התעלמות והדחקה כפתרון אפקטיבי

רבינו אדמו”ר הזקן בספר התניא מציע דרך התמודדות יעילה למחשבות טורדניות ולא רצויות

מקובל לראות את תופעת ההדחקה כהפכה המוחלט של כל בעיה הזקוקה לפתרון. קיימת נטייה אצל בני אנוש לברוח מהתמודדות אמיתית עם דברים הדורשים תיקון ומענה, כביכול ההתעלמות היא זו שתפתור את הבעיה. זו הקרויה בפי העם: מדיניות “בת היענה” הטומנת את ראשה בחול וסבורה כי הסכנה לא תבוא אם היא לא תראה אותה מתקדמת אליה.

יש אנשים שידחיקו את הצורך שלהם בטיפול רפואי או יתעלמו מהתראות חוזרות ונשנות של הרשויות. קשה להם להתמודד עם הבעיה והם בוחרים להתעלם ממנה, אולם ברוב ככל המקרים לא תפתר הבעיה מאליה, וכמעט תמיד התוצאה גם תהיה גרועה יותר: הבעיה תתעצם ותתגבר כהנה וכהנה: ההזנחה תביא את המצב הרפואי להסתבך ולהחמיר, החובות יצברו ריביות גבוהות, וכן הלאה.

הכותרת המצביעה על פתרון בעיות בעצם ההתעלמות מהם והדחקתם היא אכן פרדוקס של ממש ויש בה סתירה פנימית מהותית. אולם למרות הכל היא אמיתית להפליא ומציאותית לחלוטין באחת הבעיות המהותיות שיכולות להמצא בחיי היום יום אצל כל אדם באשר הוא שם: מחשבות טורדניות ולא רצוניות התוקפות את האדם.

מדובר בבעיה רחבת היקף בעולם המודרני, תוצאה של החיים התובעניים בזמנינו: מחשבות לא ראויות ולא רצויות, בעלי פוטנציאל ממשי להמשיך אל עבר האובססיה, משתלטות על האדם ומונעים ממנו אורח חיים תקין ובריא.

במקרים כאלו, העצה אותה נותן אדמו”ר הזקן בספר התניא היא דווקא התעלמות מוחלטת מכל אותם מחשבות. לא להתייחס אליהם כלל ועיקר; לא לנסות לטפל בהם או לתת להם את מבוקשם. “רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו” וכך הם ייעלמו כלעומת שבאו.

זהו איפוא המקרה יוצא הדופן בו דווקא ההדחקה מהווה את הפתרון הטוב ביותר לבעיה. תורת החסידות, וכפי שיתבאר במאמר שלפנינו בהרחבה, מחדשת מתודה טיפולית המתמודדת עם שורש הבעיה של אותם מחשבות. לפי מתודה זו, כשאדם מסיח את דעתו מאותם מחשבות ולא מתייחס אליהם הוא בעצם “סוגר את הברז” לגלגל החוזר של “מחשבה גוררת מחשבה”, וכך הוא מונע ממחשבות מסוג כזה לחזור ולהטרידו.

*** 

מצוקת המחשבות הטורדניות היא אינה בהכרח בעיה דתית או יהודית, אם כי כמובן השכיחות שלהם גבוהה יותר בהקשרים אלו. מנעד המחשבות הלא רצויות הוא רחב מאוד, כשהצד השווה שבהם הוא ההפרעה לתפקוד חיים תקין.

בכדי לסבר את האוזן ניתן להצביע על מחשבות חוזרות ונשנות של דברים שאינם טובים וראויים, במיוחד כשהם מגיעות בשעת פעילות רוחנית, כמו לימוד או תפילה.

הרפואה הקונבנציונאלית מציעה לטפל בהפרעות מחשבתיות אלו בתרופות אנטי פסיכוטיות, שברובם יש תופעות לוואי חמורות נפשיות וגופניות. אין צורך להסביר מדוע פתרונות אינם מומלצים, בפרט כשניתן לפתור את הבעיה בדרך רגילה ונורמלית, אותה מציעה תורת החסידות בתוך ספר היסוד שלה: “ספר התניא” (ליקוטי אמרים, פרק כח), והיא, כמה פשוט, להתעלם לחלוטין מאותם מחשבות.

דווקא העיסוק במחשבות הלא רצוניות מגרה אותם לחזור ולבוא שוב ושוב. ההתעלמות מהם, לעומת זאת, סופה להעלים את המחשבות הללו לחלוטין.

***

משל של “אדם המתפלל בכוונה”

שתי משלים המשלימים זה את זה מביא רבינו אדמו”ר הזקן בבואו להציג את מבנה ההתמודדות הנכון מול תופעת המחשבות הלא רצוניות: התעלמות מאותם מחשבות.

המשל הראשון מציג את המחשבות כאדם שמבקש לשוחח עם “אדם המתפלל בכוונה”, ואילו המתפלל אינו מתייחס אל המבקש כלל:

“כמשל, אדם המתפלל בכוונה ועומד לנגדו עובד גילולים רשע, ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו. שזאת עצתו בודאי, שלא להשיב לו מטוב ועד רע, ולעשות עצמו כחרש לא ישמע, ולקיים מה שכתוב ‘אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה'”.

נרחיב את המשל לאופן בו הוא יתאים לכל איש ואשה בעולם כולו:

ישנם מלאכות רבות שזקוקות לריכוז ולמחשבה. גם מלאכה כמו בישול זקוקה למחשבה, בכדי לדעת את הכמויות המדוייקות שיביאו את האוכל המוכן להיות טעים וערב למאכל. בוודאי שכתיבה זקוקה למחשבה, לדעת מה לכתוב ואיך לכתוב. שלא לדבר על בניית טכנולוגיות מתקדמות, שהריכוז בהם הוא קריטי לדיוק ולשלימות. כך בעניינים גשמיים וכך גם בעניינים רוחניים, שהרי לימוד או תפילה לריבון העולמים חייבות ריכוז ומחשבה.

כשאדם זקוק למחשבה מרוכזת, ובדיוק באותה שעה מגיע אליו אדם שמבקש לשוחח ולדבר איתו. כמובן שהוא לא יענה לו מטוב ועד רע. הוא ישים את עצמו כחרש שאינו שומע, וינסה בכל כוחו להתעלם לחלוטין מהמטרד שניצב מולו. הוא לא יפתח איתו בדברים ולא ינסה לענות לו או לעזור לו. התעלמות מוחלטת ותו לא.

כך בדיוק, מסביר רבינו אדמו”ר הזקן, צריך האדם להתנהל מול מחשבות לא רצויות שבאות אליו בזמנים שונים: “אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה”. לא להתייחס אליהם כלל. לא לנסות לבדוק את רצונם או למלא את מבוקשם. התעלמות מוחלטת, ולא יותר.

במקרה כזה, כמו במשל, המטריד בראותו כי “אין קול ואין עונה ואין קשב” לא מעוניין לכלות את זמנו לריק והוא בוחר לעצמו קרבנות אחרים, כך גם באותם מחשבות לא רצויות, בראותם כי לא מתיחסים אליהם, הרי שהם בוחרים להסתלק ולהעלם[1].

המטרה הסמויה: רשע… כדי לבלבלו!

בתוך דבריו מבליע רבינו אדמו”ר הזקן “טיפ” נוסף: כדאי לבדוק את מטרתו הסמויה של אותו מפריע לריכוז ולמחשבה.

לעתים הפונה בא במטרה נכונה מבחינתו: יש לו שאלה ספציפית, וייתכן שעדיף לענות לו על השאלה וכך לסיים איתו ולהפטר ממנו לצמיתות. אולם יש מקרים שהמטרה של המפריע היא בעצם ההפרעה. מדובר באדם רשע שבא רק בכדי לבלבל ולהטריד. במקרה כזה, אין הגיון לענות לו או להתעסק איתו, כי שאלה תרדוף שאלה נוספת, והשיחה לא תסתיים לעולם. שהרי המטרה שלו היא אינה תועלתית, אלא היא באה בכדי להפריע.

מסביר איפוא אדמו”ר הזקן שצורת ההסתכלות הנכונה על המחשבות הלא רצויות היא לדעת את מטרתם: הם מחשבות רשע שבאו רק בכדי לבלבל! המחשבות הללו לא באות לעזור לאדם, לכוון אותו לדרך נכונה או להדריכו אל האמת. אדרבה, הם באות מראש במטרה קלוקלת: לבלבל את האדם.

כשיודעים את המטרה הסמויה של המחשבות, קל יותר להתמודד איתם באמצעות ההתעלמות וההדחקה. כשיודעים שהם אינם מבקשים להביא תועלת, וגרוע מכך, מקורם מצד הרשע ויש ברצונם לבלבל, ניתן להבין כי הדרך הטובה ביותר היא פשוט להתעלם מהם כליל.

משל ההאבקות

המשל השני שמביא רבינו אדמו”ר הזקן הוא פתגם חסידי[2], פרקטי מאין כמוהו: “המתאבק עם מנוול – מתנוול גם כן”.

האבקות היא צורת לחימה עתיקה, קרב פנים אל פנים, בה הצדדים נאבקים ומתגוששים זה בזה באמצעות אחיזה ולפיתה עד להכרעה ולנצחון המוכרז כשצד אחד מכריע את רעהו ומפילו ארצה.

במקרה שההאבקות נערכת בין אדם נקי לאדם מלוכלך, הרי שגם אם הנקי ניצח בהאבקות, עם כל זאת הנקי יוצא נפסד, כי גם הוא וגם בגדיו מתלכלכים מחמת לכלוכו של היריב.

אדמו”ר האמצעי מטעים זאת בלשונו (מאמר ד”ה “פדה בשלום”, אות ד):

“מאחר שצריך להאבק עמו בדיבוק וקירוב ביותר, אף על פי שמנצחו ומפילו, מכל מקום בעת חיבוקו עמו הרי נתלכלך ונדבק בו מלכלוך צואת המנוול, וצריך רחיצה ושיפשוף גדול אחר כך”.

באופן כזה ראוי לנקי לסרב כליל ולהתעלם מהצעת ההאבקות עם המלוכלך, שכן גם במקרה של נצחון הוא ייצא מופסד על ידי הלכלוך.

הוא הדין, מסביר רבינו אדמו”ר הזקן, גם בהתמודדות עם המחשבות הלא רצויות: גם אם הנאבק בהם מצליח לנצח אותם ולסלקם מעמו, הרי שיצא שכרו בהפסדו, כי בזמן התעסקותו עם המחשבות הלא רצויות יכול הוא “להתלכלך” ולהנזק מהם. ולכן אין עצה להם: “רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו ויסירם מדעתו”.

מלוקט מפי ספרים: האור החיים הקדוש

בדף השער של ספר ‘התניא’ מובא שתוכן הספר “מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נ”ע”.

ניתן לשער כי רבינו אדמו”ר הזקן בנה את גישה זו הסוברת שההתמודדות הנכונה עם המחשבות היא בעצם ההתעלמות מהם, על יסודות הדברים האמורים בספר ‘אור החיים’ הקדוש (ויקרא יח ב):

“כי בחינת החושב בדבר ערוה תגביר החפץ ותשליטנו ברצון. ולא יושג הנצחון החפץ, אלא דוקא באמצעות הרחקת הדבר מדעתו ומחשבתו, לבל ראות הכיעור ולא יחשוב בו…

ואפילו תחילת המחשבה בדבר זה תגרום תגבורת והולדת טבעיות החפץ ותגבורתו, ולזה נתחכם חכם החכמים שלמה המלך עליו השלום ואמר (משלי א) ‘בני אם יפתוך חטאים’, פירוש, בחינת החטא, ‘אל תאבה’, פירוש, לא תכנס עם פתוייך בטוען ונטען, כי אריכות הרגשת החושב אפילו לבחינת השולל תפעיל הגברת החפץ ותהפך הרצון אליה”.

הנצחון על המחשבות הלא רצויות – מפרש האור החיים – הוא “דווקא באמצעות הרחקת הדבר מדעתו ומחשבתו, לבל ראות הכיעור ולא יחשוב בו”, דהיינו, התעלמות מוחלטת. לעומת זאת, הטרוד במחשבותיו הלא רצויות, גם אם הוא מבקש לסלקם, גורם לעצמו נזק חמור: “אריכות הרגשת החושב אפילו לבחינת השולל תפעיל הגברת החפץ ותהפך הרצון אליה”.

בפי תלמידי רבינו

תלמידו המובהק של רבינו אדמו”ר הזקן, הרה”ק רבי אהרן מסטאראשילא, בספרו ‘שערי עבודה’ (“הנקרא בשם: עבודת הבינונים”. שער החמישי, פ”ג) מביא דברים המבוססים בעליל על דברי רבו בספר ‘התניא’ בהם אנו דנים כאן:

“כלל גדול הוא להיות ‘סור מרע’ תחילה ואחר כך לדבקו אל הטוב. והנה ‘הסר הרע’ לא כתיב כי אם ‘סור מרע’ (תהלים לד טו), וכן ‘הסר רגלך מרע’ (משלי ד כג), דהיינו, למשל מי שפוגע את אחד בדרך, יהיה סר ממנו, ולא יסיר את שכנגדו.

כן בבוא ההרהור רע לאדם, יהיה מסיח דעתו ממנו, ויסירו מאתו בלי שום טענה, דהיינו שירצה להתבונן במחשבתו לבטלו, כי בזה יפול יותר בזה, כי כל עוסק עם מנוול – מתנוול. כי בעת מחשבתו, אפילו מחשב לדחותו, הרי הוא באותו שעה מלובש ברע, ואין חבוש מתיר עצמו וכו’, ואדרבא בזה יהיה התגברות יותר חס ושלום”.

ואחריו, החזיק בזה ממשיך דרכו הרה”ק רבי ישראל דוב מוילעדניק בספרו ‘שארית ישראל’ (שער השובבי”ם, דרוש עשירי) והביא בזה דברים חדשים נוספים מפי רבינו אדמו”ר הזקן:

“אם גם ממילא באו ההרהורים שלא ברצון, העצה היעוצה לזה לרוק ולנוס לגמרי תיכף ומיד, ולא לעסוק במלחמה כלל וליאבק עמה ולא לשהות אפילו רגע אחד.

על דרך (סוטה מד ב) ‘תחילת נפילה’ שיפול הקליפה מאתו ‘ניסה’, לנוס ממנה לגמרי.

וכמאמר הרב ז”ל מלאדי ‘מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו’ (בשלח יד טו), בלתי שום מלחמה, וד”ל”.

יש בדבריו פתגם חדש של רבינו אדמו”ר הזקן, שלא מצאנוה בכתובים: כשבני ישראל נתייראו מפני פרעה ומצרים, נאמר להם שלא יצעקו, אלא יסעו קדימה. בדרך החסידות הוראה זו נאמרה לדורות: פרעה ומצרים אלו הם כוחות הרע והטומאה. בני ישראל חשבו להתמודד עם המחשבות הרעות באמצעות מלחמה, ועל כך באה להם ההוראה: מהמחשבות יש להתעלם ‘בלתי שום מלחמה’.

היערכות נכונה

על עניין זה שקבע רבינו אדמו”ר הזקן שההתעלמות המוחלטת היא העצה הטובה ביותר להפטר מהמחשבות זרות, הוסיף הרבי הרמ”מ נדבך נוסף (‘תורת מנחם’ ספר המאמרים ‘באתי לגני’, י’ שבט תש”ל. אות יט).

יש להבחין ולחלק בין השלב שבו המחשבות כבר הגיעו והם מצויים אצל האדם לבין השלב בו הם עדיין לא הגיעו:

בשעה שבה המחשבות כבר מצויות אצל האדם, ברור שאין להתעסק עמהם כלל ועיקר. לא במחשבות כיצד לסלקם ולא במחשבות כיצד הם הגיעו “שגם ההתבוננות בסיבת המחשבה זרה היא בכלל טענה ומענה” אותם שלל רבינו אדמו”ר הזקן. אולם בשעה בה המחשבות אינם מצויות אצלו, אם קודם שהגיעו אליו ואם לאחר שהסתלקו ממנו, ברור שיש לאדם להתבונן כיצד להביא לכך שהמחשבות לא יפריעו לו ולא יבואו אליו, וכפי העצות המובאות בתורת החסידות, עליהם ראוי להקדיש מאמר בפני עצמו.

הערכות נכונה בשלב כזה של טרום המחשבות מקדימה רפואה למכה. בשל כך מותר גם להתבונן בשורש המחשבות וביסודם, כדי לנטרל אותם מראש ולהביא לכך שהמחשבות אכן כלל לא יגיעו.

ההתעלמות בפתח האכסניה

אין טוב יותר מסיפור חסידי אוטנטי בכדי לחתום בו את עניין זה:

אל רבינו הרה”ק הרב המגיד ממזריטש הגיע אברך אחד וביקש עצה: מה עושים כדי להפטר ממחשבות זרות הבאות עליו שלא מרצונו ושלא מדעתו? השיב הרב המגיד ממזריטש לאותו אברך: לך לך אל הרה”ק רבי זאב מזיאטמיר, בעל ‘אור המאיר’.

באותם הימים היה לרבי זאב אכסניה שסיפקה לעוברים ושבים מזון ומחיה, ואף מקום לינה. הגיע האברך לאכסנייתו של רבי זאב, באישון לילה, וביקש להכנס. אלא שלמרות כל בקשותיו ודפיקותיו על דלת האכסניה, התעלם רבי זאב ולא הכניסו פנימה. בלית ברירה נשאר האברך כל הלילה מחוץ לאכסניה, רועד מקור ומצינת החורף.

כשהאיר היום הסכים רבי זאב להכניסו. או אז סיפר לו האברך על מטרת בואו: לקבל עצה להפטר מחשבות זרות. חייך רבי זאב ושאל את האורח: האם עדיין לא קבלת תשובה? ומשראה כי האורח מתפלא ואינו מבין, הסביר לו רבי זאב: הרי ראית בעיניך כיצד התעלמתי ממך ולא הכנסתיך לאכסניה, ואם רצוני היה להמשיך להתעלם ממך – הרי שעדיין היית נמצא בחוץ. נמצאת למד, שכל אדם הוא בעל הבית על עצמו ועל רכושו, ברצונו מכניס וברצונו מתעלם. ואף אתה, אל תכניס את המחשבות הזרות המתדפקות על דלתות מוחך, התעלם מהם כאילו הם אינן נמצאים ושוב לא יטרידו אותך.

סיכום מעשי:

את ההוראה המעשית המסכמת את כל האמור לעיל נעשה באמצעות התבוננות חיצונית על ראובן הסובל ממחשבות טורדניות ולא רצויות. אחת מהם היא המחשבה התמידית, החוזרת ובאה אליו שוב ושוב בלילות, כשהוא כבר שכוב על מיטתו, שדלת הבית אינה נעולה. אמנם יודע ראובן שהוא עסק בנעילת הדלת, אבל מחשבותיו משתלטות עליו שמא הנעילה לא הייתה כראוי.

האינסטינקט הטבעי של ראובן הוא לקום ולבדוק שאכן הדלת נעולה. האם זה טוב עבורו? בוודאי שלא! הבדיקה הזו לא תועיל מאומה, כי תיכף כשהוא יסיים את הבדיקה, שוב תצוץ ותעלה המחשבה שמא הבדיקה לא הייתה טובה, ועדיין הדלת פתוחה, וחוזר חלילה עד אור הבוקר.

לו יקום ראובן ויפנה לרופא מטפל שיעזור לו, העצה עבורו תהיה להעזר בתרופות אנטי פסיכוטיות. האם זה טוב עבורו? ברור שההמלצה להעזר בתרופות כאלו היא רק במקרים של חוסר ברירה, בשל כל תופעות הלוואי החמורות הנגרמות מכך.

העצה הטובה ביותר שתורת החסידות[3] נותנת לראובן היא פשוט להתעלם מאותם מחשבות. כך אם מחשבותיו משכנעות אותו שהדלת פתוחה, מוטב לו שיגמור אומר כי הדלת הפתוחה אינה מפריעה לו, ומשלא יתעסק במחשבותיו אלו – מובטח לו כי הם יעזבו אותו.

אמנם בשלב המקדים למחשבות, אם יש ביכולתו של ראובן מומלץ לו לנסות ולהקדים רפואה למכה. היינו, על ראובן להתבונן מהיכן באות המחשבות ולנטרל אותם.

---

[1] את משל זה של אדמו”ר הזקן הביא לימים גם הרה”ק רבי נחמן מברסלב בספרו ‘ליקוטי מוהר”ן’ (תורה עב):

“אם כן אדרבא, אם רוצה להיות ירא ה’, ורוצה להתפלל, ואינו רוצה באלו המחשבות רעות, צריך שלא להשגיח עליהם כלל, ושלא יכפת ליה מה שעומדים לפניו, ורק יעשה את שלו במה שהוא עוסק, בתורה או תפלה או מו”מ, ולא ישגיח עליהם כלל.

וכמו ששמעתי מעשה באחד שבשעה שעמד להתפלל, היה מזדמן ועומד לפניו בדמיונו עכו”ם ערל, והיה לו יסורים גדולים מזה, וכל מה שרצה להתגבר ולסלק המחשבה, התגברה עליו יותר. ויעץ לו חכם, שלא יכפת ליה, ויעמוד העכו”ם, ואעפ”כ יעשה את שלו ויתפלל, ובזה יסתלק ממנו”.

נראה כי דבריו באים כהמשך לדברי אדמו”ר הזקן הללו, ואף הוא מסכים שהעצה למחשבות רעות היא להמשיך לעסוק בשלו ולא להתייחס אליהם: “שלא להשגיח עליהם כלל, ושלא [א]יכפת ליה מה שעומדים לפניו”. ואף הוא מביא את משל העומד להתפלל ויש עכו”ם המבקש להפריעו.

אגב, מדברי הרה”ק מברסלב עולה כי המשל מבוסס על מעשה שהיה, באדם שסבל מהפרעות לתפילתו מכוח דמיונות כי גוי עומד לפניו. אולם למרות החילוקים דקים שיש בצורת הצגת הדברים, נראה כי הרה”ק מברסלב התכוון למשל שמובא בדברי אדמו”ר הזקן.

עוד ראה בדבריו כיוצא בזה (תורה רלג):

“שאין צריכין לעשות מלחמה ולנענע ראשו אנה ואנה כדי לגרש המחשבות רעות כי אין זה מועיל כלל, אדרבא על ידי זה מתגברים יותר, רק לבלי להשגיח עליהם כלל, רק לעשות את שלו במה שהוא עוסק בתורה או תפילה או מו”מ, ולבלי להסתכל לאחוריו כלל ועל ידי זה ממילא תסתלק”.

[2] ולהעיר שפתגם זה הובא בשיחת הרבי עם הר”צ כהנא בשם: “אמרו חז”ל” (‘תורת מנחם’ תש”נ ח”ד עמוד 326). אמנם במראי מקומות על אתר מצויינים דברי ספר התניא.

וכפי הנראה מקור פתגם זה הוא מרבינו הבעל שם טוב, וכפי שהביא בספר ‘רמתים צופים’ (עמוד 50):

“וכמו שאמר הבעל שם טוב ז”ל, שמי שמפנה טיט אפילו על ידי כלים הרבה וארוכים, אי אפשר שלא יתחזו עליו איזה לכלוכים”.

[3] כמו במקרים נוספים חלחלה השפעת תורת החסידות אף לחוגים אחרים, ואף בהם אנו כבר מוצאים את גישה זו כי העצה הטובה ביותר למחשבות לא רצויות היא ההתעלמות המוחלטת מהם.

בשמו של רבי חיים מוולוזין הובא (‘כתר ראש’ אות קלו):

“ואם מסיח דעתו מן המחשבה רעה, בזו כופה הסטרא אחרא. ואם מחשב בה, זו רעה חולה ר”ל”.

רבי ישראל סלנטר כותב באחת מאגרותיו (‘אגרות ומכתבים’ מכתב כה):

“ואין להעמיק ולא בהשתדלות מרובה לדחות ההרהורים כי זאת מצעת נפש האדם כל שמעמיק לדחות איזה רעיון איזה צער וכיוצא עוד תתנכר ההתבדות בנפש האדם להלהיב המוזר לאדם לזאת מריבוי ההשתדלות לדהות ההרהורים יכול להעת שתולד לפעמים מעה גדולה לחזק ההרהורים כן גם בתפלה העמל דוב לדחות מחשבות זרות מולידים לפעמים סיבה למחשבות זרות מסעת משעת נפש האדם להתבדות והנמען ברעיק מפני יוכיח הדבר למדי

ואף הסבא מקלם מביא (‘כתבי הסבא מקלם’ ימים נוראים, כג ג):

“שלא לחשוב הרבה באיזה רצון, אף בבקשת עצות כנגד הרצון. וכלל גדול בזה, כל מה שיוכל להסיח דעת מאיזה רצון אשר כבר נחזק בו, טובה מכל תחבולות שבעולם”.

כאמור, מקור הדברים הוא במאור שבתורה הוא תורת החסידות.