עת לשמוח ועת לשכוח
When to Address Personal Shortcomings

דני בהה באוויר מנסה להבין את דברי המורה אך כרגיל הדברים לא ברורים לו. הוא פותח את התיק ומחפש אחר ספר הלימוד, אבל גם כרגיל הספר לא נמצא. תוך כדי אנחה כבדה הוא מרים בחזרה את ראשו “טוב, אנסה בכל זאת להתרכז” חושב. דני מיישר את עיניו ומביט במורה, אך מחשבה לא מוזמנת מתחילה לנקר בראשו: “עוד פעם שכחת להביא את הספר, עוד פעם אתה לא מבין כלום, באמת, איזה תלמיד נכשל אתה! קח את עצמך בידיים!דני מנסה להתעלם, אך המחשבות מכריעות.

דני מפסיק להקשיב. מפסיק לנסות. עצוב ומיואש הוא יוצא לחצר, ומחפש אחר משהו שירומם את רוחו וישמח אותו. משהו שינטרל את ההרגשה הנוראית שחלחלה אל ליבו, שהוא לא שווה כלום.

המשהו הזה, התאווה הזאת, הוא לא בדיוק משהו חיובי או חוקי…

***

שני נכנסה אל חדר הילדים ובחרה ספר מהמדף. “ילדים בואו לשמוע סיפור”, קראה לעברם. מנסה להתעלם מהבלאגן היא מתחילה לקרוא, אך העיניים משוטטות לעבר הריצפה, “אוף! כמה חפצים יכולים להיות על ריצפה כל-כך קטנה”?! היא מנסה להמשיך לקרוא אך המחשבות ממשיכות בשלהן: “מה זה הבלאגן הזה?! למה אני לא מצליחה לשמור על הסדר?! איזה אמא גרועה אני”!

ואז, כאילו שזה לא הספיק לה, נפתח שדה הקרב במיטות הילדים. אחד מושך לשני בשמיכה והשני מגיב בצעקה…”נהדר… גם להשכיב את הילדים את לא מצליחה. איזה מריבות! גם לחנך אותם את לא יודעת! תגידי, איך נשים מגדלות עשרה ילדים ואת לא מסתדרת עם שניים”?!

היא נאנחת ומנסה לחזור לסיפור. האותיות קופצות מול עיניה בצורה לא הגיונית בעליל.

“טוב, ילדים, היום אין סיפור. אמא עייפה מדי”.

בצעדים כבדים שני הולכת לכיוון המטבח לאכול גלידה.

לפחות את זה היא יודעת לעשות מצוין…

***

אדון ז’ק יושב במשרדו לקראת ערב ובוהה במחשב. הוא מנסה לעבוד על התכנית החדשה שרוצה ליישם בחברה שלו.

פתאום מהדהדים בראשו הצעקות שספגו קירות חדרו באותו בוקר. אחת העובדות שהוא זימן לשיחה במשרד שלו, איחרה להגיש את הפרויקט בפעם השלישית. אדון ג’ק לא התגבר על כעסו ונתן לה מנה אחת אפיים. הוא גם לא חסך ממנה באותה הזדמנות את כל מה שחושב עליה…

“מה יהיה”? חושב הבוס. “מתי כבר אלמד להתגבר על הכעס שלי? איזה עובדים ירצו לעבוד אצלי? החברה שלי בסוף תקרוס. ושלא נדבר על מה שקורה בבית…כמה צעקתי אתמול על הילדים, וגם מאישתו כמובן לא חסך את הביקורת שלו. מתי? מתי כבר אפסיק להעליב אנשים”?!

אמנם הוא עובד יחד עם הפסיכולוג שלו על כעסיו, אך בין פגישה לפגישה, לא הפסיקו רגשות האשמה לקרסם בליבו.

אדון ג’ק כבר לא היה מרוכז. התכנית החדשה ליישום בחברה כבר ממנו והלאה. הוא סוגר את המחשב ומרים טלפון לחבר “אולי נלך לשתות משהו ביחד”?

גם לבית כבר ממילא אין טעם ללכת.

***

דני הסתובב בחצר בית-הספר ובעט ברגליו בכמה אבנים מסכנות. הוא נזכר שהשיעור הבא במערכת  הוא שיעור תניא. חבריו סיפרו לו שבתניא מדובר על הנפש, אולי בשיעור הזה הוא יצליח להבין משהו? בכל זאת גם לו יש נפש לא?!

דני נכנס לשיעור קצת באיחור (כרגיל) ולאחר נזיפה מהמורה התיישב במקום וניסה להקשיב.

פתח המורה ואמר: “בשיעור הקודם למדנו את תחילת פרק כו בתניא, בו בעל התניא מסביר עד כמה חשובה וחיונית היא השמחה בעבודת ה’ על מנת לנצח את היצר הרע. לאחר מכן הוא מסביר כיצד להתגבר על עצבות הנובעת מדאגות וייסורים גשמיים כמו בריאות ופרנסה. היום נלמד כיצד להתגבר על עצבות הנובעת מדאגות רוחניות”.

אזניו של דני נעשו לאפרכסת. “דאגות רוחניות?! את זה אני מבין היטב! מי כמוני דואג על מצבי הרוחני”…

“המורה, למה צריך להפטר מעצבות הנובעת ממעשינו הלא טובים? האם לא צריך לחזור עליהם בתשובה?”

“עוד פעם יוסי הגאון הזה… תמיד יש לו שאלות כאלה מבריקות”. חשב דני לעצמו, מרגיש את תחושת הייאוש חוזרת אליו כמקודם.

“נכון מאוד יוסי, בוודאי שצריך לחזור בתשובה אבל לא באמצע התפילה או לימוד התורה! בשעה שעובדים את ה’ צריכים להיות בשמחה!

ומסביר בעל התניא שאם המחשבות על מצבך הרוחני מגיעות בזמן שאתה אמור לעבוד את ה’ בשמחה, תדע לך שהם לא הרהורי חרטה אמיתיים אלא באים מהיצר הרע בשביל להפיל אותך לעצבות, ייאוש, ותאוות. הרהורי תשובה אמיתיים באים רק לאחר התבוננות בגדולת ה'”.

***

שני הוציאה את הגלידה מהפריזר “סוף סוף הילדים נרדמו” חשבה. עכשיו תוכל לשבת על הספה בנחת ולהתענג על הגלידה האהובה עליה ביותר: תות בננה.

רגע לפני שהתיישבה החליטה לצרף לקערה גם כמה סוכריות, בכל זאת היום היא צריכה תוספת עידוד. לא מספיק שהיא אימא לא מוצלחת, גם הבוס שלה צעק עליה בעבודה. אמנם באמת לא הייתה בסדר, הגישה את הפרויקט שלה מאוחר בפעם השלישית. “אוף, מה יהיה איתה? גם אמא לא טובה וגם עובדת גרועה”!

זהו, הגלידה מוכנה. היא צנחה על הספה והחלה לאכול.

אחרי כמה ביסים, מצב רוחה השתפר פלאים “מדהים כמה קצת (הרבה) סוכר יכולים לרומם את מצב הרוח”… חשבה לעצמה.

פתאום עיניה נפלו על ספר אגרות-קודש של הרבי מליובאוויטש, שהיה מונח על קצה השולחן. אחיה התחיל לחזור בתשובה והביא לה את הספר. היא החליטה לקרוא איזה מכתב מעניין מהרבי, בסך הכל זה נמצא בהישג יד, היא אפילו לא תצטרך לקום מהספה…

שני פתחה בספר באופן אקראי, כאשר המחשבות אודות כישלונות היום שעבר עדיין מעסיקים את מחשבתה. ליבה צנח כאשר החלה לקרוא:

“כשנופלים לאדם מחשבות והרהורי חרטה על הנהגה ומעשים בלתי רצויים ובתכיפות – צריך הוא לברר מאיזה “צד” באו: מיצרו הטוב, או ממנגדו. והבחינה העיקרית בזה – “תולדות” מחשבות אלו: באם המחשבות מולידות הוספת מרץ וחיות בקיום המצות, חיזוק בהנהגה יומית על-פי שולחן-ערוך (כולל – בנוגע אליה – שמירת סדרי בית הספר וכו’) – ראיה שמקורן טהור וטוב הוא. באם מולידות עצבות ורשלנות ועצלות או רגש של ייאוש – הרי זו הוכחה שבאו מיצר הרע (אלא שנתלבש ונתחפש בלבוש של ירא שמיים) כי כל אלו (עצבות וכו’) מפריעים לאדם בעבודת ה'”

לפתע שני נזכרה שלא אמרה את שיעור התניא של אותו היום, גם את זה אחיה כבר הצליח לשכנע אותה ש”פשוט חייבים, שני, חייבים לומר את שיעורי החת”ת (חומש, תהלים ותניא) בכל יום! זה יוסיף ברכה בכל מעשיך, ויאיר את היום שלך בצורה מדהימה”,  כך הבטיח לה.

“טוב, לא יודעת כמה עוד אפשר להאיר את היום שלי, בעשר בלילה… אבל ננסה, מה יש לי להפסיד”?  לאחר שמצאה את השיעור היומי המתאים לאותו היום, כ”ב שבט, החלה לקרוא. וכמו בתיאום מראש מדהים עם המכתב מהרבי, והמחשבות השליליות שלה, הבינה שני בדיוק מהיכן הגיעו כל המחשבות לתיקון עצמי שלה באמצע השכבת הילדים, ומאיפה הגיע הרצון לאכול גלידה מאוחר בלילה:

“אך העצבות ממילי דשמיא צריך לשית עצות בנפשו לפטר ממנה אין צריך לומר בשעת עבודה שצריך לעבוד ה’ בשמחה ובטוב לבב אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים ודרך ארץ אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא בשעת עסקיו בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אח”כ בתאוות ח”ו כנודע”.

***

החבר של אדון ז’ק לא ידע כיצד להגיב להצעה. נכון שפעם הם היו יוצאים לשתות ביחד אבל עכשיו המצב קצת השתנה.

“אממ…האמת היא, ז’ק, שאני מעדיף ללכת לשיעור או להתפלל”

“להתפלל?! אה, למה לא אמרת שחזרת בתשובה?!” טוב, חברי היקר, כנראה שדרכינו כאן נפרדות”.

“אה, רגע, ז’ק!” צעק לעברו החבר.

“בדיוק עכשיו אני בדרך לשיעור חסידות, אולי תצטרף אלי? אתה נשמע קצת מדוכדך”.

“אה, כן מדוכדך מאוד אפילו! אבל מה יעזור לי שיעור חסידות בדיוק? מה זה בכלל חסידות? אם לא אכפת לך שאני שואל…נראה לי שכמה כוסות וויסקי ישכיחו ל את הצרות שלי הרבה יותר טוב משיעור”.

“עזוב שטויות. נכון, ישכיחו אולי לכמה שעות, ואז תיזכר בהם שוב, ותראה שבנתיים הם רק המשיכו לטפוח כי לא טיפלת בהם ותכנס עוד יותר לדכאון! בוא תכיר מקרוב את הנפש שלך וממילא תלמד כיצד להתמודד עם הבעיות שלך במקום לברוח מהם”!

זה כבר היה נשמע טוב.  לא היה לז’ק הרבה מה להפסיד –  הביתה לא רצה ללכת, לעבוד לא הצליח, ולשתות לבד? לא משהו.

לאחר כשעה, נפגשו השניים בכניסה לבית חב”ד ונכנסו יחדיו לשיעור של הרב כהן.

פתח הרב ואמר: “בשיעור שעבר קראנו את דברי בעל התניא בהם הוא מסביר כיצד להתגבר על עצבות הנובעת מדאגות רוחניות, דהיינו, מחשבות אודות תיקון עצמי של האדם.

היום נרד לרמה יותר פרקטית ונסביר כיצד ליישם את הרעיון הזה בחיינו:

כשאדם נמצא למשל באמצע שיעור או השכבת הילדים או באמצע העבודה,

ומגיעים לו מחשבות מסוג:

“איזה תלמיד גרוע אני”, “אמא לא טובה”, “בוס אכזרי אני”

או

“עוד פעם שכחתי את הספר בבית?!”,  “איזה בלגאניסטית אני”, “איך יכולתי לזלזל כל-כך בעובדת שלי”?!

צריך לתפוס אותם ולענות כך:

“אמת, נכון שלא התנהגתי היום כראוי אבל עכשיו זה לא הזמן לטפל בזה!

אקבע זמן לחשוב כיצד אני משפר את מעשיי, ואם יש צורך אתייעץ עם:

רב\משפיע\ מדריך\ יועץ\ מאמן\פסיכולוג\ פסיכיאטר\ אמא\ אבא\ חבר\ה \ אח\ אחות\ בן-בת זוג\ וכו’ וכו’…ואטפל בעניין”.

ועוד יותר טוב אם אדם יציין לעצמו זמן קבוע לכך כמו:

• “בערב, בקריאת שמע שעל המיטה, אתחרט על כך שהתנהגתי בחוסר רגישות ובעז”ה אשתדל להתנצל ולהשתפר מחר”.
• “בהפסקה, אגש אל הרב שלי, ואתייעץ איתו כיצד אוכל להתמיד יותר בלימודים. עד אז אני לא מוטרד מן הבעיה כלל”.
• “בסוף השנה, בחודש אלול, אעשה חשבון נפש על כל התחומים בחיי הדורשים שיפור”.

צורת חשיבה כזו מונעת מן האדם לשקוע ולהתדרדר מטה מטה לתהום הייאוש והדיכאון. שם הוא יחפש אחר משהו ש’ירומם’ אותו וייתן לו תחושת סיפוק ושמחה מדומים; משהו שינתק אותו ולו לרגע מן המציאות הכואבת שלו.

וזה ההבדל בין עצבות למרירות:

פתגם חסידי אומר שאחרי עצבות הולכים לישון, ואחרי מרירות ניגשים לעבוד את ה’.

בעצבות חושבים על העבר, במרירות חושבים על העתיד – איך המחר יהיה טוב יותר מהיום”.