גיבוש זהות נשית לאור החסידות

מבוא:

כיום, בחיים המודרניים של המאה ה- 21, החיים מורכבים מאי פעם. שלבים משמעותיים בחיי האדם הפכו למסובכים עוד יותר ממה שהיו. אם בעבר גיבוש זהות נשית היה אתגר העומד בפני כל נערה בתהליך התבגרותה, היום הפך התהליך לכמעט בלתי אפשרי. שפע הדעות, הרעיונות, התאוריות והדרכים מקשה על גיבוש דרך אחת ברורה וסלולה. בפני נערה בשלב התבגרותה עומדות סוגיות אותן היא צריכה להגדיר על מנת לבנות את עתידה, בנוסף היא צריכה להתמודד עם הבלבול הרב שמלווה את הנושא.

בחיבור זה נעסוק בגיבוש זהות נשית לאור המחשבה וההגות החסידית. נתחיל עם הבלבול שהשתרש בנושא ונבהיר מהי הטעות בחיקוי השונה. נמשיך עם היכולות המיוחדות לאישה והמעלות העיקריות שבה, שהן פנימיות ולא משתנות כמו פרמטרים חיצוניים, כך שנבין אלו תפקידים משמעותיים יכולה רק היא לבצע בעזרתם. הבנה של נושאים אלו תראה לנו איך בעזרת החסידות התהליך הזה לא רק שנראה ברור אלא גם הופך ידידותי.

חלק ראשון / התמודדות עם הבלבול

השוואה בין שני דברים שונים תגרור בהכריח אפליה של אחד מהצדדים. כשאומרים לצד אחד שהוא אינו מספיק, שיכולותיו הטבעיות לא יביאו אותו רחוק וששלמותו תתבטא רק ברדיפה וחיקוי של משהו אחר, זוהי אפילה[1]. שוויון זכויות אמתי הוא כשהאדם ממצה את כישרונותיו בשלמות לפי האפשרויות שנתנו לו, ולכן מסביר הרבי מליובאוישט לא רק שחיקוי האישה את הגבר מיותר אלא הוא שגוי כיוון שהוא פוגע במעמדה. החיקוי מסמן שהאישה כפי שהיא כביכול איננה טובה מספיק ולכן היא צריכה לחקות את הגבר, לנסות להידמות לו ולהגשים את המטרות אותן הוא מציב לעצמו[2]. לפי תורת החסידות  לאיש ולאישה יש תפקידים שונים כל אחד מהם משמעותי וחשוב כשלעצמו, בלי השוואות ובלי החלפות.

החסידות מדגימה את חלוקת התפקידים בין האיש והאישה לחלוקת התפקידים בין שני איברים בגוף האדם, מוח ולב[3]. הגוף האנושי לא יכול לתפקד בלי אחד מהם, שני האיברים חיוניים באותה המידה. אי אפשר להחליט שאחד חשוב יותר, הם תלויים אחד בשני. הלב והמוח אחראים על שלמות ותפקוד הגוף, אם אחד מהם נפגע חמורות כל התפקוד מתערער, הסבל הוא של כל הגוף. כך גם האיש והאישה, לשניהם תפקיד משותף. כל אחד קיבל בדיוק את התכונות להן הוא זקוק על מנת שיוכל למלא את המשימה בצורה הטובה ביותר. אין טעם שאחד יחקה את השני כי במקרה שצד מסוים יפסיק למלא את תפקידו לא תושג המטרה.

הפנמה של העניין הופכת את כל תהליך גיבוש הזהות לאפשרי, בלעדיו לא תתגבש זהות נשית אלא זהות מבולבלת ולא יציבה מספיק. החסידות מאפשרת לנערה להבין את חשיבותה, ומתוך רוגע להמשיך לחפש ולהתבונן כשהיא נקייה מתחושת הנחיתות ומהצורך להילחם על מקומה.

חלק שני/ הכרה במעלות וביכולות

החסידות מציינת מקומות רבים לאורך ההיסטוריה היהודית בהם התבלטו מעלותיהן של הנשים. למעשה אפשר לראות זאת כבר מההתחלה. בבואו של המנהיג, משה רבינו למסור את דברי ה’ לראשונה לעם ישראל אומר לו הקב”ה “כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל”.[4] בית יעקב אלו הנשים ובית ישראל אלו הם הגברים[5]. משה נצטווה על ידי הקב”ה לדבר קודם כל אל הנשים, ולומר להן את ראשי דברים. ראשי הדברים הם הכלל שממנו מסתעפים כל הדברים והעניינים, הפנימיות של הדבר לפני שהוא מתחיל להתפרק לסוגיות. לפני השאלות והתשובות. וכמו שבמתן תורה נאמרו קודם כל עשרת הדברות הכוללים את כל התורה כולה[6], גם כאן. משה נותן לנשים את ראשי הדברים לפני שהוא אומר את הפרטים המסתעפים מהם לגברים. הנשים קיבלו את כלל התורה דווקא באופן הזה, בזכות מעלתן. אצל הנשים מאירה האמונה יותר מאשר אצל האנשים, אצלן האמונה דומה לרגש עצמתי שלא נחלש למרות מאורעות חיצוניים, החיבור שלהן פנימי ועמוק. זו גם אחת הסיבות שהן לא מקיימות את המצוות שתלויות במאורעות הזמן[7] כי הן שייכות לכללות התורה. השייכות הזאת היא זו שמאפשרת לאישה להוריש את היהדות הלאה. היא יכולה להוריש לילדיה את הקדושה, את הפנימיות, כי זו הדרך בה היא קיבלה את התורה בעצמה[8].

בנוסף כשם שנכתב לעיל, באישה שעבודתה היא עבודת הלב, יש את מעלת הרגש והחמימות, הרוך והאהבה. לרגש יש פוטנציאל עצום כיוון שהוא כמו מנוע, הוא גורם לאדם לפעול בעניין מסוים בהתלהבות ובתוקף משמעותי הרבה יותר מאשר לפי השכל לבד³.

עוד יכולת מיוחדת הקיימת בנשים היא היכולת לקחת גרעין ולפתח אותו עד שמתקבל ממנו תוצר.[9] אפשר לראות זאת בלשון המיוחדת של חכמנו ” אדם מביא חיטין.. כוסס פשתן.. נמצאת אשתו מאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו.”[10] דוגמא זו מדגישה את יכולת האישה להפוך חומר גלם למוצר: מהחיטים היא אופה לחם, מהפשתן היא טווה בגד וכו’ דוגמא נוספת לכך היא העובר הגדל בבטן אמו במשך תשעה חודשים. רק בזכות השהייה הזאת מתאפשרת ההתפתחות שלו מקבוצת תאים לאדם חי ומתפקד.

כל הנ”ל הם אמנם רק חלק קטן מהמעלות שהחסידות מייחסת לנשים אך הן מדגם המאפשר לעמוד על חשיבותה וייחודה. התבונות בדברים מאפשרת הבנה והכרה ביכולות של האישה ובפוטנציאל הטמון בה. נערה שנחשפת לדעת החסידות במהלך התבגרותה תפנים את המסוגלות הפנימית שלה הקיימת ללא קשר לפרטיים החיצוניים.

חלק שלישי/ הבנת התפקיד

החסידות מביאה הגדרה לתפקיד האדם: “אני נבראתי לשמש את קוני”[11] לפיה האדם נברא כדי לעשות את רצון יוצרו. ציווי זה חל על נשים ואנשים בשווה, אך קיום הציווי הוא באופן שונה.[12] רצונו של הבורא מתבטא בתורתו, ואת התורה הוא בחר לתת דווקא לנבראים גשמיים, בעולם חומרי.

כיוון שעל ידי לימוד התורה וקיום הכתוב בה יוצרים בתוך החומר מקום ראוי לקדוש מכל, הבורא.[13] זהו מצב של נשיאת הפכים, מצב שבו הגשמיות הופכת להיות קדושה. בשביל ליצור מצב כזה האדם משתמש בכל כוחותיו, יכולותיו, כישוריו ובמציאות הסובבת אותו. דוגמא לכך היא אדם המשתמש בכספו כדי להיטיב עם אנשים מעוטי יכולת. האיש והאישה שניהם צריכים לעבוד ולהכניס את הבורא בגשמיות, הם שותפים. כל אחד משתמש בתכונות הנפש שהוא קיבל על מנת להצליח. עבודת האיש נראית באופן גלוי, עליו להתפלל שלשה פעמים ביום בבית הכנסת יחד עם עוד עשרה יהודים, הוא מצווה לנצל כל רגע פנוי שיש לו ללימוד תורה. האישה לעומת זאת עסוקה רוב היום בפרטים טכניים, היא זו שדואגת למשפחתה ולביתה גם באופן פיזי. היא עלולה להרגיש שהעבודה שלה לא רוחנית כמו זו של הגבר. אלא שהתכונות בהן ניחנה האישה הופכות אותה לחשובה מהגבר בתחומים מסוימים⁹. האמונה החזקה שלא משתנה, החיבור הפנימי והחזק, הרגשות החמים, היכולת להסתכל על גרעין ולזהות את הפוטנציאל שבו, כל אלו מאפשרים לה להפוך את הבית הפרטי שלה, את סביבתה, למקום בו הבורא יכול לשרות. בזכות תכונות אלו גם כשהאישה עוסקת בהכנת אוכל או ניקוי ביתה היא יודעת שהיא לא רק מתעסקת עם החומר, היא הופכת אותו לקדוש. כשהאישה שהיא עיקר הבית דואגת לגשמיות של משפחתה היא בעצם מאפשרת יצירת חיים רוחניים בבית. הרי האתגר הוא ליצור מהחומר, רוח. את המשימה הזאת עושים דווקא בהתאמה לתנאי העולם. דוגמא שממחישה את העניין היא הכוהנים ששרתו בבית המקדש. הכוהנים מכונים כוהנים – משרתים, גם בשעה שהם אוכלים וישנים. אלא שהכוהן יודע שגם אכילתו היא שירות של בוראו. כי האכילה היא שמאפשרת לו לתפקד ולשרת.[14]

בבניית המשכן יש המחשה נוספת לעניין. למשכן תרמו כל עם ישראל, אך הרמב”ן מפרש שהנשים היו הראשונות לתרום.[15]המשכן היה בית גשמי שבו שרה בורא העולם, אך בניין זה הוא לא עניין חד פעמי[16]. נאמר “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”[17] – בתוכם, הכוונה בתוך כל אחד ואחד.[18] כל יהודי צריך להקים בליבו מקום שיהווה בית ליוצרו. כמו שהנשים היו הראשונות להביא נדבות למשכן, כך הן הראשונות שמעניקות לילדים את החינוך, הערכים והעקרונות. הן אלא שמסוגלות להדריך את ילדיהן שיצליחו גם הם לעשות בליבם מקום ליוצרם. ע”י פעולות קטנות הן מצליחות להעביר את האהבה והנאה גם לילדיהן. למשל נתינת חשיבות ללימוד הילדים ע”י הקשבה וחזרה על הלימוד יחד. האישה היא זו שנותנת את המזון, הגשמי והרוחני. רק לה יש את היכולת להעניק לילדיה את החום, הביטחון ואת ההנהגות הרוחניות המתאימות.[19] בשליחות זו, העבודה עם הדור הבא, רואה החסידות ערך עליון יותר מכל שאר השליחויות¹ משום שהיא זו הקובעת את עתידו של העם.

למרות שיש לאישה תפקידים נוספים אלו הם בין התפקידים המהותיים ביותר: היכולת שלה להפוך פעולות פרקטיות כמו כביסה, לקדושות ע”י כך שהיא מבינה איך הן מאפשרות את קיום הרוחניות בבית. והיכולת שלה להעביר את הדברים הלאה, לילדיה. תפקידים אלו הם תוצאה ישירה של המעלות שלה (כנזכר לעיל) התמקדות בהם היא כמעין עוגן נפשי. כשהנערה צריכה להחליט החלטות חשובות לעתידה, כמו בחירת מקצוע או מקום עבודה, ידיעת מעלותיה והתפקידים הנגזרים מכך תעזור לה לעשות החלטות מדויקות  עבורה שיובילו אותה לחיים יציבים וברורים. בלי סחרור מאינספור האפשרויות הקיימות סביב.

לסיכום:

למעשה לאור החסידות הופך את התהליך המסובך של גיבוש זהות אישית לב לצלול ולא מאיים. בעזרת החסידות לומדת הנערה את השווי שיש לה בפני עצמה ונמנעת מלהשוות את עצמה לסביבתה ולהרגיש כתוצאה מכך חוסר ביטחון. בנוסף לומדת הנערה להכיר את מעלותיה  הפנימיות הרבות: האמונה הלא מתפשרת, החיבור הפנימי, הרגש החם והאוהב והיכולת שלה לזהות פוטנציאל בסביבתה. היא מודרכת לתרגם את היכולות הייחודיות לתפקיד חשוב ומשמעותי, כך שבעזרת הידע הזה תוכל לבחור נכון את הבחירות שיובילו להמשך חייה.

צעדים ברורים לגיבוש זהות נשית לאור החסידות:

• מימוש עצמי הוא ע”י שימוש מרבי בכל הכישרונות והיכולות שלך. אין צורך שתחקי דמות אחרת כיוון שאז תפספסי את היעוד שלך.
• יש בך מעלות רבות, אמונה חזקה, חום ואהבה, חיבור חזק ופנימי לבורא, ויכולת ייחודית לזהות יכולת בסובבים אותך. התמקדי ביכולות אלו, הן אינן תלויות בנסיבות חיצוניות כך  שהן תמידיות.
• המעלות שלך מאפשרות לך למלא תפקידים משמעותיים: 1.להפוך את החומר לקדוש גם במעשים פשוטים וגשמיים כביכול, כמו עיסוק באוכל מתוך הבנה שהעיסוק הגשמי מאפשר את הרוחניות 2. להעביר הלאה לילדיך את המסורת הנפלאה שקיבלת.
• בבואך להחליט החלטות משמעותיות כמו בחירת מקצוע זכרי את התפקידים הללו שהם חלק מהזהות של אישה יהודייה, זה בטח יעזור לך לעשות בחירות מדויקות ונכונות עבורך.

[1] תורת מנחם התוועדויות, התשמ”ה חלק א’ עמוד 127

[2] תורת מנחם התוועדויות, התשמ”ב חלק ד’ פ’ שלח.

[3] ליקוטי שיחות חלק ל’ פרשת ויצא עמוד 145

[4] פרשת יתרו , י”ט, ג’.

[5] מכילתא ופרוש רש”י על הפסוק.

[6] פרוש רש”י, משפטים, כ”ד, י”

[7] משנה קידושין כ”ט, א’.

[8] ליקוטי שיחות חלק ל”א פרשת יתרו

[9] משיחת ש”פ משפטים, מבה”ח וער”ח אדר ראשון, התשמ”ו

[10] יבמות ס”ג, א’ (ובפרש”י)

[11] משנה וברייתא סוף קידושין

[12] ליקוטי שיחות חלק ל’ פרשת ויחי עמוד 239

[13] תורת מנחם התוועדויות כ’ שבט התשנ”ב חלק שני

[14] תורת מנחם התוועדויות התשמ”ב חלק ג’.

[15] שמות ל”ה כ”ב. פרוש הרמב”ן.

[16] דברי כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ לנשי ישראל בביקורו בריגא. י”ב – כ’ אדר תרצ”ד.

[17] שמות כ”ה, ח’

[18] ראה אלשיך עה”פ. שלה ס”ט א’.

[19] תורת מנחם התוועדויות, התשי”ז חלק א’ עמוד 122