הנתינה לאחר ככלי לשינוי עצמי

מבוא:

הם פסעו אל החדר נרגשים. פגישה אישית עם הרבי מליובאוויטש, ‘יחידות’, היא מעמד משמעותי ביותר בחייו של חסיד, ובמיוחד של חתן וכלה כמה ימים טרם בואם בברית הנישואין.

היה זה בשנת תשי”ז. הרב משולם וייס – כיום שליח חב”ד במיאמי, פלורידה – וכלתו איליין, עמדו מרוגשים על מפתן חדרו של הרבי.

לא עברו כמה רגעים מאז נכנסו הזוג אל הקודש פנימה, ולפתע פרצה הכלה בבכי ופנתה על הרבי בקול חנוק “האם הרבי יוכל לבקש מהחתן לעזוב את החדר? רצוני לשוחח עם הרבי שלא בנוכחותו”.

משולם עמד במרכז החדר, נבוך ומבולבל. הרבי הפנה אליו את מבטו, והוא יצא מהחדר.

מזכירו של הרבי, הרב לייב גרונר, התפלא לראות את משולם פוסע במסדרון לבדו. “מה יכולתי לעשות?”, התנצל החתן בפני הרב גרונר, “כך ביקשה הכלה”. כעשרים דקות ארוכות המתין משולם לבדו בחוץ, עד שיצאה הכלה ואמרה כי הרבי ביקש שיחזור. הוא נכנס אל החדר והרבי העניק להם ברכות לרגל נישואיהם. כשיצאו מה’יחידות’ נפרדו החתן והכלה כפי הנהוג, ולא התראו עד החתונה שהתקיימה ימים ספורים אח”כ.

לאחר החופה, מיד בהכנסם לחדר הייחוד שאל משולם את אשתו “על מה דיברת עם הרבי במשך עשרים דקות?”

הכלה נאנחה והשיבה “אני מקווה שלא תכעס עליי… אמרתי לרבי שברצוני לבטל את החתונה”

“לבטל את החתונה?!”, חזר החתן על הדברים כלא מאמין.

“כן”, השיבה, “אמרתי לרבי שאני בעלת מזג נורא ואיום. אני חסרת סבלנות ומתרגזת בקלות. עד עכשיו לא הבחנת בכך, אך ברור לי שאחרי החתונה לא יעבור זמן רב ואתה תבין שטעית טעות גדולה והתחתנת עם האישה הלא-נכונה, עם מכשפה. הנישואין יעלו על שרטון ויסתיימו בגירושין. החלטתי שאני מעדיפה שלא להתחתן מאשר להיקלע להרפתקה כזאת”.

“ומה אמר הרבי?”, שאל החתן ההמום.

“הרבי חייך”, השיבה הכלה, “ואמר לי באנגלית: ‘הקב”ה יברך אותך בילדים רבים, והם ילמדו אותך את מידת הסבלנות. לכן אינך צריכה לבטל את החתונה. עד לידת הילד הראשון, עלייך להתנדב במרכז רפואי, ומה טוב בבית רפואה לילדים. ההתנדבות תסייע לך ללמוד להתייחס לאנשים בסבלנות, וכך תוכלי להתגבר על הבעיה”.

באופן טבעי, בתוך כל אחד מאיתנו קיימות גם מידות לא טובות. הללו מציבות אותנו לא אחת מול קונפליקטים פנימיים וחיצוניים.

ניקח לדוגמא אדם בעל נטיה לכעס.

פעמים רבות הוא ימצא עצמו מתוסכל מהתפרצות של כעס על האנשים סביבו, ומהטלת האשמה עליהם.

שוב ושוב הוא יבטיח לעצמו כי בפעם הבאה, הוא יצליח לעצור את עצמו, ושוב באה הנפילה.

התסכול הנגרם מכך יכול להוביל את האדם למערבולת רגשית, לחסימה לא בריאה של רגשותיו ולהימנעות מאינטראקציה עם הסביבה שלו.

האם לאותו אדם כעסן יש את היכולת לעבוד על מידותיו ולשנותן? או שמא זה אבוד?

לעיתים האדם מרגיש יאוש באשר לתיקון מידותיו. הוא מרגיש תסכול וחוסר אונים כאשר שוב ושוב הוא נתקל בחולשה שלו, ואינו מצליח לשרש אותה ממנו.

האם לאדם יש את היכולת לשנות את הטבע שלו, או שביכולתו רק לנתב את הטבעים שעמם נולד לאפיקים חיוביים?

לפי גישות מרכזיות בפסיכולוגיה:

הגישה הפסיכודינמית, פרויד^[1]: לפי גישה זו, התנהגותו של האדם נובעת משליטה של כוחות פנימיים רבי עוצמה שהם אלו המעצבים את האישיות ומניעים את ההתנהגות. לכל התנהגות אנושית יש סיבה ומטרה אבל האדם לא שולט בה אלא אירועים תוך נפשיים.
המוטיבציה להתנהגות יכולה לנבוע מדחפים שהאדם אינו מודע אליהם, זה לא ניתן לשליטה. האדם ללא זכות או יכולת בחירה, אלא רק מגיב לגירויים חיצוניים ולדחפים מהתת מודע.
פרויד הניח את הבסיס אל השליטה של התת מודע בהתנהגות שלנו. הid שהוא מאגר התאוות והתשוקות נלחם עם הsuper ego שהוא מאגר הערכים של האדם והego מתווך ביניהם. כל אלו הם מבני האישיות בתת מודע- תהליכים שקובעים את ההתנהגות מבלי שלנו תהיה שום שליטה עליהם. לכן לפי גישה זו שינוי במידות האנושיות לא קיים, מכיוון שלרוב אין לנו גישה למניעי ההתנהגות ואנו נשלטים ע”י אינסטינקטים חייתיים.

הגישה הביהביוריסטית (התנהגותית), ווסטון וסקינר^[2]: שינוי בהתנהגות האדם זהו מוקד הגישה. אדם הוא אוסף של התנהגויות המבוססות על חיזוקים שהאדם קיבל להתנהגות. אך לרוב, התנהגות האדם נקבע ע”י נתונים סביבתיים ולא נתונים פנימיים. האדם ללא יכולת בחירה אלא תוצאה של חיזוקים שסובבים אותו.

הגישה הביהביוריסטית מנסה להבין כיצד גירויי הסביבה שולטים בצורת התנהגות. כך שאם נגלה את החיזוק שעומד מאחורי ההתנהגות נוכל לשנות את אותה ההתנהגות ע”י העלמת החיזוק או ע”י עונש.

כך שאם נשאל האם לפי גישה זו ניתן לשנות מידות אנושיות התשובה על כך תהיה: כן, אבל …

זהו לא שינוי פנימי אלא מציאת הסיבה החיצונית שבגללה אדם מתנהג כך ופתרון ההתנהגות. אם כן, האדם עצמו אינו משתנה אלא רק התנהגותו.

גישת החסידות:

בשיחה על פרשת שופטים^[3], הרבי מבאר את ההקבלה בין האדם לעץ השדה.

עץ השדה מקביל למידות שבאדם, שכן כשם שהאילן מחובר למקורו וממנו הוא מקבל את חיותו, כך המידות שבאדם קשורות אל עצם נפשו, והן אינן משתנות בקלות. אך כשם שאת האילן ניתן לעקור לאחר מאמצים מרובים, ואם ישתלו אותו במקום אחר נותנים לו את האפשרות לגדול טוב יותר, כך גם את המידות הרעות יש ביכולת האדם לעקור מתוכו לגמרי.

החסידות מלמדת אותנו שזה אפשרי.

ביכולת האדם לשנות את טבע המידות. לא רק לעדן אותן, או לנתב אותן לטוב אלא להפוך אותן ממש. זהו מותר האדם מן הבהמה. היא, הבהמה, נולדת עם אינסטינקטים- טבעיים שאין בכוחה לשנות, אך מעלת האדם היא בכך שבאמצעות שכלו יכול הוא להיהפך מאדם כעסן, לאדם נינוח, ומאדם קמצן לנדיב.

המאמר שלפנינו יעסוק בדרך בהירה ופרקטית, לאור תורת החסידות, איך ניתן לעבוד על הטבעים שלנו ולשנותם. המאמר יוביל את הקורא שלב אחרי שלב בהבנת הדרך ואופן היישום.

ראשית, נבין מהיכן נובעות המידות השליליות שבנו.

לאחר שנדע מה המקור לבעיה, נגדיר מהו היעד שאליו אנו שואפים.

ולבסוף נגיע אל הדרך להצליח בעבודת המידות שלנו. דרך שמתאימה לכל אדם בכל מצב בו הוא נמצא בעת קריאתו את המאמר.

פרק א’\הקונפליקט^[4]

על מנת שרופא יצליח למצוא פתרון לבעיית החולה, עליו למצוא את מקור הבעיה. אם לא כן, יתכן ובאופן זמני יוכל הרופא להעלים את הסימפטומים החיצוניים של המחלה, אך כל עוד שורש הבעיה לא נפתרה, עלולה הבעיה לשוב בכל רגע נתון.

בתוך כל אחד מאיתנו פועלים כוחות מנוגדים. חלקם חיוביים – כגון שמחה, אהבה, חמלה. וחלקם שליליים – כגון קנאה, כעס, שנאה, ותאוות. האחרונים מציבים את האדם לא פעם מול קונפליקטים ומשברים.

הן קונפליקטים חיצוניים מול בן זוג, מנהל עבודה, קולגה, או כל אדם שאיתו אנו באים במגע במהלך חיינו.

והן קונפליקטים פנימיים הנגרמים מתסכול, חוויה שלילית, פגיעה, והם עלולים להוביל אותנו   למערבולת רגשית שאין אנו יודעים כיצד לצאת ממנה.

על מנת שנצליח למצוא את הדרך לפתרון קונפליקטים אלו בחיינו, עלינו להבין תחילה את המקור שלהם. מהיכן נובעים כל אותם תכונות שליליות המובילות את האדם למחוזות הללו. ומתוך כך שנכיר את שורש הבעיה ונהיה מודיעים אליה, נוכל להגיע אל דרך הפתרון.

לשם כך נחזור אל הכוחות המנוגדים הפועלים בתוכנו, ונבין מהיכן הם נובעים.

אדמו”ר הזקן מייסד חסידות חב”ד בספר היסוד “ספר התניא” מסביר כי בתוך כל יהודי ישנן שתי נפשות.

אחת היא האלוקית, זו שמושכת את האדם אל השאיפה לאמת, לרוחניות,להתעלות זו שמעוררת את המצפון, וכן היא המקור לכל המידות הטובות שבתוכנו.

לעומתה הנפש הבהמית- כשמה כן היא. אחראית על חיות הגוף, על המזון, השתיה, ושאר צרכי הגוף. נפש זו היא המקור לכל הנטיות השליליות בתוכינו. היא המקור לכעס, לתאוות, לקנאה, לציניות ולכל השאר.

מה מהותה של נפש זו? מה המטרות שלה? מה היא מנסה להשיג?

תשובה אחת יש לכל השאלות האלו. והיא- אגו.

נשמע מוכר, אה?

אז כן. בתוך כל אדם ישנה נפש שמחפשת את טובתה היא. ששאיפתה היא שלה יהיה טוב, שלה יהיה נוח, ושהיא תשיג את כל הצרכים שלה. ישנו מי שנפש זו תתבטא ברגשות חמים כגון כעס, קנאה, ושנאה. וישנו מי שנפש זו תתבטא ברגשות של תאוות, ליצנות, ועצלות. בכל אחד ישנה נטיה מסוג אחר, אך בבסיס היא נוכחת ופעילה בכולנו.

לסיכום: מקור הנטיות השליליות שבאדם היא מהנפש הבהמית שלו, מהאגו שלו. לכן, על מנת שהאדם יוכל לעבוד על טבע מדותיו, עליו לשאוף להנמכת האגו, או בהגדרה החסידית ‘ביטול’.

כעת, כאשר אנו מבינים את מקורם של כל אותן נטיות שליליות, נוכל למצוא את הפתרון שיתקן את שורש הבעיה ולא רק את הסימפטום.

פרק ב’\ היעד^[5].

כאשר אדם רוצה לבנות בניין, השלב ההתחלתי הוא הגדרת המטרה. עליו לשרטט איך ייראה המבנה, ומה הוא יכלול בתוכו. כל עוד האדם לא יידע מהי המטרה אליה הוא שואף, התחלת העבודה היא חסרת טעם. וככל שהמטרה ברורה ומובנת, העבודה תהא יעילה יותר.

לכן, לפני שנציג את הדרך לפתרון הבעיה, נתבונן לעומק ונחדד את המטרות שלנו.

אדם שעובד על מידותיו. משנה את הטבע שלו, כעת הוא ‘חסר אגו’, עניו.

אדם זה אינו שם את עצמו במרכז ואינו מתמקד ברצונותיו, צרכיו והנאותיו שלו.

חייו אינם סובבים סביב ה’אני’. הוא אינו מרגיש צורך לקבל תגמול כלשהו על מעשיו, ואינו חש כי מגיע לו משהו בתמורה למעשה טוב שעשה.

כתוצאה מכך, הוא רואה כל טובה שיש לו כמתנת חינם, מעריך ומייקר את כל הטובות שמגיעות אליו במהלך חייו, ואינו מקבל אותן כמובנות מאליהן. הוא יודע לשמוח במה שכן יש לו, ומודה על המתנות הקטנות ביותר.

וגם כאשר נתקל במקרה שלכאורה נראה “לא טוב”, שום רגש שלילי לא מתפתח בתוכו. שכן הוא מכיר את גודלו של הבורא מול קטנותו שלו, והוא יודע שהקב”ה אוהב את בריותיו, וחפץ רק להיטיב עמהן, ואף אם הוא אינו מצליח לראות את הטוב בעיניו הגשמיות , בטוח הוא כי זו היא טובתו.

אדם זה, יהיה שמח כל חייו, מכיוון שהוא מצליח להיות מסופק במה שיש לו, ואינו תר אחר דברים שאין לו.

כמה שזה נשמע מדהים, ככה זה נשמע רחוק מאיתנו. אכן, המדובר פה הוא בדרגה גבוהה מאוד שדרושה עבודת חיים על מנת להשיג אותה.

אך במאמר נציג דרך שמנחה אותנו תורת החסידות, ומתאימה לכל אדם באשר הוא, בכל מקום שהוא נמצא ובכל עת. דרך שתעזור לגבור על הנטיות הטבעיות, ותוביל את האדם לידי כך שלא ה’אני’ שלו הוא זה שיוצב במרכז חייו.

פרק ג’\ הנתינה

במאמר “באתי לגני”^[6], המאמר הראשון שהרבי מליובאוויטש אמר בטקס קבלת הנשיאות בשנת ה’תשי”א, ביאר הרבי את תפקיד הדור שלנו, ובמהלכו סיפר סיפורים מכל אחד מאדמו”רי חב”ד. אם נתבונן בסיפורים, נוכל להבחין במוטיב המשותף שלהם- במסר האחיד העולה מכל הסיפורים, “הנתינה לזולת”. במאמר הראשון שלו, בחר הרבי להעביר לחסידים את המסר הבסיסי בחסידות- “הזולת” הוא הראשון בסדר העדיפויות.

ידוע פתגם הבעל שם טוב^[7]: “נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים- שמונים שנה, כדי לעשות ליהודי טובה, בגשמיות ובפרט ברוחניות”. הרבי מליובאוויטש מגדיר אמרה זו^[8] “מאמר נפלא”, ומסביר: “מדובר ביהודי הלומד תורה ומקיים מצוות בכל יום ויום במשך שבעים-שמונים שנות חייו… ואף על פי כן אומר הבעש”ט, שירידת הנשמה בגוף יכולה להיות לא בשביל קיום כל התורה והמצוות… אלא כדי לעשות טובה – פעם אחת ויחידה – ליהודי שני! ועד כדי כך, שאפילו אם האדם חי לא רק ‘ימי שנותינו בהם שבעים שנה’, אלא ‘אם בגבורות שמונים שנה’ – כל זה הוא כדי לעשות טובה אחת ויחידה ליהודי שני”.

החסידות רואה את הנתינה לזולת כתכלית חייו של האדם בעולם. הסיבה שהאדם יורד לעולם הזה היא כדי שהוא יוכל להטות שכם ולעזור ליהודי שני הן בגשמיות והן ברוחניות.

מהי מהותה של הנתינה ביהדות^[9]?

התורה מצווה אותנו על הנתינה במצוות הצדקה. למונח ‘צדקה’ אין תרגום בשפה האנגלית, אלא היא מתורגמת למילה charity שפירושה המדויק הוא חסד. אם נעמוד על ההבדלים בין ‘צדקה’ ל’חסד’, נוכל להבין מהי מהותה של הצדקה.

מהו ‘חסד’? האדם מנדב בשביל הזולת לא מפני שהוא חייב בכך, אלא מפני שטוב ליבו הוא זה שמניעו לכך. לכן, החסד ינתן כאשר האדם חפץ בכך, ולעיתים קרובות הנותן יצפה בתמורה למחווה כלשהי שמבטאת הערכה מצד המקבל.

לעומת זאת ‘צדקה’ היא מלשון צדק. הקב”ה רצה לזכות את עם ישראל במצוות, ולצורך כך הוא נתן ליהודי אחד את כספו של יהודי שני מתוך כוונה שאותו אחד שקיבל את הכסף, יידע להשתמש בו כראוי ולמלא את הכוונה העליונה שעליו לתרום את כספו לנצרך. אם כן, צדקה אינה עוד מעשה של טוב לב. היא נובעת מההבנה שכל מה שיש ליהודי, לא לו הוא שייך, אלא לקב”ה שמצפה ממנו לנהוג בצדק.

אם נתבונן ברובד עמוק יותר במשמעותה של הנתינה ביהדות, נוכל לראות כי אמיתות עניין הנתינה נובעת מהנמכת האגו, או בהגדרה החסידית ‘ביטול’.

האדם קם בבוקר ויוצא לעבודה. במשך היום הוא עובד קשה, מזיע, אינו נח, ובסוף היום הוא חוזר תשוש לבית. כך יום יום, ובסוף החודש כאשר הוא מקבל את משכורתו, אין מאושר ממנו. הוא רואה את הכסף שזה עתה נכנס לחשבון הבנק שלו ומתמלא בתחושת סיפוק. הוא מרגיש שכל שקל שנכנס לחשבון שלו מגיע לו בצדק. ואז מצווה אותו התורה לקחת חלק הגון מהכסף עליו טרח ויגע (עשרה אחוזים!) ולתיתו לזולת. לכאורה זה לא נתפס. הוא בעצמו עבד על הכסף. הוא בעצמו השכים יום יום לעבודה, וכעת עליו לתת נתח נכבד לאדם שני שלא הגיר אף לא אגל זיעה אחד כדי לקבל את הכסף, אדם שחי על חשבון המשכורת שלו!

כל זה יתכן כאשר חייו של האדם סובבים סביב הציר של ה’אני’. כאשר האדם שם את עצמו במרכז חייו, אכן הציווי לתת משלו לזולת, אינו מובן לו והוא יכול להתרעם על כך.

כעת, נחזור לאותו אדם מפרק ב’, שה’אני’ שלו אינו מהווה את מרכז חייו, אלא הקב”ה ורצונו. אותו אדם, כאשר הוא מקבל את משכורתו בסוף החודש, מתמלא בתחושת הודיה לקב”ה שהעניק לו זאת. וכאשר התורה מצווה אותו להעניק מכספו לזולת, הוא יעשה זאת מתוך שמחה ומתוך הבנה שלא משל עצמו הוא נותן אלא משל הקב”ה, והוא אף לא ירגיש שום גדולה במעשה ולא יצפה לתמורה שכן לדידו זה רק צודק שהוא יתן מהמתנה שהעניק לו הבורא לזולת.

אם כן, נתינה אמיתית ושלימה נובעת מתוך ‘ביטול’, מתוך חוסר אגו.

פרק ד’\ הדרך לשינוי המידות^[10]

פנו אל אדמוה”ז אנשים בתואנה שהחסידים שלו עושים עצמם כמי שעוסקים בדרגות נעלות מאוד בעבודת בתפילה, בעוד שהם אינם שייכים לדרגה זו כלל.

ענה להם אדמוה”ז, שמכיוון שהם עושים כך אפילו שזה כלפי חוץ, בסוף הם אכן יהיו כאלו ויגיעו לדרגות הנעלות הללו.

נפש האדם בנויה משני רבדים, כוחות ולבושים.

הכוחות – הם אלו שמניעים את האדם בכל צעד שהוא עושה בחייו, הם מחולקים לשכל של האדם, ולמידות שבו.

הלבושים, הם המחשבה דיבור ומעשה – הכלים שעימם האדם מבטא את כוחותיו.

מצד אחד, הלבושים נועדו רק כדי לבטא את כוחותיו של האדם, אך מצד שני בכוחם של הלבושים להשפיע ולשנות את הכוחות הפועלים בקרבם. דוגמה מלבוש המחשבה: ישנם עשרות מחקרים^[11] שמראים קשר הדוק בין עולם המחשבה של האדם לבין הבריאות שלו. כאשר אדם חולה ויש לו מחשבות חיוביות, סיכוייו להחלים גבוהים יותר לעומת אדם חולה שמחשבותיו שליליות. מכיוון שללבוש המחשבה יש כח להשפיע על כוחות האדם.

משמע, ישנם שתי דרכים בעבודה: אפשרות אחת היא לעבוד על הכוחות ובדרך ממילא הלבושים יהיו מושפעים, והאפשרות שניה היא לעבוד על הלבושים והם אלו שישפיעו על הכוחות וישנו אותם.

בפרק הקודם הגענו להבנה שנתינה אמיתית נובעת מ’ביטול האגו’. ובמונחים של כוחות ולבושים – כאשר כוחותיו של האדם הם בתנועת ‘ביטול’, הלבושים שלו, המחשבה דיבור ומעשה, יהיו ממילא מונחים בנתינה.

אם כן, אפשר אמנם לעבוד על המידות באמצעות התבוננות בקטנות האדם אל מול גודלו של הבורא, לשנות אותן, ולהפוך לאדם נטול אגו, וכתוצאה מכך להגיע אל נתינה אמיתית. אמנם, עבודה זו היא עבודה שאכן כל אחד יכול להגיע אליה, אך היא עבודת חיים, רחוקה וקשה יותר.

מנגד, אפשר גם לעבוד בכיוון ההפוך. להתחיל מהלבושים, מנתינה, והיא זו שתשפיע על הכוחות ותביא אותנו למצב של ‘ביטול’.

כעת נחזור אל הסיפור מהמבוא, ונוכל להבין אותו.

בסיפור פונה הכלה לרבי בבכי שהיא בעלת מידות שליליות, והיא חסרת אונים מאחר שהיא יודעת שמידות לא טובות אלו עלולות לפגוע בחיי הזוגיות ובשלום הבית שלהם. עונה לה הרבי, שכאשר היא תעסוק בנתינה אמיתית, הנתינה תשפיע על האופי שלה וע”י כך הוא ישתנה.

סיפור דומה, על תלמידה ממכון ‘אלטא’ שפנתה אל הרבי במכתב שהיא אינה מצליחה למצוא את השידוך שלה, שכן היא בעלת אופי קשה, ואין היא יכולה לפרגן לאחרים. כתוצאה מכך, קשה לה להתחייב לחיי נישואין, וכל בחור שהיא נפגשת עמו היא נרתעת ואינה רוצה להמשיך. ענה לה הרבי שכאשר כל בנות הפנימיה יתכנסו לארוחת הבוקר, היא זו שתחלק את המרק לכולן, והנתינה הזו תשפיע על המידות שלה ותשנה אותן.

גם אם האדם אינו מונח בכך עדיין, ואין הוא אוחז בדרגה של נתינה אמיתית וכנה מתוך רגש של ‘ביטול’, עליו בכל זאת לתת. גם אם כל הכוחות שלו אומרים אחרת, והוא לא שמח עם זה.

עם הזמן, הלבושים ישפיעו על הכוחות, והוא יוכל להגיע לדרגה של נתינה אמיתית, מתוך שמחה וביטחון בקב”ה, ומתוך רגש של ‘ביטול’ וענווה.

כך הוא יוכל להשיג את המטרה: הנמכת האגו, הוצאת ה’אני’ ממרכז החיים, ויביא את כח השמחה ומידות טובות לשכון דרך קבע בתוכו.

פרק ה’\ עצות מעשיות, בכל שלושת הלבושים, מחשבה דיבור ומעשה^[12].

מחשבה: בתחילת היום, ברגע שפוקחים את העיניים, עוד לפני שקמים מהמיטה, לומר מתוך כוונה: ‘מודה אני לפניך, מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך’.

להודות לקב”ה על המתנה הנפלאה שהוא נותן לנו כל בוקר מחדש- הנשמה. להודות על האמון שהוא מאמין בנו שאכן את היום הזה נצלח טוב יותר מאשר יום האתמול. המחשבה על כך שהקב”ה מחזיר אלינו את הנשמה כל בוקר מחדש, ובחסדו הוא מעניק לנו חיים כל רגע ורגע, תעצים את הידיעה שמה ששלנו שלו, ותתן לנו את הכח לתת לזולת גם מהדברים שיגענו עלהם.

דיבור: להחמיא או להוקיר תודה בכל יום לפחות לשלוש אנשים סביבנו. אם זה להחמיא לאישה על ארוחת הבוקר הטעימה שהיא טרחה עליה, להודות לקופאי בחנות על עבודתו הזריזה והיעילה, או לומר תודה בסוף השיעור למרצה על התכנים המרתקים שהוא העביר באופן בהיר וברור.

מעשה: להפריש בסוף כל חודש עשירית מהמשכורת לצדקה, הרווח הוא בשתיים.

ראשית, מלבד זה, ש”עשר בשביל שתתעשר”- הקב”ה מבטיח שכאשר האדם יתרום מכספו לצדקה, הוא כביכול מכניס את הקב”ה לעסק שלו, ולכן רווחיו יגדלו. מכיוון, שכאשר הקב”ה רואה שהאדם נוהג עם כספו כפי שהוא מצפה ממנו הוא יוסיף ויתן לו יותר.

בנוסף לכך, בכוחו של המעשה גם להשפיע על כוחות הנפש ולשנות את טבע המידות.

---

^[1] הטיפול הפסיכואנליטי, זיגמונד פרויד

^[2] בטיפולנט, פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל

^[3] ליקוטי שיחות כרך כ”ד עמ’ 115.

^[4] מבוסס על ספר התניא, פרק א’.

^[5] מבוסס על מאמר רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, ספר המאמרים התש”י, ד”ה “ויספו ענוים בה’ שמחה”

^[6] ‘תורת מנחם’ כרך ג’, תשי”א חלק ראשון, עמ’ 192.

^[7] ספר “היום- יום”, ה’ באייר, עמ’ 92.

^[8] לקוטי שיחות כרך כ”ה, עמ’ .389

^[9] מבוסס על ‘תורת מנחם’ כרך ז’, תשי”ג- חלק ראשון, עמ’ 16. וכן, על ‘אגרות קודש’ כרך ז’ עמ’ קעג.

^[10] מבוסס על המאמר “ולא יכנף עוד מוריך”, תורת מנחם כרך כ”ט, תשכ”א- חלק ראשון עמ’ 42.

^[11] לדוגמה, במחקרם של Sacks & Bugental, 1987. חשיבה שלילית הובילה למצב רוח שלילי שהוליד התנהגות שלילית.

^[12] נכתב על פי דעתה האישית של הכותבת.