להתחתן כל יום מחדש
Perpetual Marriage

sMyLife Essay Contest

סוד הרומנטיקה על פי החסידות: כיצד אפשר להימנע משחיקה בחיי הנישואין, כך שהקשר רק ילך ויתעצם?

מבוא: חסידות חב”ד מלמדת כיצד לבנות מערכת יחסים עם הקב”ה 1. לצד זאת היא גם מלמדת אותנו שהמציאות הכללית של זוגיות בעל ואשה נובעת ומשתקפת מהזוגיות שלנו עם הקב”ה 2. מכך מובן שהמודל שהחסידות מציעה בקשר ליחסים עם הקב”ה יכול להשתקף ולהשפיע בזוגיות פרטית של בשר ודם.

מערכת היחסים החסידית עם הקב”ה מתמצה באימרה שהיתה נשמעת מפיו של אדמו”ר הזקן, מייסד החסידות, כשהיה נכנס לדביקות: “מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, אינני רוצה מאומה, אינני רוצה בגן עדן שלך, אינני רוצה בעולם הבא שלך, אני רוצה רק אותך בעצמך”. זהו פתגם המפתח לגישה כלפי הקב”ה, והחסידות מדגישה 3 שכיון שהנשמה היא “חלק אלוקה ממעל ממש” הרי שגישה זו אינה נחלתם של יחידי סגולה, אלא חבויה בליבו של כל יהודי, שבכל מצב יש בעומק ליבו פינה חמה לקב”ה שעם או בלי מילים משתוקקת ורוצה רק “אותך בעצמך”. בעומק ליבו, כל יהודי רוצה להיות יהודי טוב, לא בגלל הטבות ושכר או אפילו עולם הבא, שהוא ריגוש-שיא של אהבה ופסגה של סיפוק רוחני, אלא פשוט כי הקב”ה יקר לו. העבודה והתפקיד שלנו הוא לגלות ולהפוך פינה חמה זו למוקד חיי היום יום שלנו ושל סביבתנו.

החשיבות שבגישה הזו היא, שאם הקשר עם הקב”ה הוא על בסיס ההטבות הנלוות, גן עדן ועולם הבא (או הזה..) או אפילו העצמה אישית 4, אז הקשר מכומת ומוגבל מראש בהתאם לכמות ההטבות והקידום המשוערים (רוחניים ככל שיהיו), האיכות של הקשר היא לא התמסרות טוטלית אליו אלא סוג עדין של “תן וקח” (עם כל ההשלכות), וגם הקשר עצמו הוא נסיבתי ולא “עצמי”, כי אין כאן התקשרות לקב”ה, אלא האדם נשאר באיזשהו מקום מרוכז בעצמו ובהנאות והשאיפות שלו ש”מכורח הנסיבות” רק דרך הקב”ה ניתן להשיגם. הנאות ושאיפות לא רק פיזיות, אלא גם רגשיות ורוחניות. רק כאשר “אינני רוצה אלא אותך בעצמך” אז הקב”ה הוא במרכז ההתעניינות, והקשר הוא התמסרות טוטלית ללא תנאי מהאדם עצמו לקב”ה עצמו .5

הגילוי של הקשר החבוי הזה מתאפשר בין השאר 6 על ידי ההכרה שגם הקב”ה אינו רואה בך אמצעי להשיג את מטרותיו הנעלות, אלא הוא רוצה רק “אותך בעצמך” 7. אתה החלום שלו. הגן עדן והעולם הבא כמו גם המצוות שהוא נתן לך הם רק הביטוי לכך שאתה הכי חשוב לו. הכרה זו, שכל אחד מאיתנו באופן אישי הוא חלום חייו של הקב”ה, מביאה לתגובה אוטומטית של “גם אני רוצה אותו בצורה כזו”, רגש שכבר חבוי בך ורק צריך טריגר כדי להיחשף.

הגישה הזו גורמת, הפוך על הפוך, שכיון שאתה רוצה את הקב”ה עצמו, אז כל דבר שקשור בו מרגש אותך. במילים פשוטות, בעוד שכאשר אתה מחפש את ריגוש האהבה ולו הרוחני ביותר, אתה מפסיד את הקב”ה בעצמו, הרי כשאתה רוצה אותו בעצמו, רגש האהבה בא ממילא, כי אתה תראה בכל דבר ביטוי לקשר שלו איתך. אם לא תרדוף אחר הריגוש, אלא אחר “אותך בעצמך”, הריגוש ירדוף אחריך.

הגישה הזו של “אני רוצה רק אותך בעצמך”, קיימת גם בין איש לאשתו. לפעמים היא חבויה ולפעמים היא גלויה, לפעמים היא עם מילים ולפעמים רק כתחושה שצריכה תמלול, אבל היא קיימת בגלוי או בעומק הלב, וזאת משום שאם מסובב הסיבות הניח לכך שהם יכנסו בברית הנישואין, הרי שמלכתחילה הם היו שני חלקים 8 של אותה נשמה שיועדו לחזור ולהתחבר, וכל חלק רוצה “אותך בעצמך”. התפקיד של בני הזוג הוא לחשוף את הגישה הזו שחבויה בהם, ולהפוך אותה לציר שסביבו סובבים חיי הזוגיות שלהם.

ההסבר הוא פשוט: הקשר הזוגי מביא עמו הרבה רווחים והנאות לכל אחד מהצדדים, ולפעמים גם תסכולים. אך הגישה החסידית אומרת שהקשר הזוגי לא נמדד לפי הרווחים שהקשר יוצר 9, כי אז הכמות של הקשר נמדדת כל הזמן לפי ההנאות מול התסכולים, האיכות של הקשר היא לא התמסרות טוטלית אלא סוג של “תן וקח”, והקשר עצמו הוא נסיבתי ולא “עצמי”. כאשר הקשר הוא “אינני רוצה אלא אותך בעצמך” אזי הקשר אינו עם “משהו”, אלא עם “מישהו”, עם הבן זוג בעצמו. ההנאות תפקידן לבטא את זה שכל אחד רוצה לא משהו מהשני, אלא את השני בעצמו. כמו הגן עדן, שהקב”ה נותן לאדם כביטוי לכך שהאדם עצמו יקר לו. כמו מתנה, שמבטאת לא את החפץ שמוגש כמתנה אלא את הקשר הבין-אישי.

הדייטים לפני החתונה הם סוג של בדיקה עד כמה נוח הקשר יהיה, ואכן אז הקשר נמדד לפי רמת הדברים שמוצאים חן בעיני כל אחד. אבל דוקא משום זה הקשר מוגבל לקשר אפלטוני ולא טוטלי, כי כל אחד מהם עדיין מרוכז בעצמו, ולא ממש בשני, ובמצב כזה אי אפשר שיהיה קשר טוטלי בלי ניצול מסויים. תחת החופה עוברים שלב, ונכנסים בברית הנישואין. מה שקורה תחת החופה הוא שבני הזוג מחליטים שמעתה ואילך בן זוגם עצמו חשוב להם, ולא משהו בו או ממנו. לכן זו “ברית”, קשר על-נסיבתי, ואז הוא לא יתנתק. מאידך, דוקא כאשר בן הזוג עצמו הוא מרכז מעיינך, אז כל דבר בו ימצא חן בעיניך.

גם בקשר שלנו עם הקב”ה, דוקא כאשר הקב”ה בחר בנו בעצמנו – אז גם הגוף שלנו הפך לחלק מהקשר איתו. כמו כן גם בין בני-זוג: רק אחרי בואם בברית הנישואין, כאשר הקשר ביניהם הופך להתמסרות טוטלית ועל-נסיבתית, “אותך בעצמך” (היא, ולא משהו בה) – רק אז הקשר יכול להתבטאות בכל המישורים, גם בפן הגופני, ללא חשש של ניצול חלילה.

אני רוצה רק אותך בעצמך זו תמצית ברית הנישואין. לכן, כל פעם שהאדם מזכיר לעצמו גישה זו, הוא בעצם מתחתן מחדש. וכך במקום פעולה חד פעמית הופכים הנישואין להיות “פעולה נמשכת” ו”פועלים משיכה” הדדית.

הדרך לעורר גישה זו היא בין היתר על ידי ההתבוננות שהדבר הכי חשוב לבת הזוג שלי הוא אני בעצמי, ולא התוספות. כמו אפקט המראה, זה אוטומטית יעורר גם בך את הגישה הזו כלפיה. וכאשר היא בעצמה חשובה לך, אז כל פרט בה יגרום לך “גן עדן” ו”עולם הבא” שלך,כי הוא חלק ממנה. מאידך, אתה לא תתפתה להנאות מן הצד, אלא תסתכל עליהם בתור סוג של אתגר להעצמת הקשר הזוגי, כי הבנת שאינך מחפש אחר “מציאה” (ו”מציאות” יש הרבה…), אלא חיפשת ומצאת “אבידה”, את החלק השני שאבד ממך, ורק כשיש לך “אותה בעצמה” אתה מרגיש שאתה עצמך.

כך הקשר כל יום ילך ויעמיק, ולא להיפך, כי כל עוד הקשר בנוי על הנאות, ואפילו ריגוש של אהבה וכו’, מטבע הדברים לכל דבר מתרגלים וכל דבר בא לידי מיצוי, כך שהרגע הכי נחמד הוא ביום הראשון, ומשם הריגוש הולך ופוחת… הרודף אחר הריגוש, הריגוש בורח ממנו. אבל כאשר הקשר אינו בנוי על דבר-מה שאתה מקבל ממנה, לא “הגן עדן” של הריגוש שלה, ולא “העולם הבא” של האהבה שלה, אלא אותה בעצמה – אותה בעצמה לא מיצית ולא תמצה אף פעם, כמו שאת עצמך לא מיצית. אדם הוא בלתי ניתן למיצוי, שלא כמו מכונה. אדרבה, כל יום תופתע מחדש, הריגוש ירדוף אחריך. זהו טבעו של קשר עצמי, להתעצם. כי כשאני רוצה “רק אותך בעצמך” – זה מרטיט ומפעים כל פעם מחדש.

[אגב, גם כלפי הקב”ה, כאשר הקשר מרטיט, הוא מפעים: כאשר אתה רוצה “רק אותו בעצמו”, מתרחש תהליך המתואר בחסידות כהתפתחות של “יראה ראשונית, אהבה קטנה, אהבה רבה, יראה עמוקה” כלפיו, בו האהבה היא מעין “סנדויץ” בין שני סוגי היראה. מדוע? הסוד כאן הוא, שהיראה היא ה”גדר שמירה” שהאהבה לא תישחק 10 . כך גם בזוגיות: כאשר מרכז מעייניך הוא “היא בעצמה”, נוצר קשר מרטיט (יראה עמוקה), צמרמורת מהעובדה ש”היא בעצמה” הקדישה את כל כולה להיות שלך 11 . הרטט הזה הוא החומר המשמר שמפעים את האהבה].

כשתרצה “רק אותה בעצמה” – תמיד תרגיש שלא מיצית, רק עכשיו התחלת איתה.

הצעות מעשיות (על בסיס הצעות החסידות לייעול הקשר של האדם עם הקב”ה):

א) על משקל עצתו של הרבי לאדם שהיו לו קשיים בכיבוד הורים לרשום על פתק את המילים “כבד את אביך ואת אמך וגו'” ולעיין בפתק מידי פעם – גם בנידון זה, ניתן לרשום על פתק או לשנן בעל-פה את המשפט “אינני רוצה מאומה, אינני רוצה את הפינוקים שלך, אינני רוצה את האהבה שלך, אני רוצה רק אותך בעצמך”, ומידי פעם, בעיקר לפני שנכנסים הביתה או יוצאים לרחוב, לקרוא מהפתק או לעצום את העיניים ולהיזכר במשפט הזה. (כמו בקשר עם הקב”ה, שלפני שנכנסים לפגישה איתו בתפילה, יש להתבונן “דע לפני מי אתה עומד”, וכן לפני שיוצאים להתמודדות עם העולם שמבחוץ).

ב) התבונן במהות חיי הנישואין שלך, ובדוק את עצמך רצוי 3 פעמים ביום (כמו בקשר עם הקב”ה, שאמור להיבחן על ידך ולעבור התבוננות 3 פעמים ביום, בזמן התפילות) האם היא במרכז ההתעניינות שלך, או שלרוב אתה מרוכז בעצמך וחושב מה יוצא לך ממנה. שים אותה במרכז המחשבות במקום את עצמך (זה גם יותר אנושי…), ואתה תדע שהיא הגיעה לשם – כאשר תמצא את עצמך מופתע עד כמה אתה נמצא במרכז ההתעניינות שלה…

ג) תנסה לעשות כל יום משהו (קטן, אבל) בשבילה. לא על מנת לקבל פידבק. אגב, הבורח מן הפידבק הפידבק רודף אחריו… (כמו לעשות מצוה שלא על מנת לקבל פרס, פשוט בשביל ה’. והרי גם אנחנו מעוניינים שהוא יעשה למעננו ללא תנאים…).

ד) הסבר רעיון זה לאחרים הזקוקים לריענון בחיי הנישואים. כשהם יקלטו, זה יחזור אליך
כמו בומרנג. (על בסיס הרעיון החסידי שב”שליחות”: כאשר תקשר אדם נוסף לקב”ה, תקושר יותר בעצמך).

בהצלחה…

אודות המחבר:

ישעיה מרנץ‬‎ הוא בן 32 נשוי עם 5 ילדים כ”י, מתפרנס מהוראה (בעיקר של חסידות) ותרגום שיחות של הרבי לעברית.

הערות ומקורות