אין שום דבר קבוע ותמידי מלבד השינוי
Essays 2019 / Personal Growth
בכי וצרחות ממלאים את החלל.
פחות משלושים שניות – והכל נרגע. איך?
הוא בסך הכל רצה סוכריה, שמולי… מזל שאימא מיהרה להרגיע את הרוחות והבכיות.
אבל אימא היקרה לא יודעת, שכעת אמנם בן השלוש שלה לא בוכה, נעים ומתוק לו כשקיבל מיד את מבוקשו. אך אם הסיטואציה הזו תחזור על עצמה, כשמכל ציוץ שהוא משמיע אימא מתרגשת ומרגיעה ומרצה, היא מרגילה אותו שלא לדחות סיפוקים.
לכל אחד מאיתנו יש הרגלים. לא נולדנו איתם.
ההרגלים שלנו הם תוצאה של למידה מהסביבה, של ההתנסויות האישיות שלנו.
הסביבה שלנו – ההורים, המשפחה, החברים, והעולם כולו בעצם – מגיבים אלינו, ואנחנו מתרגלים לפעול בהתאם.
כל אחד במהלך השנים צובר הרגלים טובים יותר או פחות… כל אחד רוכש אותם באופן ייחודי, אך המשותף לכולנו, הוא הרצון לשנות חלק מהם.
כאן מתחילה העבודה.
כדי להבין איך אפשר לשנות הרגלים נברר תחילה מהו הרגל, איך הוא עובד על איזה מערכות הוא פועל.
מהו הרגל?
על פי מילון אבן שושן הרגל הוא מידה שדבקה באדם על ידי חזרה מרובה עליה (טבע שני).
ההרגל הוא נרכש, אחרי הישנות של אותה התנהגות בעקבות רגש מסוים. יהיו כאלה שהמונח “הרגל” יזכיר להם “שגרה”. שגרה היא משעממת, הם יאמרו. החיים נעשים בנאליים כשמתרגלים לשגרה.
אבל זו טעות כמובן. אם רק נתעכב לשם לב, ההרגל מקנה יציבות רוגע שלווה וסדר. בלעדיו הם אינם.
בלשון החסידות ההרגל הוא “קביעות בנפש”.
מתי בכל זאת הרגל יכול להיות שלילי?
אבן הבוחן היא-הנזק. כשההרגל מזיק לאדם המבצע אותו, הוא הרגל רע.
ישנם הרגלים שרעים בהכרח לכל בני האדם, למשל התמכרות למדיה, שימוש בסמים או אלכוהול.
ישנם גם הרגלים שנחשבים שליליים או חיוביים ספציפית לאדם מסויים.
לדוגמא: אדם רגיל לקום בשבע בבוקר.
אם הוא צריך להגיע לעבודה בשמונה – זה הרגל מעולה. אך אם הוא צריך להגיע לעבודה בשש והוא רגיל לקום בשבע זהו הרגל שפוגע בו.
ולכן אבן הבוחן היא הנזק – הפגיעה שההרגל גורם לאדם.
אם כן, למה בעצם אנו ממשיכים לבצע גם הרגלים שמזיקים לנו?
הרי אנו אנשים בעלי רגש טוב כלפי עצמנו, רוצים בטובת עצמנו ובהצלחתנו.
כאן מגיעה לידי ביטוי ההשפעה הפיזיולוגית. המח, שכל כך אוהב הרגלים ושגרות, עלול גם בניגוד לרצוננו להשפיע עלינו להמשיך בהרגל המגונה.
כל הרגל מבחינה פיזיולוגית מוחית- הוא קשר חשמלי בין נוירונים במוח וכל שינוי שלו משמעו ליצור קשרים חשמליים חדשים, וזה לוקח זמן…
כשאנו מתרגלים למשהו נוצרת ללולאה במח שלנו שבנויה מ3 שלבים:[i]
- גירוי – ראשית, יש סימן, גירוי כלשהו שמורה למוח שלנו להיכנס למצב אוטומטי ובאיזה הרגל להשתמש.
- פעולה – אחר כך מגיעה הפעולה הרוטינית, שיכולה להיות גופנית, שכלית או רגשית.
- גמול – הפרשת דופימין- וזהו הגמול. הוא זה שעוזר למוח שלנו לחשוב אם את הלולאה המסוימת הזאת כדאי לזכור בעתיד.
עם הזמן, הלולאה: סימן-פעולה רוטינית-גמול – נעשית אוטומטית יותר ויותר.
הסימן והגמול נשזרים זה בזה, כך שנוצרת תחושה חזקה של ציפייה והשתוקקות.
בעצם עוברת אות חשמלית במח שלנו שגורמת לנו להמשיך בהרגל הזה שוב ושוב.
למשל, איש עסקים אשר כל בוקר מזמין “קפה וקרואסון שוקולד” חווה את הלולאה הבאה:
הגירוי הוא הקונדיטוריה שמתחת למשרד אשר מדיפה ניחוחות אפייה.
הפעולה הרוטינית היא רכישת הקרואסון ואכילתו.
הגמול הוא תחושת המתיקות בפה, השובע והאופוריה שמייצרות פחמימות עתירות סוכרים.
בכל פעם שהוא עובר בבוקר ליד הקונדיטוריה הוא כבר מתמלא בתחושת האופוריה המשכרת של אחרי הזלילה.
כך בנוי ההרגל שלנו במח וזו הסיבה שקשה לנו לשחרר אותו גם כשאנו רוצים לשנות אותו.
” מלך אסור ברהיטים… רהיטי מוחא”[ii]
“וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת”[iii]
חז”ל ציינו פירושים שונים למשמעות המילה רהט, מתוך פירושיהם ניתן להבין את המשמעות הלשונית של המילה רהט בתקופות השונות:
בארמית רהט פירושו “רוץ”, כך מביא רש”י שרהט הוא “במרוצות המים” כלומר מקום אליו מביאים (=מריצים) מים.
” מלך אסור ברהיטים… רהיטי מוחא”. רהיטי מוחא – תעלות המח, שבהם עוברת האות החשמלית.
על כך כותב רבנו הזקן שאין מצב יותר עלוב למלך (הקב”ה) מזה שהוא אזוק בתעלות המח של בני האדם. בעצם אזוק בהרגלים שלנו…
ועל כך גם עונה אדמו”ר הזקן באגרת התשובה פרק ז כיצד משנים את ההרגלים האלו?
כיצד משחררים את המלך מהעסק ביש אליו הוא נקלע?
אדמו”ר הזקן מנחה אותנו בשני קווים כללים שבאמצעותם ניתן לשנות הרגלים.
נפרט אותם ונסביר איך אנו מבצעים את זה בפועל.
הקווים הכללים הם :
- מודעות -לנזק הנגרם לי ולסביבה וכיהודי ליקום כולו, ע”י ההרגל הלא טוב שלי והולדת רגש אישי כלפי המצב.
- החלטה – נחושה וסופית שאת ההרגל הזה אני מוריד מהתפריט שלי. הכנעתו וביטושו עד עפר.
על מנת להגיע למודעות, רגש והחלטה אדמו”ר הזקן נותן לנו כלים נפלאים.
מודעות.
מסופר על אחד האדמו”רים שנהג לומר: “כדי להוריד את הגאווה שיש לאדם לא צריך להתענות 600 תעניות. אלא לחשוב אודות עצמך 15 דקות ביום.”
מה זה אומר לנו בפועל?
כדי להגיע למודעות אנו צריכים לחשוב פעם ביום במשך רבע שעה אודות עצמנו.
בהתחלה נחשוב ברובד השטחי של הדברים- איזה נזקים נגרמים לנו, למשפחה שלנו ולסובבים אותנו מההרגלים הרעים שלנו.
נניח שיש לנו הרגל לאחר לכל מקום, אז כשאנו מאחרים לעבודה המשכורת יורדת והסדר בראש בטל ואיננו ותפוקת העבודה פחות טובה והבוס עצבני וגם אנחנו עצבנים על כולם.
או כשמאחרים לאירוע משפחתי, וכולם כועסים עלינו ועל העיכוב של האירוע והשעה המאוחרת ובקיצור כל תופעות הלוואי הכרוכות באיחורים שלנו.
במצב כזה נתחיל בלהעלות למודעות את הנזקים השטחיים שנגרמים בעקבות ההרגל הרע שלנו.
אח”כ נמשיך להתבונן ברובד היותר עמוק ובהחלט היהודי של הדברים.
נחשוב ונעמיק איזו נפש טהורה קיבלנו מהקב”ה- כל כך נקייה וזכה. ללא כל הרגל -ממש דף חלק לבן. ובעוונותינו קשקשנו עליה כל מיני דברים, רכשנו הרגלים כאלו ואחרים, טעינו פה ושם. וכעת הדף כבר לא לבן והנשמה הזו נמצאת בהיכלות של טומאה ומוות שרק לא לפני הרבה זמן היא הייתה נקייה, ללא כל רבב, קשורה למקור החיים וכעת היא שבויה בכלא שבנינו לה אנחנו, לעצמנו.
נחשוב לרגע שהקב”ה ברא את כל העולם בדיבור[iv], שזהו משהו חיצוני יחסית. אבל אותנו היהודים, הוא ברא בנפיחה- מהתוך והפנימיות שלו. כמו שכתוב: “מאן דנפח מתוכי נפח”- מי שנופח נופח את התוך שלו.
האין זה עצוב להגיע ממצב שהיינו קשורים במקור החיים והטוב וכעת אנחנו כבולים ע”י ההרגלים שלנו למקור הטומאה והמוות?! הרי כל רגע הקב”ה מזרים בנו חיים. ואנו לוקחים את האנרגיה הזו ובמקום להגיע איתה למקומות טובים אנו פוגעים בה, פוגמים באנרגיה הזו ומחסירים ממנה…
נוכל להמשיל את זה למקרה שכולנו מכירים ואז אולי הרגש המתבקש יעלה בנו.
הרוצח המוכר לכולם ימ”ש היטלר, היה לוקח תינוקות קטנים שלא חטאו מימיהם ומנסה בהם לא עלינו כל מיני ניסויים כאלו ואחרים. היה רוצח אותם באכזריות נוראה, ומתעלל בהם באופן כללי.
הרגשות העולים בנו הם כעס ורחמים.
כעס על הרשע האכזרי.
ורחמים על תינוקות שלא היה מגיע להם את כל זה! הרי הם לא עשו רע מעודם.
רגע, אנחנו צריכים לדאוג לא להיות חלילה דומים לאיש הזה… יש לנו נשמה אלוקית זכה וטהורה שלא חטאה מטבעה. ואנו כובלים אותה להתנסות בכל מיני ניסויים -וביחד איתה את הקב”ה – בתעלות המח שלנו, בהרגלים הרעים שלנו.
לכעוס על עצמנו אין בכך תועלת.
אבל לרחם על הנשמה ועל הקב”ה – זה מתבקש.
ובמיוחד מוסיף האדמו”ר הזקן מה שיעורר אצלנו רחמים היא התבוננות בכך שהקב”ה בעצם מחיה את כל העולם כל רגע.
ע”י אור ממלא כל עלמין- ממלא את כל הפרטים שביקום, את צבעי הפרחים, את צורת האבנים כל פרט הקטן ביותר ועקמימות הקטנה ביותר היא ע”י אור זה.
זהו אור שמתלבש בערך לכלי ונותן לו את צורתו הייחודית. זהו אור שנקט בעולם
וע”י אור סובב כל עלמין- אור כללי שנמצא בתוך כל חלקיק אך הוא נותן את כח החיות והקיום הכללי של הדבר ולא יורד ומתלבש בפרטים כמו האור הממלא. זהו אור שאינו נקלט בהתיישבות בעולם אך הוא נמצא בו.
אז כל אחד אחרי שיעלה את דברים אלו למודעות ויחשוב עליהם לפי ערך הבנתו שלו שהדברים שציינו לעיל נפגעים מההרגל שלו, חסר בהם בגלל ההרגל הזה והם קשורים בתעלות המח שלו, הרחמים יתגלו אצלו באחת.
לסיכום ביניים :
השלב הראשון להיות מודע, ושהמודעות הזו תוליד את רגש הרחמים.
ובגלל שאנו יהודים הרגש הזה יתעורר לא רק בנו אלא גם בהקב”ה בעצמו, והוא ירחם עלינו ויושיט לנו יד כדי לצאת מהמקום הזה.
אנחנו צריכים ללמוד לקבל את העזרה שלו.
אנחנו להיות מספיק חכמים כדי לדחות את הגאווה מפני קבלת עזרה.
החלטה.
השלב השני הוא החלטה
ההחלטה לא צריכה להיות תלויה בראש חוצות או להתפרסם בסטטוס או בסטורי… ההחלטה צריכה להיות ספציפית ברורה חד משמעית נחרצת ואישית.
לדוגמא :
אדם שמחליט לשנות את ההרגל המגונה של ראיית סרטים כדי לברוח מהתמודדות.
ההחלטה צריכה להישמע בראש כך:
“אני יותר לא רואה סרטים, כשקשה לי להתמודד בסיטואציה מסויימת, לא משנה מה קורה גם אם אני רוצה בזה ביותר, משום שזה מזיק לי בהתפתחות שלי”.
ההחלטה צריכה להיות סופית ובלתי ניתנת לשינוי.
הולך על העניין הזה באש ובמים, גם אם קורה המשהו הכי מוזר שיכול לקרות אני לא משנה את ההחלטה לשנות את ההרגל הזה. והמבחן האמיתי של תקיפות ההחלטה הוא דווקא במקרים קשים. וכעומדים במבחן בהצלחה אנחנו בעצם מעניקים לנו הרגל חדש ואחר.
כמובן שהיצר יעבוד שעות נוספות כשהוא ישים לב שההרגל הרע שהוא טיפח לפתע גוסס על ערש דווי.
התכסיס שלו בהרגלים שלנו הוא ראיית הרגע הבא בלבד. הוא כביכול שם לנו חומה במחשבות וגורם לנו להדחיק את המחשבה מה יקרה בעוד יום יומיים.
לדוגמא:
אדם שאוכל שומן רווי וככה הוא התרגל להירגע כשהוא נתון במצב לחץ, אז המח שולח אות חשמלית ומונע ממנו לחשוב על כך שאם ימשיך כך למשך זמן אז בעוד כמה חודשים הוא יצטרך לעבור צינתור ..
הפתרון למחסום המחשבתי הזה הוא השילוב של המודעות וההחלטה.
את המודעות עלינו לקיים לא בזמן הדחף להרגל אלא בזמן רגוע. אפשר לפני השינה, לחשוב על העניין ולעורר את הרחמים. בזמן כזה אין מחסום מחשבתי.
אם נתמיד בזה למשך דקות ביום (וזהו החלק הראשון), אזי בזמן אמת כשהחשק והדחף להרגל עולים בנו – יגיע החלק השני של המשחק ויסייע לנו – זו ההחלטה הגמורה הזו שעכשיו אני משתנה, שאז גם בזמן הדחף להרגל, גם בזמן האות החשמלי שעובר במח אני לא עושה את זה כי כך החלטתי, משמעת עצמית!
הוא יעבוד אך ורק אם נקפיד על החלק הראשון.
הדברים לוקחים זמן- הזמן המובא בהלכה כדי להיות בטוחים בכך שההרגל עבר וחלף כלא היה הוא 30 יום.[v]
במשך השנה בתפילה אנו מבקשים על הגשמים וכשמגיע הקיץ הברכה משתנית.
לפי ההלכה אם אדם התפלל את תפילת העמידה חודש אחרי שהחליפו את נוסח הברכה והוא אינו בטוח האם אמר את הנוסח החדש או שהתבלבל עם הישן ,אם עברו 30 יום מאז החלפת הברכה אז בטוחים שהוא אמר את הנוסח החדש והתקין ואינו צריך לחזור ולשנות.
זאת אומרת שלוקח לנו 30 יום להתרגל למשהו חדש, או לשנות הרגל ישן בחדש, או להתפטר מהרגל מגונה כזה או אחר.
למעשה
- מודעות- 15 דק ביום לחשוב אודות עצמך בהקשר להרגל שאותו תרצה לשנות ומה התועלת היוצאת מהשינוי.
- הולדת רגש- בעקבות המודעות רגש הרחמים על עצמי על הנשמה ועל הקב”ה יצוף.
- החלטה נחושה- לא משנה מה יקרה אני לא מוותר למח שלי- משמעת עצמית.
- עמידה בזמן אמת- כשיצוף ההרגל והאות החשמלית תשלח אני יעשה את מה שנכון, לא את מה שאני רגיל!!
- משך הזמן- 30 יום. שאם בהם אני יצליח לעמוד באי עשיית ההרגל הישן הם יקנו לי קביעות רוגע שלווה וסדר.
חשוב לזכור!
אנחנו בסך הכל בני אדם. מותר לנו ליפול ולטעות – אסור לנו להישאר שם!
נפסלתי ב30 יום האלה? אני ממשיך מחר, אין מצב אבוד!
אנחנו גדולים יותר מאות חשמלית קטנה!
ההרגל לא שולט עלינו אנחנו שולטים עליו!
[i]https://www.nlp-israel.co.il/habits/
[ii] תניא > אגרת התשובה > פרק ז
[iii] )בראשית ל, פסוק לח)
[iv] פרק ב תניא
[v] קיצור שולחן ערוך יט ט