חסידות – המפגש החדש

במאמר זה נביא ונבאר בעזרת השם, את האור שבו החסידות מאירה אותנו ואת העולם, וכיצד ע”י אור זה המפגש שלנו עם העולם הוא חדש ומיוחד, ומלא בתוכן וברגש – מלא באור.

מה שכ”כ נחוץ ויקר, ובמיוחד בזמננו.

עולם

-כשאנחנו נמצאים בעולם, עולם עם גבולות ועם טבע מגוון, עם המון מושגים, תכונות, עקרונות, ושבו המין האנושי כבר פיתח שיטות רבות לחשיבה ולהגיון, ליצירת חוויות בתחומי המזון, הלבוש, העיצוב, בכלים מכניים וטכנולוגים, ובסגנון חיים.

ויש דמיון ויחד עם זה כ”כ הרבה הבדלים בין השיטות והתחומים, יש המשלימים האחד את השני, ויש המנגדים. והזמנים המתחלפים בתקופות ועונות השנה ובשנים עצמן, מביאים חידושים.
עולם עם אפשרויות בלתי מוגבלות, אמנם העולם מוגדר בטבע, אבל האפשרויות שבו, בתוך גדרי הטבע, הן עצומות ולא מוגבלות.

אני

ואני האדם, הזמן נראה לי כ”כ מתעתע, מסתכל לאחור והכל חלף מהר, מסתכל קדימה אל העתיד, ומרגיש מסתוריות במה שיביאו איתם הימים, ואת ההווה אני לא מצליח לתפוס, הוא חולף מהר, מהר מדי.

אני נמצא בגוף, גוף שמשתנה, שמגיב, שצריך, ושגם אצלו הכל מתחדש – עוד דפיקת לב, עוד נשימה, עוד מזון לאנרגיה, עוד שינה.

ויש את הנפש- עם כוחות שכליים המורכבים מחכמה, בינה ודעת.

יש לי כח להמציא. וכח להבין, להבין רחב, עמוק, וגם להסביר. יש לי כח להכיר בצורה שכלית במושגים ועניינים עד כדי הרגשה שכלית חזקה כזו שמביאה אותם עד ללב, שהלב יפעם ויתרגש ממה שהמוח העניק לו. (ע”פ פרק ג’ בתניא). יש עולם שלם במוח ובשכל, עולם עצום, עולם מרומם.

ובלב אפשר להרגיש חלש ואפשר חזק, אפשר להרגיש קירבה ואהבה, ואפשר להרגיש ריחוק וסלידה, אפשר להיות אמיץ וגם תקיף, אפשר לחבר בין רגשות ולגוון ביניהם, אפשר לא לוותר ולעמוד על המשמר שלא להתבלבל, ואפשר להרגיש את היוקר שבנתינה לאחרים ושבקבלה מהם, עד כמה יקר לתת משהו טוב ועד כמה יקר לא לפספס הזדמנות טובה של קבלה. ואפשר להרגיש חיבור אל השני. חיבור פנימי ונכון.

אפשר להרגיש המון.

יש מחשבות שתמיד חולפות ויש שחוזרות, ותמיד הן נמצאות ויש לי את האפשרות לבחור ביניהן, גם יש לי אפשרות לדבר, וגם אפשרות לעשות.

יש לפעמים שמחה שחודרת בכולי, ויש לי רצון, לפעמים רצון פנימי ועמוק ולפעמים רצון חיצוני, ויש לי תענוג, לפעמים פשוט ועמוק ולפעמים מורכב מדברים שונים.

יש גם כעסים וגם פחדים, יש חולשות והרגלים, יש תכונות. ויש זכרונות וחוויות מהעבר, מהבית ומהשנים שחלפו.

2019

בנקודה זו אנו נמצאים-במפגש בין האדם לבין העולם.

ובזמננו – ב2019 במיוחד מפגש זה הוא רגיש ועוצמתי במיוחד. החוויות נהיו משודרגות, כל כך מהירות ומרוכזות, חזקות וקיצוניות.

והאדם, הוא נהיה פחות עמוק ופחות פנימי, פחות יציב ומחובר, פחות ממוקד, ופניו כבר לכיוון חוויה חדשה, נהיה חיצוני, ובמילא נהיה יותר פגיע ונתון לשינויים, שינויים שיכולים לסחוף אותו למקומות שהוא לא רוצה בהם, מקומות לא מוסריים ולא נקיים, מקומות שיבואו על חשבון צורת החיים שהוא כן היה רוצה, ועל חשבון האמת שלו.

על חשבון עצמו, על חשבון המשפחה, על חשבון החיים שיכולים להיות לו, באופן האידיאלי הפנימי.

ובחרת בחיים.

זכינו וקיבלנו את האפשרות והכח לבחור.

אנחנו בעלי בחירה.

בעלי בחירה על הכח השכלי שלנו ועל עולם הרגשות, בעלי בחירה על המחשבות, כי ביכולתנו להחליפן מהאחת לשניה, לטובה יותר, ובעלי בחירה על הדיבור והמעשה שלנו.

במפגש הזה בין האדם לעולם כמו בכל תחום אנחנו יכולים לבחור!

אם לפעול  או אם להתפעל.

אם להעניק או אם לקבל.

הרי לא כדאי לבזבז זמן וכוחות יקרים לשווא, ובטח ובטח שלא כדאי לבזבזם על עניינים שליליים.

וכדאי מאוד לדעת היכן להשקיע את הכוחות והזמן, ולא פחות כדאי לפעול השקעה זו.

כמו כן מאוד חשוב לדעת מה מכניסים אלינו לתוכנו.

שלא להכניס דעות רעות וחוויות הרסניות ומצד שני כדאי מאוד לדעת היכן להשקיעבהקשבה, בחיבור, בהתקשרות, שתביא לקבלה של גורמים מעשירים ומתקנים שמספקים משאבים חשובים ויקרים כמו דעה נכונה ונפש טובה, קשרי משפחה וחברות קרובים, ניצול הזמן והכוחות למטרות נכונות, שיחד מצטרפים כל אלו למסע שלי במילוי שליחותי בעולם הזה.

הרי המפגש הוא תמיד קורה, החיים הם המפגש ביננו ובין העולם מלא האפשרויות.

נאמר בתורה “ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. ובחרת בחיים…”

(דברים ל’ טו’, יט’).

רש”י מפרש על המילים ובחרת בחיים -” אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך”.

התבוננות

תורת החסידות מלמדת אותנו שההתבוננות היא שתוביל אותנו לבחירה הנכונה ועל ידה נראה עולם חדש.

והיא (ע”פ ספר המאמרים רנ”ט ד”ה שובה ישראל) כשהאדם יתבונן בעובדה שבכל דבר בעולם יש גשמיות ויש רוחניות, והרוחניות היא החיות האלוקית המהווה את העולם מאין ליש בכל רגע ורגע ממש, שהרי העולם לא התחיל את עצמו והוא נברא יש מאין בששת ימי בראשית, ויש מאין הוא חידוש עצום שאין כמותו, שלא היה עולם ונהיה, וחידוש זה ממשיך תמיד כל הזמן, כפי שאומרים בתפילת שחרית בברכות קריאת שמע – “המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית”, וזה משום שכל חידוש, ובפרט חידוש עצום שכזה, בריאת העולם יש מאין, צריך ותלוי כל הזמן בכח המחדש, שהרי זה דבר שלא נעשה מצד העניין המתחדש, העולם הרי לא עשה את עצמו כשהוא היה אינו, לא קיים, אלא הוא נעשה, הוא נברא בששת ימי בראשית, והכח הזה שברא אותו אינו שלו, וכדי שיוכל להמשיך להתקיים הוא צריך לקבל אותו כל רגע ורגע מהבורא יתברך.

אז כשאדם מתבונן בעניין זה, שהעולם מורכב מצד אחד מכפי שהוא נראה בעיניים גשמיות וזה הגבול שלו, והוא בעצם סה”כ תוצאה של הצד הפנימי של העולם שהוא הכח הפנימי האלוקי שנמצא בו ומביאו לידי קיום, אז האדם מבין ומתייחס אחרת אל העולם.

האדם מתחיל להבין שיש לתת לגבול ולטבע העולם יחס שונה מעד עכשיו, שהרי העיקר זה האלוקות הפנימית והיא זו שעד עכשיו לא היה לנו קשר אליה, ויש כאן אור חדש שמאיר לי את העולם, את החיצוניות שלו, שזה הקיום שלו, ומאיר גם את הפנימיות שלו, שזה הכח האלוקי.

וכשהאדם יתבונן בכל זה באופן חזק, ושוב יתבונן, איך שבכל דבר יש אור וחיות אלוקי, והעיקר הוא האור האלוקי הפנימי, ושהנבראים באמת בטלים לאור האלוקי שבהם והם רק לבוש אליו, אז יתעורר האדם ברצון ואהבה חזקה להשם יתברך מקור הכל.

וכן על ידי התבוננות נוספת רואים אדם חדש-

כמבואר בספר התניא הקדוש של האדמו”ר הזקן, (פרקים א’ ו-ב’, ובהמשך הספר מובאים הביטויים של השילוב הזה, והשיטות היעילות להתמודדות, ואף להפקת עוצמות משילוב יקר זה), שיש בנו 2 נפשות, נפש טבעית השייכת ונמשכת לגוף ולענייני העולם, הנקראת הנפש הבהמית, שהיא המחייה את הגוף, וממנה מגיעים הכוחות הפיזיים, וגם הנפשיים השייכים לצרכים הטבעיים של האדם, והיא נמצאת בלב בחלל השמאלי ובדם.

ושיש לנו גם את הנפש השניה, האלוקית, הנשמה.

היא נמצאת בחלל הימני שבלב ובמוח, והיא דוחפת לכיוון הפוך מהנפש הבהמית, שבעוד נפש הבהמית שואפת למטה, לענייני העולם, ודוחפת לשם חזק, נפש האלוקית שואפת למעלה מעלה, אל מקורה, אל הבורא, כדברי החכם באדם, שלמה המלך בספר משלי (כ’ כז’), “נר ה’ נשמת אדם” שהנר של ה’ היא הנשמה של האדם, הנשמה האלוקית, וכפי שהלהבה של הנר שואפת ועולה תמיד למעלה, כן נשמת האדם, שואפת למעלה אל מקורה, שואפת אל הבורא יתברך.

הבנה זו פותרת פלונטרים רבים בנפש האדם, שיכל למצוא עצמו מבולבל כשהוא חווה שתי תנועות הפוכות ממש, פעם הוא בשאיפה רוחנית ומרגיש נקי ומרומם כל כך, ופעם הוא מרגיש הפוך, מרגיש את הגוף, חוסר סבלנות, כעס, משיכה לעניינים נמוכים ושפלים, מרגיש נפרד, ועד כדי כך שהוא יכול לחשוב ואף להיות בטוח שההרגשה שהייתה לפני זמן קצר, הרוחנית המורממת, הייתה דמיונית ולא באמת.

זה יכול לקרות כל הזמן ובכל התחומים, פעם מרומם מעל הקרקע רוכב על העולם, ופעם שקוע בו ובעצמו, פעם מקדש את העקרונות המוסריים ואת הנשמה, ופעם לא מצליח לייקר אלא את הרצונות הבהמיים ואת העולם הזה. וזה חוזר ומתהפך, פעם למעלה ופעם למטה, ואז הוא שואל את עצמו מה הולך? מי אני?

כשאדם מבין את המורכבות הזו, ומתבונן בעניין עד שזה נקלט אצלו, הוא נחלץ מהפלונטרים, הוא מבין שהוא מורכב משתי נפשות ושיש להן שתי תנועות הפכיות, ואז ברור שכמה שמחזקים ומעצימים צד אחד ככה הוא יהיה יותר דומיננטי, הוא מבין את הנפש שלו עצמו, והוא עושה זאת, הוא פועל לפי זה, כי יש לו את הכלי הנכון, את ההבנה.

ואז כשהאמת נחשפת ע”י האור של תורת החסידות המפגש בין האדם לעולם הוא גם כן חדש – אדם אחר, עולם אחר, מפגש אחר – מפגש חדש.

זו התוצאה שמביאה חיים אחרים, חיים חסידיים ובמילא שמחים ומלאים בתוכן, וכך מרגישים טוב את נקודת השליחות בעולם הזה, את תכלית הירידה למטה, מגג גבוה לבור נמוך, ממקור הנשמות קרוב מאוד אל ה’ יתברך, עד לעולם הזה השפל והמוגבל, שזה כדי לרומם ולהעלות את עצמי, את כל חלקי עצמי, גם את הנפש הבהמית וגם את הגוף, מעלה מעלה ע”י השאיפה של הנפש האלוקית.

וכן לרומם את חלקי העולם שאיתם אני בא במגע, שעל ידי שאיפה זו של הנפש האלוקית, ויחד עם הנפש הבהמית שמצטרפת , ועל ידי התייחסות פנימית לפנימיות העולם, לכח האלוקי המהווה אותו, אני מעלה גם את אותם חלקי העולם, כשאני מקשר ומצוות אותם לעבודת השם על ידי העבודה של סור מרע ועשה טוב, ע”י מצוות עשה וע”י מצוות לא תעשה, ובאופן של ”וכל מעשיך יהיו לשם שמים” (אבות ב’ יב’), היינו שכל מחשבותיי, דיבוריי, ואף מעשיי, יש בהם כוונה ותכלית, שהיא עבודת השם, ואף יותר מזה באופן של ”בכל דרכיך דעהו” (משלי ג’ ו’), שכל מחשבותיי, דיבוריי, ומעשיי, בעצם דרכיי, הם עצמם עבודת השם, היינו שאינם רק אמצעי וכוונה בשביל עבודת השם, אלא הם עצמם, כל רגע מחיי, הוא קירבת אלוקים, הוא אור, זה המפגש החדש של אני חדש עם עולם חדש, זה אור מתורת החסידות.

והגוף הוא שותף פעיל ובלתי נפרד, במהלך מיוחד זה, בהיותו הכלי שבו בחר ה’ שאיתו נפעל כל זאת.

וע”י זה מגיעים עד ל”אהבה את ה אלוקיך כי הוא חייך” (דברים ל’ כ’), שזה כמו אהבת חיי נפשנו, הפנימיות שלנו. הקשר הקרוב עם השם הטוב, בורא העולם ומנהיגו, הולך ומתעצם, הולך ואור.

אתרוג

האתרוג הוא אחד מארבעת המינים שהתורה מונה אותם כסמלים של האחדות, ובהם עם ישראל נצטווה לקיים מצוות נטילת ד’ מינים בחג הסוכות.

המקור לאתרוג בתורה הוא מהכתוב (ויקרא כג’ מ’),”פרי עץ הדר”, שעליו דורשים חז”ל כפי שמובא שם ברש”י, “הדר באילנו משנה לשנה וזהו אתרוג”. היינו שהוא נמצא על העץ כל משך השנה.

בתורת החסידות מבואר (מאמר הרבי מליובאוויטש דיבור המתחיל “וחג האסיף” משנת ה’תשמ”ג, בשם הרבי מהר”ש), שכל אחד מארבעת המינים מורה על עניין האחדות, ושבאתרוג עניין האחדות מתבטא בכך שהוא דר באילנו משנה לשנה, היינו שהוא לא עונתי, אלא נמצא תמיד על העץ, כל השנה. ובמשך השנה יש כמה וכמה שינויים במזג האוויר, ומן הקצה אל הקצה, משיא הקיץ הלוהט ועד לשיא החורף המקפיא, והאתרוג שדר באילנו כל השנה, הוא סובל את את כל השינויים, ויתירה מזו, לא רק שהוא סובל את השינויים הקיצוניים בתנאי המחיה שלו , אלא הוא גדל מהם. היינו שלא רק שהשינויים לא עושים בו גרעון, אלא שהוא מקבל מהם תוספת צמיחה.

וזה עניין האחדות שבאתרוג, שהוא מאחד בתוכו את כל השינויים, שמכולם הוא גדל, ותוצאת הגדילה בו מגיעה מתנאים שונים והפוכים, והאתרוג שגדל הוא בעצם ריכוז של הפקת תועלת משינויים, ואפילו קוצוניים.

אנו, בעזרת האור של תורת החסידות כנ”ל, צריכים ויכולים להיות כמו אותו אתרוג הדר באילנו משנה לשנה וגדל מכל השינויים.

כשאור החסידות מאיר אותי, את גופי, נפשי, ונשמתי, ומאיר את העולם באופן חדש, באופן אלוקי, והמפגש  במילא מואר אף הוא, אז התוצאה היא חיי אתרוג, חיים של צמיחה וגדילה מתמדת בכל תנאי ובכל זמן.

ויחד עם סיפוק עצום וחיים מלאים בתוכן ותכלית.

חיים של אור. והרבה הרבה ברכה.

לסיום

ישנן שיטות שונות לשיפור ופיתוח אפקטיביות בחיים, כשיטת ה”קיאזן” היפנית הדוגלת בשינויים קטנים באופן מתמיד, וכשיטתו של סטיבן קובי שמביא בספרו הידוע “שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד”, הדוגלת בשינוי פנימי תחילה ואז לגשת מהפנים החוצה, ועוד שיטות רבות ומגוונות, וגם יעילות.

אך אינן עומדות כלל בקנה אחד עם תורת החסידות שעניינה היא האלוקות שבכל דבר.

אלוקות זה בלי גבול בעצם, ובאין ערוך לכל עניין אחר. היא השורש והמקור של כל עניין גבולי, ופשוט ומובן שגם של כל עניין שכלי ופילוסופי, ושיטות ומחקרים וכו’, כי מהאלוקות הכל מתחיל. ושם נמצאת תורת החסידות, ואת זה היא מביאה, את האלוקות שבעולום, את האלוקות שביהודי, ואת האלוקות עצמה.

פרקטיקה

• פשוט ללמוד, לספוג, ולהפנים חסידות על ידי:
• בירור זמני שיעורי החסידות הנגישים. (שליחי חב”ד)
• להגיע לשיעור החסידות המומלץ.
• לקחת ברצינות את העניין.
• לקשר את הדברים אל חיי האישיים.
• להתמיד.
• ולתת לשינוי לקרות, מתוך שמחה וטוב לבב.