מסע מרתק אל תוך נפש האדם – You Are The Solution

MyLife Essay Contest

הקדמה

“אם אתה נמצא במצוקה, אין צורך להיפגש עמי, לך והתייעץ עם הרב ווינטרויב הנמצא בעירך!

הרב וויינטרויב בעירי?

זה אני! כיצד?! (הוא רצה לזעוק אל תוך השפופרת), ואז הוא שמע ברקע את קולו של הרבי אומר, “הוא צריך להתייעץ עם עצמו”

אך הטלפון נטרקה בפניו, כך, הייתה מענת הרבי מליובאוויטש, לרב באחד המדינות בארצות הברית, שהתחבט במצוקות גדולות, שהיה להן השלכות על כל מהלך חייו.

אך המסר של הרבי היה ברור!

“האדם הוא הפתרון לכל מצוקותיו”.

אנשים רבים, מרגישים חסרי אונים לפעמים כאשר בוער אצלם תשוקה לדבר מסוים, ובאים למצב שנקרא “חוסר שליטה עצמית”. האם יש לאדם יכולת לשלוט על עצמו ותאוותיו מבלי שיהפוך להיות רובוט?

מספר המתאבדים מדיכאון עולים משנה לשנה. מהו דיכאון? והאם האדם יכול לצאת מדיכאון בכוחות עצמו בלי צורך לתרופות ופסיכולוגים? רבים סובלים מחוסר ביטחון עצמי, כיצד האדם הוא המענה לשאלות אלו?

האם יש אלוקים בעולם? ואם ישנו היכן הוא היה בזמן השואה? הכיצד הוא מאפשר לטרור להשתלט על האנושות? היכן השכר ועונש? היכן הוא היה בשואה? והאם אין שאלה זו משפיעה לקיום התורה והמצוות? האם האדם הוא הפתרון גם לשאלה זו?

מסע זה יגלה לאדם, כיצד המענה נמצא עמוק מאוד בתוך נבכי נפשו, ועליו לגלות שנפשו, באמת עמוק יותר, משכלו ומרגשותיו, והוא נברא במטרה מסוימת על ידי מציאות עליונית. והוא והמטרה מציאות אחת. וכאשר יפנים זאת בתוך – חיי היום יום שלו, יגלה כיצד לצאת ממצוקות זמננו.

פרק א’ – להכיר את רגשות האדם

רבים חושבים, שבכדי להכיר את עצמם הם לא זקוקים למחשבה מירבה, מספיק שיודעים מעלותיהם וחסרונותיהם ובזה הם חושבים כבר מכירים את עצמם דיים. אולם באמת, כאשר האדם יעצור לרגע, ויתבונן אל תוך תכונות נפשו הפנימיים, ככל שיעמיק יותר, כך יגלה בעצמו עומק יותר, שלא ידע על קיומו כלל.

במבט ראשון נראה, שהאדם הוא מידותיו הטבעיים. ישנם אנשים שהם לדוגמה רגזנים בטבעם, וכל דבר פעוט שלא כפי השורה מכעיס אותם במידה מירבה, ולעיתים רבות קוראים לעצמם, או שאחרים מכנים אותם, “רגזנים” “כעסנים” וכדומה, ומשכנעים את עצמם, שאין ביכולותיהם לשנות טבע הכעס, שקיים בעצמם כי לדידם זה אחד מתכונות נפשם הפנימית.

לעומתם קיימים אנשים רבים שחושבים שחלק ממהות נפשם הוא להיותם בטבע ה”חשקנים” דווקא שכשעולה בליבם איזה תשוקה לדבר מסוים, הם מרגישים חסרי אונים וחוסר שליטה בעצמם, בדיוק כמו שה”כעסן” מרגיש חוסר שליטה בכעס שלו, ואומרים לעצמם “ככה זה אני”, אני לא יכול להשתנות.

האמת היא, שבנושא של תענוגים, ישנו שלוש סוגי רגשי חמדה ותענוג, וכל אחד יותר פנימי עמוק ועדין מזולתו. הסוג הראשון הוא התענוג באוכל: האדם נולד עם תכונות תת אנושיות, שעמם הרגיל הוא את עצמו, לשאוף ליהנות מדברים חיצוניים ביותר. וכמו לדוגמא אוכל. למרות שאין בו דבר של ממש, ואינו פועל בתוך נפשו. וההנאה הזאת היא זמנית בלבד. אמנם הסיבה שהאדם אכן מרגיש תענוג, מדבר כה זול, הוא להיות שהוא משתמש באחד מאמצעי תקשורת, הקיימים בגופו, שבכוחו לפעול גם בנפשו פנימה. כוח תקשורת זה נקרא “פה”. הפה עשוי עבור שני מטרות: א) לבטא את מה שקיים במוחו ובנפשו פנימה אל זולתו ב) להפנים את מה שקיים בחוץ אך לתוך עצמו ובכוח אמצעי זה לפעול תוך נפש האדם ומזה נהנה האדם.

ישנו תענוג נעלה יותר: העונג במוזיקה וזמר: מכיוון שלאדם יש רגשות, רגשותיו אלו, הם ביטויים יותר פנימיים ועדינים בעצמו, ואינם מתבטאים מחוץ לעצמו, לכן רק לאדם עדין נפש ש’ערני’ לעדינות שבנפשו, מסוגלת השירה הם לפעול עליו ובאופן עדין יותר, ולכן רק מי שהוא בעל רגש אמיתי, מסוגל לתקשר לדברים פנימיים כ”שירה”, וביכולתו להפנימו בנפשו בשימוש חושי השמיעה העדינים שלו, שיוצרים מצלילי הנגינה השונים “מין ציור עלום” שנותן לאדם להבין שקיים משהו עמוק יותר, ממה ומסוגל הוא להתחבר אליו רק על ידי צלילים אלו, וכאשר נוצר הקשר בין תמונת צלילי הניגון, עם האדם אזי נוצר לאדם עונג פנימי שבכוחו לפעול ברגשותיו עד כדי דמעות.

והעונג הכי נעלית, שנעלה עוד יותר מהעונג הפועל ברגשותיו, הוא העונג בהבנת ענין מסוים בעומק גדול. שזה הביאור למה שאומרים לאדם, שטרח ויגע והבין ענין מסוים טוב מאוד, ש”אור נסוך על פניו”, אור זה כמובן בלתי נראה בעליל, וכמובן אפשרות לשום אדם לראותו, אך “אור” זה הוא ביטוי, לעונג פנימי ביותר. שמפני שהוא כל כך פנימי, עד שרק אדם בעל השכלה גבוהה, ויכולת תפיסה עדינה, מגיעה לזה, מה שאפילו בעל רגש אמיתי, אינו מסוגל להגיע לזה על ידי שירה, ומכיוון שעונג זה כל כך פנימי ועדין, לכן הוא לא מתבטא בעונג מורגש כל כך, אך הסיפוק ממנו הוא נעלה יותר.

העולה, שכאשר רוצים להגדיר את מהות האדם, ישנו שלשה אופנים להגדירו:

א. אדם שחי מחוסר מודעות יחשוב שמהות ונפש האדם הוא אמצעי התקשורת שלו (הפה והאוזן וכדומה) שבו הוא מתקשר עם בני אדם, ועוד עמוק יותר מידותיו שמתבטאות כלפי חוץ כמו כעס שהיא מדה שנראית כלפי חוץ.
ב. אדם פנימי יותר יתאר את נפשו כבעל מידות פנימיים ורגשות פנימיים יותר (עצלנות ובעל רגשות פנימיים וכדומה).
ג. והשלישי יסיק שמהות נפשו הוא גם שכלו, בנוסף למידותיו¹

פרק ב’ – תוצאות, דיכאון וחוסר ביטחון

אולם, אדם כזה שמרגיש שכל מציאות נפשו, הן רגשותיו ומידותיו, וגם אדם, שמרגיש שנפשו מתבטאת ב’מדות תקשורת’ (כפי שהוסבר לעיל). ואפילו אדם שמסיק, שמידותיו הפנימיים זהו הגדרת נפשו, והוא נמצא במצב, שמידותיו הם חלק בלתי נפרד ממנו, עלול הוא ליפול למצב של חוסר שליטה עצמית, שנוצר מחוסר ביטחון בעצמו (לשנות את עצמו). כי מסיק שמידותיו הם חלק בלתי נפרד ממנו, והוא כבר מוגדר כבעל מידה מסוימת.

לדוגמה:

אם האדם נולד עם מידת הביישנות, וכתוצאה מזה מרגיש שאינו מסוגל להופיע בפומבי. אזי אם הוא יסיק שטבע הביישנות, מוגדרת כחלק מתכונות נפשו, ובלתי נפרדת ממנו. יסיק שלעולם לא יוכל להתגבר על טבע זו. ועלול להישאר עם חוסר ביטחון להופיע לכל החיים!. ולפעמים עוד יותר גרוע, הוא יוכל ליפול לדיכאון רציני, בגלל מסקנתו, שהוא נולד עם רגשות מסוימות, ורגשות אלו הם הגדרת נפשו, והם חלק בלתי נפרד ממנו. ויסיק שלעולם לא יוכל באמת להתגבר על מדות אלו. ובין הדברים ייפול לדיכאון, לאור העובדה שלעולם אינו מסוגל להופיע בפומבי.

פרק ג’ – הפתרון להכיר את מוח האדם.

האם אין באמת פתרון לחסרי ביטחון? האם מדות האדם הן הגדרת מהות האדם?

אם נתבונן יותר בנפש האדם, נגלה שלאדם יש בו חלק שהוא עוד יותר נעלה מרגשותיו (ובכוח חלק זה של נפש האדם לשנות את מדות ורגשי האדם) כוח זה נקרא “כוח השכל”, ובכוחו לשנות טבע ורגשות האדם. זהו כוח אדיר מצד, אחד ומצד שני הוא גם כוח עדין ביותר. השכל של האדם מורכב בכללות משני דברים: 1 . ה”מוח” החלק הפיזי שעמה הוא – חושב ומתבונן בכל השכלה. ו 2 . ה’אינטלקט’ (ההשכלה) עצמה, החלק היותר “רוחני” ,שהוא חושב בה שבעצם אינו מוגבל למח האדם.

ולדוגמה: כאשר איינשטיין המציא את תורת היחסות המפורסמת שלו, היה עליו להפעיל את “מוחו” (הפיזי), בכדי להמציא שיטה זו, ובמוחו גילה את שיטתו הידועה. אמנם המצאה זו אינה מוגבלת למוחו דווקא, אלא היום, כל אחד מסוגל ללמוד את התורה שלו. ובמבט ראשון אם למוחו של איינשטיין, היה קיים רק חלק אחד חלק פיזי המח – – שלו, ועמה המציא את תורתו. ועם סגנון חשיבה שלו. אם כן, היאך כיום היא מובנת לכל אחד? ולא רק למשכיל ומלומד כמוהו? ובסגנון חשיבה שלו? מזה עולה, שבאמת קיימת חלק רוחני יותר, ש”מתלבשת” בתוך המח. והיא ההשכלה, עצמה והשכלה זו, אינה מוגבלת לשום מח, אלא ביכולתה “להתלבש” בכל מוח שהוא.

אולם גם הגדרה זאת של ה”מוח” אינה מדויקת, ובפרטיות יותר, המוח עצמו מחולק לשני חלקים: א. החלק הפיזי שקיים בגוף. ב. המחשבה “המוח” הוא בעצם חלק גופני בגוף, שמבטא את ה”מחשבה” היכולת באדם לחשוב ולהתבונן (ועמה הוא חושב את ההשכלה).

ואפילו המחשבה, שעמה הוא חושב באמת אינו כל הגדרת המוח הרוחני. כי המחשבה, מסוגלת לחשוב בכמה כיוונים שונים. שבכדי שתוכל לחשוב כך מוכרח להיות, שישנה גם “כוח הניתוח” במוח האדם שמנתח כל דבר שרוצה להבין, בסגנונות שונים. ו”כוח הניתוח” הזה, בא בהמשך ל’כוח המצאה’ שישנה באדם, שבכוח זה מסוגל הוא להמציא דברים בשכלו.

נמצא שמחשבה היא בעצם כלי ואמצעי לשני כוחות בשכל האדם: 1. כוח ההמצאה (מה שנקרא בלשון החסידות “חכמה”) 2. ויכולת הפיתוח וניתוח (ובלשון החסידות “בינה”). שני כוחות אלו, הם רוחניים כל כך שבכדי להגיע אליהם, עליו להיעזר ב”מוח” שלו, שבה נמצא ה”מחשבה” שלו ועל ידם מגיע ליכולת החשיבה.

כוח ההמצאה הוא עדין ביותר, שברוב הזמן אין ביכולת האדם להגיע אליו. רק עלי ידי יגיעה עצומה וחוסר קיום שכלי, מסוגל להגיע אליו. (ולכן אומרים, שהרבה ההמצאות בעולם הומצאו באופן אקראי וחוסר מודעות.) כי בכדי להמציא דבר, על האדם להיות בהתבטלות שכלית, בכדי להיות קשוב ל”השראה” שמגיע אליו, ואז הוא ממציא הדבר.

אולם כוח ההמצאה, להיותו כוח כה עדין ודק, לכן לא די בכוח זה בלבד, בכדי להמציא דבר, אלא עליו להשתמש בכוח הפיתוח וניתוח, שעל ידי זה הוא יכול גם “להוריד” ו”לתרגם” ההמצאה שלו למעשים, ולולא כוח זה אדם עלול לאבד ההמצאה שלו.

אולם כוח השכל הוא אובייקטיבי ביותר, שעד כדי כך, הוא מסוגל לחשוב ולהתבונן בהשכלה, מסוימת ובו זמנית, לעשות בדיוק ההיפך, להיות שכח זה הוא אובייקטיבי. יתכן שפרופסור באוניברסיטה, שמסביר בשיעורו, אודות הסכנות הקיימות בעישון, ויפעל אצל תלמידיו ההחלטה להיגמל מעישון, ובו זמנית אחרי השיעור יוצא הפרופסור לעשן. היות שכל מה שהסביר לדידו, הוא אובייקטיבי מבחינה מעשית. לעומת תלמידיו שפעל עליהם סובייקטיבית מבחינה מעשית.

כמו כן, מסופר על אריסטו הפילוסוף היווני המפורסם, שפעם לאחר שנאם והסביר לתלמידיו על מידות המתאימים לאדם, וכיצד לא למתאים לו להיות שקוע בתענוגי העולם, ולהיות שקוע בשכל ופילוסופיה בלבד, ועל האדם להתנהג בצורה אנושית ובאותו לילה מצאו אותו תלמידיו איך שהוא אוכל עכבר ‘חי’ כמו בהמה.

למחרת, הגיעו אליו תלמידיו ושאלו אותו, איך לאחר שהסביר כיצד על האדם להתנהג, בצורה אנושית אנושי ובאותו לילה התנהג בדיוק להיפך?

מענת אריסטו הייתה, “אריסטו של היום אינו אריסטו של הלילה”. במילים אחרות הוא ענה להם שכח השכל הקיים אצלו היה אובייקטיבי, ולכן הרשה לעצמו להיות “אריסטו של הלילה”, למרות שמעשיו מנוגדים למה שהסביר.

העולה מהנ”ל, שלאדם יש כוח אדיר, שבה הוא מסוגל לחשוב ולהתבונן ועל ידי זה, מסוגל הוא, לא רק ליצור רגשות בעצמו אלא גם לשנות רגשות, וטבע בני אדם הקיימים בו מצד אחד, ומצד שני יתכן שכח זה יפעל עליו באופן אובייקטיבי בלבד, ולא ישנה את מידותיו. ²

פרק ד’ – הגשר במח האדם

כיצד האדם באמת יכול לשנות טבע רגשותיו, אם השכל שלו הוא אובייקטיבי?

ישנו חלק נוסף הקיים בשכל, שתפקידו לגשר בית שכל האדם, ורגשותיו.

ובהקדם:

יוסף, כך נקרא לו, תושב ניו יורק היה בדרכו לעבודתו בפעם הראשונה. לאחר אינספור ניסיונות להתקבל לעבודה כלשהו, סוף סוף מצא עבודה המתאימה לו – מנהל סניף בנק קטן, שנפתח זה עתה.

בעודו הולך לקראת הסבוויי – שירות הסעה ציבורית המועדפת, לרוב תושבי ניו יורק. הוא עצר לרגע לחנות “סטארבאקס” המפורסמת בסוגי הקפה הטובים שלה, וקנה לעצו כוס קפה ועיתון בוקר מקומי.

הוא יורד לרכבת התחתית, כולו התרגשות על יומו הראשון, שעוד כשלש רבעי שעה זה יתחיל. בינתיים הרכבת נוסעת לאטה כמה תחנות. ואז קרה הגרוע מכל: לתוך הרכבת, נכנסים כמה ילדים שובבים, ומתחילים להשתולל בכל הקרון, מאחוריהם עומד אדם צעיר יחסית, הנראה כאביהם של השובבים, ונראה כאילו זה עתה נחת מהירח, כולו תוהה בעננים, ולא מודע לנעשה מסביבו. הוא מתיישב בפינת הקרון, והרכבת מתחילה לנוע תוך כדי שהרכבת נוסעת נתקלים הילדים, בכל מיני אנשים בקרון, ואז הגיעו אל מיודעינו יוסף, הם קופצים מסביבו ובלי משים לב הופכים לו את כוס הקפה שבידו, וכולו נשפך על חליפתו החדשה, שזה עתה קנה לכבוד עבודתו החדשה.

זה כבר הספיק ליוסף, הוא החליט, שהוא כבר ילמד את אביהם של הילדים האלו “פרק בחינוך”. כולו אדום מכעס הוא ניגש לאדם שבקרון, ומתחיל לצרוח עליו “עקסיוז מי”? אתה לא יכול לשלוט על הילדים שלך? תראה מה הם עשו לי! היום הראשון של העבודה! חליפתי החדשה כולה רטוב מהקפה ששפכו ילדיך! אולי תעשה משהו?

האדם מסתובב לעברו, ומביט עליו בעיניים חולמניות, ואומר: אדוני, א.. אני לא יודע מה לומר לך.. יוסף, כמעט מתחיל לצעוק עליו שוב, ואז הוא המשיך בקול נמוך: הילדים האלו.. זה עתה שבים מבית הרפואה.. אמם נפטרה זה עתה לפני כמחצית שעה, והם עדיין לא מודעים לזה.. אז מה אני אגיד לך…

המחשבות של יוסף החלו להתרוצץ: הילדים האלו יתומים מאם… איזה רחמנות עליהם! והוא החליט לעשות מעשה הוא ניגש אל האבא, ומתנצל ושואל אותו, אולי יש משהו שאני יכול לעזור? אולי אתה רוצה שאני ייקח את ילדיך לטיול? זהו סוף הסיפור.

אם ננתח את הסיפור נכון, הנה יוסף, בתחילת הנסיעה, כאשר הילדים שפכו עליו את הקפה, הוא היה כולו אדום מזעם, ופתאום, כאשר הוא מגלה שילדים אלו, הם יתומים מאם, פתאום משתנה מצב רוחו לטובה שהוא מביע נכונות לעזור לאביהם?

ההסבר הוא שליוסף קרה מה שנקרא, “שינוי פריגדימה” אדם שקו מחשבתו משתנה לגמרי, על ידי שהפנים מחשבה – מסוימת, וזה גם פועל לשינוי הרגשות בלב. שינוי זה מתקיים על ידי הגשר שקיים בין השכל לרגשות (ובלשון החסידות – דעת).

גשר זה, ניתן להפעילו על ידי שאדם מתבונן בדבר, שאליו הוא רוצה להפעיל רגשותיו, ומפנים את מעלות הדבר, על ידי הרבה ריכוז מחשבה בדבר, ואז הוא מגיע לרגש הרצוי.

אמנם, לפעמים הרגש זה מגיע, גם בלי מחשבה מירבה והטעם לזה הוא, מכיוון שהפנמנו העניין עוד לפני המחשבה. למשל בדוגמא שהבאנו, יוסף, כבר הפנים את הנקודה, שלהיות יתום מאם, הוא דבר שמעורר רחמנות, ולכן ברגע ש”גישר” בין העובדה ש”יתום הוא מושג המעורר רחמנות”, לבין העובדה, שילדים אלו הם יתומים. זה פעל עליו באופן מיידי את הרחמנות והנכונות לעזור לאביהם, אולם אם האדם לא הפנים את המושג ש”יתומים מעוררים רחמנות”, יהיה עליו להתבונן להגיע למסקנה, ש”יתום הוא מעורר רחמנות”.

ועל פי זה מובן, איזה כוח אדיר קיים אצל האדם, כוח השכל. ובכוח השכל מסוגל הוא לשנות רגשותיו, ועד כדי כך שיהיה מסוגל לשנות את מידותיו הרעות, בהן הוא נולד, ולהפכן למדות טובות. כגון: אם האדם כעסן, על ידי שמפעיל את שלש חלקי השכל: א. כוח ההמצאה – להמציא הטעם שמדת הכעס היא מדה רעה ב. כוח הניתוח – להסביר לעצמו בהרחבה מדוע כעס היא מידה רעה, ג. כוח הגישור – לגשר את העניין שמדת הכעס היא מדה רעה, עם הנקודה שכעס היא אחד ממידותיו, על ידי ריכוז מחשבה והתבוננות בעניין. וכך יוכל לשלוט על מדת הכעס. (או לחלופין על מידה אחרת שהוא רוצה לתקן)

נמצא ש”האדם” הוא הפתרון לכל בעיותיו כמענה הרבי מליובאוויטש אדם שמורכב משכל ובכוח השכל הוא מסוגל לפתור את בעיותיו ולהפנים בו את רגשותיו ומידותיו.³

פרק ה’ – מדוע להתאמץ?

אם האדם אכן יפנים את מה שהוסבר לעיל, מאוד יתכן שיהיה מוטרד משאלה. והיא: מדוע הוא נולד עם מידות רעות כאלו? ואם הוא נולד כך, מדוע עליו להתאמץ לשנות אותן? וכאמור, הוא נמצא הרי בדיכאון, דיכאון נותנת לאדם להרגיש חוסר רצון לצאת מעצמו, ובטח שלא להתאמץ לשם כך!

כי “דיכאון” פירוש הדבר הוא, שמרגיש שאינו מסוגל להגיע לאן שהוא שואף להיות. וכתוצאה מזה נכנס הוא לעצבות זו הנקראת דיכאון.

ולדוגמה: האדם ההוא )כפי שהוזכר לעיל( שמרגיש ,שאינו מסוגל להופיע בפומבי, והוא מרגיש שאיפה להופעה פומבית. בשלב הראשון כאשר הוא מתייאש מלהופיע הוא נהיה עצוב, ואף יתחיל לבכות, כי בכיה היא ביטוי מנפש האדם שמרגיעה אותו. וכמו למשל, כאשר ביתו של אדם נשרפת מיד הוא מנסה לכבות אותה, אך אם יגיע למצב שמרגיש ייאוש מלכבות את השריפה, הדבר הטבעי הוא, להביע את צערו, והבעה הזאת באה פעמים רבות באופן של בכיה, ואם הצער הוא עמוק יותר שמרגיש שאין לו אפשרות לשקם את ביתו וכדומה, ואין לו שום עזרה כלשהו אזי הוא עלול ליפול למה שנקרא “דיכאון”, ביטוי פנימי בנפש האדם שמבטאת חוסר תקוה לגמרי לשאיפתו, לבנות את ביתו מחדש. (ובעצם גם מבטאת את ישותו – שהוא שואף וכל) וכך הוא באדם ששואף להופיע בפומבי, אם יסיק שאין תקוה לגמרי עבורו להופיע, וזהו למשל כל שאיפת חייו עלול הוא להיכנס לדיכאון.

במילים אחרות, דיכאון בא ממצב ששאיפת ומטרת חייו אינם קיימים יותר לגביו, (ולכן הוא מנסה למצוא את ‘עצמו’ במקום) ולכן הוא מרגיש ‘דיכאון’.

התוצאה הבאה אחרי דיכאון הוא, התאבדות! (ר”ל): להיות שדיכאון מגיע מחוסר הגשמת שאיפתו ומטרתו בחיים, לכן אם לא ימצא תחליף לשאיפתו הקודמת, יסיק שאין סיבה לחיות יותר, ומשם הדרך להתאבדות מהירה…(ר”ל)

זהו גם הסיבה, שאחוז ההתאבדות מדיכאון במקומות עשירים, גבוה הוא ממקומות עוני, כי העני מרגיש ששאיפת חייו היא להתעשר, וכל עוד שישנה סיכוי להתעשר “שווה לחיות”, לעומתם העשירים מרגישים, שכבר מיצו את השאיפות הקיימים )חיי עושר ועונג( ואם לא ימצאו שאיפות אחרות נעלות יותר, ירגישו ללא צורך לחיות…

המסקנה היא, שמוכרח להיות מטרה נעלית יותר לשמה אנו חיים. ואם כן מהי?

(אם שאלה כזו אינה מטרידה את האדם הרי זה סימן לאחד משני דברים 1 . שהוא לא הפנים מה שהוסבר עד כה )ולכן מומלץ לקרא את הכתוב כד כה שוב, או 2 . שהוא הספיק להפנים את מה שיבואר להלן ובכל זאת מומלץ לקרא את המשך המאמר)

ובהקדמה:

היה יהודי אחד, שעוד בתור ילד בן שלש עשרה, כבר היה מכור לסמים, והוא בעצמו התעסק במכירת סמים, הוא עבד במסעדת “מיקדונלד” בתור פקיד של ה”דרייו ת’רו” )היכן שעוברים עם המכונית לקנות(, וכל מי שביקש “מים קרים בכוס חמה”, היה מוכר לו סמים… אחרי תקופה מסוימת, המאפיה התחילה לאיים על חייו, והוא החליט להיגמל מסמים, והוריו שלחו אותו למוסד בפלורידה שמתמחה בלעזור לאנשים להיגמל מסמים.

כשהגיע למוסד אחרי שכבר התקבל, אמרו לו שישנם “חמשה צעדים להיגמל” הצעד הראשון… הוא להאמין באלוקים! ולכן עליו לבחור בדת מסוימת, שיקבל על עצמו. כי בכדי להיגמל באמת מסמים, עליו להבין שקיים מציאות נעלית ממנו, ולשם מציאות זאת הוא חי ולכן יפנים, שעליו לבטל את רצונותיו וההתמכרות שלו, למען אלוקים.

כששמע את זה, הוא מיד גיחך מה? להאמין במציאות חזקה ממני? הוא הרים בקבוק מזכוכית ודפק על עצמו בראש: הנה! הבקבוק הוא מציאת חזקה ממני, הרי הוא מכאיב לי! אולי זהו האלוקים?….

היום, כעבור כמה שנים הוא יהודי דתי לגמרי, ולולא שסיפר את סיפורו לא היה ניתן להבחין בו בעברו.

גם אצלנו, אם אנחנו רוצים באמת לשנות את “ההתמכרות” שלנו, למידותינו הרעות ולצאת מהדיכאון וחוסר ביטחון שלנו, עלינו להשכיל שקיים מציאות עליונית שנקרא ‘אלוקים’ ולמענו אנו משנים את עצמינו.⁴

פרק ו’ – אלוקים, קיים!

כיצד אכן להוכיח שאלוקים קיים?

באמת שאלה זאת אינה כתובה נכון השאלה היא כיצד ניתן להוכיח שאלוקים אינו קיים? כי כל פרט בעולמינו מגלה לנו שמוכרח להיות בורא – האלוקים, אלא שלפני שנגשים לעניין צריכים להבהיר:

כאשר נגשים לעניין זה, מיד אנשים שואלים את שאלותיהם, עוד לפני שהפנימו את המושג. לכן בכדי שהאדם יבין שאלוקים קיים, עליו להסתכל בנושא, ממבט אובייקטיבי ללא נטיות. כי מה שקורה בדרך כלל, האדם שאינו מאמין אוטם את אזניו מלשמוע המדובר. ולכן צריכים להיות בהתבטלות מסוימת, לנושא בכדי להפנים באמת את המושג.

זה גם הסיבה שכאשר חסידות ניגשת לנושא, היא מדברת כמובן מאליו שהאדם כבר מאמין באלוקים, וחסידות רק באה להסביר את המושג, ואינה מוכיחה כי בכדי לשנות “טבע מידותיו של האדם” ולשנות את “מידותיו הטבעיים”. (שזה מה שחסידות באה לפעול), עליו תחילה להאמין ואחר כך יבין (אף שזה שאלוקים קיים הוא ברור מאליו ואין צורך ל’אמונה’ לכאורה).

זה שאלוקים קיים, חסידות מסבירה שכמו שלא יתכן שרוח תצייר בטעות על ידי שישפוך כמה צבעים על נייר, וממילא יעשה ציור, אלא מוכרח להיות צייר. כמו כן לא תתכן שהעולם נברא “ככה”. בלי בורא שיברא אותו…

במבט פנימי יותר, מסבירה חסידות, שמובן שהעולם נברא v , יש מאין, זאת אומרת מציאות, ממציאות נעדרת, שלא ניתן לראותו.

לדוגמא: אדם שרואה עץ, העץ מורכבת ממיליארדי אטומים, ובכללות מורכב מארבעה יסודות הקיימים בעולם: אש, רוח, מים, ועפר. שביחד יוצרים מציאות העץ, תכונות העץ הוא, שגודל משנה לשנה ומצמיח ענפים ופירות. וזהו הגדרת ישותו של העץ לכאורה, מה שהוא רואה שהעץ גודל משנה לשנה. אולם, מה יקרה לעץ כאשר יישרף? העץ יהפוך להיות אפר, וכעת לא יוכל לצמוח כבעבר.

והנה אם כל הגדרת דבר הקיים הוא דבר הנראה לעין, אם כן מדוע האפר, שמורכב מאותן ארבע יסודות אינו מסוגל לצמוח? אם העץ הנראה הוא הקובע, הרי סוף סוף הוא רואה את אותו דבר, שראה לפני שנשרף? (עם כמה שינויים) וכיצד, האש שלא העלימה לגמרי את העץ, מסוגלת לפעול שלא תצמח שוב? אלא, צריך לומר שהאש שרפה מציאות העץ הבלתי נראית לעין והיא העץ שפועלת צמיחה.

וכעת האדם יסיק שרק הוא, ברוב טיפשותו חשב שרק דבר, נראה הוא אמיתי, אבל האמת היא שהכוח הבלתי הנראה לעין אלא הנראה לשכל, היא המציאות האמיתית, וכן גם באדם עצמו להיות כוח רוחני שמבדיל, בין אדם חי לאדם מת, חיות זה נקראת “נפש האדם” ואם האדם יבין שקיים מציאות רוחנית בעצמו – נפש האדם שהיא הנותנת חיות לאדם ובלעדיה לא יוכל להתקיים רגע אחד, יבין גם כן שגם לעולם ישנו “נפש” ובלעדיה היא לא יכולה להתקיים. וכאשר דבר שאינו יכול להתקיים בזכות בעצמו, כמו העץ הנראה שהצמיחה שלה תלויה ב”עץ הבלתי נראית”, אי אפשר שנייחס זכות קיומו לעצמו, אלא לדבר המהווה אותו, ולכן העולם שמוכרח שיהיה לו מהווה “נפש” העולם – אלוקים – לא יתכן שנייחס זכות קיומו לעצמו אלא לבורא העולם.

ובעצם כל דבר בעולם מביאה את אותה המסקנה, ולכן כפי שהוזכר השאלה האמיתית היא: כיצד ניתן להוכיח שאלוקים אינו קיים?

אלא בכדי שהאדם באמת יפנים את המבואר, מסבירה חסידות, שעליו להפעיל את שני חלקי מוחו וה’גשר’ כפי שהוזכר ולהתבונן בה הרבה פעמים ורק אז יפנים זאת באמת.⁶

פרק ז’ – אלוקים, על אנושי.

אחרי שהאדם הפנים, שאלוקים מוכרח להיות והוא קיים, מיד מתרוצצות שאלות מכל עבר “אם הוא קיים מדוע אינו מגלה את עצמו?” היכן הצדק בעולם” והקושיה הידועה “היכן הוא היה בשואה?”

שאלות אלו הם שאלות בריאות מאוד ותפקידן הן רק לחזק אצלנו את האמונה!

כיצד?

האמת הוא, למרות שהוסבר עד כה שאלוקים הוא בורא עולם, והעולם מוכרח להתקיים ממנו באופן תמידי. כי כדי ליצור מציאות מהעדר מציאות, על המציאות הנוצרת להתקיים באופן תמידי מהיוצר. למרות זאת, מוכרחים אנו לומר, שהיוצר אינו מוגבל למציאות שיצר ובנידון: אלוקים אינו מוגבל מהעולם ומסדרי הטבע שיצר. ומשני הוכחות: א. כיצד הוא משנה את הטבע, ונעשים ניסים בעולם? הן נסים “טבעיים”, כחולה במחלה מסוכנת וקם ממנו והן ניסים על טבעיים. ב. כיצד הוא יכול להיות מוגבל למציאות שיצר? כמו שהוא יצר אותו כך יכול הוא לבטל את המציאות שיצר, וממילא מוכרח שאלוקים אינו מוגבל לעולם שברא.

והאמת היא שאם נתבונן זה הרבה נבין, שאלוקים הוא באמת אינו קשור כלל לעולם. והוא נעלה מהעולם בהרבה. וכביכול, בכדי לברוא את העולם, עליו ‘לרדת’ ממציאותו האמיתית, ולהתלבש בזוטות ולברוא את העולם. שהוא (העולם) אינו נחשב כלל לגבי אלוקים, שביכולתו לברוא אינספור עולמות כמו העולם שלנו. (בנוסף לאי חשיבות שניתנת למציאות התלויה תמיד ביוצר). ומכיוון שלא יתכן שקיים אצל אלוקים שינויים וחסרונות, הרי מוכרח לומר )במידה מסוימת( שאלוקים בעצם לא מחשיב את עולמינו כמציאות אמיתית. ורק ‘כאשר הוא ‘יורד’ ממציאותו האמיתית ונותן אפשרות למציאות העולם, רק אז באמת לדידו, קיימת העולם, ובו זמנית מוכרחים לומר שאותו אלוקים שברא את העולם הוא אותו אלוקים שבאמת לדידו העולם לא קיימת. ומיד נקשה הרי זה פרדוקס?

והמענה הוא שכמו שהבנו עד כה, שאלוקים הוא נעלה מאתנו, כך גם עכשיו הבנת מציאותו גם כן נעלה מאתנו!, אלא מה? תפקידנו לגשר בין הפרדוקס כמה שאפשר להפנים זאת בשכלינו. וזה גם מה שנקרא אמונה באלוקים. (להאמין בדבר שקשה להבין).

ולפי זה עולה, שכל השאלות על אלוקים אינם קיימים, (למרות שאין להם הסבר). כי חשבונות אלו שייכים רק לאלוקים ועלינו רק להאמין, שכל מה שנעשה מאתו יתברך הוא לטובה באמת. (למרות שאצלנו תמיד שאלת השואה תישאר כפרדוקס!).

וזה כמו לדוגמא כאשר אדם פשוט נכנס לחדר ניתוחים, ורואה איך שהמנחתים חותכים אדם חולה אנוש. ואם הוא אינו יודע, שהאדם שעומד עתה בניתוח, שאמורה להציל את חייו, הוא מיד יזעק על המנתחים רוצחים שפלים!, וכל זה הוא מכיוון שלא הבין את המצב לאמיתתו, וכך הוא גם אנחנו, לנו אין ההבנה האמיתית, מהו חשבונות האלוקים ואנחנו כמו האדם הצופה בניתוח, שמוכרח להאמין שהנעשה מולו הוא לטובה.

(ומיותר לציין שאין במה שנכתב הגדרת הדור שנרצח בשואה הי”ד כחולים אנושים ח”ו ובטוח שהם צדיקי עליון ואין המשל דומה לנמשל בפרט הזה).⁷

פרק ח’ – מטרת הבריאה, חידוש.

לאחר שהסקנו, שאלוקים קיים. והוא מעל לשכל האנושי. יוכרח שכאשר ה’ ברא את העולם, היה זה למען מטרה מסוימת. שאם לא כן מדוע היה “משפיל” את עצמו, לברוא עולם שפל זה? ומוכרח להיות מטרה כלשהי. המסקנה הראשונה שהאדם נוטה לומר הוא, שאלוקים ברא אתו כדי שהאדם יוכל לתקן את עצמו. ויהיה האדם המושלם ואלוקים ייתן לו בתמורה טובות ושכר. ולכן העולם נברא שבו הוא נמצא האדם, והאדם נברא עם מדות רעות בכדי לתקנן.

אולם יהיה זה קצת מגוחך להישאר במסקנה זו, כי בפועל האלוקים אינו “זקוק” לאדם ולהיטיב עמו, ולמטרה זו בלבד העולם נברא – למען האדם.

ומזה יסיק האדם שקיים מטרה למען אלוקים כביכול שלמטרה זו נברא העולם. והוא, שאלוקים רצה כביכול להראות למציאות נוספת כביכול, את כוחו הגדול שברא העולם ויכול לעשות כרצונו.

אולם גם מטרה זו, אינה מספקת כי למען מטרה זו לא היה צורך לברוא האדם עם טבע רע. אלא שיהיה צדיק ומדוע נברא האדם עם מדות רעות.

מסבירה חסידות, שמטרת אלוקים הוא צירוף של שני המטרות יחד, שיוצרת מטרה כללית. שאיפת אלוקים כביכול שיהיה בעולם פרדוקס מושלמת: מצד אחד יהיה אדם שפל ונבזה, שיהיה על האדם לתקנו. ומצד שני יוכל האדם, להיות אמצעי שאלוקים יגלה בו את שלימותו כביכול (אחרי שכבר תיקן את עצמו), למרות שאין ערך כלל בין הבורא והאדם שיהיה האדם ראוי להיות ‘אמצעי’ לגילוי זה. וכאשר האדם יחבר פרדוקס זה הוא לחיבור מושלם, יתענג האלוקים כביכול תענוג כהגדרתה הרגש שאינו ניתן להבין באמת, וכפי שהוזכר, שאלוקים הוא מעל לשכל האנושי ושאיפה זו היא מעל להבנת האנושות. תענוג לראות חידוש (כמו התענוג לראות תוכי שמדבר, אף שדיבור הוא דבר פשוט אצל בני האדם, אך התענוג הוא לראות חידוש, וכך האלוקים רוצה לראות חידוש בעולם – חיבור הפרדוקס – שמזה הוא יתענג כביכול.)

וזה המטרה שלשמה הוא נברא, ועליו לתקן את מידותיו, וכאשר האדם יפנים את המבואר, יסיק שבאמת מוכרח הוא לשנות את המידות הרעות. שלו ובו זמנית יבין שאין צורך להיכנס לדיכאון כלשהו כי זהו ביכולתו. ויש לו מטרה וכל עוד שהוא חי, זה מהווה ראיה שביכולתו עדיין לפעול עוד להגשמת העולם, אלא שאלוקים שולח לו ניסיונות כדי ששאיפתו תתבצע בשלימות ללא עזרה מצדו (כביכול).

וזה המענה האמיתי למצוקות האדם, כל מצוקה שלא תהיה היא רק חלק ממטרה גדולה שלשמה הוא נברא ועליו להגשימה. ואם יתמודד איתם ויתגבר עליהם, ייהנה הוא את אלוקים כביכול.

ולכן עליו להתאמץ בשביל מטרה זו ואדרבה עליו לשמוח שניתן לו הזכות להשתתף במילוי משאלה זו של גדול המציאות שקיים – אלוקים – כמו שהיה מתאמץ לעשות משאלת אדם חשוב ביותר. בשמחה מפאת חשיבות האדם.⁸

פרק ט’ – עצם האדם, אלוקים!

סוף סוף ישנה שאלה נוספת שניתן לשאול: המטרה שלמענה על האדם מתאמץ כל כך הוא בעצם רחוק ממנו, וכיצד אפשרי לגשר בינו ובין מטרה כה נעלית שבמובן פרקטי נראה שכמעט בלתי אפשרי להגשימה?

המענה נמצא עמוק בתוך נפש האדם ועוד יותר עמוק מכפי שהוסבר עד עתה.

עד עתה הוסבר, שהוא עוד יותר עמוק משכלו ומידותיו, ועומק זה מובן כפי שהוסבר שאדם יש לו חיות הנפש שממנה הוא חי וחיות הנפש גם מסבירה מדוע אינו מוגבל לשכלו וביכולתו לפעול נגד שכלו, כי הוא השולט על שכלו והרצון שלו (להגשים המטרה) גוברת על הבנתו (שאלוקים הוא על אנושי ויש לו מטרה על אנושית), ועוד יותר מכן, הוא מסוגל לעשות נגד רצונותיו (לפני ששינה אותם שירצו להגשים את המטרה) כי באמת הוא הנפש.

כפי שמסופר על האדמו”ר הראשון בחב”ד רבי שניאור זלמן מליאדי שפעם השתעשע עם נכד (שלימים נהיה המנהיג השלישי של חב”ד המכונה – הצמח צדק) בעודו ילד קטן ושאל אותו היכן סבא? הצביע הילד על מוחו של סבו ואמר הנה סבא!, ענה לו רבי שניאור זלמן זה אינו סבא זהו מחו של סבא!, שוב נסה הילד והצביע אל ליבו של זקנו, ענה לו זקנו גם זה אינו סבא זהו ליבו של סבא, ואז קם הילד וברח לחדר הסמוך, וכעבור כמה דקות צעק מפתח החדר סבא! סבא!, הסתובב האדמו”ר וענה לו, ענה לו נכדו בתנועת ניצחון הנה, הנה סבא!

סבא &ndah; נפש האדם הוא אינו משהו שניתן להצביע עליו, הוא עמוק מאוד מכדי שנוכל להצביע עליו, ובכל זאת מוכרחים – לומר שהוא קיים, ונפשו גם כן בעצם היא הנותנת לאדם את ההרגשה שהוא קיים בעולם, באופן שבלתי ניתן להוציא ממנה.

כאן מגלה לנו חסידות עומק נוסף לנפש האדם: נפש האדם נשמתו, היא בעצם מציאות אחת עם האלוקים: אלוקים – בחר בנו להגשים את המטרה, בחירה אמיתית פירושה שאין כל נטיות לבוחר והוא בוחר בעצמו, ובחירתו היא גם בחירה בתוך עצמו, והנבחר האמיתי הוא מציאות אחת עם הבוחר.

ולהיות שהיא מציאות אחת, לכן בעצם כאשר ישנו רצון לאלוקים רצון זה בעצם היא גם רצונו של האדם. כי עצם הוא – בלתי ניתן לחלק.

וזה גם הסיבה שראינו יהודים רבים שמסרו על נפשם שלא לכפור באלוקים, אף שאנשים אלו חיו אורח חיים ללא שמירת תורה ומצוות, וההסבר הוא שכאשר מעוררים להם את נשמתם שהיא אחת עם האלוקים ביכולתה לפעול על האדם לחיות כפי רצון הבורא ולמסור נפשם עבורו.

וזהו המסר של האדמו”ר מליובאוויטש שענה לאותו רב יהודי בטלפון “האדם הוא הפתרון לכל מצוקותיו”!

— מהות האדם כאשר יעורר אותה מעומק נבכי נפשו בכוחה לפתור כל הבעיות ומצוקות הקיימות.⁹

---

מקורות