להציל את אמיר
Dealing With Sexual Addiction

MyLife Essay Contest

אחת הבעיות המורכבות של דורנו היא הנגישות והזמינות לפיתויים, לעיתים הקשים ביותר, בקלות בלתי נסבלת. בין רגע, יכול נער צעיר להיחשף על גבי האינטרנט למראות קשים ויצריים מאוד. בשיחת טלפון אחת יכול בחור למצוא את עצמו במקומות אסורים, כבול ביחסים אסורים, ללא כל יכולת לעצור את ההתמכרות ההולכת ומסתחררת.

כך גם ידידינו אמיר (שם בדוי) בן 62 , שנשבה במעגל אימתני של תאוות בשרים ממנו איננו יכול לצאת כבר שנים שהוא הולך לנערות “עובדות”. זה התחיל ב”שוטטות” – במחשב ונמשך לתוך חיים שלמים של התמכרויות קשות, ללא מענה אמיתי משום גורם. המבהיל בסיפור שהתבלבלו לו היוצרות, תאוות הבשרים נראית לו הדבר המהנה ביותר בעולם, מעין מימוש עצמי. “זה הכי כיף בעולם” הוא מסביר. לא מבין איך יכול להיות שאני עם המגבעת והזקן אבין מה אני מפסיד. אמנם, תורת החסידות ומעיינותיה הנפלאים מציעים מגוון כלים ודרכים להתמודד עם כל בעייה, עם כל אתגר.

אבל כיצד אפשר לעזור למישהו שכל כך שקוע בתאוות העולם הזה? כאשר באמת מוכנים להקשיב, יש כבר סוג של פתח, מעט אור דוחה הרבה מן החושך. אבל כאן צריך משהו מעבר. משהו אחר…ואז זה מכה בי. “בעת המלחמה המלך מבזבז את כל אוצרותיו”… “חושך שלמעלה מאור”. “דווקא ביסוד התחתון ביותר – העפר – נמצא כח הצמיחה, “מעין בחינת אין סוף” (ליקוטי שיחות טז, כ”ד טבת).כלומר, כפי שהרבי מסביר יש מעלה בגשמיות על הרוחניות ואם נשכיל לרתום אותה, נוכל לעזור לאמיר, לתת לו כלים ושיטה לנצח את תאוות הבשרים שלו במגרש הביתי שלה. באמצעות תורת החסידות, ניתן להציל את אמיר ולבסוף בע”ה ית’ גם להפוך זדונות לזכויות.

בשיחה הנ”ל (ליקוטי שיחות טז, כ”ד טבת) על יום ההסתלקות של אדמו”ר הזקן, הרבי שואל, כיצד יתכן שצדיק שעבורו הגשמיות כשלעצמה אינה תופסת מקום כלל,משאיר את חסידיו עם שני ענייני תורה שעוסקים רובם ככולם במעלה של התעסקות עם הגשמיות, למרות )כפי שמבואר בשיחה( שההתעסקות עם העניין הגשמי עצמו נראה כדבר שקר ממש. השיחה ככלל מסבירה את המשמעות של חיי הצדיק, חיים רוחניים (כפי המבואר בתניא באריכות). בפרט היא מתארת, שבעת ההסתלקות של הצדיק נשלמת כל עבודתו הרוחנית באופן שחסידיו יכולים להנות מהפירות הרוחניים שהוא השאיר להם. על כך שואל הרבי את שאלתו היסודית: כיצד יתכן שאדמו”ר הזקן מדבר על המעלה של חיים גשמיים, על ההתעסקות עם הגשמיות ולא ההתמקדות בעניינים הנעלים הרוחניים?!

כדי לענות על שאלה זאת ובאמצעותה לסנתז מתודולוגיה אמיתית ואיכותית עם כלים ממשיים, נתבונן תחילה בשלושה עקרונות מנחים:

1. הגמרא (מנחות מד) מספרת לנו על אדם שהיה זהיר במצוות ציצית ששמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת 440 זהובים בשכרה. שיגר לה את הכסף והגיע לביתה. אותה זונה הציע לו שבע מטות, שש של כסף ועליונה של זהב. עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה. באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו על גבי קרקע, ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע . כאן היא השביעה אותו שאינה מניחתו עד יאמר לה איזה פגם מצא בה שהשמיט עצמו מפניה כך. הוא השיב לה בלשון שבועה שמעולם לא ראה אישה יפה כמותה אבל מה לעשות מצוות הציצית מנעה אותו מלעשות עבירה. בהמשך מסופר, שהאישה בעקבות רגע מכונן זה החליטה לשנות את כל מהלך חייה ואף להתגייר. בסיפור שמיימי זה אנו רואים כי אותו אדם, למרות ששילם הון רב מכספו והגיע אחר מסע ארוך ליעד הנכסף, היה מוכן ברגע אחד של התפכחות, לוותר על התענוג הגשמי המצפה לו בעבור המחוייבות הרוחנית שלו המצוות ציצית שהוא היה זהיר בה. – הסיפור הנ”ל ממחיש לנו היטב שבדורות הקודמים, רגע אחד של התעוררות, של קריאה מלמעלה לאדם, “אייכה?” יכול לשנות את כל מהלך חייו מן הקצה אל הקצה. גם אצל הזונה וגם אצל אותו אדם ההארה הזאת, הקריאה הזאת, נגעה בהם באופן כל כך יסודי שהם היו מוכנים להתחייב לדרך חדשה לחלוטין. הגמרא אכן מסיימת את הסיפור בכך שהאישה התגיירה ולא זאת בלבד, אלא שאותם כסתות שהיא הציעה לו באיסור, אח”כ היא הציעה לו בהיתר. כלומר הם התחתנו. מכאן אנו מגיעים לעיקרון הראשון: בדורות הקודמים, רגע אחד מכונן, רגע אחד של אמת יכל להפוך את הקערה על פיה. לא כן בדורנו אנו. במקרה של אמיר, הוא נפגש עם האמת בכל רגע. הוא יכול לצאת מהתוועדות חסידית, משיעור תורה או ממפגש משפחתי מרגש ולרדת בניתוק מוחלט מהבנתו, מהכרתו וללכת לממש את תאוותו השפלה.

הניתוק הרגשי הנ”ל מזכיר לנו במשהו את אותו פרופסור מומחה שמעביר הרצאה על מדוע אסור לעשן ומיד לאחר ההרצאה, פורש לחדר צדדי, מדליק סיגריה ומתפעל מאיכות ההרצאה אותה הוא הרגע העביר. הוא יודע את האמת והיא לא מצליחה לגעת בו.

2. בספרו של הרב מניס פרידמן Doesn’t Anyone Blush Anymore, מעלה הרב פרידמן שאלה יסודית לגביי משמעותן וחשיבותן של גבולות בדור שלנו. הוא מספר לנו על המשנה (מסכת אבות ה’ משנה י’) שמפרטת ארבע מדות באדם. “שלי שלך ושלך שלי – עם הארץ. שלי שלי שלך שלך – מידה בינונית (מידת סדום). שלי שלך ושלך שלך – חסיד. שלך שלי ושלי שלי – רשע”. ממבט ראשון נדמה כי הרשע זו המידה המגונה ביותר. אבל כשנתבונן היטב אנו מגלים שיש מידה יותר בעייתית, יותר קשה לתיקון וזה אותו אחד שאומר “שלי שלך, שלך שלי” אין לו גבולות, הכל פרוץ. אפשר להיות בשיעור תורה ואח”כ בבית בושת. אפשר להיות גבר ולהתלבש כמו אישה, הכל פתוח, הכל מותר.מה שהוא באמת אומר זה שעכשיו, מרגע שנתתי לך את שלי מותר לי לקחת את שלך ובמובן מסויים זה הרבה יותר גרוע מהרשע. הרשע הוא שחור לבן. אפשר להגיד לו תעצור, אתה מגזים, לא מגיע לך הכל! אבל איתו, מה נוכל לומר לו?! הוא נותן לנו את הכל כביכול (ובאמת הוא לא נותן לנו כלום) ואז הוא רוצה את כל מה שיש לנו, את כל מה שאנחנו. לומדים נתינה אמיתית מהחסיד – החסיד נותן את כל מה שיש לו לתת אבל לו את מה שהוא. מכאן אנו מגיעים לעיקרון השני: הבילבול בדור שלנו, הוא ערבוב של “אנכי הסתר אסתיר”… הגבולות לא הטשטשו, הם נעלמו!אמת היא שקר, שקר הוא אמת, ובדוגמא שלנו אמיר הולך לאותה אחת ומאמין באמת ובתמים שהוא מממש את עצמו, שמשהו כאן נכון עבורו.

3. מסופר שלאחת היחידויות אצל הרבי הגיע חסיד שהיה צריך לעבור ניתוח. הוא התלבט אצל מי כדאי לעבור ניתוח וביקש מהרבי ברכה להצלחת הניתוח. הרבי שאל אותו: “מדוע אתה לא מבקש שלא תתצטרך בכלל ניתוח?!” אותו חסיד ענה שעכשיו הוא מבקש, והרבי השיב לו שזה כבר מאוחר מידי כיוון שהמחשבה איתה אתה נכנס לחדר של הרבי היא זו שבאמצעותה הרבי יכול לעזור לך. כלומר, אפשר לפתוח לנו את כל הדלתות אבל בתנאי שאנחנו מדמיינים בעצמנו שאנחנו יכולים לעבור אותן, שאנחנו ראויים שיפתחו לנו אותן. זה מביא אותנו לעיקרון השלישי: עלינו לדעת באופן של יגיעה ועבודה עד כמה מגיע לנו טוב. בדוגמת מה שכתוב בתניא )פרק לב(, כאשר לא ניתן להוכיח את הבריות, עלינו לרחם עליהם ולמשכן בחבלי עבותות אהבה וכו’. גם אם לעיתים הבריות זה אנחנו בעצמנו.

בשולחן ערוך אדמו”ר הזקן, אנו למדים את מה שמובא בהלכות שבת שאסור לברור אכלים ומשקים. כלומר, אם אדם לדוגמא צריך לברור פסולת מתוך האוכל בשבת, אין הוא יכול לעשות זאת. אז מה כן? הוא יכול לברור את האוכל מתוך הפסולת. לא נוגעים בפסולת אלא בחלק הטוב, באוכל. אוכלים את החלק הטוב והפסולת נדחית מאלייה. הרבי מסביר שבדורות הקודמים, העבודה היומיומית היתה בסור מרע ואח”כ בועשה טוב. אבל בדור שלנו עדיף להתעסק בועשה טוב, להתמקד בדברים החיוביים והרע יידחה מאליו. בדוגמא שלנו, אם ננסה לעזור לאמיר בכך שנתעמק איתו בחלקים הקשורים למעשה שלו, לתאווה שלו, להתמכרות שלו, לא זו בלבד שאנחנו יכולים לא להועיל לו אלא אנו עלולים אף להחריף ולהעצים את הבעייה בעצם ההתעסקות בה. השיטה הנכונה אותה הרבי פורש בפנינו היא שיטה של עשייה חיובית, התמקדות בדברים החיוביים, עשיית חסדים ומעשים טובים. בדיוק כמו בעיקרון השני בו נעלמו הגבולות בין טוב לרע, אפשר לרתום את הטוב ולהשתמש בו גם במקומות החשוכים ביותר. כלומר, אם ניתן לאמיר כלים להטיב גם במקומות השפלים בהם הוא נמצא, ממילא יאחוז בטוב והרע יידחה מאליו.

חשוב להבהיר שאנו מדברים רק במקרים של התמכרות עמוקה. לכתחילה, ודאי שהיה עדיף אם היינו מצליחים להוציא את אמיר מהחושך באופן מוחלט.זאת ע”י שימוש בעיקרון השלישי בלבד, שלכאורה היה אמור להספיק בלהביא את אמיר להבנה עד כמה מגיע לו טוב ועד כמה הוא מייסר וקובר את נפשו בתאוות שפלות ומגונות.

כעת נוכל להבין את תשובתו של הרבי על השאלה מדוע בוחר אדמו”ר הזקן להדגיש את מעלת הגשמיות על פני הרוחניות. גם באמת יש רבדים. יש את האמת הגלוייה הברורה, האמת ההלכתית. אבל מתחתיה, בשכבות הפנימיות שלעיתים מכוסות בשקר גס, נמצאת האמת האמיתית. “אמיתת המצאו” – חושך שלמעלה מאור. לשם הרבי מכוון אותנו. אמיר צריך לדעת שגם בנפילתו אל המקום החשוך ביותר, לשטות הגדולה ביותר, גם שם הוא אינו מוגבל במקום ובזמן ויכול לנצח על ידי שטות דקדושה ולצאת ברגע מכונן אחד מכל ההעלמות וההסתרים. בלשון הרבי, להפוך את השקר לקרש למשכן. לאבן יסוד בבית השם “ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם”.

לסיכום, על מנת לעזור לאמיר לנצח את ההתמכרות שלו, עלינו תחילה להפנים את שלושת העקרונות המנחים: לפי העיקרון הראשון יוצא שאמיר יודע את האמת אבל היא לא מצליחה לגעת בו. לכן, לא יעזור לנו להסביר לו כמה מה שהוא עושה זה נורא ומה ההלכות הקשורות במצב שהוא נמצא בו. אח”כ לפי העיקרון השני, עלינו לזכור שאמיר באמת חושב שיש תכלית אמיתית במעשה שלו. השקר הפך אצלו לאמת ומכך יוצא שלצערנו הרב הוא כביכול מרגיש סוג של מימוש עצמי במעשיו. כעת נוכל באמצעות העיקרון השלישי לפעול עם אמיר באופן שלא מתעמק או מדגיש את מעשיו השליליים כלל, אלא רק מבליט אצלו כמה הוא ראוי ומגיע לו רק טוב. מה שמביא אותנו למפתח ההצלה עצמו: “חושך שלמעלה מאור” ו”כל הנבראים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו”. אם לא ניתן לגרום לאמיר לברוח מהמקום האפל אליו הוא הגיע, עלינו לחזק אצלו את החשיבה בכיוון הטוב, עד כמה שרק אפשר ואפילו שם, במקום החשוך, לנסות להביא אותו להכרה של לפעול טוב, להיות מחובר לטוב. לחבר אותו לטוב עד כדי כך שהרע יידחה מאליו… ואז אמיר שב, ממש כמו המחשב שהכניס אותו לשם מלכתחילה. מחשב, “מוח”- “שב”…