Auditory Learning To Support A Healthy Attention Span
Essays 2015
MyLife Essay Contest
מבוא: אני מציע כיוון חשיבה שיוביל לפתרונות חינוכיים בתחום בעיות ההקשבה והריכוז של בני הנוער.
בעית הקשב והריכוז ידועה ואני לא רואה צורך להרחיב בתיאורה. אני לא מתייחס כאן לתסמונת “הפרעת קשב וריכוז” הרפואית. אני מתכוון לבעיות הריכוז של בני הנוער הנוצרות כתוצאה מהשימוש בסמארטפונים ובמכשירים דיגיטליים. ברור שבשנים הקרובות אנחנו ניראה החרפה קשה בבעיות קשב וריכוז.
הבעיה קשה שבעתיים עבור מוסדות חינוך יהודיים דתיים המבססים את לימודי היהדות כמקובל מאז ומתמיד, על קריאה וניתוח של טקסטים. יכולות הקריאה והעיון של בני הנוער הולכות ומידלדלות ככל שהם מרבים להשתמש באמצעים טכנולוגיים. לא סתם קוראים לילדים האלה “דור המסכים”, המכונים באנגלית: Screen Agers או Digital Natives חוסר היכולת להתרכז, גורמת לחסר עצום בהבנת התורה ולבעיות דתיות רבות. הנושא אמנם גדול מכדי שאוכל לדון בו לעומק במאמר הזה, לכן, אני מציע כאן גרעין של מודל חשיבה חדשני שאם יאומץ על ידי בתי הספר יוכל להתפתח לכיוונים רבים ומגוונים ולספק מענה לשלל הבעיות בנושא הריכוז.
התובנה החסידית עליה מבוסס הפתרון היא:
חווית השמיעה (ולא הראיה) היא הבסיס הטוב ביותר עליו יש להשתית את חינוך ילדינו; במיוחד בדור הדיגיטלי שלנו.
אני מציע שגם ההורים וגם מערכות החינוך היהודיות ישקיעו יותר משאבים בפיתוח תוכניות שמע-אודיו איכותיות שירתקו את בני הנוער שלנו. פיתוח תחום השמע הוא לדעתי אחת הדרכים החשובות ביותר כדי להתמודד עם המפגעים הקוגניטיביים והדתיים הנוצרים בעקבות השימוש המסיבי ברשת האינטרנט.
אנחנו צריכים לפתח את התחום הזה. ומהר!
המקורות בחסידות
תורת החסידות מבארת במקומות רבים את ההבדלים בין חוש השמיעה לחוש הראיה.
רוב המקומות בחסידות מבארים את מעלתה של הראיה על השמיעה, (ראה לדוגמא לקו”ש חכ”ו עמ’ 388-387 ובהערות שם וש”נ) אך כשנעיין לעומק נגלה שחוש השמיעה הוא הכלי החשוב יותר המאפשר לנו להגיע להישגים חינוכיים משמעותיים.
החסידות מסבירה שהשפעת כוח הראיה על הנפש חזקה יותר מהשפעת כוח השמיעה. ההוכחה ההלכתית לכך היא הדין: “אין עד נעשה דיין”. הראיה משפיעה עלינו עד כדי כך שברגע שראינו משהו אנחנו הופכים כה סובייקטיבים ששום חווית שמיעה (עדות) לא תוכל להשפיע עלינו באותה מידה.
כמו שאומרים באנגלית: Seeing is believing.
אבל, אל לנו להסיק מניתוח זה שתמיד הראיה משפיעה יותר משמיעה. ההפך הוא הנכון.
באחת השיחות הקלאסיות של הרבי, הוא דווקא מאיר את מעלתה העצומה של השמיעה.
בלקוטי שיחות חלק ו’ בשיחה השניה לפרשת יתרו דן הרבי בהבדל בין ראיה לשמיעה וכך הוא מבאר (שם, עמודים 122-121):
1. מצד אחד הראיה חודרת ומשפיעה עמוק יותר על נפש האדם (וכמו שמוסבר באריכות במקורות המצויינים בשיחה בהערה 12 ) והסיבה לכך היא כי חוש הראיה קשור לעצם הנפש ולכוחות הגבוהים ביותר של נפש האדם הנקראים בשפת החסידות “כוחות המקיפים”. ולכן: “הוודאות וההתפעלות שמצד הראיה היא גדולה יותר מהוודאות וההתפעלות שמצד השמיעה”.
2. מצד שני: כוח הראיה ממוקד בעולם הגשמי. אין לנו יכולת לראות את ההוויה הרוחנית ולכן חוש הראיה משפיע עלינו בעיקר בעניני גשמיות וחומריות. לעומת זאת, חוש השמיעה קשור יותר לעניינים רוחניים ולהבנה מעמיקה של רעיונות שברוח.
הרבי מסכם שם ואומר שמאחר והאדם הוא גשמי הוא “תופס” ענינים גשמיים על ידי חוש הראיה ו”קולט” עניינים רוחניים על ידי חוש השמיעה.
הנקודה הזאת בשיחה מבוססת על מאמרו של הצמח צדק בתורה אור (ואתחנן סג) שם הוא מבאר שדווקא חוש השמיעה ה”נמוך” יותר יכול לקלוט רעיונות קבליים עמוקים יותר (יחודא עילאה) ואילו חוש הראיה ה”גבוה” קשור לרעיונות יותר מוחשיים הקשורים לעולם הגשמי (יחודא תתאה).
מסתבר, שדווקא האוזן הגשמית היא הכלי שבאמצעותו אנו יכולים “לתפוס” ענינים של רוחניות. וזאת, הרבה יותר מהעין.
נקודה זאת, המדגישה שחוש השמיעה הוא החוש החשוב ביותר לאדם כדי לתפקד כאדם, ובמיוחד כדי להבין עניינים רוחניים, מופיעה בעוד מקומות, ולמשל באור התורה נביאים וכתובים עמוד תתקא בסוף העמוד:
“כי מצינו בגמרא שחוש השמע חשוב מאד גם (הכוונה גם יותר) מבחינת ראייה כי חרשו נותן לו דמי כולו וכ”כ בביאור האד”ר לתלמידי האריז”ל כי האוזן הוא עיקר האדם והטעם הוא כי אע”ג שאינו דומה שמיעה לראיה אבל בראיה נאמר כי לא יראני האדם וחי, ופני לא יראו, אבל השמיעה שייך בזה, לשמוע למצותיו אשר אנכי ממש מצוך, ולכן מהאי טעמא חכם עדיף מנביא אך שהנבואה היא ראייה ובחכם אינו רק ע”ד שמיעה”.
שוב מובאת כאן הוכחה הלכתית: לאבד את חוש השמיעה זה דבר חמור בהרבה מלאבד את חוש הראיה. חוש השמיעה הוא כל מהותו של האדם. יש כאן גם הוכחה מעולם הרוח והמיסטיקה: הנבואה היא דרגא גבוהה ביותר, ולמרות זאת בסופו של דבר חכם עדיף מנביא, והסיבה היא אותה סיבה. נביא משתמש בכח הראיה והחכם בכח השמיעה וההבנה.
ובקיצור: האוזן היא עיקר האדם.
ישנם מאמרים רבים בחסידות (חלקם בפרשת ואתחנן ובעוד מקומות) המבארים באריכות את הפסוק “שמע ישראל”. הביאורים האלה מבוססים על דברי חז”ל האומרים שפירושה של המילה “שמע” הוא הבנה והתבוננות מעמיקה.
מכאן, שעניני ההתבוננות וההבנה המעמיקה שבתורת החסידות מתרחשים בעיקרם באמצעות חוש השמיעה ולא באמצעות חוש הראיה. (שלא לדבר על חוש הנגינה, שגם הוא כמובן חלק מחוש השמיעה).
לסיכום: העיניים וחוש הראיה שלנו נמשכים בעיקר לתחושות גשמיות וגופניות. אבל חוש השמיעה הוא חוש הרוחניות שלנ.
אפשר גם לומר זאת בצורה פשוטה יותר: חוש השמיעה הוא כוחה של הנפש האלקית וחוש הראיה כוחה של הנפש הבהמית.
תרבות המערב עסוקה בניצול כוח הראיה לכיוון של גשמיות וחומריות. התופעה הזאת יוצרת בעיות קשות וזאת הסיבה שהתורה מצווה עלינו: “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”.
כוח השמיעה הוא כוחו של עם ישראל.
הקול קול יעקב.
ומכאן לנוער ולבעיות הריכוז
בשנים האחרונות אנו רואים התמוססות של כח הריכוז אצל בני הנוער. ההשפעה ההרסנית שהייתה בעבר לטלוויזיה ולמשחקי מחשב – היא כאין ואפס לעומת ההשפעה של הסמארטפונים.
אני לא מתייחס כרגע לבעיות צניעות אלא להשפעה ההרסנית שיש למכשירים האלה על כח הריכוז.
זה נושא מוכר וידוע ואני לא אעמיס פה בציטוטים ומקורות. הילדים (וגם חלק מהמורים) פשוט אינם יכולים להתרכז כמו פעם.
חוסר היכולת להתרכז גורם לבעיות קוגנטיביות וכן לבעיות דתיות. שכן, כאמור לעיל, לימוד התורה מבוסס על חווית שמיעה ולא על חווית צפיה. העולם בו אנו חיים רוצה “לראות” ולא כל כך “לשמוע”. קשה מאד לגרום לילדים להקשיב למורה לאחר שהם התרגלו להיות כה שקועים בחוויות צפיה במסך.
תרבות הבידור שהשתלטה על חיינו דורשת שכל הזמן “נרתק” ו”נגניב” את הילדים והנוער. ואנחנו צריכים לעשות את זה מהר מאד. אם לא תפסנו אותם בדקה או שתיים הראשונות של השיעור איבדנו אותם. הכל רץ מהר.
רבים מאמינים שהמצב הזה מחייב אותנו לשלב במערכת החינוך אמצעים טכנולוגיים מגוונים שירתקו את ילדינו וימשכו את תשומת ליבם ללימודים.
זה נכון. אנחנו חייבים לפתח אמצעים טכנולוגיים. אבל הבעיה היא שרבים בציבור היהודי-דתי נגררים אחרי התרבות הכללית הדוגלת בריתוק החושים הנמוכים של האדם, ומשקיעים בעיקר בפיתוח של אמצעים ויזואליים כמו צילום, מצגות והפקת סירטונים.
טכנולוגית האודיו לא נתפסת כמעניינת מספיק. ההתפתחות של אמצעי הוידאו והסירטונים היתה כה מהירה שהיא גרמה לנו לשכוח את הכוח העצום שיש באודיו.
זאת הבעיה שאני דורש לתקן. אם נצליח לשנות את הכיוון בנושא הזה, קודם כל אצלנו בבית וגם ובעיקר במערכת החינוך היהודית נוכל לייצר פתרונות חדשים ומרתקים עבור הילדים ובני הנוער.
לחוש השמיעה יש מעלות שאין לחוש הראיה. למשל:
1. חווית השמיעה משפיעה באופן דרמטי על פיתוח כושר הריכוז של הילדים ועל הבנתם את הנושאים הנלמדים. הדבר מקל על יכולתם לקרוא ספרים ועל יכולתם לחשוב ולהתבונן ללא הפרעה.
2. חווית השמיעה תורמת המון לפיתוח הדמיון.
3. במשך שנים רבות היו יהודים לומדים בעל פה. הסיבה לכך לא היתה רק בגלל שלא היו להם ספרים. דרך הלימוד המקורית היא שינון וחזרה על החומר ולא על ידי אמצעים ויזואלים. היום אפשר להשתמש בכלים דיגיטלים ובאמצעי שמע כדי לבצע שינון וחזרה של חומר.
אני יודע זאת מניסיון אישי:
אני רוכש קלטות ושיעורי תורה עבור ילדי כדי שיתרגלו מגיל צעיר להקשיב ולהתרכז. אני לא מציף אותם בסרטים אבל אני כן מציף אותם באודיו. כל לילה הם הולכים לישון כאשר הם מקשיבים לפרשת השבוע או לתוכן שמע יהודי אחר.
השיטה הזאת אצלינו במשפחה הוכיחה את עצמה.
הבעיה היא שמוסדות החינוך שלנו לא משקיעים מספיק בפיתוח אמצעי שמע. בשנים האחרונות הושקעו משאבים מסוימים להפקות סרטונים ברשת אך אמצעים דלים ביותר מושקעים ביצירת והפקת אודיו איכותי לילדים ונוער.
אני לא מציע להפסיק לייצר סרטונים או אמצעים ויזואליים. ברור שגם להם יש מעלות. אבל אנחנו מוכרחים להסביר להורים ולמחנכים את המעלות שיש בהאזנה לאודיו עבור הנוער. כמו כן, חשוב מאד להשקיע במשאבים עבור ארגונים או מוסדות חינוך שמעונינים לייצר אודיו יהודי איכותי.
שתי הערות לסיום: 1. גם בעולם ההיי טק והטכנולוגיה יש בזמן האחרון דיבורים על חשיבות האודיו. בחודשים האחרונים יש כמה תוכניות “פודקסט” שהפכו להיות הדבר ה”חם” ביותר ברשת ויש אף כאלה שטוענים שאנחנו עומדים בפני התפרצות של עידן חדש של אודיו: The golden age of Audio זה מראה שהדיבורים הנ”ל על חשיבות האודיו אינם תיאורטיים בלבד. יש האומרים שגם העולם הדיגיטלי ילך בשנים הקרובות יותר לכיוון של הפקות אודיו. מסתבר שמעולם לא היה זמן טוב יותר לפתח טכנולוגיות אודיו לנוער.
2. חשוב להדגיש שבפיתוח והפקות אודיו אין כוונתי להרצאות משעממות של רבנים או סתם דיבורים אל מיקרופון. מדובר על הפקות שמע איכותיות ומרתקות המשתמשות בחוש השמיעה כדי למשוך את תשומת הלב שלנו ומספקות תוכן יהודי רב משמעות.
לסיכום
למדנו ששימוש בחוש השמיעה היא הדרך הטובה ביותר להגיע לתובנות רוחניות ולפתח את כוח הריכוז אצל בני נוער, אני מציע שנשקיע משאבים גדולים יותר ב:
1. פיתוח והפקה של תכנים יהודיים עמוקים באמצעי אודיו.
2. שימוש נרחב בהרבה בטכנולוגיות אודיו בבתי הספר ובמוסדות החינוך.
3. קמפיין שיעודד את ההורים להגביר את המודעות לאודיו אצל ילדיהם ולהשתמש יותר בקבצי אודיו בבית.
אני מאמין שאם נלך בכיוון הזה נוכל לעודד את בני הנוער להשתמש בסמארטפונים ובטכנולוגיות שבידיהם למטרות למידה ונוכל להציע כלים שישפרו באופן דרמטי את יכולת הריכוז של בני הנוער.