Utilizing The Power Of Words

MyLife Essay Contest

מבוא

מבוא: בעולם המערבי של המאה העשרים ואחת אנו נתקלים בזלזול של אנשים כלפי אותיות. הגדרות, שמות, כינויים, שהיו פעם דברים של קודש הפכו להיות מרמס תחת כפות רגלי העם. מונחים קדושים בסיסיים כמו קדושת הגוף, צניעות ועוד הפכו להיות חולין. מעבר לזה השפה המלוכלכת מוצאת לה הרבה פעמים שימוש נרחב אצל כלל האוכלוסייה כאשר ברצון האדם לבטא דבר מסויים, הוא ישתמש לשם כך בשפה עסיסית צינית ופוגענית. איך ניפטר מהציניות שאופפת אותנו, מהשפה הזולה. מאיבוד הערך של המילה הנאמרת והכתובה.. וגם, מה עושים כדי שלא נגיע ל”מצוות אנשים מלומדה”. אנשים דתיים נתקלים כל יום באותם טקסטים והם צריכים להתמודד עם הטקסט כאילו קראו אותו פעם ראשונה, הם אמורים להתרגש ממנו, לבכות אותו. גם בציבור הכללי, זוג נשוי לאחר כמה שנים שאומרים אחד לשניה את המילים “אני אוהב אותך”, “אהובתי”. האם הוא עוד חושב על משמעותם הפנימית של המילים, האם הוא מתרגש בהם? אנו נסקור את מהותם של האותיות בחיי היומיום של יהודי. נבין את כוח הדיבור שלנו על בסיס המשל של חסידות שאותיות הם כמו סוסים למרכבה, כך אותיות מובילות את השכל.

תוכן

א. פתיחה נאמר בספר תהילים “לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש ירצה”. עוד מצינו פסוקים נוספים שמזכירים את הסוס: “שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט”. ובתורה: “סוס ורוכבו רמה בים”. בשיר השירים: “לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי”. “כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה”.

בעבר היה קשר אדוק בין הסוס לרוכבו. הסוס היה כלי מלחמה כמו אמצעי תחבורה יעיל. כיום הסוסים שלנו הם הרכבים והמטוסים אך המשל עודנו נכון גם לימינו. תחילה נעסוק בהקבלה שבתהילים. נאמר שם לאחר הפסוקים “לא בגבורת הסוס…; “שקר הסוס”. “רוצה ה’ את יראיו…; “הנה עין ה’ אל יראיו”.

והשאלה צצה: מה הקשר בין הסוס ליראי השם. ודאי הדבר שה’ לא חפץ בסוס הוא רוצה את יראיו! למה תמיד הסוס הוא הניגוד של יראי ה’, ומדוע שלא נביא דוגמה אחרת פחות קוטבית. כמו שאכן מביא בפסוק “שוקי האיש”, מה עושה פה הסוס?

לשם כך עלינו לעיין בספרי החסידות של בעל התניא, רבי שניאור זלמן, הרבי הראשון של חב”ד. (הללו הוגהו ונדפסו על ידי נכדו הרבי הצמח צדק לאחר פטירתו. על ההדפסה של תורה אור התבטא הרבי שזה היה גילוי תורתו של משיח, קץ שהתממש).

ב. אותיות וסוסים 1. סוס מוליך את הרוכב למקומות שהוא לא יכול להגיע.
2. ריצת הסוס גדולה יותר מריצת הרוכב.
3. הסוס טפל לרוכב.

וכך גם השכל לאותיות:

1. השכל בלי האותיות לא יוצא לידי גילוי, הוא נשאר תיאורטי.
2. האותיות רצות מהר יותר מהשכל עצמו. השכל, בלי האותיות הוא מסורבל, בראשיתי, מתקשה להלוך ולפלס לו דרך, הוא משול לברק חכמה מסנוור שטרם ידע את דרכו. כאשר השכל מתלבש באותיות הוא יכול לרוץ קדימה ולהציג את התיאוריה בהיבטים נוספים.
   (משל למה הדבר דומה: למנכ”ל תעשייה שרוצה לשווק מוצר עולמי. ברגע שהוא יוצר את הרעיון עצמו, זה עדיין לא הופק. ברגע שאנשי השיווק יפיצו את המוצר יפרסמו אותו, הוא יתפוס תאוצה בשוק הכללי ואם הוא יהיה מוצלח חברות אחרות ינסו להעתיק אותו. כמו במבה של אוסם…)
   ובעבודת האדם: מצווה גוררת מצווה. יש אנשים שמסכימים לכך שה’ ברא את העולם. התורה היא אמת. אבל כל עוד שלא מקיימים בפועל את המצוות זה עדיין לא ירד ל”אותיות”. אחת הטענות שהיו בנוגע למבצע תפילין היתה: מה שווה שאדם יניח תפילין אם הוא לא דתי. והרבי ענה על כך שמצווה גוררת מצווה. והמציאות מוכיחה שמתפילין מגיעים לעוד מצוות.
3. השכל הוא העיקר והאותיות הם רק טפלות. למשל, אם ניתן לילד לקרוא טקסט בפילוסופיה הוא יוכל לקרוא את כל המילים, אבל הוא לא יתפוס את השכל שבהם. לכן מובן, שהאותיות הם רק כלי לשכל, אך ורק לבוש, ואין בהם ממהותו הרוחנית של השכל.

סיכום: האותיות מוליכות את השכל כשם שהסוס מוליך את רוכבו. יש בכך כמה פרטים.

ג. הבנת הטקסטים

“לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש ירצה, רוצה ה’ את יראיו, את המייחלים לחסדו”

“שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט. הנה עין ה’ אל יראיו, למייחלים לחסדו”.

הסוסים הלוא הם האותיות. ה’ אומר לנו: איני חפץ באותיות בלבד. אלו הם כלים נבובים שלוקחים אתכם למקומות הכי עליונים, אך זאת בתנאי שיהיה שם את “יראיו”, את יראת ה’, את הכוונה הפנימית של הלב. לולא זאת הסוס ידהר אל תוך הים, “סוס ורוכבו רמה בים”. (או אפשר לפרש בצורה חיובית שהסוס ורוכבו מתואמים, הרוכב נותן את רגש והשכל והסוס נותן את הכלים הנכונים הם יבואו לתוך הים, שהוא “עלמא דאתכסיא”, העולם המסותר, המכוסה. שנעלה מן העולם הגלוי).

ותמיד מדגישים לנו הפסוקים “למייחלים לחסדו”. אל תחכה לסוס שיבוא לקחת אותך.

הבעלים של סטארט אפים יחכו תמיד ל’אקזיט’ שהם יעשו. שחברה עולמית תקנה אותם.. אל תחכו להם, תחכו להזדמנות שה’ יתן לכם.

בג’ונגל של החיים יש אמרה רווחת שלקוחה מהגמרא “כל דאלים גבר”- החזק גובר. החזק בכסף, בכוח, בדיבור, הוא זה שישלוט. ה’ נותן לנו מפתח להבנה שזה לא כך. מי שהוא בעל אותיות של תוכן, מי שישכיל ליצוק לתוך עסקיו לחיי היומיום שלו את הלב, את יראת ה’, הוא זה שיקבל את החסד האין סופי של אור כל העולמים, של הנשגב.

ותמיד צריך לזכור שאנחנו רק סוסים “לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי”. אומר לנו ה’ לכנסת ישראל, שהיא משולה לרעייתו, אשתו. אתם הסוסים שלי. דרככם אני מאיר את האור ואת השפע שלי. אם תכוונו את עצמכם, תטהרו את דרכיכם משיקוצי העולם, אני ישרה בכם, אני ירכב דרככם.

כי אין ה’ שורה אלא על מה שבטל אצלו, בביטול מוחלט כמו ביטול של מרכבה לרוכב, כמו האבות.

ועוד: “כי תרכב על סוסיך, מרכבותיך ישועה” – כשאתה אומר את מילות התפילה שלך, אם הם יהיו מילים שלך, שיוצאות מתוכך, אז המרכבות שלך, התיבות, התפילות, התורה שלך, יהיו ישועה – פניה כמו “וישע ה’ אל הבל ואל מנחתו”. ה’ יפנה לתפילתך, התפילה שלך תיענה.

סיכום: האותיות המחוברות עם הלב והיראה, דוקא הם יפעלו את פעולתם. עם ישראל הם כמו סוסים כלפי ה’.

ד. ההוראה בחיים קראנו המאמר על מהותם של אותיות. הבנו שחייבים ליצוק רגש בכלים הללו כדי שהם יחוברו אל הזולת שאליו נאמרים הדברים. שהלב יהיה במקום הנכון כשאנו מדברים עם אלוקים בתפילה או בתורה.

הסוד הוא: התבוננות.

הדור של היום סובל מתאוצה מוגזמת. כל דבר צריך להיות כאן ועכשיו. הרבה מהאנשים איבדו את המבט הפנימי לנפש. לשם כך עלינו לעצור לכמה דקות ממירוץ החיים ולהתבונן. אפשר לעשות זאת על ידי מדיטציה יהודית. ניתן להתחבר בתפילה, ואפשר להתבונן על ילדינו, על אהובינו הקרובים אלינו. ולשחזר ולראות את הטוב שבהם. חשוב להסתכל פנימה ולמצוא את התכונות הטובות שלנו. וגם להכיר בחסרונות עצמנו. אם נטפח את התדמית שלנו בעיני עצמנו אך נזכור שאנחנו רק סוסים של ה’. אז נרוויח כמה דברים: בטחון עצמי. נאהב את הזולת בקלות יותר, כי האגו שלנו ייחלש, שהרי כולנו משרתים, אותיות, בלבד של המעשה האלוקי. בטחון ואמונה יקבעו בליבנו באופן ברור יותר. ונזכור שאל לנו ללכלך את הכלי שלנו בניבולי פה, ובשפה זולה. יותר מכך כל החיים שלנו יהיו חדורים להביא לימות המשיח, כי אנחנו הסוסים ועל ידינו הוא מדהיר את המרכבה לקראת הגאולה, ועוד מעשה קטן משלנו יתרום להבאתה.

ואף על פי שאנחנו רק אותיות, יש לנו כח שאין לה’, לשכל, לרוכב. רק אתנו הוא מגיע לתחתון שאין למטה ממנו, לבירור הניצוצות שבעולם הזה, להעלאת הקליפות. עד לאחדות שתהיה לעתיד לבוא, שאז יראו כולם עין בעין את ה’. אז כבר לא נהיה רק סוסים, נהיה אחד עם הרוכב, לנצח נצחים.

סיכום : הסוסים הם כלי הרוכב, כך גם האותיות אל השכל, אנחנו לה’. אם נשכיל להתחבר אל עצמנו ולייעוד שלנו. ניצוק תוכן במילותינו לזולת, לתפילתנו, ללימוד תורתנו, נתחבר עם הרוכב, ונזכה לחיבור האמיתי בימות המשיח.

נספח: (שיר)
אז תרעם השירה בעקבי סוס
באבי יער, תעלה כאשד אבירים
דוהרת בלהט גיצי עשן
אל תשועת הסוס.
והוא באותיותיו, בגבורותיו
יצהל, ימודד, יצביא.
ויאמר: אל בגבורתו! אל בתפארתו!
כי אך שקר היו תיבותיו
מלל בתפקידו
הדריך בנעלים ובחנית
כי מה הם תווים אלמיים אל מול
לב נשבר וירא?
על אלה באו הפסוקים
על הסוסים והיראים…
אז מלאו אותיות בינה
רגש הומיה, צופיה
אל בורא יביט נבכי לב
וחשכים נסתרים בצפונות.
היו המילים עוברות מנקודות שירה
של יראת כוסף ורוממות קל
אל המוביל, אל יעד הנצח…

מקורות

תורה אור בשלח סג,א
והנה צירופי אותיות התורה נק׳ בשם סוסים על דרך משל .ועל זה נאמר סוס ורוכבו רמה בים כמו שיתבאר. מפני שהסוס הגם שהוא טפל לרוכבו על כל זה יש בו מעלה יתירה שיכול לרוץ ולהוליך את הרוכב למקום שלא היה הרוכב יכול להגיע שם בלי סוס כך כל צירופי אותיות התורה יש בהם יתרון ומעלה זו שבדביקות נפש האדם בצירופי אותיות אף שאינו יודע ומבין הענין בעין השכל רק שהוגה ומדבר בהם (לאפוקי הרהור דלאו כדבור דמי) הרי הם מעלים את הנפש למקום שלא היתה הנפש מגעת שם מצד שרשה כי שרש אותיות התורה היא הגבה למעלה משרש הנפש דאבא יסד ברתא אלא שהאדם צריך להיות בחי׳ רוכב להאותיות שיהא מושך ומנהיג ע׳׳י דחילו ורחימו שיעורר כפי אשר יוכל שאת כל חד לפום שיעורא דיליה. ואפי׳ האהבה הטבעית המסותרת בו כי בלא דחילו ורחימו כלל לא פרחא לעילא. וכמו שהוא לענין תורה כך הוא לעניו שאר מצות דכתיב ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה׳ על אברהם את אשר דבר עליו שע׳׳י המצות שנקראו דרך כלל בשם צדקה ומשפט כמו שיתבאר נמשך על בחי׳ אברהם שהיא מדת האהבה ברצוא הלוך ונסוע. את אשר דבר עליו

שם סג,ד
הנה אותיות נקראו סוסים כמו הסוס שהאדם רוכב עליו ומוליכו כפי רצונו ואעפ״כ הסוס מוליך את האדם למקום רחוק מאד אשר בלתי אפשר להגיע לשם בלי סוס .כמו׳׳כ השכל מנהיג את האותיות ורוכב עליהם שלפי ערך השכל כך הוא הדבור אעפ״כ ע׳׳י האותיות מתעלה למעלה יותר מה שאין השכל יכול להשיג כלל. והיינו ע׳׳י אותיות התפלה. אך אעפ׳׳כ צ׳׳ל התבוננות ג״כ. אם לא מי שערכו פחות מלהתבונן כלל שלזה בהכרח להעמיק אף בהאותיות לבד כמ״ש בא אתה וכל ביתך אל התבה וע״י האותיות יכול לעלות כאשר יבואר לקמן בעז׳׳ה .אך אעפ״כ כתיב לא בגבורת הסוס יחפץ כו׳ שאעפ״כ איו רצון וחפץ ה׳״שורה בבחי׳ האותיות כנ׳׳ל שהם רק בחי׳ שוקיים כ׳׳א רוצה ה׳ את יראיו כוי :והנה יש ב׳ מיני אותיות אותיות זכרים ואותיות נקבות)

לקוטי תורה שיר השירים יא,ג
ועיין מ״ש בד״ה יביאו לבוש מלכות בעניו וסוס אשר רכב עליו המלך שריצת הסוס גדולה מריצת הרוכב ובד״ה וקבל היהודים ובפי בשלה בד״ה אז ישיר משה ובד״ה אשירה״ כו’ כי גאה גאה.

ובעוד מקומות.

תורת מנחם חלק נ”א, שיחת ש”פ בראשית חלק שני. הוגה ונדפס בליקוטי שיחות, שם הובא הענין של מצוה גוררת מצוה.

בכמה מקומות בחסידות מובא המשל מאותיות שילד קורא אותם ולא תופס את השכל.