‘כיצד להתבונן בגדלות ה
Making G-dliness Relevant

MyLife Essay Contest

שאלה: בעבר יהודי ירא שמים יכול היה להסתגר בקהילתו – בסביבה של יראת שמים. אך כיום בעידן הטכנולוגיה, ש”רשות היחיד” הפכה (במובן מסוים) ל”רשות הרבים”, מוצא האדם את עצמו בפני אתגרים חדשים. ולפעמים קורה, שגם אדם תלמיד חכם וירא שמים נתקל בפני אתגרים שקשה לו לעמוד בהם, למרות התורה הקדושה שלמד והיראת שמים שהחדיר לעצמו.

והשאלה היא: גם כאשר ח”ו קורה והאדם נכשל, אין זה בגלל שהוא לא מבין את טעותו, כי אם הוא טוען שבגלל שהנגישות לדברים שליליים קרובה ביותר, לכן בשעת מעשה הוא היה “משוחד” (וכיו”ב) ולא יכול היה להשתמש ב”כלים” הרוחניים שעמדו לרשותו. וא”כ מהו הדרך הנכונה לעמוד באתגר?

ונראה, שהתשובה לכך טמונה בספר התניא של אדמו”ר הזקן.

וז”ל (תחילת פרק מ”א): “ברם צריך להיות לזכרון תמיד ראשית העבודה ועיקרה ושרשה. והוא כי אף שהיראה היא שרש לסור מרע ואהבה לועשה טוב. אעפ”כ לא די לעורר אהבה לבדה לועשה טוב ולפחות צריך לעורר תחילה היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל שלא למרוד במלך מלכי המלכים הקב”ה כנ”ל שתהא בהתגלות לבו או מוחו עכ”פ דהיינו לבתבונן במחשבתו עכ”פ . . ומייחד מלכותו על עמו ישראל בכלל ועליו בפרט.  . . והנה ה’ נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי.  . .ויאריך בה כפי יכולת השגת מוחו או מחשבתו וכפי הפנאי שלו לפני עסק התורה או המצווה כמו לפני עסק התורה או המצוה כמו לפני לבישת טלית ותפילין”.  

מקטע הנ”ל עולה ב’ נקודות חשובות – בנושא של התבוננות בגדולת ה’.

1. אין על האדם להתבונן רק על כך שהקב”ה מרומם וגדול וכו’, כי אם שהקב”ה נמצא ביחד אם האדם העובד (‘והנה ה’ נצב עליו’, ‘ומביט עליו ובוחן כליות ולב’).
   [אשר לכאורה פרט זה הוא צדדי, שהרי ברור שהקב”ה יודע הכל. ולכאורה מה שחשוב ומועיל הוא להתבונן שהקב”ה נשגב וכל יכול (יראת הרוממות), יראת הבושת, יראת העונש וכדומה].
2. זמנה של ההתבוננות. רגילות הוא לחשוב, שרק כאשר האדם נתקל במצב של “סור מרע” זקוק הוא להתבוננות, וכאן מחדש אדמו”ד הזקן שגם כאשר האדם בתנועה של “עשה טוב” הוא להתבונן בגדולת ה’.
   ופרט זה מודגש הן בתחילת הפרק “ברם צריך להיות לזכרון תמיד“, אשר גם כאשר האדם חושב שהוא יכול “להסתדר” בלי ההתבוננות היות והוא שייך לחלק של “עשה טוב” צריך הוא להתבונן [שאם האדם שייך לסור מרע מה החידוש בכך שצריך להתבוננות בגדולת ה’]. והן בסוף קטע הנ”ל, אשר אדמו”ד הזקן ממליץ על זמן מסוים שטוב דווקא אז להתבונן “לפני לבישת הטלית והתפילין”.

ונראה לומר שב’ פרטים אלו יכולים לעזור הרבה לאתגר של דורנו.

כדי להבין מדוע הנקודה הא’ חשובה, נקדים את דברי ר’ יוחנן בן זכאי לתלמדיו (מסכת ברכות דף כח עמוד ב): “אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמדיו עד כאן? אמר להם ולואי! תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם“.

מהגמ’ הנ”ל יוצא אשר הכלי להתבוננות שתועיל היא דווקא כאשר מדובר בראיה מוחשית כראיית האדם הגשמי. וזהו עצתו של אדמו”ר הזקן שגם בנוגע להתבוננות בגדולת ה’ יש את המעלה של ראיה מוחשית.

והוא: כאשר אין האדם מתבונן רק בכך שהקב”ה נשגב וכו’, כי אם שהוא מביט עליו ובוחן אותו באופן אישי, וזה גורם לאדם שגם בשעת האתגר אין הוא יכול ל”התנתק” מהקב”ה. היות והקב”ה אינו משהו כללי והוא אדם פרטי, כי אם הקב”ה נמצא ביחד עמו (כמו אדם פרטי המביט עליו).

[ונראה להסביר זאת: בשעת האתגר האדם הוא חומרי וגשמי, ולכך הדברים הרוחניים והעליונים לא ניכרים כ”כ. ולכך כאשר האדם מתרגם את הראייה של הקב”ה כדבר מושי שמביט עליו באופן אישי, יש לזה תועלת לשעת האתגר.]

אלא שכל זה לאחר שהאדם כבר התבונן כראוי בגדולת ה’ באופן הנ”ל, אך כאשר האדם נמצא בשעת האתגר אינו פנוי להתבוננות הנ”ל (ובמיוחד בדורנו שהנגישות לדברים השלילים היא קרובה ביותר, וממילא שעת האתגר התרחבה ביותר). שהרי כשם שהדברים הרוחניים לא תופסים אצלו מקום (כל כך) בשעת האתגר (כנ”ל), כך העובדה שהוא צריך להתבונן לא מכריחה אותו להתבונן, שהרי גם זה הוא אחרי הכל דבר רוחני. ולכן צריך להגיע לנקודה הב’ שבדברי אדמו”ר הזקן.

עצתו של אדמו”ד הזקן היא: להתבונן מתי שטוב, דווקא כאשר האדם נמצא בתנועה של ועשה טוב, ודווקא כאשר הוא ניגש להתעטף בטלית ותפלין (שאין לו לכאורה שייכות לדברים שלילים), זהו הזמן המוכשר ביותר להתבונן בהתבוננות שתעזור לו להתמודד במצבים של סור מרע.

היות, ובזמן שהוא “בתנועה של קדושה” הוא כלי להפוך דברים רוחניים למוחשיים. שהרי היות ומדובר בהתבוננות עמוקה ונעלית – שעל ידה הוא הופך את המושג של גדולת ה’ לדבר מוחשי שנמצא ביחד עמו בעולם הגשמי – האדם צריך להיות ריק ומשוחרר מדברים שלילים.

אשר התבוננות זו היא בעצם החידוש הבסיסי של תורת החסידות “השגחה פרטית”, אשר הקב”ה הנשגב והאדיר מתעניין בפרטי פרטים של האדם בעולם הגשמי. כלומר, על האדם לגרום להסתכלות שלו להשתנות, אשר במקום להתייחס לקב”ה רק כדבר הנשגב – אשר זהו המשמעות הפשוטה של המילים “הקדוש ברוך הוא”, האדם צריך לקבוע ולאמת במחשבתו שההסתכלות של הקב”ה עליו הוא דבר מוחשי בעולמו הגשמי, כפי שחברו מביט עליו בשעת מעשה.

ונראה לכאורה, שזהו הדרך הנכונה לאחד האתגרים הגדולים בדורנו. שגם במצב שהאדם צריך להפעיל את יראת ה’ במשך זמן של “לחיצת כפתור” הוא יוכל לעשות זאת, היות והקב”ה בשבילו הוא דבר מוחשי.

לסיום: דווקא בדורנו כאשר המצלמות מסריטות אותנו אותו בהרבה מקומות, המושג של הסתכלות רוחנית על פרטי פרטים יכולה להצטייר טוב יותר. ואם כך זהו גם כלי הממחיש לנו את המושג של “עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים” בצורה מוחשית ביותר.

ויהי רצון, שבקרוב ממש יקיים היעוד: “וראו כל בשר כי פי ה’ דבר וגו'”.