תסמין הדור השני אצלי ואצלך

וגם: היכולת להחליט אחרת לאור תורת החסידות

תסמין הדור השני הינו מושג אשר צבר תאוצה ותהודה במהלך עשרות השנים האחרונות. ההיבט העיקרי מודגש בעניינם של ילדי ניצולי השואה ומלחמת העולם השניה. הורים אשר סבלו בגופם או חזו אל מול עיניהם את הזוועות והעינויים העבירו ע”י ‘קשר השתיקה’ את הטראומה הרגשית אל ילדיהם.  גילוי ראשוני לכך נמצא בשנות השישים, עת פסיכולוגים ויועצים חינוכיים בקנדה וארה”ב זיהו כמות מוגדלת של מטופלים צעירים מילידי אותם ניצולים אשר הגיעו לטיפול נפשי מתוך מצוקה טראומתית בלתי גלויה לעין.

תסמין הבסיס היה ההסכמה ההדדית כביכול בין ההורה לילדו על השתיקה ואי תיאור הזוועות והכאב. האב או האם העדיפו אשר אין להם לספר ולפגום בילדותם והתפתחותם בשלב זה של חייהם ואף בכלל, אך עם כל זאת, צילה של ‘המלחמה ההיא’ הדהד היטב בחללו של הבית וגרם ללחצים נפשיים כמו לבעיות נפשיות נוספות. תסמין נוסף היה דאגה אינסופית להם גם בגיל מבוגר ואף האכלת יתר כנגטיב אוטומטי מהחיסרון והרעב אותם חוו הם עצמם (ההורים) על בשרם הם.

מאז, הועתק בסיס הרעיון [הבסיס בלבד ולא שאר התסמינים, עלינו להדגיש] גם על תופעות חברה אחרות כגון אצל הדור שני של החוזרים בתשובה ברוב המגזרים. ילדים אלו, אשר הוריהם קיבלו על עצמם במסירות נפש את ההחלטה וההתמודדות שבחיי תורה ומצוות (לעיתים מתוך ניתוק ברצון או בכפיה משאר בני משפחותיהם וקשיים רבים נוספים), גדלו אל תוך מציאות זו. אין זה סוד אשר החברה החרדית לא קיבלה אל תוכה לרוב את החוזרים בתשובה באופן מלא וחיובי,יהיו סיבותיה אשר יהיו, אך זה היה המצב.

יהודים יקרים אלו הרגישו מעין נטע זר, גם באם תשוקתם ורצונם בהטמעות והתקרבות מקסימלית למודל חיים זה עיוורה-העלימה משהו אצלם את חסרונות ונקודות תורפה אלו, ילדיהם אלו הם אשר חוו זאת יותר ע”י קשיי קליטה חברתיים בתלמודי התורה ובסמינרים, התמודדות אל מול חללי ידע של קודי התנהגות קהילתיים מתוך תמימות של ממש של הוריהם, אי קבלתם למוסדות חינוך, בעיות רבות בעת הגעתם לגיל השידוכין ועוד ועוד.

נער מתבגר שכזה החל לחשוב ולהרהר על נקודות אלו ושרשם, לעיתים החליט בצר ליבו אשר זהו הוא המצב ואין בכוחו האישי לשנות זאת, לעיתים הגיע למסקנה אשר אין מנוס לו מאשר עשיה עצמית ופתיחת מסגרות מתאימות לסקטור זה יחד עם חברים נוספים ולעיתים אף לצערנו עשה חשיבה מחדש ולצערנו ‘חזר בשאלה’ בעקבות הקושי להתמודד לבדו אל מול החלטת הוריו והניסיון לחשב מסלול מחדש. צורך בסיסי מכריח פה פניה לכיוון של החלטה אישית של הבן ג”כ לקבל על עצמו את ‘קבלת התורה’ באופן של הכרה והבנה ומתוך הסכמה והכרה מלאה בתוצאות של החלטה זו. לעומת זאת קבלת הדברים בעצימת עיניים איננה הפתרון כי אם הגורם, ויש לטפל בכך.

תסמין ‘דור שני’ נוסף זה שונה מן קודמו מעט אך משקף יותר כיצד הדור הבא מחויב ולא מחויב בו זמנית אל הדור שקדמו. יש אשר ינסו לראות בכך את המרד והרצון להתנגד למוסכמויות חברתיות ודומיהן אשר גוררות אחריהם רבים ללא חשיבה אישית. ילדי הפרחים לדוגמא היו אלו אשר ניסו לבטא זאת בדרכים שונות ומשונות , אך היה זאת יותר על דרך “כוונתך רצויה, אך מעשיך אינם רצויים”. הבסיס לכל אלו הינו אי הסכמה להליכה בעיניים עצומות אחר החלטות ‘החברה’. הרצון לחפש משמעות ועניין מאחורי החיים גרם והניע אותם ללכת, לשאול ולחפש. בוהמיות, רדיפה אחר  עוד ועוד כסף ומנעמי העולם גרמה להם לתחושת סלידה עמוקה ורצון לעשות שינוי.

—

אנו, בני אנוש קרוצים מבשר ודם, מחשבות ורצונות שונים. איש איש וטעמו האישי. חולשות למול יתרונות הינם מאפיינים אותנו. כל אחד מאתנו עובר מסלול חיים משלו. ישנם כאלו אשר נועזים יותר, חשיבתם תמיד “מחוץ לקופסא” וסבב חייהם אטרקטיבי ומלא משימות ויעדים, אלו לא יניחו לעצמם כלל עדי יכבשו גם את אלו וימשיכו הלאה. לעומתם ישנם אחרים אשר נולדו הם אחרת, מסלול השקעתם ומאז ומקדם היה על יציב ובטוח ולאו בדוקא שתמיד יבלטו על המפה. רוב רובנו יש להודות… כך הם החיים וכך הוא רצונו של בורא העולם והאדם.

וכעת נשאל: מה עדיף ממה? ברורה היא ההבנה אודות המעלות והחסרונות שישנן בכל צד מצדדים אלו. אך עם זאת הכוונה כאן היא אחרת: באם נולדתי בזן הראשון, דורש הפעולה והשינוי, האם ביכולתי יהיה אי פעם לנוח על שמרי, לדעת לקבל מוסכמות חברתיות ואנושיות ולחיות באופן רציונאלי יותר? ולהיפך, באם נולדתי כמו כולם, ואין בי תכונות מיוחדות ושונות מהשאר, אך בכל זאת מחמת סיבות מסוימות קמה אצלי ההכרה בהכרח ענייני וספציפי אשר זהו זה, המצב שסביבי (התנהגות החברה בה אני מתגורר ועובד, מצבי הכספי או המשפחתי וכיו”ב) בלתי נסבל ובאמת ברצוני לשנות זאת סוף כל סוף אך אינני מוצא בי את כוחות הנפש והתעצומות הנדרשים לשם כך, מה עלי לעשות? האם תכונות מולדות ניתנות לשינוי? האמנם ביכולתנו להסיר אלו השליליות ולשנותן בחיוביות יותר?…

ובכן, תורת החסידות אשר עניינה ותפקידה אינו שכלי או רוחני גרידא כי אם כלי מדהים בשלמותו ורובדיו הרבים, אשר עיקר דרישתו מהאדם המפשפש ומעיין בו הוא ההכרה בכך שאח”כ יהיה עליו גם לבצע את הכתוב בה, היות ובה יש הרבה יותר אף מתורה פסיכולגית כל שהיא. תורת החסידות נותנת כלים מעשיים למעיין בה למען יגיע לשלימות נפשית, למען ידע כיצד לחיות בחיי היום יום שלו באופן בריא ומספק ולמען יוכל להתמודד למול ניסיונות ואתגרי החיים, להתחשל מכך ולהמשיך הלאה ללא צלקות או תופעות לוואי מיותרות. זוהי תורת החסידות.

“אברהם העברי-אשר כל העולם מעבר אחד והוא בעבר השני” – כך מספר לנו המדרש כבר לפני שנים רבות ואכן כך,  כאשר מגיע אברהם אבינו ע”ה ומחליט לשנות את אורח חייו הקיים ולפנות אלא הבלתי נודע ולפתוח דרך חדשה ושונה לגמרי מכל המקובל ומקובע באותם השנים, עומד הוא למול קשיים רבים אך בסופו של דבר מצליח הוא בכך, מגיע לארצנו הקדושה ומעמיד שם מרכז להכרה בנוכחתו של הבורא בעולמנו אנו ואת ההדדיות הנדרשת מאיתנו במעשים אשר מבטאים את חלק מאמונתנו זאת, ע”י קיום תורה ומצוות בחיי היום היום. אברהם אבינו מייסד אמונה או דת חדשה ומבסס זאת. המת יצאה לאור על פני תבל ומאירה עד ימינו אלו, ביתר שאת וביתר עוז.

אך עלינו להמשיך קדימה, אל “הדור שני” שהיה שם… בנו אהובו יצחק נולד וגודל, ומה עליו לעשות? האם האינסטקט הטבעי כאן ידרוש הליכה בעקבות האב [כבתסמין ‘הדור השני’ שהצגנו בראש המאמר] או שמא ידרוש גם הוא מרידה במוסכם החדש, כעין שלשלת ומעגל אינסופי, וילך ויפתח דרך חדשה ומקורית משלו [כחלק מתסמין הדור השני בילדי החוזרים בתשובה]? הרי ‘בחירה חופשית’ נמצאת בידיו ממש. אביו אברהם לא סגר בפניו מהו טיבו של העולם שמבחוץ. אחרת ממש, אביו גידלו ב’בית פתוח’ ומלון דרכים. עברו שם כולם, שוחחו וסיפרו מסתמא על העולם הגדול ואף הביעו את דעתם הם. יתרה מזו, ישמעאל אחיו בחר בפועל את הדרך השניה… מה טיבו שלו?

הרבי מליובאוויטש זי”ע קולע למטרה באחת משיחותיו הקדושות ומעמיד הוא את הדברים באופן שונה מהמוכר לנו עד כה. חשיבה מקורית, פנימית ומעוררת מחשבה (ומעשה…). זו היא אשר תציב בידינו כיוון ומענה למובא לעיל:

יצחק אבינו, יכל אמנם ללכת בעקבות הרוח בה חונך בבית ולהמשיך את השלשלת אותה פתח אביו, בדיוק באותה האופן בה יכל להחליט ‘לצאת מהבית’ ולבחור דרך שונה, איזו אשר תהיה. הבחירה אמנם היתה אחרת, שונה מכפי שנראה לנו בפשט הדברים… יצחק בחר, הוא בחר מעצמו, שמע, טעם וראה  את סברות וטענות כל הצדדים בעצמו. או אז החליט הוא בבחירתו החופשית ללכת בדרך אותה התווה אביו ולהמשיך הלאה את השולשלת. דבר שונה בתכלית מכל המובא לעיל. תסמין דור השני משותף. נועזות למול שגרתיות. הבנה וידיעה למול אמונה – הכל…

—

כאשר הינך מתלבט במהלך חיי היום יום באם לעשות שינוי משמעותי או שמא להשאר בקיים והבטוח ברגע העכשווי. כאשר אתה נולדת לתוך מסגרת קיימת [לטוב או למוטב] וביכולתך ללכת בעיניים עצומות אחרי העדר בלי לשאול מדוע ולמה וכאשר נולדת כדמות מסויימת משהו ונראה לך שאין ביכולתך הכוח לשנות או שמא אחרת דווקא, קח לך פסק זמן ובו תשב, תנוח ותחשוב לעצמך באופן הכי כנה ואמיתי שלך את הדברים דלהלן:

הבחירה היא שלי לגמרי ועלי ללכת ולבדוק את הדברים בעצמי ואזי להחליט, לקיים זאת ולהיות מאושר בדרכי זו.

דוגמאות אפשריות: א. יהודי חרדי אשר נולד ומגיל אפס חי בתוך מסגרת זו, באם ילך וימשיך זאת כך ללא חשיבה מחדש, יהיה הוא אט אט או  פשוט שחקן חיצוני או שמא בובה על חוטים… עליו ללכת, לשאול ולחקור ורק אז לקבל על עצמו מעין מחדש את דרך חיים זו. חליפה ומגבעת או זקן ופיאות אינם אלא יותר מסממנים חיצוניים, ובאם חסר התוכן, אזי הדרך החוצה או שמא ריקבון מבפנים לא תאחר כלל. ב. אדם אשר בהליכות חייו אינו דתי או שומר תורה ומצוות וברצונו ללכת ולשנות זאת, אין עליו לחשוש מפני שינוי אלא ללכת על זה, לאט אבל בטוח ולמצוא את הכלים לכך בנפשו. כל זאת מתוך תהליך של הכרה והכלה פנימית של מטרת האמונה היהודית. ג. בני ה’דור שני’ כפשוטו-עליהם לשלב תמיד בין ההכרה שלא זה הוא אביהם רק שבחר דרך חדשה כי אם גם כן הם יכולים ומוכרחים לעשות זאת-ללכת ולבדוק ולא לחשוש מלבקוע את הביצה… רק כך נוכל להיות בטוחים בדרכנו.

כל הנ”ל הינן רק דוגמאות טכניות בלבד. מדברים אנו פה אודות רענון וחידוש לכל המוכר וידוע לנו. דרך שלישית אשר משלבת היטב בין שני הצדדים וההיבטים האפשריים בכל פרודוקס מזדמן. מעין הליכה בין הטיפות אך באופן יציב ואיתן. האם אוכל להשכיל זאת ולהוריד זאת אל חיי היום יום שלי? להכיר בכך ולהיות גאה בהיותי ‘דור שני’?

לסיכומם של דברים – הבה וננסה להסתכל מחדש על הפסוק הנאמר מדי יום אחר ברכת ‘ברוך שאמר’ ומקורו בספר התהילים: “כי יעקב בחר לו י-ה, ישראל לנחלתו” – מה אנו אומרים פה? הנכד בחר לו את הדרך של אביו וסביו. הוא בחר אותה. הוא החליט והכיר בכך שהיהדות אינה דורשת הליכה אחר העדר או איבוד לדעת ח”ו, היא פשוט קוראת לנו לפקוח את עיננו. ללכת, לקרוא, לחקור וללמוד ואו אז להחליט נכון. אף אחד אחר לא יעשה לנו את העבודה

כך הם פני הדברים…כפי שצויין, הכלי שב”ה קיים בעולמנו ויכול לספק לנו יותר את כל הנדרש אצלנו לשם עבודת נפש וגוף זו בפועל קיים בספרי תורת חסידות חב”ד. זוהי רק הצצה וספוילר קצר בלבד… האם תעשה את הצעד הראשון ותלך לקנות אחד מהם (או שמא להוריד אבק בספרית הסלון), לפתוח אותו ופשוט לצלול עמוק פנימה??

ובכן, ההחלטה – גם כאן – פשוט בידיך…  פשוט לנו לא נותר כי אם לאחל לך הצלחה רבה ומופלגה!

מקורות:

לקוטי שיחות, חלק ט”ו, עמ’ 191 והילך.

שיחת שבת פרשת תולדות ה’תשכ”ח.

סוגיית בחירה חופשית בתורת נשיאי חב”ד.

ליקוט לפרשת מקץ שנת ה’תשמ”ח.

מ”מ, ציונים והגהות ללקוטי אמרים-תניא פרק כ”ף.

אגרות קודש לכ”ק אדמו”ר זי”ע, ח”ג עמ’ מא.

***

דנה קסלר, מגזין “טאבלט” דור שני לתשובה: 25.12.18, אתר בית אבי חי.

The Generation of Postmemory: Writing and Visual Culture After the Holocaust, Columbia University Press 2012

Ilany Kogan, On Being a Dead, Beloved Child. Psychoanalytic Quarterly,2003;72:727-766.