!?חסידות – כפיתוח האשיות, האומנם כך
Growing Confidence and a Sense of Security

האם אתה מרגיש את עצמך ביישן,וחוסר ביטחון עצמי, שלכן אינך מצליח להתפתח ולשוחח עם החברים  מסביבך?וכן יש לך פחד קהל ,לדבר בפני האנשים, חרדה וחיישנות ,תדע שאינך לבד ומעניין שכמעט 35% של האנשים יש להם, לעיתים מזומנים, קצת חסר ביטחון עצמי, וביישנות, לכן הנני בטוח שכבר נסית כמה פעמים להשתנות, דיברת עם כמה חברים שלך שעברו ג”כ על מה שאתה עובר , הלכת לפסיכולוג, אבל עדיין לא הצלחת להשתנות ולמצוא את המרגוע הנפשי שלך,ועדיין המחשבות שלך,מטרידות עודך, מה האנשים חושבים עלי, מה יגידו לי …יש לי כ”כ חסרונות איך אוכל להתגבר ולצאת מעצמי.?!.

הנני חושב שמצאתי הפתרון בשבילך,לימוד החסידות יכול לעזור לך,לרומם אותך,ולפתח האישיות שלך, אבל לפני שאכתוב את דעתי, רציתי באמת לשאול אותך, מה החברים שלך אמרו לך, איזה כלי עזר הם נתנו לך, ומה הפסיכולוג.. (מחוץ להאשים את ההורים שלך, ואת המורים….) איזה דרך חדשה פתח לפניך?

אמנם כמובן שהם הביאו לך הרבה עצות , אבל אנחש כמה מהם..

1. תפסיק לחשוב על האחרים, מה הם יגידו עליך, אתה מי שאתה ואינך צריך, להסתדר עם כולם! לכל  אחד ישנם חסרונות אינך היחידי…
2. תקבע לעצמך בכל יום זמן מסויים, שאינך חושב על עצמך,או על עבודתך, אלא, תרכז מחשבותיך על    דברים אחרים בעולם, שאינו קשור ישירות עליך, או כל מיני דמיונות, וזה יגרום תחושה של רגיעות ושלווה
3. ובעיקר, תתחיל ליהות יותר חברתי,תתחיל עם פעולות קטנות ,למשל, תנסה לדבר כל יום עם  עוד  מישהו , תיגש לקבוצה של חברותיך,ותגיד להםשיש לך משהו להציע, תיהיה הראשון לדבר בכל הזדמנות,תנצל את המאורעות להביע את דעותיך,ולחשוף את אשיותיך.

אמנם דברים אלו, נשמע “נחמד ויפה”, אבל כמו שאמרת עדיין קשה לך להתגבר על המצב האישי.. הרי המציאות של העולם שלנו ,כשכל אחד מרוכז בתוך עצמו, ואין זמן לחשוב על השני, .. וכמו שלצערנו אמרו לך,” מה אתה דואג עם מה ואיך אתה תדבר, הרי אף אחד שומע באמת למה שאתה אומר, כל אחד חושב על עצמו ,אז למה לדאוג”…איך באמת  ומאיפה תשאב כח וחשק, להביע דעתך, ליהות הראשון לדבר וכו’

הנני מציע לך בוא להתבונן ביחד על כמה דברים איך מוסבר ומודגש בתורת החסידות, ואיך מיישמים דברים אלו בחיי היום יומי ע”י דרכי החסידות….

אציין עכ”פ כמה נושאים חשובים, ונראה  “הגישה החסידית” בכל א’ מאלו הנושאים.

מטרת בריאת העולם-” נתאווה הקב”ה ליהות לו דירה בתחתונים

ע”פ הגישה הלא חסידית, אפשרי להבין,תכלית בריאת העולם מכמה אופנים,ומהם;א)בספרי מוסר [1]מובא הקב”ה “חפץ להיטב לברואיו”,ובשביל להשפיע חסד ולתת לנבראים שכר,ברא את העולם שיש בו טוב ורע,והאדם בבחירתו יחפש דוקא הטוב.. ב)בספרי קבלה[2] מובא עוד ענין, “שהנבראים יכירו ויחושו בגדולתו ופעולותיו” , הנקודת המשותפת בב’ “טעמים אלו”, הם היחס אל ה”נברא”, דהיינו שהמרכז זהו “האדם”, ובשביל שלימותו הקב”ה ברא את העולם.

לאידך, בתורת החסידות מודגש ענין זה, מנקודת מבט אחרת.[3].. כל המטרה של הבריאה זהו בשבילו,ז.א. בשביל השלמת רצונו ית’,מכיון שהקב”ה נתאווה שיהיה לו דירה בתחתונים, ובמילים הכי פשוטות,שבעולם הכי שפל וירוד, שלא ניכרת מציאותו של ה’,ואפשרי גם להכחיש את קיומו, האדם יעבוד, ויגלה את מציאותו של הקב”ה, ועי”ז הופך “ומגלה” שהעולם הוא הכן, דירה של ה’. ולכן בגלל תאוה זו ברא את העולם,

ואמנם אין אנו מבין למה ככה, ובשטחיות נשמע קצת מוזר, ואיך יתכן לומר כזה דבר?! וזה מחליש אצל האדם את השאיפה האישית, אבל בעומק הענין, אדרבא,לא רק שזה אינו מחליש אלא מחזק,ודורש מהאדם הרבה יותר, כי אם “המרכז” זהו האדם,שהוא יכיר וירגיש את הקב”ה, והוא יקבל שכר ,אזי כל המטרה של הבריאה מוגבלת לפי אופני  אשיותם של כל אחד ואחד, האדם מסויים שכבר יתייגע והגיע להיכרות מסויימת, אצלו כבר נגמר תפקידו, ולגבי אדם שני עדיין לא, ולכן זה ירגיש יותר חשוב וזה פחות, אבל אם “המרכז” זהו הקב”ה,שכך הוא רצה! אזי כמו שהוא “עצמי”,בלי גבול ושלם, כך גם ה”תאווה שלו”, לא מוגבלת לשיעורים ואישיותם של הנבראים,, אין אדם שכבר עשה מספיק,ישנו רק דבר אחד, להשלים את  הכוונה, כמה שהאדם מרגיש שעדיין באפשרותו להוסיף, כך נדרש ממנו יותר ויותר .

מצוות-“דרכי התקשרות“

כל האדם יודע שפירוש של מצוה זהו מלשון ציווי, דהיינו שהקב”ה מצווה לבני ישראל שנעשה ונקיים כמה ציווים, תרי”ג מצות שבתורה, כל ילד(ה) יודע(ת) שבמעמד הר סיני ה’ אמר עשרת הדיברות ,”תעשה כך, ואל תעשה כך”..האדם שמקיים את המצוות,נאמר עליו שיש לו “צייתנות” לשמוע להקב”ה, הוא אדם טוב ומושלם שמציית לה’, ותו לא!! אמנם בתורת החסידות מודגש עומק נפלא בפירוש “מצוות”, מצוה מלשון “צוותא וחיבור”[4], האדם המקיים את המצוות מתחבר ומתקשר להקב”ה, אינו רק אדם שמציית לה’, ואם לא, נחשב לאדם רע,אלא הקב”ה נתן לנו אפשרות, להתחבר איליו ע”י דברים שחשובים אליו, שהם כל המצוות  וכמו שכתוב בתורה ” ועשיתם את כל מצוותי “,ואם כולנו יכולים להתחבר איליו, זה מגלה שכולנו מיוחדים וחשובים, שאם לא כן, למה קיבלנו כזה אפשרות.

גם כאן רואים הדגשה זו,אם “האדם” הוא המרכז, אזי כמובן שישנם חילוקים בין אחד לשני , וזה גורם לפירוד בין האנשים כי ישנם האנשים שמצייתים לדברי הקב”ה והם צריכים לקבל ג”ע, וישנם כאלו בדיוק הפוף, וישנם ” דתי”, “וחילוני”, וכל אחד מוצא את עצמו בקבוצה מסויימת, ולכל אחד ישנם “הזכיות שמורות”.. אבל אם “המרכז” זהו הקב”ה, דהיינו האפשרות להתקשרות ולהתחברות איליו, אזי לא רק שישנו מקום לכולם, וכמו פתגם העממי ” בלב של אימא ישנו מקום לכולם”…,אלא ההדגשה היא על דבר אחד, הקב”ה, ולכן בהשקפה זו היחס למצוות מקבלות משמעות הרבה יותר עמוקה,ומרים את האדם מעל הגבלותיו,   הבא נאמר כך[5], שעצם הדבר שהקב”ה מצווה אל כל יהודי, עי”ז מתאחדים עימו, וע”י קיום הציווי נעשים חשובים אצלו, וזה יחס נפלא, שגם כשהנברא עובר את רצון ה’ ומורד בו,נשאר השייכות אל הקב”ה ,אמנם שלילית, מכיון שעבר רצונו,אבל מצד הבורא שמצווה אל היהודי זה מראה היחס והקירוב אליו, בלי קשר אל התוצאות, ולכן אמרו חז”ל ” ישראל שחטא ישראל הוא”, גם ע”י חטא, הקשר נשאר, “ישראל הוא”,המהות אמיתית של כל אחד זהו ישראל, ר”ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה,קשור אל התורה ובמילא עם “נותן התורה, הקב”ה.

האדם- חלק אלקה ממעל

כתוב בתורה שהאדם נברא בצלם אלקים,” בצלם אלקים עשה אותו”, ובספר איוב  כתוב, שהנשמה היא חלק אלקה ממעל.. בספר התניא של האדה”ז בתחילת פרק ב’, מביא את הפסוק הזה ומוסיף מילה אחת,”ממש”, כמה עומק ישנו בהוספת מילה זו!נכון אמנם שהפסוק באיוב כבר אמר שהנשמה היא חלק מה’, אבל יכולים לפרש שהפסוק השתמש בלשון יופי ומליצה, לכן מוסיף האד”הז רק מילה א’  שמשנה את כל המשמעות, אנחנו כן..חלק אלקה ממש כך!, היהודי הוא חתיכת אין סוף!,כמו שבן הוא חלק מהאבא , כך אנחנו חלק של ה’,כמו שהקב”ה הוא “כל יכול” בגדול, אתה “כל יכול” בקטן..

המשמעות בזה היא ,לא רק שעי”ז מובן איך שייך שיהודי יתחבר להקב”ה ע”י המצות וכן שדוקא לנו גילו  את הכוונה של לעשות העולם דירה  לה’,מכיון שהנינו “חלק אלקה ממעל” , אלא יותר מזה, זה גם נותן הרבה חוזק ואימון בעת הצורך כשאנו נמצאים בעולם  עם כל מיני נסיונות ומכשולים, שאף פעם אסור לנו לשכוח על המהות שלנו ולאיפה אנו שייכים, ולכן לפי מבט זה, כל פעם שאתה  נתקל בקושי מסויים, זה רק מגלה כמה כוחות טמונים בתוכך, שאתה צריך רק לגלות את זה, ולפעמים אינך מודע לזה, וגם לכיוון השני כל כמה טוב שתעשה, אל תסתפק במועט! הרי אתה חתיכת” אין סוף”, יש לך עוד הרבה מה לתת ומכור.. אל תמכור את עצמך בקלות!!!

גם המושג של “ביטול” וקבלת עול”,שהקב”ה דורש מאיתנו, אינו בסתירה למה שאנו מדגישים, כי זה גופא, רצון ה’ שהביטול והקבלת עול, יחדור בכל כוחותינו ומציאותינו,! הביטול אמיתי אינו בסתירה לתוקף והתנשאות, כי אינו ההגבה של מציאותך, אלא תוקף והגבהה של אלוקות![6]

תפילה- בקשת צרכיו                                                                                         

יש  לנו מצוה להתפלל בכל יום ,לפי פשוטו, התפילה היא בקשת צרכיו של האדם, כפי שנראה גם מהשמעות הפשוטה של פרטי הברכות בתפילת שמונה עשרה, בה אנו מבקשים כל צרכינו הן הגשמיים והן הרוחניים, אלא שבגלל הצורך לסדר את הדברים כראוי לפני ה’, הדגישו חכמים על ההכנה והכוונה של התפילה. בא  החסידות ולימדה שמטרת התפילה היא עמידה זו לפני הקב”ה !התוכן הפנימי של התפילה הוא דביקות האדם בבורא,זהו הפירוש הפנימי של לשון “תפילה”, מלשון “נפתולי אלקים נפתלתי”, שפירושו לשון חיבור, היינו שעבודת התפילה היא המאמץ של האדם להתחבר עם האלקות[7].
במבט ראשון אנו נתקלים בב’ פירושים של ההלכה ושל החסידות כב’ פרושים הפכיים מן הקצה אל הקצה, האם התפילה היא בקשת צרכיו האישי של האדם או  התחברות והתקשרות אליו עם הקב”ה?!

ואמנם נאמר שזהו הפירוש של הדברים, ישנו את הצד ההלכתי , מה לעשות ואיך לעשות,”לבקש צרכיו”, וישנו את הצד הפנימי של זה, ההתחברות אל ה’, וכן מבאר האדה”ז במאמר[8], שגם הבקשות של שמונה עשרה אכן לא נועדו רק בשביל בקשת צרכי האדם גרידא, אלא כדי שיהיה גילוי אלוקות בעולם!

אבל אחרי העיון ובעומק הענין[9] אפשר לומר הרבה יותר מזה,דוקא מתוך דביקות והתחברות פנימית לה’,הבקשות מקבלות “פרופוקציה” “ופרקספקטיבה” לגמרי אחרת, כשיהודי מבקש מה’ את צרכיו האישיים,אינו רואה בזה, צורך לחיים האיישים שלו,הנפרדים מהקב”ה, אלא מבקש את צרכיו, כי רואה בזה ענין בתור השלמת ומילוי הכוונה האלקית של דירה בתחתונים, בשביל שיוכל לבצע את התפקיד בעולם יש ליהודי צרכים, ולכן מבקש גשמיות, הבא נאמר שבעצם זהו צרכיו של הקב”ה, ולפי זה המשמעות של בקשת צרכיו, מקבלת תוכן  חדש לגמרי, “הצרכים” אינו רק שלך ולכן הם מוגבלים לתנאים האישי ..אלא זהו צרכיו של הקב”ה, ולכן הדרישה היא הרבה יותר חזקה, וכמובן שהקב”ה שומע את תפילותינו!!!, כי הרי זהו  צרכיו של הקב”ה,בשביל שיהודי יוכל לקיים וליישם את השליחות של לעשות את העולם “דירה בתחתונים”.

אסתפק לבנתיים לארבע נושאים אלו…

אם עכשיו נחבר את ה”פאזל”, נראה שכל הנקודות משלימות אחת את השניה ויוצא מזה תמונה   נהדרת…כש”המרכז” של כל הדברים זהו הקב”ה אזי הכל מסתדר ובא הכל בקלות.. כשאתה יודע שהקב”ה ברא את העולם עם כוונה מסויימת של דירה בתחתונים, ועל ידי המצוות שעושים מתחברים עימו, והנשמה יורדת לעולם הזה לקיים השליחות של הקב”ה, והאדם מרגיש ” שאני נבראתי לשמש את קוני” אזי “הקשה נהפף לקל, השונא נהפך לידיד והחלש לגיבור”…ז.א. אתה לא צריך ליהות שקוע בתוך עצמך, ומפחד מאחרים מה יגידו ומה התגובות של כולם, כי הרי בשביל זה אתה כאן, לפעול בעולם!, ומחכים  דוקא לך, וכן לכל אחד ואחד, אז ממה לפחד? וממי אתה מתבייש,  מהעולם? מה השני אומר? כל הדברים אלו אינם תופסים מקום.. אתה עסוק בדברים הרבה יותר חשובים…

ונכון אמנם שאנו נמצאים בעולם שכל אחד חושב על עצמו, ושקועים בתוך עצמם, ולכן זה עצמו הסיבה למה אינך מצליח לשוחח עם אנשים ומפחד ומתבייש מהם, ובפרט עם כל הקידום הטכנולוגי, שאמנם זהו נפלא אבל יחד עם זה, גורם להשחתת האישיות של הרבה אנשים טובים לצערינו.. ועד כדי כך, שאדם מסוגל ללכת ברחוב ומרוכז בתוך האייפון שלו וכשנתקל בעמוד מבקש סליחה, וכשנתקל באדם לא אומר שום דבר כי חשב שהיה עמוד…אז נכון שכל זה מפריע לפיתוח האישיות שלך, אבל עם נתבונן בדברים אלו נראה שאין ממה להתפעל ולפחד, כל האדם הוא עולם מלא ולכל אחד ישנם מעלות וחסרונות .. וכך אתה בעצמך, צריך לדעת “כשם שעל האדם לדעת חסרונות עצמו,בשביל לתקנו כך נדרש ממנו לדעת מעלות עצמו”.. ובשביל זה באים לכאן, להשלים  וליטול חלק במשימה הזאת היא, ואל תדאג אינך לבד תתבונן קצת ותחוש שהקב”ה איתך וכשאתה מתפלל, הוא שומע ומקשיב לכל מילה ומילה,תן אפשרות וזמן לנשמה לבטא את רגשותיה … גם המידת הביטחון בהקב”ה אינו רק דבר יבש ועם חוסר משמעות, אלא זהו סוג של עבודה בפני עצמה, שעל ידי יגיעה בנפשו, שהאדם יסמוך וישען רק על ה’,עד כדי כך שהמצב הטבעי אינו משנה כלל.. והתעוררות זו ,פועלת שהקב”ה יתנהג עם האדם באותו אופן, “מידה כנגד מידה”,[10].

והנני בטוח שאם תתחיל לחשוב כך, אזי תיהיה הרבה יותר שמח ובטוח עם עצמך,ותוכל להביע דעותיך בלי לפחד ולהתבייש… ואינו גוזמא להגיד שהפסוק שמצווה אותנו ” עבדו את ה’ בשמחה” איננו רק ציווי אלא גם הבטחה[11], דהיינו שהפסוק מדגיש ומבטיח שאם אתה עובד את ה’ , אזי תיהיה האדם הכי שמח.

דברים מעשים לחיי היום יום...

1) לימוד חסידות כל יום – יכול לעזור הרבה לתת “פרקספקטיבה” ,נכונה על העולם,הקב”ה האדם, ולכל הדברים, העיקר הוא , ש”הלימוד לא יהיה כ”כ כמה למדת… אלא כמה החסידות למדה אותך..”.

2) התבוננות בגדלות ה’ קודם התפילה- יעזור לך לצאת מהאישיות שלך..ולחשוב יותר על הקב”ה, וזה יגלה עומק בתוככך ובהירות שלך אל האמת האישית שלך

3)- להתפלל במתינות – אדם שמבין פירוש המילות של התפילה אזי התפילה איננה עול ומשא כבדה..  הקב”ה אינו מכשיר ח”ו! , אלא שומע ומקשיב לכל מילה שאתה אומר, ואזי לא תרגיש את עצמך לבד ובודד…

4) התוועדות חסידית- זהו מצויין גם לפיתוח האישיות שלך, כשתוועדים מתוד אחדות ורעות אין דבר יותר בטוח ושמח להאדם, זהו זמן של עידוד אחד אל השניזהו הזמן לחשוב איך ליישם הדברים שלומדים בפועל.

מקורות והארות

[1] ספרי מוסר, כוזרי.

[2] זהר ועץ חיים

[3] ראה  ספר התניא פרק לו ול”ז,המשך תרס”ו בתחילתו, ולקחטי שיחות חלק ו עמוד 21

[4] בריבוי מקומות בדא”ח ,ראה לדוגמא מאמר ד”ה רבי אומר הת”ש, והיום יום ח חשון משל לזה.,  איש פשוט ביותר יש לו ביטול אל החכמה ומעלת החכם בביטול של

העדר תפיסת מקום, וכן לגבי החכם האיש הפשוט אינו בגדר אנושי כלל, וע”י ציווי של החכם אל האיש הפשוט נולד מציאותו הן ביחם לעצמו והן ביחם אל החכם שנחשב למציאות אשר איליו ידבר ויצווה,ולבד זאת הרי הציווי מאחד החכם הרם עם האיש הפשוט.

[5] ראה בזה, הערה הקודמת. ובלקו”ש ח”ז פרשת צו ע’32 ואילך.

[6] ראה לקו”ש חלק כב  פרשת בהר בחוקותי מחוברות , ובכללות ענין זה לקו”ש חלק ח’ פרשת חוקת, מאמר ד”ה מרגלא פומי’ דרבה תשמ”א

[7] ראה לדוגמא, לקו”ת פ’ תצא הא’, פ’ חוקת ד”ה לא הביט, מאמר ד”ה אני לדודי תשי”ב, תשט”ו.

[8] מאמרי אדה”ז על פרשיות התורה ח”ב, ע’ תשלח- ט

[9] ראה לקוטי שיחות חלק יט, ו תשרי, ועד”ז בלקו”ש חלק כג ע”217

[10] ראה חובות הלבבות פרק ב, ולקוטי שיחות חלק לו  פרשת שמות,ב

[11] מודגש בכמה מקומות ,לדוגמא בענין ואהבת ראה לקו”ת סוכות פ סע”ד, ועד”ז בפירוש הפסוק לא תיהיה משכלה במאמר ד”ה לא תיהיה משכלה תשי”ב