איך להתמודד עם מסרים משפילים ומדכאים?
Overcoming Challenges by Connecting and Giving

סודם של גביעי המנורה

אחת הבעיות המקבעות אנשים במקומם, ועלולה אף לגרום לנסיגה, היא ירידה ברמת המוטיבציה. ירידה זו נובעת מחסר בביטחון העצמי, מחוסר אמון ביכולות, הנגרם מפרשנות שלילית לחוויות. פרשנות זו נובעת, מחשיפה למסרים משפילים ומדכאים. חשיפה למסרים ביקורתיים, עוקצניים וציניים, המתעקשים להזכיר את הכישלונות, המתמקדים בחולשות ובמגבלות, גורמת להסתגלות לפרשנות שלילית, המדכאת ואפילו משתקת, את המוטיבציה.

פרשנות זו נובעת מ”קולות גלותיים”. קולות המושמעים מהנפש הבהמית, שתפקידם להגביל אותנו, ולמנוע מאיתנו את המימוש של היכולות. הקולות יכולים להישמע מתוכנו, או אף מפי הורים, מחנכים, חברים, מעסיקים, קולגות או בני משפחה.

הקולות הללו מהווים עבורנו סביבה הרסנית ורעילה. הם גורמים לנו לתחושה של עצבות, וירידה בתחושת הערך העצמי. גם היכולת והמוטיבציה להמשיך, לעשות ולהתקדם נפגעת. כשמזהים את הקולות הללו בסביבה, אזי, צריך לשנות כיוון. “להתהפך”.

“להתהפך”, הכוונה, לאמץ את תנוחת הגביעים במנורה. המנורה ככלי עיקרי מכלי המקדש נבנתה לפי כללים עיצוביים שניתנו מאלוקים. למנורה שבעה קנים, כשכל קנה מקושט בשלושה גביעים, כפתור ופרח. גביעי המנורה, בציור המנורה שצויר על ידי הרמב”ם[1], הם הפוכים, נמצאים במצב שיכול רק להשפיע, למזוג לאחרים, אך לא לקבל את השפעת הסביבה כלל. העיסוק האינטנסיבי בהשפעה, לא מאפשר להיות פנוי לקבל את ההשפעה הסביבתית. וזה סוד הכוח שלו!!

הבחירה של הרמב”ם בציור הגביעים הפוכים, נועדה להעביר מסר ולחדד את הבנת מהותה של המנורה. שכן, במצוות בכלל, ובמשכן בפרט[2], הייתה הקפדה על שימוש בצומח “כדרך גדילתו”.[3] היהדות לא מחפשת לעשות מהפכות. להפיכה יש תפקיד משמעותי.

הבחירה במנורה כסמל, וכלי להתמודדות עם הקולות השליליים, מבוסס על כך, שהמנורה מופיעה כאחד האלמנטים החקוקים על שער טיטוס. שער טיטוס שנועד להנציח ולהזכיר את החורבן, משתמש בצורת מנורה כדי לחזק את המסר המשפיל[4]. במנורה שעל שער טיטוס הגביעים אינם הפוכים, חקוק עליה דרקון, המסמל את העבודה הזרה[5], ולצידם חקוק המסר: “יודע קאפטא”- יהודים שבויים. המסר המופיע על השער הוא מסר מחליש המזכיר את החורבן, השעבוד והמוגבלות. מסר זה מערער את האמונה, ומציג את הגביעים ככלי המקבל ומושפע מהמסרים הסביבתיים המחלישים.

לכן, הרבי עודד לפרסם בכל דרך את צורת המנורה כפי שצוירה על ידי הרמב”ם[6], כי יש בה בשורה מעצימה, ומאפשרת להתמודד עם הקול הגלותי המחליש של שער טיטוס.

המנורה בכלל, וגביעיה בפרט, מהווים מודל לעיסוק אינטנסיווי בהשפעה, תוך התעלמות מהשפעת הסביבה. תפקידה של המנורה היה להפיץ את האור החוצה.[7] בבית המקדש לא התקבלה השפעה של תאורה חיצונית, הוא נועד להפצת אור[8]. לצורך כך, חלונות המקדש נבנו “שקופים אטומים”[9], הם היו שקופים כלפי חוץ, ואור המנורה האיר החוצה, אך היו אטומים כלפי פנים, ולא אפשרו לאור החיצוני לחדור[10].

צורת הגביעים, אף היא מחדדת את המודל של השפעה. צורת הגביעים הייתה “ככוסות אלכסנדרייה”, ש”פיהם רחב, ושוליהם קצרים”[11]. דהיינו, פתח הכלי, רחב ותוכו צר. צורה זו מדגישה את  תפקידו של הכלי, לעסוק במזיגה ונתינה, בניגוד לכלי קיבול ששומר את תכולתו לאורך זמן. הבחירה של המקרא בלשון “גביע”, נועדה לחדד את ייחודיות התפקיד- להשפיע. צריך להתרגל להיות ב”תנוחת השפעה”.

רבנו בחיי מסביר את המשמעות של גביעי המנורה: כ”כלי קיבול שהוא משקה ומרווה”. הגביעים משולים לגלגלים שהם מקבלים כוחות עליונים, ומשפיעים אנרגיה לעולם הנחות מהם.[12]  גביע תפקידו, לקבל את כוחו מלמעלה, אך אינו משאיר לעצמו את מה שקיבל, אלא, הוא עסוק בהשפעה, בנתינה למי שזקוק לכך. ההתייחסות אל הגביע, ככלי שתפקידו לחלק, מובן גם מהתייחסות אל הגביע כסוג של כוס, כוס לא נועדה, לאחסון ואגירה ממושכת של נוזלים, אלא לנתינה והשפעה. לאחסון נוזלים נשתמש בבקבוקים או חביות, שיש להם כלי קיבול- לאחסון רחב ופתח מזיגה צר יותר. עלינו להיות ככוסות, חדורים במוטיבציה להשפיע, ומייד. לא לאגור ולהשתלם לנצח.

אך גם בהשוואה לכוס, יש יתרון לגביע. בעוד שכוס משמשת בדרך כלל לשתיה, הרי גביע, משמש לברכה, ולכן מחלקים ממנו לכוסותיהם של שאר המסובים. במקורות[13] יש גם פרשנות נוספת לגביע, ככלי המיועד להבאת היין לשולחן, וממנו מוזגים לכוסות של הסועדים. הגביע ממליץ להעמיד את עצמינו בתפקיד המשפיע לסביבה.

לאור הבנת תפקיד הגביע, כ”משפיע” שכל מהותו: “לתת”, נוכל גם להבין את הקשר לדמותו של יוסף הצדיק, ואף למידה האופיינית לו.[14] בסיפור המקראי על יוסף במצרים, מופיע הגביע כבעל תפקיד חשוב. יוסף משתמש בגביע כדי “לנחש” מידע על משפחתו, ואף מחביא את הגביע בחבילתו של בנימין, כדי למצוא עילה לאסרו, וכך הגביע, מוביל את הסיפור להתגלות יוסף לאחיו, וירידתם למצריים.

יוסף במהותו, מייצג את ספירת היסוד, וגם הגביע משווה לספירה זו. ספירת היסוד היא הספירה שמהותה התקשרות פנימית, והשפעת שפע שיכול להועיל. יוסף הצדיק, במהותו, מסמל את ספירת היסוד, וממחיש כיצד ניתן לחיות על פיה חיים איכותיים, גם מול קולות שליליים.

תפקודו הייחודי של יוסף, שעל אף הסבל, הוא נותר אופטימי, ובתפקיד ה”משפיע”. הוא התייתם מאימו בגיל רך, וסבל מקנאת אחיו. בהמשך נמכר לעבד על ידי אחיו. גם כעבד בסביבה מנוכרת, במעבר מסוחרים, לישמעאלים למדינים ולפוטיפר, המשיך לתת ולהשפיע. במצרים הוחרף אף סבלו, ולאחר עלילת השקר, שהעלילה עליו אשת פוטיפר, ישב בכלא, על עוון שיש בו קלון.

אך גם שם בכלא, כשהוא בודד, ללא תמיכת בני משפחה, וללא סיכוי קלוש להשתחרר, ולטהר את שמו, הוא לא מאבד את יכולת ההשפעה. גם שם הוא מנסה לסייע לשר המשקים ושר האופים, ושואל מדוע פניכם רעים היום.[15] זה כוחו של הגביע, לתת, להשפיע, להתחבר. כך הוא נוהג בפתירת חלום פרעה, הוא מתגייס לעזור, לסייע בהתארגנות לשנות הרעב. היכולת העוצמתית, לא להיות מושפע מהקולות החיצוניים והפנימיים, נובעת מההשקעה בחשיבה אופטימית שליחותית: “במה אפשר לתת לעזור ולסייע?” זה המסר שיכול להציל אותנו בכל התמודדות עם קולות מחלישים.

את הכח של המצב ה”הפוך” ניתן לראות במצבים של “הצפה”, כשאדם טעון ורוצה “להשפיע”.  כשאדם מגיע לוויכוח כשהוא טעון ובטוח בצדקתו, או טעון בחוויה רגשית, הוא מדבר בהתלהבות, משכנע, מסביר, מוכיח. מדבר בקול רם. לא מפסיק לרגע. כאשר מנסים להיכנס לדבריו, להציג את הצד השני, הוא כל כך להוט לאמר את דעתו, שהוא כלל לא מסוגל לשמוע. גם אם מצליחים להשחיל משפט, בין מילה למילה שלו, הוא כלל לא יזכור במה דובר, ולא יגיב בהתאם לנאמר, אלא, ימשיך לדבר מהמקום של החוויה או הידע האישי שלו. בשלב זה הוא לא מסוגל כלל לראות את הצד השני.

בפרקי אבות מתייחסים למצבים כאלו של עומס רגשי, וממליצים לא לדבר עם האדם כלל, כי אין כל דרך לגרום לו לקבל, אלא להיפך, זה רק יעצים את הרגש שלו, ויחזק את ההיצמדות שלו, לפרשנות שלו. כפי שאומר רבי שמעון בן אלעזר: “אל תרצה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו, ואל תשאל לו בשעת נדרו”[16]. בסיטואציות אלו בהם האדם מוצף רגשית, הוא לא כלי לקבל, רק להשפיע. ובמילא, אין כל תועלת לנסות לדבר איתו, כל דיבור רק יעצים את עוצמת הרגש הקיים, ויגרום לו להתבטא באופן חריף יותר.

אומנם, בדוגמאות אלו, ההיתקעות בהשפעה, היא שלילית, וזמנית, כיוון שהרגש המציף הוא רגש שלילי. במקרים כאלו, עדיף, לא ללבות את הרגש, ולאפשר לו להירגע, לפרוק את ה”קיטור” בדרכו.  אך הדוגמאות הללו מוכיחות את עוצמת הכח של התנהלות ממקום מוצף, מלא טעון ומשפיע. כשטעונים, ברגש ואמונה חיובית, הרי שלא כדאי לעצור, אלא, להיפך לעודד, להמשיך להשפיע ולהגיב מהמקום הטעון. ולהמשיך להיטען, ולהשפיע.

בהלכה ישנה התייחסות לחוק זה- שהעסוק בלהשפיע לא יכול להיות מושפע. הכלל קובע: “איידי דטריד למפלט לא בלע”, מי שטרוד בלפלוט מה שבתוכו, אינו יכול באותה שעה לבלוע דבר אחר.[17] לפי כלל זה מותר להכשיר בדוד מיים רותחים כלי טריפה בזה אחר זה[18], בלי לחשוש שהכלי גם יקלוט את הטריפה, שפלט הכלי הקודם במים. כיון שהכלי במצב פולט, אינו קולט. כך גם בשחיטת בהמה כשכלי הדם עסוקים בפליטת דם, יש דעה[19] בהלכה, שאינם קולטים מהסכין אם הוא טרף[20], או בהכשרת בשר, הטרוד בפליטת דם, אין חשש מספיגת דם מנתח אחר ששורה עמו באותו כלי[21]. גם כלי שנמצא בחדר בו נמצא נפטר, כל עוד הכלי הפוך, ופתחו לא פונה למעלה, לא נטמא מהטומאה המצויה בחלל החדר.[22]

הכלל ההלכתי: “הטרוד בהשפעה, אינו מושפע”, מלווה את השליח החב”די המצוי בהתמודדויותיו. כשזוג צעיר מגיע למקום שליחות, ללא תמיכה קהילתית, ללא צורכי דת מסודרים, הם מצויים בסיכון. שכן, כבני אדם הזקוקים לחברה, הם עלולים להיות מושפעים. הדרך שלהם, להתגונן מההשפעה, היא לעסוק באופן אינטנסיווי בהשפעה, וכל עוד הם עסוקים בלהשפיע, לא ישפיעו עליהם.

המסר העוצמתי, ככלי להתמודדות עם קולות שליליים ומחלישים- הוא לא להקשיב לקולות, לא לחשוב אם ומה נכון, פשוט, להתאמץ ולהתמקד במה אני יכול לתת, להשפיע, לעזור, לכוון ולהוביל. מול כלי עוצמתי זה צצה השאלה, ומניין לאדם שחשוף לקולות שליליים, היכולת להשפיע? גם פרט זה נלמד מהדוגמא של הכשרת כלים. הכשרת כלים נעשית במים רותחים, המחוברים למקור החום, וממשיכים להתחמם. גם השליחים המשפיעים, יש להם צורך בחיבור למקור החום, לרבי, למשפיע, לתורה, וכך יוכלו להמשיך ולהשפיע, ללא הגבלה.

בדרך ההתמודדות עם השפעה סביבתית מזיקה, נתקלתי בכמה גישות. ישנו הספר של מרים אדהאן “מילים כקוצים וברקנים”, בו היא עוסקת בהתמודדות עם אלימות מילולית, מצד אנשים הסובלים מהפרעת אישיות. ההמלצה הכללית שלה היא להתרחק ולהתנתק פיזית או מנטלית, כדי שלא להינזק מהמסרים הפוגעים.

להסבר החסידי, על גביעי המנורה יש לתרום ולשכלל את ההתמודדות. באם הנפגע מהאלימות, יפסיק להיות פסיבי, ויקפיד להיטען ממקור חום מעצים, ובכח זה ישפיע אווירה חיובית ומפרגנת, הרי שזה יועיל לו יותר מהסתגרות ובריחה. יתכן, ואולי גם יצליח להשפיע על זולתו לצמצום מיקרי האלימות.[23]

גישה נוספת המתעסקת עם אלימות מילולית ומסרים שליליים זו “תקשורת מקרבת”, או “תקשורת לא אלימה” (תל”א), מיסודו של ד”ר מרשאל רוזנברג. בגישה זו ההתייחסות אל המתבטא באלימות מילולית היא התייחסות של חמלה. ממקום של חמלה ורצון לעזור, עוסקים בבירור רגשותיו וצרכיו של האלים, מתוך אמונה שהאלימות נובעת ממצוקה. אומנם, גישה זו יכולה לעזור, ולגעת בעומק הבעיה ולאפשר להתקרב, ולשחרר את האלים מהצורך להשתמש באלימות. במהות הגישה, יש בה מיסוד היסוד, התקשרות והתחברות פנימית, ממקום של חמלה ורצון לעזור.

אך גם גישה זו יכולה להיתקע במבוי סתום, באם הטיפוס האלים, נותר בהנהגתו, ולא מתחבר ולא מוכן לשתף פעולה[24]. במקרים האלו, צריך להיצמד לייחודיות של גישת גביעי המנורה ההפוכים, לא להיבהל מחוסר שיתוף הפעולה, לא להיעצר, להמשיך לתת ולהשפיע. להקפיד על היטענות קבועה מחום היהדות והחסידות, והמשך השפעה ממקום חם וטעון, ללא קבלת מסרי הסביבה. כך אפשר להמשיך להשפיע ולהציל!

לסיכום:

אם נתקלת במסר מחליש עשה ואל תעשה :

עשה:

א. הקפד להיות מחובר למקור האור והחום החסידיים:
למד את השיעורים היומיים. (חתת, יום יום, רמב”ם וכו’).
הקפד על השתתפות  בשיעור קבוע.
הקפד על קשר רציף עם “משפיע” (דמות חסידית כמודל, שניתן להתייעץ איתו בגובה עיניים, על עבודת ה’), קיום הוראת “עשה לך רב”.
כתוב לרבי.
סע לרבי.

ב. חשוב טוב!
דבר טוב!!
עשה טוב!
השפע על סביבתך בחיוביות חיוניות ושמחה!!

לא תעשה:

לא להקשיב לקולות מחלישים.
לא לתת להם מקום.
לא לנתח אותם.
לא לבדוק האם וכמה הם נכונים.
לא להאמין להם.

[1] התייחסות הרבי לציור ולמסריו- ליקוטי שיחות חלק כ”א שיחה ג’, עמ’ 164-171. מופיע גם בהלכות בית הבחירה עם חידושים וביאורים , סי’ ח’ עמ’ מ”ו- נ”ג.

[2] לגבי קרשי המשכן נדרשה הקפדה להעמידם דווקא בכיוון הצמיחה הטבעי. החלק שהיה קרוב לשורש למטה, והחלק שהיה קרוב לענפים למטה.סוכה מ”ה ב.

[3] סוכה מ”ה, ב’, רש”י שם “דרך גדילתן”, גיליוני הש”ס להר”י ענגל שם.

[4] ליקוטי שיחות חלק כ”א שיחה ג’, עמ’ 164-171.

[5] ע”ז מ”ב , ב.

[6] ליקוטי שיחות חלק כ”א שיחה ג’, עמ’ 164-171

[7] מנחות פ”ו ב’.

[8] ויקרא רבא פל”א, ז’ תנחומא תצווה ו’ בהעלותך ב’.

[9] מלכים א’,ו’ ב’.

[10] מנחות פ”ו, ב’. במדבר רבא ט”ו, ב’.

[11] מנחות כ”ח ב’. ברייתא למלאכת המשכן פ’ י’, פירוש המשניות לרמב”ם מנחות ספ”ג.

[12][12] בחיי תרומה כ”ה, ל”א הועתק בספר תורת העולה ח”א פ”כ. רקאנטי על התורה כ”ה, ל”ג.

[13] ירמיהו ל”ה, ו’. מצודות שם. מקץ מ”ד ב.

[14] ספר הליקוטים לצ”צ, ערך גביע.

[15] שיחת ש”פ מקץ תשל”ד.

[16] אבות ד’, י”ח.

[17] טור תצ”ג.

[18] שו”ע הרב תנ”ב סט”ז, באור הגר”א אורח חיים סק”ד.

[19] גם הדעות שאינן פוסקות כך, אינן שוללות את הכלל, אלא מתייחסות לפרטים נוספים בסיטואציה, שגורמים לכך שכן תהיה קליטה.

[20] גישת רבא בר בר חנה, בחולין ח’, ב’. ולפיו פוסקים גם   הרי”ף, רמב”ם הלכות מאכלות אסורות י”ז, ז’. שולחן ערוך יורה דעה י, א’.

[21] רש”י חולין ח’, ב’ ד”ה “אימלח”, וקי”ג א’ ד”ה: “אלא”.

[22] במדבר י”ט ט”ו, וברש”י שם.  משנה מסכת כלים ב’, א’. פירוש הרמב”ם שם. תלמוד בבלי מסכת חולין דף כ”ה עמ’ א’.

[23] כשמדובר במצבים פסיכוטיים, חשוב להיות מלווים גם באיש מקצוע, ולשלב גם טיפול מיקצועי. אך נפגע האלימות יהיה במקום חיובי ובריא יותר, כל עוד ימשיך להשפיע, ולא יקבל את המסרים שנאמרים ממקום חולני.

[24] חוסר שיתוף הפעולה יכול להתבטא בהמשך אמירת מסרים באופן אלים. ואז לפי הגישה צריך להמשיך לחפש צרכי האלים, ולשאול אותו על כך. יתכן שבמצבים מסוימים זה יהיה קשה מידיי להכיל ולהתעסק עם ניתוח המסרים האלימים, כשיש חסר שיתוף פעולה מתמשך. לענ”ד בשלב זה כדאי לעבור להשפעה חיובית דוגמת גביעי המנורה, מבלי להתייחס לתכנים האלימים שנאמרים.