איך לא לדחות למחר- ב3 מדרגות
Essays 2019 / Personal Growth
“למה עכשיו, כשאפשר לדחות למחר?” אומר קול פנימי בתוכנו. הדקות חולפות, ימים וחודשים, ואנו מרגישים שבידינו ישנו כל הזמן שבעולם. אז מה כל כך נורא בלדחות דברים למחר? משום שהתואר ‘דחיין’ או שמא ‘עצלן’ יידבק בנו?אך האמת היא, שדחיית מטלות מפריעה לשגרה היומיומית שלנו. בין אם אלו יעדים חשובים שהצבנו בפנינו, או אפילו ‘רק 5 דקות’ כשהשעון מצלצל. תופעה זו נפוצה מאוד וכל אדם יכול להזדהות עמה.
אדם הנוטה לדחות דברים למחר, כשיתחשק לו, מוצא את עצמו פעמים רבות לא עושה אותם כלל, או ממש במועד האחרון, ואז המטלה נעשית בצורה מגושמת ופזיזה.
בנוסף נוצרת תחושת אכזבה וחוסר יכולת לעמוד ביעדים אישיים, שעלולה לפגוע בתחושת המוטיבציה של האדם להתקדם הלאה בחיים.
אף כשמובן היטב כי פשוט חייב באופן מוחלט לעשות זאת כעת, קשה לגרום לכך לקרות בפועל. אז איך באמת נביא את עצמנו לבצע את הדברים כאן ועכשיו? כיצד נעריך את הרגע הנוכחי, נקבל החלטה אמיתית לעמוד ביעד, ואף נקיים אותה?
ראשית ניגש למחקרים פסיכולוגיים שיבהירו לנו כיצד הדחיינות פוגעת באורח החיים היומיומי ואף בבריאותנו, ונמצא כי ישנם שלושה מניעים עיקריים לדחייה:
האדם אינו מבין את ערך הזמן שניתן לו,
הוא אינו חש רצון לבצע את המשימה,
אין לו משמעת עצמית.
נפליג קדימה לעבר מחוזות תורת החסידות (אותה גילה הבעל שם טוב, ולימדונו אדמו”רי חב”ד ובתוכם הרבי מליובאוויטש) ונראה כיצד היא מהווה תקדים לעקרונות הפסיכולוגיים ומחדשת חידוש נפלא: כדי שהאדם יתגבר על טבעו הדחייני- כדי שיעשה את הנצרך כאן ועכשיו- יש לשלב את שלושת המניעים יחדיו:
ערך- הבנת חשיבות הזמן
חיות ורצון- יצירת רצון לבצע את המשימה ע”י התעוררות חיות.
משמעת- הסכם מתוכנן להגשמת היעד.
נסקור כל מניע, נלמד כיצד להשיגו, ופרקטית- כיצד לעשות זאת, בצורה של 3 מדרגות. וכשנשקיע נגלה כי הדבר ייהפך לנו כ’טבע שני’, עליו נרחיב בהמשך.
בהמשך נוכיח כי יש ‘גלגל הצלה’ העומד לרשותנו! והוא- סייעתא דשמייא- עזרה מלמעלה.
ולסיום נסכם את ההדרכה בהמלצות מעשיות ליישום.
נשמע אבסורד? התורה בכלל ותורת החסידות בפרט מוכיחה לנו זאת היטב.
דחיינות עפ”י הפסיכולוגיה
תחילה נגדיר דחיינות מהי: אדם הנמנע מביצוע פעולה או מטלה כלשהי, ללא סיבה מוצדקת (גם לכל המתרצים שביננו). דחיינים נוטים לסבול מדחק, רגשות אשמה, וחווים משבר אישי לדחיין עצמו ולזולת. לעיתים קרובות נקשרת דחיינות בפרפקציוניזם, בשל הצורך לשלמות שגורם להגדלת מאפייני המטלה עד שלא ניתן להשתלט עליה והיא נדחית ל’מחר’ נוסף.[1] ד”ר פירס סטיל, מומחה לפסיכולוגיה ארגונית מקנדה, דיווח כי 95% מהנבדקים במחקר רחב היקף שערך העידו על עצמם כדחיינים, ורבע מהם אף הגדירו את עצמם כדחיינים כרוניים. נתונים מוכיחים כי רובנו סובלים מהתופעה, אף שנשים פחות מגברים (46% לעומת 54%) וצעירים נוטים לדחות יותר ממבוגרים. [2]
הגישה הפסיכולוגית בתוצאה משולשת
בסביבה האקדמאית נפוצה תופעת הדחיינות במיוחד.
האם הגיוני כי דווקא בשגרה בעלת לו”ז מוכתב הדחיינות תהווה פקטור עיקרי?
חוקרים מאוניברסיטת בייללנד מגרמניה החליטו לחקור את התופעה. הם ערכו מחקר בעל שלושה חלקים המייעד לבחון את עולם הערכים והאמונות של בני תקופתנו ואת השפעתם על הנטייה הדחיינית, שנערך בין 223 סטודנטים:
- בחלקו הראשון של המחקר התבקשו הנבדקים לתעד יומן מעקב אחר המטלות שעליהם היה לבצע. בנוסף, התבקשו לדרג את מידת השליטה והחשיבות האישית למטלה. הנתונים קבעו כי ככל שמידת השליטה והחשיבות האישית למסגרת הזמן הייתה נמוכה- נטיית הדחיינות גברה אליה יותר. ולהיפך, ככל שהחשיבות הייתה גבוהה- נטיית הדחיינות הייתה פחותה. משמע, הערך של המשתתפים לזמן היה גבוה יותר וכך לא דחו את ביצוע המטלה.
- בחלקו השני של המחקר בקשו מהקבוצה לתעד ביומן מעקב את מילוי המטלות ולציין מראש מדד של רצון לבצע את המטלה, או האם היה צורך לבצע אותה בשל גורמים חיצוניים. כפי שהחוקרים חזו, ככל שהמטלה הייתה ברצון אישי מועט, הדחיינות גדלה. ואילו כשהמטלה נבעה מחיות ורצון אליה, היא נעשתה בזריזות.
- בחלקו הסופי של המחקר, הוצג מקרה פיקטיבי לנבדקים אודות סטודנט שדיווח על כוונתו ללמוד בסוף השבוע עבור בחינה חשובה, אך בסופו של דבר בילה עם חברים. הנבדקים הוצרכו לדרג את מניעיו של הסטודנט והאם לדעתם התנהגותו נבעה מחוסר משמעת עצמית או מצורך מצבי של בילוי עם חברים. רוב הנבדקים קבעו כי חסרה לסטודנט משמעת עצמית לביצוע המטלה. [3]
__________________
לאחר שהבנו כי עפ”י מחקרים ישנם 3 מניעים משמעותיים שעלולים לגרום לאדם לדחות למחר, נבאר עפ”י תורת החסידות את שלושתם, עד שנגיע לחידושה הנפלא ולפתרון שהיא מנגישה לנו. נקדים לכך בהסבר קצת על המידות הראשונות בנפש האדם, שמהן גם נובעים המעשים בפועל.
המידות בנפש
הרכב המערכת
יש להבין תחילה איך עובדת נפש האדם: באמצעות המידות הקיימות בה. המידות הינן ‘המנוע’ של האדם. כשם שהמנוע ברכב מפעיל את המערכות ומניע את הגלגלים קדימה, באמצעות מערכת משומנת היטב, כך קיימת בנפש מערכת שלימה העשויה ממידות, שהן אלו שמניעות את האדם בחייו.
שלושת המידות הראשונות הינן: חסד, גבורה ותפארת. מידות אלו נמצאות ברגש הלב, ומניעות את האדם לבצע את מה שהוא מרגיש, בדומה לפוטנציאל. אחריהן באות מידות ההוד והנצח, שהן מושכלות יותר, ותפקידן הוא להוריד את רגש הלב למעשה בפועל- הרגש הפנימי לביטוי במעשה.[4]
אך מה בנוגע למעשים שיש לעשות אפילו שאין לנו רגש וחשק אליהם?
מפני שהנפש היא ‘מכונה משומנת היטב’, מידת הנצח כוללת התגברות. זאת אומרת שגם וכאשר האדם אינו חש רגש לדבר מסויים ואין לו חשק לבצע אותו, כשם שאנו חשים רבות בחיינו, באה מידת הנצח והיא זאת שמכריעה וממתנת אותו להתגבר ולבצע את הפעולה אף שאינה מ’הלב’. [5]
לדוג’: יעקב, אדם מן המניין, צריך לקום ב7:00 בבוקר לעבודה לאחר שהלך לישון אתמול מאוחר. הגיוני מאוד כי אין לו שום חשק לקום כרגע, ויהיה לו נוח ביותר להישאר לישון עוד כמה שעות. אך השכל מכריע לו את ההחלטה כי עליו לקום לעבודה בזכות שלל סיבות הגיוניות: מכיוון שעליו לעבוד בשביל להתפרנס, לקיים את בני משפחתו, האיחור יגרום לבעיות ביחסים עם הבוס, וכו’. כך הוא קם, על אף שאין לו חשק לכך.
אצל יעקב נעשה התהליך הרגיל והפשוט בו השכל פעל על המידות. כמו שבאופן טבעי אדם אוהב מאכלים מתוקים, אין זה אומר שהוא יאכל אותם כל היום, מכיוון שהוא יודע בשכלו שזה לא בריא. וכך במקרה הזה, כאשר באופן טבעי יעקב רצה להמשיך לישון- אך השכל שכנע אותו שמה שטוב עבורו לטווח הארוך זה לקום לעבודה.
_______________
לעומת זאת, לא כולנו בנויים כך. אומנם ליעקב הסיבות ההגיוניות הספיקו, וניתן לשייך אותו לקבוצת האנשים בניסוי שזקוקים להעריך את הזמן בשביל הביצוע. אך בפועל- גם כשהבנו את ערך הזמן- אנו מוצאים את עצמינו שוב ושוב דוחים דברים לעוד שעה, עוד יום, עוד שבוע, אפילו כשאנו יודעים שהדבר עלול לפגוע בנו.
השוואה בין הגישה הפסיכולוגית לשיטת החסידות
כעת מגיע חידושה הנפלא של תורת החסידות:
במחקר נדמה כי ישנם 3 טיפוסים שונים של אנשים. אחד צריך להבין את ערך הזמן ולתפקד, השני צריך חשק- חיות ורצון, והשלישי פשוט חסר משמעת עצמית. אך החסידות, שהתגלתה מאות שנים לפני כן, מוכיחה כי אכן אלו 3 מניעים שעלולים לגרום לדחיינות, אך בשביל להצליח להתגבר בפועל על הנטייה ולבצע את הדברים היום– יש לשלב את שלושתם יחדיו.
נסמן את שלושת המניעים כ‘3 מדרגות‘[6], כאשר כל מדרגה נדרשת וחיונית למדרגה אחריה עד הפסגה.
המדרגה הראשונה: ערך הזמן
בכדי שנתגבר על הנטייה לדחות למחר, מדגישה התורה אינספור פעמים, תורת החסידות, ואף דרישת הרבי מחסידיו, שכל רגע הוא יקר מפז ואל לנו לבזבזו. אז כיצד ניווכח כי הזמן כל כך חשוב? במה משמעותית דקה זו ממש, מתוך כל אלפי ומליוני הדקות הכלולות בחייו של אדם?
קיבלת מתנה- תשתמש בה!
ראשית, בלשון דברי חז”ל: “כל מה שברא הקב”ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה”.[7] הרבי מסביר כי אף הזמן הוא בעצמו נברא, וגם לו מטרה מוגדרת. לכן כל רגע שהאדם מקבל, הוא בעצם מתנה שניתנה לו מהקב”ה[8] מתוך כוונה שהאדם ינצל את אותו הרגע ממש ויאיר אותו להוספה בטוב. אך כאשר האדם ‘מבזבז’ את זמנו, הוא מבזבז מתנה יקרה שהקב”ה העניק לו! אנו מתוודעים כי בזבוז הזמן הוא כפיות טובה כלפיי הקב”ה. בנוסף, נאמר: “לרגעים תבחננו”. הקב”ה בוחן את כל רגעיו של האדם ובודק האם מילא את תפקידו לרגע זה. [9]
איכות חיים
ניתן לראות דוגמא נפלאה לחיים עשירים איכות וכמות מאברהם אבינו, עליו נאמר: “ואברהם זקן בא בימים“[10]- עפ”י הזוהר, ‘בא בימים’ משקף את שלמות ואיכות חייו ע”י קיום המצוות. [11]ימיו של אברהם אבינו היו מלאי איכות בזכות המצוות שהעשירו אותם. מבארת החסידות כי הכוונה היא לימים כפשוטם. זאת אומרת, שבכל ימי חייו של אברהם הוא ‘בא’ בימים: חייו היו מלאי עשייה כך שבזקנותו היה עם כל ימיו בידיו. [12]
ומה עלינו ללמוד מכך? כל רגע הוא בר-חלוף, ואיננו עוד. אך כאשר האדם מנצל את ימיו וממלא את השליחות שלו בעולם, הוא משיג חיים שלמים באמת, ואיתם הוא חוזר לשורשו בסופם, כשהם גדושים עשייה ומשומרים.
יתרה מכך, שגורה בפי רבים ברכה אותה מברך חבר לרעהו, “אריכות ימים”. הרבי הקודם אמר כי משמעותה הפשוטה היא שיזכה האדם לימים ושנים ארוכות. ואילו המשמעות האמיתית היא שימיו יהיו מלאים בעבודת ה’ ומנוצלים למטרתם, כך שכל יום שלא נוצל- כולל חסרון, הוא לא ‘חי’.[13]
אז הבנו שכל רגע הוא לא סתמי, הקב”ה בוחן את ימינו והדרך לחיים שלמים באמת היא ע”י ניצולם לטוב. ומה אם אנו עוברים חיים שלמים, עשרות של שנים, בשביל רגע אחד בלבד?
בשנייה זו
הדבר מבוסס על אמרת חסידו של הבעל שם טוב, ר’ מרדכי: “נשמה יורדת לעולם וחיה שבעים או שמונים שנה, בכדי לעשות טובה ליהודי בגשמיות ובפרט ברוחניות”. [14] מעבר לכך, ישנם נשמות שמחכות מאות ואלפי שנים(!) עוד מבריאת העולם, לרדת לעולם כדי לקיים מצוות, אף וזוהי פעולה אחת ויחידה. [15]
מכך אנו למדים כי גם ולו ברגע קטן, ביכולתנו לפעול ולמלא את התכלית שבשבילה הגענו לעולם מלכתחילה!
_______________
ביארנו בהרחבה את המדרגה הראשונה- ערך הזמן.
למרות זאת, גם כאשר אנו מבינים את ערכו של הזמן, בפועל אנו עשויים להגיע לסיטואציה ולא לעשות את הנדרש בזמנו.
כעת נעלה אל המדרגה השנייה, שהיא חיות ורצון, ומגיעה דווקא בהמשך לערך הזמן. מפני שאם בטבענו אנו דחיינים, לא נוכל להתעלות על כך גם כשנבין לגמרי את חשיבות המטלה וערך הזמן, ואפילו את ההישגים הרבים והמובטחים שעשויים לנבוע ממנה.
המדרגה השנייה: חיות ורצון
מכתיבה לנו תורת החסידות כיצד אפשר ליצור רצון, גם כשבאופן טבעי איננו מרגישים אותו. לשם כך עלינו להמשיך ולצלול במידות הנפש.
בכדי ליצור רצון חדש, ולבצע אותו באותו הרגע- יש לעורר אותו ע”י חיות ומרץ.
אז איך גורמים בכוונה לרצון להתעורר?
ראשית, יש להתבונן בחשיבות הפעולה באופן מושכל- מדוע חשוב לעשות אותה. וזאת יש לעשות באופן של חיות רבה והתלהבות. כלומר, בזמן שאנו לומדים ומבינים בשכלנו שאכן יש ערך וחשיבות לבצע את הפעולה בזמן, עלינו לעשות זאת תוך התלהבות רבה, ‘למכור’ לעצמנו את ההסבר בחיות משולהבת.
לאחר מכן יש להפנים את היופי שבפעולה- התענוג שהיא מעניקה לנו. כאשר הצלחנו לחבר בין החשיבות המושכלת ליופי- הדעת שלנו ‘מכילה’ ומחברת זאת אלינו, וכך למעשה מתעורר רצון חדש שלא היה קיים לפני. וסוף סוף הרצון הזה מאלץ את המידות לפעול כעת.
ההדרכה הזאת נקראת בחסידות בשם ‘תפארת דאמא’ – יופי הבינה.
במושגי החסידות
הבנת החשיבות (אמא) + יופי וחיות (תפארת) + הדעת (שמחברת ביניהם לבין האדם באופן אישי) = התעוררות רצון (כתר). [16]
הרצון הוא המנוע שגורם למידות לאהוב גם מטלה שאין חשק אליה.
במילים פשוטות
בשביל לא לדחות למחר- אפשר ליצור חשק שלא היה קיים בכלל! זאת באמצעות הסבר מלא חיות על חשיבות הרגע הזה ממש, עד שההסבר מקבל פן נוסף של יופי ונוצר רצון חדש לקום ולעשות את זה.
_________________
הכל טוב ויפה, אך נשאר מבוי סתום. מי מאיתנו יודע שהרי יכולים להיות לנו עתים של התעוררות וחיות (כמו בימים הנוראים, יום הכיפורים, רגע של חשבון נפש וכדו’) ואנו באמת מחליטים להשתנות, ואף מרגישים חיות רבה וסמוכים ובטוחים כי זה בטוח יקרה! ואז… הזמן ממשיך הלאה ואילו ההחלטה נשארת מאחור. לפתע כל ההתלהבות שוקעת ושוב אנו לא עומדים ביעד שהצבנו לפני כן. הרגשות דעכו, הרצון התאדה, ושוב- דוחים ודוחים.
אז כיצד אפשר לשמר זאת? מה הפתרון הסופי המתווה לנו את הדרך בשביל שלא יהיו לנו מניעות ועיכובים ולא נדחה יותר?
כאן חידוש החסידות (בו יש לשלב את 3 המניעים- ה’מדרגות’,) לוקח מקום מרכזי. וזאת באמצעות המדרגה הבאה והעליונה ביותר.
המדרגה השלישית: משמעת עצמית
איך נמנע את הדחייה מלכתחילה ולא ניתן להחלטה ‘לברוח’? כיצד נשמר את הרצון בקביעות?
בשביל לוודא שההחלטה תתקיים ברגע האמת היא על ידי כך שכבר בזמן שמרגישים חיות והתלהבות לעשות זאת- יש להתמקד בהיבט המעשי. ואז באמצעות משמעת עצמית תקיפה – לתכנן את הלו”ז באותו הרגע. מתוך דגש על העשייה דווקא באמצעות משמעת עצמית תקיפה, ולא בשל היתרונות של המעשה או החיות הרגעיים.
אני עושה הסכם!
בחסידות החלטה זו נקראת ‘הסכם’, כמין חוזה ביני לבין עצמי, שאין בו רגש ואהבה לדבר, אלא הוא הסכם יבש שנובע ממשמעת עצמית.
אנו עלולים להסיק כי מכיוון וההסכם צריך להיות ממוקד ביובש ולא בחיות, שאולי ניתן לדלג על המדרגה השנייה של יצירת יופי וחיות שהיו ברצון. אך בכוונה זוהי המדרגה הקודמת להסכם, מפני שהוא נמשך דווקא מתוך המדרגה השנייה שהיא ‘תפארת דאמא’- וכך הוא כולל בשורשו את כל אוצרות העוצמה והחיות שיש ברצון, והם אלו שמעניקים את הקביעות וההתמדה לאורך זמן. כלומר, החיות והרצון טמונים בהסכם הנראה כלפיי חוץ כ’יבש’.[17]
הסכם זה נקרא בחסידות בשם ‘מצחא דז”א’- מלשון המצח בראש. העצם במצח הינה קשוחה, חזקה ויבשה. [18] היא ממוקמת ממש כנגד פנימיות המוח- הדעת. שמשמעותה פנימיות ורכות. מכך אנו למדים, כי בתוך ההסכם היבש, יש רכות בהחלטה.[19]
זוהי בעצם מידת הנצח. כלפי חוץ היא יבשה וטכנית, ממש חסרת רגשות. אך יש לה שורשים עמוקים, שבזכות שיתוף הפעולה ביניהם היא מתגברת על העיכובים. ובפועל- כל אדם מביננו, גם זה שבטוח שהוא פשוט דחיין וזה לא ישתנה בשום שלב בחיים- מסוגל לעשות זאת.
טבע שני
אנשים רבים כתבו לרבי וביקשו עצה בשלל בעיות בחיים. אדם אחד כתב שיש לו זמנים שהוא מרגיש חשק לשבת וללמוד, אבל בפועל פונה לעניינים אחרים. שאלתו הייתה: כיצד להשיג מרץ תמידי?
ומענה הרבי: “וידוע עצה היעוצה בזה, הרגל נעשה טבע שני, וההוראה אשר עליית האדם מדרגה לדרגה היא דרגה אחר דרגה ולא בקפיצה מקצה אחד להשני, ועלי’ זו היא דוקא ע“י יגיעה…”.[20]
הרחבנו מקודם על 3 המדרגות ועל החשיבות בעלייה מאחת לשנייה, ואנו מבינים כי זהו תהליך שדורש יגיעה ומאמץ. הרבי מוסיף ומדגיש כי הקושי לא נטוע לעד- ברגע שנתרגל לכך ונתייגע- זה ייעשה לנו טבע שני. כמו שבטבענו אנו שותים כשאנו צמאים, ישנים כשעייפים, כך ההרגל נהפך לדבר טבעי נוסף. ואז אין צורך להתייגע ולהתחיל את כל התהליך מחדש, אלא באופן ‘חלק’ לגמרי נהיה רגילים לעמוד בזמנים וביעדים שלנו.[21]
שמירת הזמנים בסדרי הישיבה
הרבי הוסיף והתייחס לשמירת הזמנים כחשיבות עליונה בשלל מקומות. ניתן בעיקר למצוא את ערך הרבי למסגרת הרוחנית, ששמירת זמניה יקרה מפז. מאפיין זה מתקשר לעצות מגישה פסיכולוגית הקובעת כי מסגרת עם גבולות עוזרת לאדם לא לדחות למחר[22]. הרבי התמקד בעיקר במסגרת הישיבה, שבה ישנו דגש מיוחד לחינוך בעבודה פנימית על מדות טובות. כמו כן שמירת הזמנים היא תנאי להצלחת התלמיד, כפי שמציין הרבי לאחד התלמידים: “קבלת עול ומשמעת והסדרים יסוד הוא להצלחה בלימודים”[23]. יתרה מכך, מתגבשים בלב של התלמיד כללי סדר ומשמעת. לכן הרבי קובע כי חובה על כל תלמיד לדייק בשמירת הזמנים בישיבה בפרט, שכן הם ‘הגבלה עצמית’ של אדמו”רי חב”ד. [24]
סייעתא דשמייא- עזרה מלמעלה
פירטנו את העבודה העצמית והיגיעה שדרושים מאיתנו ב’3 המדרגות’ כדי שנפסיק לדחות, ועם הזמן זה ייהפך לטבע שני וכבר לא נישא את הקושי הכרוך בכך. אך עלינו לדעת- כי כשאדם מתאמץ למטה- עוזרים לו הרבה מלמעלה.[25]
בהמשך להדגשת הרבי על השתתפות במסגרת לימודית רוחנית, מוסיף הרבי ומבטיח דבר נוסף: יהודי שמקיים את בקשת הרבי בשמירת זמני הלימודים- נעשה מקושר לרבי, מלשון התקשרות[26]. ההתקשרות לרבי היא חיבור אליו, והיא נותנת אור רוחני והצלחה גם בעניינים הגשמיים בחיי היום יום. [27]
המלצות מעשיות לסיכום
העבודה הפנימית ב’3 מדרגות’ בסדר עולה כפי שלמדנו:
| 3. משמעת עצמית- הסכם | |||
| יצירת חיות ורצון .2 | |||
| 1. הבנת ערך הזמן | |||
המדרגה הראשונה: ללמוד ולהבין את ערך הזמן היקר.
המדרגה השנייה: ליצור רצון מתוך חיות (כפי שלמדנו: ‘תפארת דאמא’- יופי הבינה).
המדרגה השלישית: בשעת החיות להתמקד בהיבט המעשי ולקבוע הסכם ברור ומתוזמן להמשך. ניתן לבצע זאת עפ”י תכנון של לוח זמנים מוגדר עם יעדים.
! – לזכור שהיגיעה היא זמנית, עד שהדבר ייעשה הרגל וטבע שני.
!- לדעת שיש עזרה מלמעלה, אתה לא לבד!!!
!- להיות תלמיד במסגרת רוחנית מקשרת אותך לרבי ונותנת לך הצלחה רוחנית וגשמית, ועזרה בעבודת המידות.
[1] http://www.haderech.co.il/psycho13.html
[2] https://www.themarker.com/magazine/1.1817920
[3] https://www.psychologytoday.com/us/blog/fulfillment-any-age/201801/new-way-understand-procrastination
[4] תניא, אגרת התשובה, פרק ט”ו
[5] ספר המאמרים יו”ט של ר”ה תרס”ו עמ’ שלח
[6] תוכן המדרגות ותלותן אחת בשנייה מעוגנת היטב בחסידות ומוצגת בהמשך המאמר ובמראי המקומות, אך הכינוי ושיטתן כ”3 מדרגות” הוא רעיון המחברת.
[7] שבת עז, ב
[8] תורת מנחם ח”ג עמ’ 333
[9] איוב ז, יח
[10] פ’ חיי שרה, כד, א
[11] זהר, ח”א, דף רכד, א
[12] תורה אור משפטים עט, ב. ספר המאמרים מלוקט חלק א’ עמ רפט
[13] ספר השיחות תש”ד בלה”ק עמ לו
[14] היום יום ה’ אייר
[15] היום יום ג’ אלול
[16] מאמרי אדמה”ז, כתובים ב עמ רטז
[17] ”
[18] אור התורה חנוכה עמ 660
[19] תורת לוי יצחק חידושים וביאורים לש”ס עמי ב
[20] אג”ק כרך ט”ו התקנ’ח
[21] אג”ק כרך י”ג דתס’ט, אג”ק כרך ח עמ שלד
[22] https://www.tipulpsychology.co.il/short-term/procrastination.html
[23] אג”ק כרך י”ג עמ קסב
[24] לקוטי שיחות, חי”ד, עמ 322
[25] אג”ק כרך כ”ב עמ רפד
[26] היום יום כ”ד סיון
[27] אג”ק כרך ח, עמ קצד