Challenge Is in the Eye of the Beholder

סקירה:

• הסברת פעולת תורת החסידות על חיי האדם באופן כללי.
• התמקדות בפתרון ספציפי לחששותיו של אדם החרד לגורלו, חששות המלוות בתחושת ‘דשדוש וחוסר סיפוק’.

התור בסופר התקדם לו לאיטו, האנשים מאחור מביטים בשעון ובסוף התור לחילופין כאומרים לזמן ‘חכה טיפה לתור’, האדם שבתחילת התור כבר ארז את מוצריו בשקיות, הוציא את עטו בכדי לחתום על טופס חיוב האשראי, ולמהר לעסקיו. אך לפתע צצה בעיה, אין כיסוי לאשראי.
הסיוט של כל קוני האשראי הוא שבעת יעמדו בקופה, יגלו שמסגרת האשראי שלהם אינה מממנת את הקניה וצריך להוריד מוצרים בהחלטה מהירה. ולקוות שכעת יהיה כיסוי לשארית המוצרים העלובה. זהו הסיוט, וזה מה שקרה לאדון החביב שעמד מול הקופאית והתלבט בין חלב לעוגיות, מה יותר נחוץ ומוכרח. לא נעים.
“אמא. נגמר לו הכסף? הוא עני?” תשומת הלב של לקוחות הסופר נעתקה במהירות בזק מהקונה האומלל לתינוק חייכן וסקרן שהחזיק יד לאמו ובמנגינה הילדותית של הילדים שלומדים כעת איך עובד כדור הארץ, שאל את השאלה הכי עוקצנית שיכולנו לשאול. כשחזרו המבטים לקונה האומלל הוא כבר היה בחוץ. לא נעים בכלל.
הבה נתבונן, עמדו שם אנשים מכל הסגנונות, רגשיים מול קשוחים, טובי לב מול פחות, ובכל זאת אף אחד לא חשב ולו לרגע קט, לשאול שאלה זו, שאלה מעליבה מכל בחינה שהיא. והנה ילד קטן וחמוד זה, שטוב לבו אינו חסר משאר הסובבים, יצר בפיו את הסיטואציה הלא נעימה.
עולמנו מלא בפיתויים, יצרים, קנאה, חוסר פרגון, רוע לב, חששות, והרשימה עוד ארוכה. מה עושים?
ישנם האומרים בא נגיד לילד שלא שואלים שאלות, חלקם יאמרו אל תגביל אותו לגמרי, תגיד לו שאפשר לשאול בבית, אבל בחוץ לא מדברים בקול. חלקם אולי יסבירו לילד שמי שמחזיר מוצרים כנראה שאין לו כסף ולא צריך לשאול בקול האם באמת אין לו.
זהו בעצם תמצית שיטת המוסר לסניפיה הרבים; תענית דיבור תפחית מהרכילות, שינון תמידי ללא הפסק של המשפט “אני אפס, ואיני שווה כלום”, תפחית מההתנשאות על הזולת. חלקם אף אומרים תיתן צעצוע לילד שישחק עמו במשך התור, ולא יסתכל למי עובר האשראי ולמי לא. בשפתנו שלנו זה אומר: תרקוד בצמתים, תפזז ותקפוץ רוב שעות היום כך תהיה ב’היי’ ולא תיפול לקטנות.
מובן שכל זה מסייע לתקופה קצרה, ומהר מאוד ולא חסר סיבות מדוע, יחזור הילד לשאול ‘למה נגמר לו הכסף’? הילד שקיבל משחק יכול לשוברו, הוי אומר: הריקודים יפסקו והבעיות יישארו.
הילד המנוע מלשאול שאלות ימצא נחמה בלענות תשובות: “אהה, אין לו כסף”.
במושגים שלנו: כן, אני אפס והשני אפס גמור. ואין עניין וצורך לשמור על כבודו.
טיפלנו בתוצאה והבעיה נשארה.
חסידות מגיעה ואומרת לילד תגדל בכמה שנים, הרי אדם מבוגר כבר לא ישאל: ‘למה אין לו כסף’.
באיזו אוניברסיטה הוא למד לא לשאול? הוא לא למד זאת בשום מקום. הוא פשוט נחשף עם הזמן לפנימיות סביבתו והאנשים שלידו; ישנם רגשות, ישנו רצון טבעי לאדם להראות מושלם ואף אחד לא אוהב שמרחמים עליו ואומרים בקול שאין לו כסף. כעת לא צריך להסיח את דעתו בצעצועים בשביל שלא יעשה בושות לסובבים.
זוהי חסידות; פותחים את העיניים, גדלים בכמה שנים, ואין צורך להסביר דברים פשוטים וברורים.
אתה יהודי. יש לך נפש אלוקית. היא חלק אלוקה ממעל ממש. גם ליהודי השני יש נפש אלוקית וגם היא חלק אלוקה ממעל ממש, כששניכם חלק אלוקה ממעל זה לא שניים זה אחד. אז מדוע להכאיב לשני, למצח שלך אתה הרי לא מכאיב, נכון?!ישאל השואל: נו, אז נספר ליהודי שיש הקב”ה, נשמה לכל יהודי, אחדות בין כל חלקי העם, ועוד כמה משפטים והוא מסודר לכל חייו, הוא גדול. הוא יודע. מדוע צריך ללמוד חסידות כל כך הרבה שעות? הנה במשפט קצר אפשר להכניס דרך חיים.לצורך הבנת הדבר נתבונן בסיפור חייו של אפרים. איש שגרתי שקם השכם בבוקר לעבודתו, ומתפרנס כנהג מונית המסיע אנשים ממקום למקום. עם השנים הוא מתחיל להישחק, נמאס לו כבר אותו דבר כל יום מהבוקר עד הלילה לקחת אנשים לכאן ולשם. לקניון, לרכבת, לשדה התעופה, לפארק, לבי”ס, די, כמה אפשר. לאחרונה הוא גם שקוע בדאגות ופחדים לגבי עתיד פרנסתו, בעירו מתרבים נהגי המוניות מיום ליום והביקוש לנסיעות יורד ויורד, יכול להיווצר מצב שעבודתו תהיה מיותרת ופרנסתו תרד לטמיון.
יום אחד נתקל אפרים באתר YouTube בהרצאה בה למדו את פרק ל”ו מספר התניא של אדמו”ר הזקן, המרצה הסביר איך תכלית בריאת העולם היא בשביל לעשות דירה להקב”ה, דהיינו לעשות פעולות בעולמנו בכדי שיהיה ניכר שהוא הבית-מגורים כביכול של הקב”ה, ומתנהל כפי רצונו הבלעדי. המרצה הוסיף מדברי כ”ק הרבי מליובאוויטש נשיא דורנו שאומר שמילוי כוונת הבריאה והפיכת העולם לדירה להקב”ה, מושרשת בטבעו של כל יהודי. יוצא שתחושת הסיפוק והמיצוי המלא הטובה ביותר שיכולה להיות ליהודי, היא דווקא בעת התעסקותו בפעולות העושות דירה להקב”ה.
אפרים שומע ומתחיל לקלוט שעבודתו כנהג מונית שמה אותו בעמדה אסטרטגית במשימה זו, הוא הרי בא במגע יומיומי עם אנשים מכל המגזרים והסוגים, ויכול להשפיע עליהם במגוון דרכים ואפשרויות לטובה, ולסייעם בדברים אמנם קטנים אבל מהותיים.
כשיראה למשל קבוצת מתנדבים של ארגון חסד יסיעם בחינם ובכך יוסיף להם עידוד ומרץ כשיחושו בהזדהות הסביבה. כמו כן עצם המחשבה שרוב האנשים הנוסעים עמו עוסקים בדברים טובים וחשובים והוא זה העוזר להם להגיע ליעדם, מפיח חיים חדשים בעבודתו.

הנה ראינו שעצם ההיחשפות הראשונית לרעיון המהפכני, לפיו יש מטרה ויעד לבריאת העולם, וחיינו אינם רק בשביל לשרוד, נותנת הסתכלות חדשה על כל החיים, ובמידה רבה רבות מתחושות הדשדוש וחוסר הסיפוק שהיו מנת חלקנו עד היום, לא יציקו לנו יותר.
כעת אפרים מצטרף לשיעור חסידות לא מקוון בבית חב”ד שבעירו, כשהצטרף לימד הרב בדיוק מאמר עמוק המתחיל בפסוק “פדה בשלום נפשי” אותו אמר הרבי בשנת התשכ”ו. במאמר מוסבר באופן נפלא כמה וכמה רמות בביטול מציאות הרוע והשחיתות הקיימים בעולמנו, כלפי הטוב הצדק והיושר הנגזרים מהחיות האלוקית שמאירה בעולם.
הקושי נעלם
ישנו אופן מסביר הרבי בו החושך והרע נדחים ממקומם ובורחים ונסים המה לכל עבר מפני מציאות האור והטוב המתקרבת אליהם ובכך נשברת מציאותם.
אפרים שומע, מהרהר בדברים ומפנימם וכבר מבצבץ שינוי בהסתכלותו על אתגרי העבודה. הדילמה אינה האם אפול לזרועות הכישלון או אצליח לחמוק ממנו. משנים את הגישה; הכל בתוכנית, ישנו טוב וכשממנפים אותו הרוע מתבטל, יום אחד יגיע הטוב למקום החושך והרע ויצליח להדפם ולהניסם לכל עבר, קשיי הפרנסה של יהודי יתמוגגו כלא היו, הקב”ה ישלח לו פתרון ולא חסרות לו דרכים לבצע זאת.
ממילא עלי מוטל רק לסמוך על הקב”ה ולעשות כל מאמץ מצדי ‘להאיר’ ולהוסיף בטוב וחסד ולהמתין בביטחון מוחלט שהמלחמה תוכרע לטובת האור והטוב.
הקושי מתגייס לשורותינו
אפרים לא מעכל עדיין את התפיסה המחודשת. והרב ממשיך ומסביר שכל זאת עדיין אינו שלמות היעד בעולמנו, זהו אמנם ביטול ושבירת הרע אבל לא באופן מושלם כלל וכלל.
ישנו אופן יותר נעלה בו הרע אינו בורח מהטוב אלא מעצמו מגיע ומתבטל לטוב. כאן רמת הביטול אינה בערך לרמה הקודמת. כשהאויב מגיע מעצמו להיכנע ולהתבטל, מראה הדבר שכוחותיו עצמם משועבדים לכובש והמנצח.
כאדם המעריץ אדם מפורסם ומוכן לעשות הכל למענו, גדולתו של המפורסם ניכרת מתוך כוחותיו של המעריץ, הוא עצמו מוכן להפסיק הכול ולדחות את חייו הצידה למען אותו אדם נעלה. לא כפייה בנשק ואיומים, זהו סדר יום המוכתב דווקא מתוכניות המעריץ.
השיעור נגמר והמשכו בשבוע הבא.
במהלך השבוע אפרים לא מפסיק להרהר על הרעיון המחודש שנפל למוחו, ישנה הסתכלות שהקב”ה ברא את עולמנו כשהרוע והקושי נמצאים בו, והוא אחראי לכך שידחו הצידה. וישנה הסתכלות לפיה הרע עצמו מוכן מלכתחילה לכך שיום אחד יסתופף בחסות הטוב, דהיינו שהקב”ה סידר מלכתחילה את הקושי כך שהאדם יוכל לא רק לגבור עליו אלא לצמוח ולהתפתח מתוכו. מהאתגר יתפתח ביטחונו בהקב”ה שמנהיג את עולמו בכל רגע ורגע ולא יעזבהו לאנחות, רעב ללא פרנסה.
זהו כבר לא ביטחון ותקווה, למשהו שמימי וערטילאי שינחת מלמעלה. אלא יצמח ויהיה ניכר בטבעיות העולם, לכל יהודי יהיה פרנסה בשפע.
האתגר כחוויה מוסתרת
שבוע עבר ומיותר לציין שאפרים התייצב שוב בשיעור החסידות כשהרב המשיך בלימוד המאמר:
ישנו מצב בו הרע אפילו לא עושה פעולה כלשהיא לבוא ולהתבטל בצל הכובש, אלא גם בשבתו והימצאותו של הקושי במקומו הוא, כבר משם הוא מתגלה כטוב.
הרוע אינו נשאר מאחור אלא מתגלה שתמיד היה הוא טוב ומואר, כילדה קטנה המפחדת מדמות מפחידה, מדליקה את האור בחדרה ומגלה שהדמות זוהי בובתה האהובה.
אופן זה יתגשם בקרוב כשיבוא משיח והעולם כולו יהיה טוב מושלם ללא שום צורך בכיבוש הרע.
אפרים שומע והאסימון נופל; עולמנו כולו מוכשר בעצם מלכתחילה כבר משנברא ומחכה ומצפה הוא לאור האלוקי שיבוא ולא רק יבטל את הרע, או יגייסו לשורותיו, אלא יגלה את מהותו הפנימית שהוא בעצם טוב מוחלט.
מהפך של ממש, השטח כבר כעת הוא טוב, פרנסתו מובטחת, זה הכל משהו זמני שאוטוטו יאיר ויתגלה האמת האמתית שלו, עולמנו נברא מלכתחילה כך שיהודי יתפרנס בו בשפע. השאר זה ניסיון לא רק זמני אלא מראית עיניים בלבד, הקב”ה כאן ועכשיו, יש במי להחזיק. זה הרבה מעבר לתקווה. בתוך האתגר, בתוך התחרות, מונח ומחכה הטוב, הצדק, היושר, הפרנסה, החיים הטובים.
אפשר לשמח את המציאות ואפשר לשמוח בזכותה.

כשאפרים יעצום את עיניו בכל יום לשלושים שניות ויהרהר ברעיון אותו למד, יציירו בצורה פרקטית ויחילו על בעיותיו שלו, לא ישאירו כרעיון גבוה ומרומם, אלא ילבישו על דוגמאות מחייו הפרטיים. יחד עם ההתמדה בהשתתפות בשיעורי החסידות ולמידת רעיונות נוספים מתורה זו, אט-אט תשתנה השקפתו והסתכלותו על חייו, מטרתו, אתגריו ובטחון עתידו הטוב.
טוב לדעת שאבא אוהב אותי, וטוב יותר לחוש שהוא נמצא איתי.
זוהי מלחמה אחרת לגמרי, מלחמה של אדם מבוגר.

למעשה: כשאפרים יוסיף במעשה ‘מאיר’ בחיי היום יום, לדוגמה: התנדבות בהסעת ילדים מוגבלים וכדומה. בטחונו בהקב”ה יתחזק בהתמדה ועקביות. מעשה זה- דווקא בכוחו להחדיר את הרעיון המחשבתי לעומק רגשותיו ולהאיר את חייו על כל האתגרים
שבהם, ברוגע ושלווה הנגזרים מהטוב הקיים בעולמנו ומחכה לפנס שיאיר עליו.