יותר, ההשפעה תיהיה קיצונית יותר

ד”ר אילן טל פסיכיאטר מומחה לבעיות בתחום הנפש והרגש מספר על אישה שפנתה אליו.

“אני נשואה לאיש שאני אוהבת, הילדים שלי בריאים ומוצלחים, אני הולכת כל יום לעבודה שנותנת לי סיפוק, יש לי חברות נהדרות, אבל אני לא מאושרת. יש לי תחושת עייפות מתמדת  וחוסר חשק,  אני לא נהנית מכל מה שיש לי ומרגישה אשמה על  הפרצוף החמוץ שאני מסתובבת איתו כל היום” . כך שחה לי אחת מהמטופלות שלי בפגישה הראשונה שלנו.

בעבודה שעשינו במהלך הטיפול דיברנו, בין היתר, על ההקפדה היתרה שלה שביתה יהיה תמיד נקי, מצוחצח ומסודר: כל ערב אחרי שכולם כבר מזמן נכנסו למיטה ושכבו לישון היא עוד בילתה במירוק וסידור ועלתה על יצועה עייפה ושחוקה אחרי יום של ריצות ועבודה בלי הפסקה.

בבדיקה לעומק התגלה כי מחד היא חיה עם סטנדרטים גבוהים של ניקיון ומאידך יש לה צורך פנימי עמוק ולא מודע לביטוי עצמי, שלא בא על סיפוקו בעודה אוחזת בחומרי הניקוי. במהלך הטיפול היא למדה להקשיב לקולות הפנימיים השונים שלה. היא הצליחה לווסת טוב יותר בין הכוחות השונים שנאבקו בתוכה, ולהשיג שליטה טובה יותר על חייה, עם מודעות גבוהה יותר לדברים החשובים לה באמת.

חוסר השליטה בכעס ובעיקר התמודדות עם התסכול, היא משימה יום יומית לא פשוטה.

דפדוף קל בויקיפדיה יתאר לנו את תופעת התסכול כך: התסכול הוא חסימת התנהגות מכוונת למטרה מסוימת או הפרעה לה. ההתנהגות יכולה להיות פעולה פיזית גלויה או פעולה קוגניטיבית סמויה, ולכך מתלווה מצב רגשי לא נוח שמקורו בסיכול המטרה. מקובל להניח שהתסכול בא ליצור התנהגות הבאה לעקוף את החסימה או להתגבר עליה. הוכח שיש קשר מסוים בין תסכול לתוקפנות, שכן במקרים רבים התנהגות תוקפנית מציינת תסכול כלשהו ובאה בעקבותיו.

הגדרה נוספת למונח המדובר:

תסכול הוא תחושה שנוצרת עקב אי התגשמות רצון, צורך או דחף.התסכול יכול להיווצר כאשר האדם ניצב בפני אתגר שנתפס בעיניו כבעל רמת קושי גבוהה מידי ביחס ליכולתו

השלכות הכעס והתסכול:

כעס ותסכול

*הם בלתי נשלטים מרתיעים אנשים ומרחיק אותם ממך, הסביבה שלנו, הן ילדים והן מבוגרים לא יודעים “לתרגם” את מצבי הרוח שלנו.

טבע החברה היא ליצור קירבה לאדם עם יצר חיים פעיל, מה שאדם שלא מתמודד נכון עם התסכול עלול לאבד עוד בתחילת הדרך.

מה גם שהכעס והתסכול נאגר ועלול להתפרץ על הסביבה הקרובה שלנו.

ומי מאתנו היה רוצה להיות קורבן לסיטואציות כמו אלו ?

*רגשות אלו יוצרים אצל הסובל מהם עייפות, תשישות ועצב תמידי.

הם נוטים להתייאש מהר מהשאיפות שלהם וכן לאבד כמות אנרגיה מקסימלית בזמן מינימלי.

* מלווים בתסמינים פיזיולוגיים של דופק מואץ, הזעה והסמקה, לחץ נפשי עצום ועוררות פיזיולוגית קבועה, המתבטאת ברמות הורמונליות גבוהות תמידיות של קורטיזול וכולסטרול, במקרים מסוימים בעיות פסיכוסומטיות ואפילו מחלות לב, ולבסוף תשישות ושחיקה נפשית.

*פגיעה ישירה מוניטין העבודה והעסקים, יכול להיות שאתה אדם עם אישיות קסומה, כישורי חיים, ושכל, אך התקפי זעם, פרצוף מדוכא וחוסר חשק הם גרועים ביחסי עובד ובוס, קולגה, עבדים וכפיפים והמחיר כבד.

מיותר להשקיע מאמץ וזמן בעבודה כל עוד התופעות האלו הם חלק בלתי נפרד מימך, ואתה לא מתמודד מולה נכון.

אם נביט אל תקופה בעבר בה היינו שקועים בתסכול עמוק מסיבה כלשהיא.

ונתבקש לתאר את אותה התקופה, רובנו נמצא את עצמינו מרחיבים בתיאורים שחורים, שלילים, מלאי עצב, ייאוש ונטולי שמחת חיים .

מה שמוכיח באופן ברור שהתסכול הוא מצב רוח שמביא עמו עצב גדול המשבש לנו את שיגרת החיים החיובית.

חסידות חב”ד מעניקה לנו ארגז כלים בו נוכל להיעזר כדי לצאת מהמקום הזה של

התסכול אל חיים מלאי אושר, סיפוק, ושחרור.

הצעד הראשון: המתן.

הרבי מלובביץ נותן לנו כלל לחיים, אל תבטא את רגשותייך, המתן, תן לגל לעבור.

[1]”לְהַמְתִּין וְלֹא לְהַבִּיעַ אֶת הַכַּעַס אוֹ הַגַּאֲוָה בְּדִבּוּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַתְּחוּשׁוֹת לֹא צוֹבְרוֹת תְּאוּצָה, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בְּמוּחָשׁ”

כך “נרסן” את עצמינו והתגובה שלנו תיהיה פחות עוצמתית.

הכול מתחיל בראש:

חסידות חב”ד מדברת על חשיבות המחשבה, בכוח המחשבה ליצור מציאות, מה שנותר לנו בעצם הוא להתאמן על חשיבה חיובית.

[2]”חשוב טוב-יהיה טוב”!! מקור המשפט הוא מחב”ד, כמענה לאדם שבא לבקש רפואה ענה הרבי “חשוב טוב יהיה טוב!

אם אדם שרוי בתסכול, וכעס גדולים, כדאי הוא שיעצור, ייקח נשימה, ויחשוב מה הדבר הטוב ביותר שיכול להיות עכשיו, ויאמין שמהמציאות הרגעית הזו תגרום רק טוב,

וכן לאיפה התסכול יכול להתגלגל ולהפוך חיובי.

ולשאול את עצמו שאלות כמו: אלו דברים טובים היו לי בחיי?

איזה רגע גרם לי לאושר אפילו קטן?

הכול עניין של מהפך בחשיבה.

אם המחשבה שלנו תיהיה בכיוון חיובי, ביכולותינו לחולל שינוי בטבע, “יהיה טוב”

אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך, וודא שמחשבותיך נמצאות היכן שהיית רוצה להיות,

משמעות שווה יש לדברי הרבי [3]”במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא” איכן שמונחות המחשבות שלנו שם אנחנו נמצאים, אילו נהיה בפועל במקום אחד, והמציאות בו תיהיה שלילית לגמרי, אך נפעל על המחשבה שלנו לחשוב חיובי, וודאי המציאות שבה נהיה היא חיובית.

דרך נוספת בה נוכל לשנות את כיוון החשיבה שלנו היא ע”י אמונה!

אם נאמין שהכול מאתו יתברך, והוא זה שברא אותנו ורוצה אך ורק לטובתנו

זה יקל מעלינו וייתן לנו היבט שונה על החיים ועל מה שקורה בהם

דוגמא לקשר של אב לבנו האב כל חייו ישאף רק לטובת ילדו, יעניק לו חום ואהבה אך לעיתים יכול הבן חשוב שאין זה מטרת אביו לאהוב אותו היות וכרגע  זה לא מורגש.

כך קשר הבורא אל הנברא, האדם.

במצבי תסכול וכעס אנו עלולים לשכוח מתוך הכעס העז מה מטרתו של ה”

אך אם נחליט לעצור רגע במצב הכעס ולהתבונן בכך שאלוקים מסובב הכל לטובה, הו אז נשחרר ונחזור למוטב.

מסתכלים עלינו:

הרבי אומר שאם נחדיר לעצמנו את ההכרה שעומד מישהו ומתבונן עלינו ועל ההנהגות שלנו, וודאי נבחון את עצמינו ולא ננהג בחוסר רגש או הנהגה חריגה.

קל וחומר אם נדע שמביט עלינו אלוקים! בספר היסוד לחסידות חב”ד כתוב:

[4]” וּמַבִּיט עָלָיו, וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וְלֵב אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי”

במצבי תסכול נשנן לעצמנו שיש מי שמסתכל עלינו ובודק אותנו.

לשם מה נבראתי- לתת או לקבל?

ישנם שני גישות נפוצות כיצד להתמודד עם המתרחש בחיינו.

גישה אחת האומרת באתי לקבל בעולם!! אדם הסובר כך מחפש בכל דבר עימו הוא נפגש מה עליו לקבל מזה? מה הרווח האישי שלו? אם אינו מוצא הוספה או השגה מהדבר הוא יתרחק מכך.

אדם כזה יחפש להיות , לחיות ולעבוד אך ורק במקומות שיתנו לו רווחים. הרי

” בשבילי נברא העולם”

הגישה השנייה, החסידית אומרת האדם בא לעולם לתת!!

באתי לעולם למלא שליחות מסוימת, לכל מה שקרה לי בחיים יש כוונה ומסר מאלוקים וודאי שאם הזדמן לי ניסון או התמודדות לא קלה, אני משרת את הקב”ה וזה בא לבחון את הכוחות והרצון הפנימי האמיתי שלי.

[5]” אני נבראתי לשמש את קוני” את הבורא.

אם נבחר לחיות בגישה השנייה , ונבין שאנחנו בעולם למטרה מסוימת, ולא הגענו לקבל אלא לתת מעצמנו, האגו יורד.

וכל התמודדות מקבלת היבט שונה , היות וכשאר אנחנו מבינים מה המטרה שלנו, אנחנו מתמקדים בה ואתגרים התמודדויות ושאר הקשים נראים לנו קטנים לפתע,

דוגמא: תלמיד שמבין שהגיע לכיתה כדי ללמוד הוא מפנה את עצמו ללמידה, ומוסר מזמנו ורצונותיו למען הגשמת המטרה- לימוד.

היום יש לנו כל כך הרבה בלבולים מול העיניים, הסחות דעת, קריירה ועוד

אם נתמקד במטרה שלנו פה בעולם,  לתת ולשמש את הבורא, נפנה מעצמנו להגשמת המטרה הנעלת הזו, הכעסים והתסכולים יהפכו קטנים ולאט לאט נעניק להם פחות משמעות היות ונקדיש את עצמנו לנתינה  נטו.

אל לנו להתייאש

העבודה על מידת הכעס והתסכול היא תמידית, כל יום כל שעה

[6]” שבע יפול צדיק וקם” אצל הצדיק ה”נפילה” היא חלק מעבודתו, והוא אינו פורש או פוסק מעבודתו, אלא ממשיך להוסיף במצוות ולהתעלות.

אסור לנו להתייאש !!

אף אם ניסנו ולא צלחנו, מחובתנו תמיד לנסות לקום ולא לתת לנפילות להשבית אותנו.

הגברת המודעות:

פתרון הגישה הפסיכולוגית:

כשאדם שרוי עמוק בתסכול או עצב הגישה הפסיכולוגית מאמינה בהגברת מודעות, ז”א שכשיביאו אותו למודעות על המשמעות וההשלכות לכך זה יביא לפתרון ויחולל שינוי, היות והוא יבין כמה נוראי ולא פשוט המצב אליו נקלע.

ביצוע ע”פ הגישה החבד”ית:

העצב גורם לנתק בין היהודי לאמונתו באלוקים!! מישום שאילו היה מאמין בכך שהכול מאתו יתברך לא היה כועס אלא סומך על בוראו שאם הוא עשה כך וודאי הכול לטובה. ובנוסף מצווה התורה [7]”הכעס היא מידה רעה מאוד…יתרחק מזה עד הקצה האחרון” אדם הכועס מכונה בתורה בבחינת עובד אלוקים אחרים, ז”א שהכעס והתסכול הם נזק רוחני גדול ביותר!! אם נעלה את המודעות אצל יהודי המצוי במצב כזה או דומה לו כמובן שהפתרון הוא ברור, נעלה לו את המודעות לסכנות הכרוכות בכך, נתק מאמונתנו בבורא וכן מצב רוחני שפל וזה בטח מה שיעורר אותו לרצון ומוטיבציה לשפר את רמת החיים, ולחיות אותם בגישה נכונה בריאה ומשוחררת יותר.

 

מח שליט על הלב:

משפט המפתח של מייסד חסידות חב”ד הוא: [8]”מוח שליט על הלב”. לאמור: כשאנו מתבוננים בנפשנו, אנו מוצאים בליל של כוחות, נטיות, רגשות ורצונות שמנסים להכתיב את מחשבותינו, דיבורינו ומעשינו. אך מיהו בעל-הבית על כל ה’חגיגה’ הזאת? מיהו הכוח ששולט ומכוון את כל הכוחות האחרים? אומר רבי שניאור-זלמן (בשם הזוהר): המוח!

למוח יש כוח לא רק לשלוט על הלב ולקבוע איזה רגשות ורצונות ייושמו בחיים ואיזה יידחו ויודחקו, אלא יש לו הכוח גם ליצור רגשות ורצונות מסויימים ולבטל לחלוטין רגשות ורצונות אחרים. לדוגמא: אדם רוצה מאוד-מאוד לעשן סיגריה. המוח יכול ראשית-כל למנוע את האדם מלמלא את רצונו – למרות תאוותו העזה. אך הוא יכול גם לבטל לחלוטין את תאוות-העישון ואף להפכה לסלידה מפני סיגריה. וזאת על-ידי התבוננות מתאימה. אדם שיתבונן כראוי (התבוננות כפי שהחסידות מלמדת) בנזק שהעישון גורם לו, בחסרונות של פעולה זו  למול היתרונות המעטים, ויגביר את המודעות שלו לסכנות הכרוכות בו יוכל להפוך את רגשותיו כלפי העישון מתאווה לסלידה. כי למוח יש כוח לשליטה מוחלטת על הלב.

אולם, לא פעם יכולנו לתת ללב להוביל ולהזניח אות ההיגיון

כיוון שמימוש ה’בעלות’ והשליטה כרוכים במאמץ, חסידות חב”ד מעניקה לנו הבנה פנימית, “הארה” על דברים “חשוכים” שלכאורה לא מובנים, ע”י כך הוא גורם לנו להתבוננות ושימוש במוח שישלוט על הרגשות והתאוות.

כשאנחנו ב”דאון” על השגרה או איבדנו שליטה במצב הרוח, לא ניתן ללב לשלוט בנו!

באמצעות התבוננות נכונה במה שקרה לנו, מובטחת לנו הצלחה.

השגחת הבורא על כל פרט:

ההתערבות האלוקית היא בכל פרט בבריאה, חי צומח דומם ומדבר.

כשנבין ונאמין שאלוקים הוא זה שצר את המציאות והוא עורב בה, הרי שאז ההיבט שלנו על החיים תשתנה לגמרי.

אלוקים ברא את העולם

↕

השגחה אלוקית על כל פרט

↕

הכול מכוון בצורה מדויקת

↕

אין רע יורד מלמעלה.

↕

אין טעם לכעוס.

לסיכום:

המתן:	הכל בראש:	מסתכלים עלינו:
כשנתן לגל לעבור התגובה תיהיה חריפה פחות, ומעשית יותר היות ואיפוק גורם לכעס והתסכול לשקוט רגעים אחדים ואז כשנרצה להגיב לאחר המתנה ה בטח יהיה מחושב ושול יותר.	המחשבה הטובה בכוחה ליצור מציאות טובה, חיובית וללא שום כעס כלומר, בשעת הכעס והתסכול ננסה לראות כיצד הסיטואציה נגמרת בטוב ואיזה דבר טוב היא נתנה לנו, נפתח מציאות חיובית	במצבי האבקות למול התסכול נזכור ונשנן לעצמינו שאלוקים רק בוחן אותנו ואל לנו ליפול לעצבות. כשנבין שזה רק מבחן וודאי זה יקל מעלינו.

 

לשם מה נבראתי:	אל לנו להתייאש:	הגברת המודעות:	מוח שליט על הלב:
עלינו לשנות גישה, מטרתנו בעולם היא לתת! כשנפנים זאת, נפנה מעצמנו להגשמת תפקידנו ולא נתעסק במידות רעות היות ונמסור את הרצון שלנו למימוש המטרה	גם אם ניסנו שלא ליפול לתסכול וכעס, וכשלנו אל לנו להתייאש מכך, מנפילות קמים ומנסים שוב!	מודעות לרע שבדבר תעורר רצון לשינוי שיוליד מהפך. נדרש ממנו להיות מודעים לחומרת תוצאות התסכול והכעס וכך להתרחק מהם	מקור הכעס והתסכול הוא בלב, חסידות חב”ד דורשת שהמח יוביל את החיים ולא הרגש והתאווה. וכשהשכל יכתיב לנו את אורח החיים וודאי לא יהיה בהם כל רע. וזה ע”י התבוננות והעמקה במתרחש סביבנו ובעיקר בגדולת הבורא

 

מסופר על אדם מוערץ מאוד,  שההתמודדות שלו עם הכעס הייתה לא קלה כלל, הוא היה על סף ייאוש, חייו הפכו לסבל היות ובכל סיטואציה שהזדמנה לו היה מרגיש את הכעס עולה בו ובמהירות היה פורק אתו על סביבתו.

דבר זה הפר את מנוחתו, עד שהחליט להשקיע מאמצים רבים ולנסוע לרבי שלו, כשנכנס לשוחח עם רבו, שאל אותו הרבי, לשם מה הגיע עד הנה ומה בקשתו, צרותיו וכו’.

אמר לרבי, מידת הכעס משתלטת עלי, ואיני מסוגל עוד, והרבי כאילו אינו שמע המשיך בשאלותיו , בכל פעם שדיבר על הכעס לא יחס הרבי לכך חשיבות.

לפני שיצא לדרכו אמר לרבי שוב, שאינו יודע כיצד להתמודד עם בעייתו.

אמר לו הרבי, תישאר אצלי שבת ובטח תדע מהי הדרך להתמודדות עם היצר.

טרם נכנסה השבת ופנה הרבי למזכיר שלו בבקשה שבזמן התפילה, כשכל הילדים באים לבימה לסגור את ספר התורה (“גלילה”), שיזמין את אותו אדם, המזכיר נמלא הלם, בושה ופחד.

כיצד יכול הוא לעשות דבר כזה? וודאי יתרגז עליו נורא, הרי בעירו הוא אדם מוערץ ובטח ציפה שבסיום התפילה יקבל תקפיד המתאים לאדם מכובד.

פנה המזכיר לאותו אדם לחש לו מה אירע, הרבי ביקש לזמן אותו בבמה ל”גלילה”.

הו אז החליט בליבו שאם הרבי ביקש, בטח יצפה הוא עליו בשעה שיעלה לבמה, היות והכל מתוכנן מראש, הוא יתאפק ולא יכעס, אלא יעשה זאת בצורה מרשימה.

בזמן סיום התפילה, עומד המזכיר ומזמן את הקטנים שבבית הכנסת וכן את הדמות המוערצת לגלול את ספר התורה, ניגש החסיד המכובד, שמידת הכעס קשה עליו, מחייך וקורן אושר, כשגבו זקוף, לכיוון הבמה לגלול גם הוא.

כשיצאה שבת קרא לו הרבי, ושאל אותו איך זה שלא התרגז וצעק בזמן שזומן ל”גלילה”?

הביט החסיד ברבי שלו ואמר לו: טרם נכנסה השבת פנה אלי המזכיר וסיפר לי שתכננת את זה מראש, היות וידעתי שאתה בטח תביט עלי בשעת המעשה והכול מכוון, לא יכולתי שלא לעשות זאת בצורה נעימה ומרשימה הרי אתה בוחן אותי.

בחיים הבורא מביט עלינו מלמעלה בכל רגע, ואם כן, כיצד אנו יכולים לתת לכעס לנהל אותנו? כיצד אנו נופלים לעצבות כה גדולה? הרי הוא זה שמכוון הכל, והוא זה שמביט אלנו בעיניים מצפות, לראות כיצד נתמודד, האם נזקוף קומה, נחייך ופנינו יקרנו אור? או שמא נכעס, נצעק, ונטבע בתוך ים הכעס והתסכול?

---

[1] אגרות הרל”ט

[2] ספר המאמרים תרפ”ז עמ’ רלו

[3] כתר שם טוב אות נ”ו.

[4] ספר התניא פרק מ”א

[5] סנהדרין מסכת קידושין פב מה

[6] משלי כד ט”ז

[7] שולחן ערוך האדמו”ר הזקן או”ח קנו,ג

[8] מושג זה מוזכר לראשונה בתניא פרק י”ב, מבוסס על מה שכתוב בזוהר ברעיה מהימנה בפרשת פנחס.