הביקורתיות: איך להביט על זה? ומה העומק הטמון בה

מבוא:

ברצוני להציג בפניכם את נקודת המבט וההסתכלות עמוקה של אתגרי החיים.

כל אדם חווה בחייו אי נעימות ממצב מסויים ונפגש בסיטואציות שלא נחות לו,

כמו כן גם נוצרים מקרים שאחרים פוגעים בנו ,אומרים עלינו ביקורת כזו או אחרת

או לחילופין אנחנו רואים בחברנו תכונות, מעשים לא טובים , ואנחנו בטוחים

שאנחנו צודקים והם אלה שטועים, מזווית ראיתנו בהם יש בעיה, ולא בנו.

האומנם?!

זה שאנחנו רואים ושמים לב לכאורה ל”בעיה” אצל אחרים , זאת בעצם התמודדות שלנו עם אותו אתגר בחיינו?!

איך בעצם להתמודד עם ביקורת ממכרים או מאנשים בכלל?

אציג בפניכם רעיון מתורת החסידות ,שעושה סדר ומהפכה בדברים, ועוזר להבין איך המבט של התורה ( ספר ההוראות “להתנהגות נכונה בחיים” ) על עניין הביקורת.

יצוריים חברתיים זה אנחנו.

החיים מלאים בסיטואציות חברתיות כמו ללכת למכולת, לשבת באוניברסיטה, לנסוע באוטובוס, פגישה עם רופא וכו’.

מטבע העולם גם כן נוצרים ונרקמים ,ריבים , התווכחויות, כעסים אי הבנות העלביות..

וזה גורם לפרדוקס כדלהלן: אנחנו כנבראים חייבים אחד את השני ומהצד השני לא מסתדרים אחד עם השני כראוי.

הסיבה: כל אחד מלבד הידיים רגליים-גוף מורכבים גם כן מאופי-אישיות שונה

,ולעיתים דווקא זהה, בנוסף, לכל אחד יש חסרונות(בלי לדבר על המעלות..)

והם בוודאי לא מוסיפים שלווה .ומטבע החיים מתהווים חברויות נוצרים

קשרים , וכן יוצאים שותפויות (כל אחד עם האינטרס שלו בעניין).

כאשר אחד מדבר עם השני , אפילו אומר שלום, מיד מתקיימת כאן קו חיבור

בין שני אנשים , ומתגלה פרשנות של כל אחד.

אחד נעלב מהטון שהשני ביטא את הדברים שאמר לו , והשני ניפגע מימה

שהוא לא אמר לו וכו’.

לכל אדם יש דפוסי התנהגות שונים , והבנת ותפיסת מציאות שונה.

אז איך להתמודד? מה עושים כשיש בנו רצון להעביר ביקורת על החבר או להעיר על דבר מה שהפריע לנו.

בכדי להבין טוב איך הדרך הנכונה להסתכלות, אקדים

מסופר בספר בראשית[1] שנח נטע כרם ענבים , והכין יין , ושתה ,

והשתכר מהיין. ותוך כדי המקרה, הוצרכו בניו שם ויפת לכסות את גופו

.והפסוק מתאר איך היה גופם וראשם כאשר כיסו את אביהם וכך כותב

[2]”ויקח שם ויפת את השמלה וג’ו וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו”

נשאלת השאלה לכאורה יש פה כפילות בפסוק. משום שכתוב שהלכו אחורנית ופניהם גם כן

מסתכלים אחורה, אם כן ברור שלא ראו את גוף אביהם ,אז למה הכתוב כופל וכותב את הברור מאליו

;  ” שערות אביהם לא ראו”

וכידוע התורה כותבת אירועים ,אפילו היסטוריים בתימצות של כמה מילים .אם כן למה

הכפילות? צריך לומר שהכפלות מלמדת אותנו דבר שלא היינו יודעים ללא

זאת וזה נבין בהמשך.

הראי מלוכלך

נביא משל מחסידות 2 ( בשינוי) :

[3]יש ראי שהוא מצוחצח ומבריק להפליא, רק לפני כמה דקות המשרת ציחצח אותו. לפתע הגיע חייל כשהוא לפני מסדר וכל כולו מסודר ומחויט. והנה הוא מביט בראי ולפתע רואה שיש לו כתם על המכנס! החייל לא מבין מאין הגיע הכתם ומיד חושב ומגיע למסקנה שהראי הוא זה שלא נקי ! למה לא ניקו אותו? הוא חושב…

הוא זה אתה!

כל מאורע בחיים בין שאנו חווים ובין שלא הוא בהשגחת הבורא=נעשה במכוון ולא סתם . כי יש מנהיג1  לבריאה ( עולם). בהתאם לזאת כל דבר שקורה לנו הוא שיעור בשבילנו, הוא בא ללמד אותנו על עצמנו או על הזולת  ואינו קורה לריק.

אם כן כאשר רואים שאדם עשה רע, צריך לראות את המעשיות שבעניין , וזה: איך להעיר לו ולתקנו. ואם רואה ומתמקד (אפילו בנוסף..) ברע שבמעשה צריך לדעת שיש מזה בו. דוגמא לדבר להלן.

נסביר את התשובה על הכפלות בפסוק המתאר את המאורע עם נח:

מסביר הרבי [3]: בסיטואציה עם נח יש שני רבדים: ראשית שם ויפת לא ראו את אביהם משום” שפניהם אחורנית”, במובן הגשמי פיזי. שנית : לא ראו , במובן הרוחני, המחשבתי והרגשי.

זאת אומרת שלא חשבו רע על אביהם, איך יכול להיות שעשה זאת , ולמה דווקא הוא?!..

אלא התמקדו בציווי וחשבו רק איך לכסות ולתקן את אביהם, בשונה מאחיהם “חם” שראה את “הרע” שבמעשה אביהם .

וזה מפני שגם בו בדקות ובדוגמה(קיים בו במשהו)  יש את העניין הלא טוב שקרה עם נח ולכן הפסוק כופל במילים “וערות אביהם לא ראו” שלא ראו בנוסף לגשמי גם כן בפן המחשבתי.

איך הנ”ל מובן על פי שכל ?

סולדים מעצמנו…

להבהרת  העניין נשאל שתי שאלות:

שאלה ראשונה: אנחנו שוהים הרבה עם אנשים, חברים וידידים,  כל אחד מורכב מתכונות אופי ומבנה אישיות שונה. בכל אחד תכונות טובות ותכונות טובות פחות.

קורה שיש לנו כעס אחד על השני או מעשה מסויים שחבר עושה בתמידיות, מדוע זה לפעמים מציק לנו רק כעבור זמן מסויים ולא במיידי?

שאלה שניה: קבוצת אנשים הגיעו למופע. בסוף ההופעה כולם יוצאים וכל אחד מעיר ההערה או ביקורת על דבר שהפריע הציק עצבן אותו במהלך ההופעה. למה?

שתי השאלות הנ”ל מוכיחות שרק כאשר יש בנו מהרע(אפילו בלא מודע) , אז הוא מציק לנו.

הסבר נוסף: כל אדם מורכב מטוב ולא טוב , נפש אלוקית ונפש בהמית[4] . וכל אחת מהן שואפת ויותר לכיוון הנגדי.

אי לכך יש בנו חלקים שאנחנו סולדים מהם , זה יכול להיות מחשבות , דפוסי התנהגות ותכונות כאלה ואחרות .

לכן כאשר רואים באחר מעשה או תכונה רעה , ואנחנו מתמקדים ברע שבדבר ובכך זה מציק לנו , סימן שדוגמתו קיימת בנו( לאו דווקא ממש . אלא בדוגמא-דומה ) והכעס מגיע משום שזה כבר קיים בנו , והסלידה מהדבר כבר קיימת ומבעבעת בנו לכן היא מיד מתגלה כאשר אנו מזהים את נקודת החולשה שלנו אצל האחר. זה כמו לראות את עצמנו באדם שמולנו.

כמו שמובא  ” [5]כל הנגעים שהאדם רואה (הרי זה תוצאה) של נגעי עצמו”  .     

דרך העולם..

ההסתכלות והדרך לא על פי תורה היא מאוד שונה, כאשר אנחנו רואים תכונה לא טובה או מעשה רע שהשני עושה/עשה ,  האם אנחנו מיד חושבים למה הוא מתנהג / מדבר כך?

והרי ולא עולה בדעתנו שהוא המראה שלנו. וברוב הזמן אנחנו לא מעירים מכיוון שאנחנו חושבים לעצמנו “למה לי להתערב?” או מפחדים שיפגע…

או לכשכבר נדבר איתו על הבעיה ,אנחנו באים בגישה מחנכת, לכאורה שהרע נמצא רק אצלו והוא זה שצריך לתקן.

איפה הדגש?

על פי התורה ( לפי הסבר החסידות) בשונה מהנ”ל הדרך היא ללמוד מכל דבר ומכל פרט שרואים / שומעים . ולכן כאשר רואה מעשה לא טוב אצל האחר, מיד בודק  אם הדגש אצלו הוא על הרע שבסיטואציה ( כלומר יכול להיות שגם כן חושב איך לתקנו ,אבל הדגש שהוא שם הוא על החלק הלא טוב) מבין שיש מזה אצלו וצריך לתקן גם את עצמו ,וגם להעיר לחברו , כמובן באופן הראוי ובדרכי “נועם”1[5] .

לעומת זאת כשרואה מעשה אצל חברו שהוא רע  אבל הוא בעיקר חושב איך לתקן אותו ואיך להאיר לו סימן שאין מזה אצלו. וכך גם כן יוכל לדעת אם יש בו מאותו הרע , לפי התגובה שלו להתנהגות של האחר.

ודוגמא ושורש מהמקורות :  כאשר[6] הלשון בתורה מתארת מקרים שאמורים להיות כתוב  בהם המילים[7] “טמא” וכו’  ,התורה תכתוב בלשון נקי וטהור , אפילו אם תצטרך לצורך הכתיבה להוסיף מילים.

ומזה לומדים גם כן על החיים שבכל דבר שרואים צריך להסתכל בטוב ולראות את המעשיות .

פירוש, גם כשרואים את הרע אצל האחר צריך לדעת לתקן מתוך מקום מאיר (מלשון הארה) ולא מעיר (מלשון הערה ) לא לראות את הרע.

החיבור לחיים!

איך ליישם?

שמענו על מקרה רע , או אפילו ראינו דבר לא טוב, ואנחנו מתמקדים ברע, מה לעשות ? איך להתמודד עם זה ?

1: ראשית לקחת אוויר, לנשום נשימות עמוקות, ולאחר מכן בכוח החשיבה , להתבונן שיש מזה גם כן אצלנו, אנשים לא מושלמים .( וזה ירגיע אותנו קצת ,משום “שעל כל פשעים תכסה אהבה” וזה שיש מזה גם כן אצלנו זה מפעיל בנו התרכחות )

2:לנסות לא לחשוב על זה , ולא להתבונן במה שהיה , להתעסק בדברים אחרים. וכן לא לספר ולהתעמק בזה עם אחרים.

3: כשרואים סיטואציה לא טובה , להיכנס לנעליים של תפקיד ” משפיע” ,ולחתור למטרה איך לעזור לשני ולהאיר לו שיתקנו. ( וכך יעזור שלא יחשוב רע על השני כי זה יפריע לו בהשפעתו )

יתרונות הדרך …

וכשמיישמים את כל  החיבור זה גורם לראיה מפוכחת ובריאה על החיים ובתוך החיים עצמם וכן גם יוצר ענווה שמאוד חשובה לעבודה בין אנשים ובכלל.

---

מקורות:

[1] פרשת נח

[2] פרשת נח פרק אני פסוק כ”ג

[3] ליקוטי שיחות חלק י’ פרשת נח שיחה ב’

[4] תניא

[5] כפי שהרבי מביא בשיחה הנ”ל .

[6] פסחים דף ג’ עמוד אני.

[7] פרשת נח פרק זה פסוק ח’