The Power Of Persistent Positive Thought

MyLife Essay Contest

מוכנים לבוחן קטן, מהו המכנה המשותף לכל האנשים האלו?

• לדוויג ואן בטהובן
• אלברט איינשטיין
• מייקל גורדון
• ביל גייטס
• תומאס אדיסון

בטהובן, איינשטיין,גורדן, גייטס ,אדיסון

מוזיקאי, מדען, אתלט, יזם , וממציא

ממממ… טוב מוזיקאי, מדען, אתלט,יזם, וממציא התשובה מתבקשת היא, חמישתם הם אנשים מפורסמים, שהצליחו להכנס לסיפריי ההיסטוריה, והשאירו את חותמם על העולם. לחמישתם היה כישורים יוצאי דופן, והצלחה מסחררת, שהיינו מאוד שמחים שגם לנו יהיה ולו במעט מכל הטוב הזה. ובכן זה פשוט מידי, אני יודעת שאתם מסוגלים ליותר, אני רוצה לתאגר אתכם לחשוב קצת יותר לעומק, לחמשיתם יש עוד משהו משותף שמכניס את כולם לקטגוריה אחת, אני הולכת לגלות לכם את הסוד, שנראה יחסית תמים ופשוט, אך אוצר בתוכו מפתח גדול להצלחה בכל תחומי החיים, ואם הייתם מגיעים לתשובה הזאת, אזי יתכן שגם שימכם היה נכלל ברשימה זאת.

לא, אתם לא הולכים ללכת לישון היום בלילה, ולקום גאונים, כמו שאמא שלכם טענה בפני כל מי שרק רצה לשמוע, קבל עם ועדה, מהרגע שבו יצא לכם השן הראשונה. ולא, אתם לא הולכים לזכות בלוטו, ולסלול את דרכיכם אל הצמרת עם רשת ביטחון פרוסה למטה, למקרה של צניחה חופשית לא מאובטחת.

בטהובן- מוזקאי מחונן. בשנים המעצבות של חייו, לא היה הרבה תקווה לבטהובן הצעיר. הוא היה מגושם נורא על הכינור, ולעיתים קרובות כל כך עסוק בעבודת היצירה שלו, שהיה שוכח להתאמן. למרות אהבת ההלחנה שלו, מוריו הרגישו שהוא חסר תקווה, ושהוא לא יצליח ככנר, או כיוצר או כמלחין. אך בטהובן המשיך בשלו, והלחין את חלק מהסימפוניות הכי אהובות בכל הזמנים, בעודו חירש.

אלברט איינשטיין- מדען ופילוסוף. רובינו מתייחסים לשם איינשטיין, כשם נרדף לגאון. אך לא תמיד השם הזה תמן בחובו כזאת הבטחה. איינשטיין, לא דיבר עד גיל ארבע, ולא קרא עד גיל שבע. מה שגרם להוריו ומוריו, לחשוב שהוא מוגבל שיכלית, איטי, ולא חברותי, בסופו של דבר, הוא נשר מבית-ספר, ונתקל בסרוב להתקבל לבית הספר הפוליטכני בציריך. באחרית הימים, הוא זכה בפרס נובל, ששינה את פני הפיזקה המודרנית בכל העולם.

מייקל ג’ורדן –אתלט. אחד השחקני כדורסל הכי טובים של כל הזמנים, פסלו אותו אותו מקבוצת הכדורסל של התיכון, אך הוא לא נתן לזה למנוע מעצמו לשחק, הוא התבטא “אני יכול להשלים עם כשלון כולם נכשלים במשהו, אך אני לא משלים עם זה שלא מנסים שוב” ברבבות הימים גורדון נהיה לאגדה ושם ודבר בעולם הספורט.

ביל גייטס-יזם חברת מייקרוספט. גייטס, לא היה נראה כאיש עם עתיד מבטיח, עת שנשר מאוניבסיטה הרווארד, הוא ופתח עסק ראשוני שבו נכשל עם השותף שלו פול אלן. בעוד הרעיון הראשוני שלו לא עבד, ונחל כישלון, התמיד עם ניסוייו והעבודה המאוחרת יותר של גייטס, הייתה יצירת מופת עולמית היא מייקרסופט.

תומאס אדיסון- ממציא וחוקר. המציא את הנורה. בשנותיו הראשונות, המורים העידו על אדיסון שהוא “טיפש מכדי ללמוד משהו”. וגם בתחום העבודה לא שפר עליו מזלו. הוא פוטר משתי העבודות הראשונות שלו, עקב היותו “לא פרואקטיבי” למידת הצורך. אפילו כממציא, אדיסון עשה 1000 נסיונות לא מוצלחים בהמצאת הנורה, כמובן שנסיונות אלו הובילו להמצאותו של הנורה.

המשותף לכל האנשים האלו הוא, הם יכלו להרים ידיים מאוד בקלות, ולהגיד ניסתי, נתתי את כל כולי, וזה לא עבד. אני מרים ידיים. ועם זאת, הם לא עשו זאת. לא רק שהם לא עשו זאת, הם שינסו מותיניים, וניסו ביתר שאת, וביתר עוז, וזה כמעט נגד הטבע.

רוב בני האדם מפחדים לנסות מלכתחילה, שמא יכשלו. מחקרים מראים שאנשים לפני סוף חייהם נשאלו, מה היו עושים אחרת במהלך חייהם, הנשאלים ענו תשובות מגוונות אך תשובה שחזרה על עצמה רבות הייתה, להעיז לעשות ולא לפחד.

בני אדם נולדו עם מנגוגנני הגנה, שמאותתים להם לעשות, או לא לעשות, דבר כלשהו. כשיש הזדמנות חדשה בחיים, אנחנו שוקלים אותה מכל הצדדים, את הבעד, את הנגד. והמחסום שיצעור מאיתנו להתקדם עם זה הלאה, לרוב זהו רגש, ולא שכל קר והגיון. למרות שאנחנו מחשיבים את עצמינו כאנשים שקולים כשמגיע רגע ההחלטה למרות כל המחשבה שששמנו בזה, למרות ששקלנו את זה בצורה הגיונית ושיכלית, ברוב המקרים המעצור שנותן את הברקס, זה הרגש. זה “התחושת הבטן” יכול להיות חשש, פחד, הססנות, יציאה מהגבולות המוכרים, מן הנעים והמוכר אל הלא ידוע.

אז נתאר לעצמנו שכן עברנו את המשוכה הראשונה, ועברנו את המכשול הזה, וכן קפצנו למים עמוקים, שהם למעלה מיכולתינו כך נראה, ונתנו באמת את כל כולינו, ואין באמת למי לבא בטענות במידה ולא הצליח הנסיון הזה.

כאן, הרגע הזה, הוא רגע מכריע!

יש מצב בחיים שהמשא יותר מידי כבר, שהעול מכביד מידי, ומאיים להפיל אותך לצמיתות. שכל מכשול קטן, נראה כמו הר אברסט. שמרגישים שהגיעו מים עד נפש וזהו, לא מסוגלים יותר, זהו מרימים ידיים, זה מעבר ליכולת.

אפשר לחוות את הקשיים האלה במישורים שונים בחיים, זה יכול להיות בתחום המקצועי, שהמצב נראה למעלה מיכולתינו. זה יכול להיות בחיים האישיים, וזה שלוחה של הרבה מצבים שונים בחיים, שנקודת הסיום של השחיקה הזאת, זה הקו הסיום עם סרט האדום נוצץ באופק, הוא נקודת השבירה.

כאן, זה הצומת המכריעה, בין כישלון להצלחה. וכאן טמון הסוד של מה שגורם לכל האנשים המצליחים האלה, להצליח: זה הם חושבים חיובי! תחשוב טוב יהיה טוב, זה לא עוד משפט, אלה זה אמונה!

המשפט הזה נאמר לראשונה ע”י האדמור הצמח צדק, הנשיא השלישי לשולשלת חב”ד, והוא נאמר במקור באיידיש, “טְרַאכְט גוּט ווֶעט זַיין גוּט” ונשמע לראשונה, כאשר איש מסויים שביקש רפואה עבור חולה, הרבי השיב לו לחשוב טוב ושבכך יכולתו לשנות את המציאות.

בעידן הניו-אייג’י של ימינו, ישנם הרבה סיסמאות וסלוגנים שיוצאים חדשים לבקרים, ואפשר לראות את המסר הזה מוחבא ומתסתתר באצטליה של רעיונות שונים ובווראציות ומילים אחרים, מבלי הידיעה מהיכן היא נשאבה. (לדוגמא יש את הספר המצליח מאוד ה”סוד” שנכתב ע”י רונדה ברן שכולו מבוסס על כך שצריך לחשוב מחשבות חיוביים ואז לשלחם ל”יקום” וה”יקום” מחזיר את המשאלות שלנו והם מתגשמים..).

כל אחד מהאנשים האלה חווה כישלון, לא רק כשילון קטן. אלה כישלון חרוץ שמשתק אותך, וגורם לך לרצות לברוח ולסתתר מן העולם. אבל לא רק שהם לא הרימו ידיים, הם ניגשו אל האתגר עם כחותו מחודשים, עם ידיעה, עם ביטחון שהם יודעים לוודאי שזה יצליח. זה לא ענין של אם, זה ענין של מתי. הם יצרו לעצמם את המציאות הזאת, כי הם האמינו בעצמם שיהיה טוב, והם יצליחו.

אנשים שהולכים עם דעה קדומה וגישה שהם הולכים להכשל במשהו,הם באמת הולכים להכשל. הם המכשלים את עצמם, ונותנים לעצמם את הביקורת הכי קשה. בעודם מסוגלים להגיע רחוק, להצליח ולהתרומם, והשמים הם הגבול, הם מגבלים את עצמם, ושמים מחסומים, קווים, וגבולות ליכולת שלהם, וחושבים שלילי.

הקושי נובע מהספקות שתמיד נמצאות שם מנקרות מאחורי כל המחשבות, ותמיד זורעות חוסר אמונה, ואת כל ה”מה אם” שמכרסמים במוחינו ואוכלים כל חלקה טובה אבל צריך לא לפחד, ולקפוץ למים, ולנסות שוב ושוב, ולא להתיאש, הספקות האלה הם המקלות בגלגלים והם מורידות את הרצון והחשק ברגע שעושים החלטה מודעת ואומרים שזהו יהיה טוב אז המציאות של טוב נבראת.

ואז כשיש אתגר או בעיה בחיים. צריך ללכת בגישה החיובית. של לכתחילה אריבער, ב-י-ד-י-ע-ה שהולך להיות טוב. מחשבה בוראת מציאות, ממש ככה. זאת לא מנטרה, וזה לא משפט שרק נותן כח, אלא זה אמונה אמיתית. שמתוך כך שחושבים חיובי, זה נהפך למציאות.

פרופסורים, מדענים, מוזיקאים, אתלטים, אנשי עסקים, ויזמים כל אחד מצליח בתחום שלו. אנחנו, כל אחד יש לנו את התחום שלנו, שבו אנחנו רוצים להצליח, אם זה בקריירה, אם זה בנישואים, אם זה בחינוך ילדים, וכן הלאה. האנשים האלה הושומו בתוך מצבים קיצוניים, וחוו כשילונות חרוצים, ולמרות הכל, האמינו שהם יצליחו. אז אנחנו הקטנים, לא צריכים להתמודד עם יצירת ופיתוח האטום, ולא צריכים לדעת איך להמציא את גלגל מחדש. אבל בהחלט יש לנו את האתגרים של חיי היום יום, שלפעמים, בסקאלה שלנו, נראה כמו לכבוש את האוורסט, או כמו צניחה חופשית ללא מצנח. וכן, קל להגיד וקשה לייסם. אך כמו שתומס אדיסון אמר, “לא נכשלתי, אלא מצאתי אלף דרכים איך לא ליצור מנורה”. כשיש את הגישה החיובית, ואת הרצון הנכון, אזי חזקה על תעמולה שלא חוזרת ריקם. ומכאן תוכלו להתמודד עם כל אתגר, ולכבוש כל יעד. הנה, נתחיל את החשיבה החיובית כבר עכשיו, אתם י-כ-ו-ל-י-ם, ומכאן השמים הם הגבול.

יגעת ומצאת תאמין!