שורש הקונפליקט – Chassidic Conflict Resolution
Essays 2015
MyLife Essay Contest
מבוא
מאמר זה עוסק בקונפליקטים בין אנשים, ומציע הנחה שחלק מהפערים נובעים מכך שאחד מבני הזוג שייך למידת החסד, ואילו השני הוא דין. בהתאם לכך, המאמר מציע שיטה לאבחון עצמי על בסיס העקרון החסידי שהעונג הוא הגורם המניע את האדם. בהמשך, מוצע כיצד להתייחס אל השוני המהותי באופן מקדם ומועיל לשני הצדדים.
תובנות אלו יכולים לעזור בפיתרון קונפליקטים רבים ומגוונים, במערכות יחסים שונות. בתור דוגמה, נעסוק במאמר הנוכחי בקונפליקט זוגי קלאסי הנוגע לשימוש בכסף.
חלק ראשון: הקונפליקט
הקונפליקט
דני ודנה נשואים שנים רבות, וכל פעם זה קורה מחדש:
דני: למה את לא סוגרת את האור אחרי היציאה מהחדר?
דנה: תפסיק לעשות עניין מכמה דקות שהחשמל עובד.
דני: את סתם מבזבזת!
דנה: קמצן שכמוך!
הבעיות
סיטואציה דומה מלווה מיליוני זוגות בעולם. גם אם מצליחים לפתור את הקונפליקט באותו רגע, עדיין הוא חוזר ועולה. לעיתים, קונפליקטים מסוג זה עלולים להביא לגירושין.
הבעיות שבני הזוג מתמודדים איתם:
• מדוע בן הזוג מתעקש לומר הפוך מדעתי?
• למה ויכוח קטן הופך לזירת התגוששות סוערת?
• מה שביל הזהב לפיתרון הקונפליקטים?
חלק שני: שורש הקונפליקט
השורש: חסד ודין
העובדה שהקונפליקט חוזר על עצמו, מלמדת כי הוא נובע משורשים עמוקים בנפש. לשם כך אנו פונים לתורת חסידות חב”ד, בה אנו מגלים את מפת נפש האדם בצורה ברורה.
בספר בראשית נאמר כי האדם נברא “בצלם אלוקים” (בראשית א, כז). בתורת החסידות מוסבר, כי נפש האדם מגיעה מעשר המידות האלוקיות (אלו עשר דרכים שבהם בורא העולם מתגלה). כאן נעסוק בשתי המידות היסודיות: חסד וגבורה. מידת הגבורה נקראת גם “מידת הדין”, וכך נקרא לה בהמשך.
כותב אדמו”ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב”ד (אגרת הקודש טו):
מידת החסד – להשפיע בלי גבול;
ומידת הגבורה (הדין) – לצמצם מלהשפיע כל כך, או שלא להשפיע כלל.
כלומר, מדובר בשתי מידות מנוגדות: מידת החסד אומרת “לתת”; ואילו הדין אומרת “לא לתת”.
חשוב לחדד את הגדרת מידת הדין. אין הכוונה שאינה נותנת דבר, שהרי גם שכר ועונש מגיעים ממידת הדין, משמע שמידת הדין יודעת לתת שכר. הנתינה שלה שונה ממידת החסד: מידת הדין נותנת רק מה שמגיע לזולת ושייך לו מלכתחילה, כדוגמת משכורת על שעות העבודה שלו. היא לא תתן שום דבר נוסף מיוזמתה. לעומת זאת מידת החסד מחפשת להעניק מצד עצמה, גם אם הדבר לא מגיע לזולת.
ההבדל בין החסד והדין, יכול להשליך על מישורים שונים בחיים. לדוגמה:
• ביחס לכסף – נדיבות מול חסכנות
• ביחס לחינוך – רכות מול קפדנות
• ביחס לסדר – פיזור מול סדר ודייקנות
• ביחס לביקורת – סלחנות מול ביקורתיות
• ביחס לקונפליקטים – שלום מול צדק
כיון שמדובר במידות יסודיות, כותב אדמו”ר הזקן כי בני האדם מתחלקים לשני סוגים – אנשי החסד ואנשי הדין (אגרת הקודש סימן יג. הדברים נכתבו ביחס ל”עובדי ה'”, אך המשמעות שווה לכל אדם):
בכלל עובדי ה’ יש ב’ בחינות ומדרגות חלוקות, מצד שורש נשמתם למעלה (במידות האלוקיות) מבחינת ימין (חסד) ושמאל (דין):
דהיינו, שבחינת שמאל היא מידת הצמצום… ממידה זו נמשכה (הגיעה) גם כן בחינת הצמצום והגבול בעבודת ה’, כמו בצדקה… המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, ושארי מצוות די לו שיוצא ידי חובתו…
אך בחינת ימין היא מידת החסד וההתפשטות בעבודת ה’, בהתרחבות בלי צמצום והסתר כלל… וגם בלי צמצום וגבול כלל, ואין מעצור לרוח נדבתו בין בצדקה, ובין בתלמוד תורה ושארי מצוות, ולא די לו לצאת ידי חובתו בלבד, אלא עד בלי די.
התובנה הזו, משמעותית ביותר לחייו של כל אדם. כל בני האדם מתחלקים לשתי קטגוריות מנוגדות באופן יסודי, חלוקה הנובעת ממקום עמוק בנפש, כך שנקודת המוצא של שני אנשים יכולה להיות הפוכה. הקונפליקט בין דני ודנה ביחס לכיבוי האור, הוא קצה הקרחון לשוני מהותי: דני שייך למידת הדין, והוא מחפש לחסוך כל אגורה. לעומתו דנה שייכת למידת החסד, ואין לה בעיה לבזבז. כאן נקודת המוצא. מפה מתחיל הקונפליקט.
האבחון: לפי העונג
השאלה היא, איך נוכל לאבחן זאת בבירור?
הרי כולנו גם נותנים וגם חוסכים. על האדם פועלים משתנים נרכשים, כמו: חינוך, הרגלים, חברה, אילוצים, ערכים וכן הלאה. אדם שבמהותו חסד, יכול לרכוש לעצמו את מידת הדין ולהתרגל לחסוך, וכן להיפך. איך נאבחן את המהות האמיתית של האדם?
לשם כך נשתמש בעקרון חסידי מרתק. המניע הכי עמוק בנפש האדם הוא כוח העונג, ולהיפך – הכאב. כלומר, כאשר לאדם יש תענוג מדבר מסוים, זה מניע אותו לרצות ולהתקרב לדבר הזה. לעומת זאת כאשר דבר מסוים גורם לו את התחושה ההפוכה – צער – הוא מתרחק ממנו.
רעיון זה מוסבר בהרחבה על ידי האדמו”ר הרש”ב, החמישי בשושלת חב”ד, בספרו (יו”ט של ראש השנה תרס”ו, עמוד סד):
אנו רואים בחוש שהתענוג הוא בחינה הפנימית בנפש, שאין למעלה הימנו. וכמאמר “אין למעלה מעונג כו'”… כל דבר שאין האדם מתענג בו כלל, לא יתעורר ברצון אליו ולא יחפוץ בדבר הזה כלל. וכל דבר שמתענג בו, יטה רצונו להתמשך אליו ולחפוץ בו.
כאשר אנו מדברים על אנשי חסד לעומת אנשי דין, מובן כי האבחון אינו מתחיל ממה שהם עושים בפועל, אלא משאלות עמוקות יותר:
• מה גורם לך תענוג?
• ממה אתה יותר נהנה?
• איזה דבר מציק לך?
לכל אחד מהם נגרם תענוג מדבר הפוך:
• איש החסד נהנה לתת ולהוציא. כאשר עליו להימנע מלהוציא, הדבר נעשה כאילוץ, ואף מציק לו. אם הכול היה תלוי רק בו, הוא היה מעדיף רק לתת ולבזבז ככל האפשר.
• איש הדין נהנה לחסוך ולהימנע מהוצאה. כאשר עליו להוציא ולתת, הדבר נעשה כאילוץ, ואף מציק לו. אם הכול היה תלוי רק בו, הוא היה מעדיף להימנע מכל הוצאה.
אם כן, שניהם גם נותנים וגם חוסכים, עד שלפעמים ההבדל מטושטש ולא ניכר. כשנבדוק מה גורם להם תענוג, נוכל לאבחן את ההבדל היסודי.
דוגמה לדבר רואים אצל אברהם אבינו, המוגדר כ”איש החסד”, שהצטער בשעה שלא היה יכול לבטא את החסד. לדוגמה: כאשר לא הגיעו אורחים, היה בצער (וירא יח, א, ובפירוש רש”י). וכאשר שרה דרשה לגרש את ישמעאל, נאמר: “וירע הדבר מאוד בעיני אברהם” (וירא כא, יא, ובפירוש רש”י).
חלק שלישי: פיתרון הקונפליקט
צעד ראשון: להשלים עם השוני
אחרי שהבנו את שורש הקונפליקט, אנו מתקדמים לפיתרון.
הצעד הראשון הוא: להשלים עם השוני. בספר התניא מוסבר כי ניתן לשלוט ולשנות התנהגות, אך לא את המהות הפנימית של הנפש (ראה פרק יב). אם השוני היה תוצאה של משהו נרכש, אפשר היה לפתור את הקונפליקט באמצעות שינוי בן הזוג ואימון עצמי על דפוסי התנהגות. אבל כיון שהשוני מהותי בנפש, אי אפשר לשנות את המהות הפנימית.
גם אם נניח שדני יפסיק להעיר לדנה, וילמד להוציא כסף, עדיין יהיה לו תענוג דווקא כאשר יחסוך, ובכל פעם שהחשמל נשאר דולק ללא סיבה, הדבר יציק לו. וכן להיפך, ביחס לדנה.
אם כן, יש להשלים עם השוני, לקבל, להכיל ולכבד את בן הזוג. זאת, מתוך הבנה שהקונפליקט אינו נובע מחוסר אכפתיות או התנגדות של הצד השני, אלא תוצאה של שוני פנימי בנפש.
צעד שני: השוני עצמו משלים
השלמה עם השוני היא רק צעד ראשון. עדיין בני הזוג חותרים לכיוונים הפוכים, ובלית ברירה מסכימים לוותר. הצעד השני עמוק יותר: להבין שהשוני עצמו משלים. התכונה היסודית של כל אחד, אינה מושלמת לבדה, ועלולה לגרום ל”תופעות לוואי”:
• תופעות הלוואי של החסד: בזבוזים, מינוס בבנק, חוסר סדר, פשיטת רגל, פינוק יתר, חינוך ללא גבולות ועוד.
• תופעות הלוואי של הדין: קמצנות קיצונית, חוסר התחשבות, נוקשות מוגזמת בחינוך, ביקורתיות חסרת רחמים, התנהלות ב”ראש קטן” ועוד.
כל מידה זקוקה לאיזון, זאת באמצעות המידה ההפוכה. הדין ישדרג את החסד מ”בזבזנות” ל”נדיבות”, והחסד ישדרג את הדין מ”קמצנות” ל”חסכנות”.
זה סוד הזוגיות. בתורה נאמר משפט פרדוכסלי ביחס לאשה: היא “עזר כנגדו”. אם היא עוזרת, איך היא נגדו? אומר אדמו”ר הזקן (תורה אור בראשית ה, א):
“אעשה לו עזר כנגדו” – שיהיה עזר וסיוע מבחינת כנגדו דווקא.
כלומר: דווקא היותה של האשה ניגודית לבעל, היא העזרה, שכן בכך היא משלימה ומאזנת אותו.
רעיון דומה מופיע בספר הזוהר (א, קלז. מתורגם):
יצחק דין קשה, והיא (רבקה) רכה (חסד), כשושנה בין החוחים. ואילולא רבקה הייתה רכה, לא היה העולם יכול לסבול את הדין הקשה של יצחק. כך הקב”ה מזווג זיווגים בעולם, אחד תקיף ואחד רך, כדי שהעולם יהיה מתוקן.
אשר שני בני הזוג לומדים להשלים האחד את השני, הזוגיות שלהם מקבלת מימד חדש: יופי. אדמו”ר הזקן מסביר, כי יש מידה שלישית הנקראת “תפארת”, המאזנת בין החסד והגבורה (אגרת הקודש טו):
היא מידה ממוצעת בין גבורה לחסד… נקראת תפארת. כמו בגדי תפארת על דרך משל, שהוא בגד צבוע בגוונים הרבה מעורבים בדרך שהוא תפארת ונוי. מה שאין כן בגד הצבוע בגוון אחד, לא שייך בו לשון תפארת.
תרגול מעשי
כדי לעשות אבחון לעצמנו ולאחרים, הנה שאלון קצר לבחינה עצמית:
1. בשקית תה אפשר להשתמש לשני כוסות. מה גורם לך יותר הנאה:
א. להשתמש בשקית פעם אחת ולזרוק
ב. לשמור את השקית לפעם נוספת
2. כאשר אתה מבצע קניות, מה יותר ישמח אותך לקנות:
א. את המוצר הטוב ביותר
ב. את המוצר שמחירו הזול ביותר
3. אם חייבו אותך בטעות על כסף קטן, איך תרגיש:
א. לא נורא, בסך הכול כסף קטן
ב. מרגיז מאוד. זו ממש גניבה!
אם התשובות הם א’ – כנראה שאתה ממידת החסד; אם התשובות הם ב’ – כנראה ממידת הדין.
לסיכום
קונפליקטים בין אנשים נובעים לרוב מהבדלים מהותיים בנפש. לקחנו דוגמה של קונפליקט קלאסי בנוגע לכסף. הבנו את שלבי הפיתרון:
1. אבחון שני בני הזוג
2. הבנה שיש להשלים עם השוני
3. הבנה שהשוני עצמו משלים
עקרון זה של החסד והדין, יכול לעזור גם בקונפליקטים מסוגים נוספים בין בני זוג ובני אדם בכלל. כמו כן, האבחון האישי יכול לעזור לאדם להבין את עצמו טוב יותר, ולדעת איזה תחומים מתאימים לו בחיים. לדוגמה, איש חסד מתאים במיוחד לעבודה שקשורה לסיוע ולהבנת אנשים; איש דין מתאים להנהלת חשבונות, עריכת דין, ועבודות הדורשות סדר וקפדנות.