שמחת חיים
Deeply Simply Happy

הבעיה: כידוע, היום מלא אנשים מחפשים שמחת חיים שלווה וכו’. וכל העצות לא הועילו. מה עושים? האם יש באמת תשובה לזה?

נסיונות לפתרון הבעיה ודחיתם: ישנם כאלה שאומרים, שבאמת העולם המודרני הרס את האנושות. אי אפשר לדבר עם אף אחד. כולם במכשירים ועסוקים. העצה היא לזרוק את כל הדברים האלו ,ורק כך יש תקווה להגיע לשלווה ושמחה פנימית. אבל בפועל זה בלתי אפשרי. זה חלק מהחיים. האדם הוא מדיני, והוא צריך לתקשר עם אנשים כדרך כל הארץ. אז מה עושים?

ישנם האומרים שאין מה לעשות. הפתרון הוא למלאות את הזמן כמה שיותר שלא יהיה זמן לחשוב אם אנחנו שמחים או לא, וזה לא ידאיג אותנו יותר. כמה שיותר לחגוג  ולזרום עם מה שיש. זה החיים. צריך לשכוח כמה שיותר מהטבע של: לחקור ולשאול  ולברר, ,לחיות עם ה’רגע רגע’ ולהתעלם ממחשבות. אבל כל אחד יודע בלב פנימה שזה לא אמיתי, וזה בלתי אפשרי לחיות כל הזמן הפוך ממה שהוא באופן טבעי. כמה אדם יכול לחיות בתחפושת? אז שוב, מה עושים?

הפתרון: כשאדם ידע ויתבונן 1) מי הוא באמת. 2) מהי שמחה. יגיע לשמחה אמיתית. ונבין את זה על ידי הקדמת שני רעיונות המבוארים בחסידות.

א. בחסידות מבואר בריבוי מקומות, שכל דבר צריך שיהא לו ‘זכות קיום’ על מה הוא מתבסס. אי אפשר לבנות בנין על אויר. צריך מקום וחומר עליו הבנין מתבסס. וכן ב’רעיון’, למשל: אין מקום למספר ‘שתים’ בלי מושג ה’אחד’ שקדמו. הוי אומר: ה’שתים’ יושב על ה’אחד’. לפי זה, אם נחשוב מהי ‘זכות קיומו’ של העולם? על מה הוא מתבסס? (קשה לחשוב על זה. כי אנחנו נולדנו כאן. ופשוט אצלינו שאנחנו קיימים. והעולם קיים. אנחנו נולדנו במספר ‘שתים’ וקשה לנו לשאול על מה ה’שתים’ מתבסס? מה קדם לו? אך כשנחשוב הגיונית, זו שאלה חזקה). וכשנחשוב, נגיע למסקנא שחייב להיות משהו שהוא לא בגדרים שלנו, וממנו אנחנו באים ומוצדקים. כי אם הוא יהיה בגדרים שלנו, גם הוא יכלל בשאלה ‘מה מצדיק את קיומו’.

לפי זה, מכיוון שמה שמצדיק אותנו הוא לא בגדרים שלנו אלא רוחני ומופשט ממה שאנחנו מכירים, יוצא משהו מעניין. הוא מצדיק את קיומינו, אך הוא לא כמונו. אלא להיפך: מופשט. ממילא אנחנו צריכים כל הזמן שהוא ‘ימציא’ אותנו. כי מכיוון שזה לא ‘שכלי’ ולא ‘הגיוני’ אלא משהו הפוך מאיתנו, אי אפשר לעזוב אותו ולהמשיך הלאה… נדמיין לעצמינו גלגל עם חור ומישהו מנפחו כל הזמן, וכך ממשיכים בנסיעה, ברגע שההוא יפסיק לנפחו, לא יוכלו להמשיך. כי מצב הגלגל כעת הוא מפוצץ. רק שמכיוון שמישהו ממציא לו אוויר, באפשרותו להמשיך. אך לא נאמר שהגלגל נהיה עצמאי (רק אם יסתום את החור ויתקנו, רק אז הגלגל ייחשב עצמאי). וכן הוא בבריאה. מצב הבריאה הטבעי הוא ‘לא להיות’ רק שיש מישהו שמנפח אותו.

ב. בחסידות שואלים על מה שכתוב בתורה שה’ מעניש את מי שלא עובד אותו מתוך שמחה, ככתוב ‘תחת אשר לא עבדת את ה’ בשמחה ובטוב לבב’. מה זה הדבר הזה? נכון שהכי טוב זה לעבוד את ה’ בשמחה , ומי שלא יעשה באופן הזה יקבל רק 80 אחוז שכר, ולא 100 אחוז. אך 0 שכר? ולא רק זה, אלא עונש??? על מה? הרי קיים ועבד ועשה!

אלא: הקב”ה הוא מעל כל דבר שבגדרים שלנו, שום דבר לא מגיע אליו ו’לא קורא לו’, חוץ מ’שמחה’. למה שמחה כן? כי זו תנועה מופשטת שאין לה הגבלות. ולכן באפשרותה להגיע אליו שהוא גם כזה. ולכן מובן שלמי שלא עובד אותו בשמחה מגיע ‘עונש’. לא מצד שה’ מעניש מתוך כעס, אלא זו תוצאה מזה שהאדם לא התקשר איתו כיוון שנשאר במציאות שלו. וכאן חסידות עוברת להסביר מה זה בדיוק ‘שמחה’. ולפי זה נבין איך מגיעים לזה, ולמה קשה להרבה אנשים להגיע לזה.

ובכן, מהי שמחה? (שמחה ‘אמיתית’ שתמלא את הלב, את החיים, שמחה פנימית. לא שמחה עשויה ע”י ענין חיצוני שהולך לו אחרי כמה דקות או שעות וכו’) ולמה אנשים לא מצליחים להגיע לזה?

נתחיל מהצד השני, מי לא יכול להיות שמח? התשובה היא: מי שמרגיש את עצמו. למה? כי שמחה זו תנועה מופשטת שאין לה הגבלות. והאדם הוא מוגבל! ולכן, כל עוד הוא שקוע בעצמו, אין סיכוי שיהיה שמח. אפילו כשהמשכורת מגיעה בסוף החודש, זו לא שמחה אמיתית, כי ‘זה מגיע לי’. היינו, זה מובן והגיוני, זה בנוי ‘עלי’. הרי עבדתי ולכן קבלתי. אדם כזה יהיה עצבני על כל דבר שחסר לו, כי הרי מגיע לו הכל. רק למשל כשאדם מוצא מציאה זה שמחה אמיתית, כי זה לא מבוסס עליו, שהרי לא ‘מגיע לו’ אלא הוא מצא את זה בלי לעבוד. לכן, אדם בטל שלא חושב על עצמו, הוא יכול להיות שמח, כי הטוב שיש לו הרי לא מגיע לו. ולכן זה דבר לא הגיוני, זה כמו מציאה. ומה שאין לו, לא מעציב אותו, כי למה שיהיה לו? הרי הוא לא מציאות בכלל. (פעם מישהו אמר תודה לעשיר אחד על טובה שעזר לו. והעשיר התמלא שמחה. ההוא שאל אותו מה אתה כזה שמח שאני מודה לך? אתה ‘צריך’ את ה’תודה’ שלי? ענה לו העשיר: בהתחלה הייתי מתעצבן  שאף אחד לא מודה לי. בסוף החלטתי שלא מגיעה לי תודה! כך לא התעצבנתי יותר, אלא קבלתי כמובנת מאליה את העובדה שלא מודים לי. ולכן הפתעת אותי ב’תודה’ כי זה הוציא אותי מהנורמה. ולכן זה שימח אותי..).

האמת שלנו היא שאנחנו נבראים. וזכות קיומינו הוא הבורא שממציא אותנו, לכן כל עוד אנחנו שקועים במה שאנחנו חושבים שזה מציאות, אין סיכוי שנהיה שמחים.

במילים אחרות: טעות האדם היא, שחושב שהשמחה היא משהו שצומחת ומהווה המשך לאישיות שלו. לכן, אדם שרוצה להיות שמח יחפש מה ‘כן’ לעשות, מה אני אעשה? מה אלמד? במה אעבד? במשהו שישמח אותי! אבל הוא לא שם לב, שהתנועה של שמחה צומחת כש’אני לא’. כשה’אגו’ וה’אני’ לא מתפתחים, אלא מתבטלים ונותנים מקום לאמת לחדור.

לכן קשה לאנשים להגיע לזה. כי בכלל, כיוונם להגיע לענין השמחה ושלווה, מוטעה ביסודו.

מספרים על כפרי פשוט ועני שכל כספו היה ב’ רובלים. יום אחד ראה מודעה ברחוב, שבמקום פלוני אפשר להשקיע רובל, ולהרוויח מליון רובל. הכפרי הגיע למקום ושאל מה צריך לעשות כדי להרוויח את המליון. אמרו לו: הנה כאן יש סוס, בהשמע הפעמון, הסוס יתחיל לרוץ ואתה צריך לנגוע בו ותקבל את הכסף. “כזה פשוט…” חשב הכפרי לעצמו ונתן רובל. בהשמע הצלצול התחיל לרדוף אחרי הסוס, וכמעט כמעט נגע בו. הוא חשב לעצמו שהנה הנה עוד רגע הוא נוגע בו… וכך זה נמשך עד שנפל באפיסת כוחות, הבין שהפסיד את העסק, ופנה ליציאה. פתאום ראה מודעה מול עיניו שמי שרוצה ‘שמחה אמיתית’ ישקיע רובל, יעלה לקומה העליונה ושם יקבל שמחה אמיתית. חשב הכפרי לעצמו, הרי יש אנשים שמוכנים לבזבז מליונים כדי לקבל שמחה, כדאי להשקיע! נתן את הרובל השני שנשאר לו ,עלה למעלה, וראה שם אנשים מסתכלים למטה וצוחקים. ניגש גם הוא לחלון והסתכל למטה וראה איך שמגיע אחד ומשלם רובל ורודף אחרי הסוס… ועוד אחד ועוד אחד… וכולם נהנים וצוחקים על עצמם איך גם הם היו שקועים בשטויות.

המשל הזה פשוט אך עמוק. הכפרי רק ‘עלה קומה’ והתעלה קצת מרדיפת הסוס ללא תכלית וכבר התמלא שמחה על שיצא מעצמו.

הבעיה שלנו הוא שאנו חיים רק ברובד החיצוני שלנו, ואת עצמינו בפנימיות אנחנו בכלל לא טורחים להכיר. רואים משהו, שומעים משהו, וכבר מחליטים. כשבאמת הראיה והשמיעה וכל הכוחות שלנו הם לא העצם שלנו! הם רק ‘שמשים’ ובמקום לשמש את העצם, הם אוספים דברים מבחוץ, כאילו חיים לפי מה שההוא אומר ומה שהשכן סובר. האם אנחנו פח זבל? כל ‘מה’ שבא ל’מי’ שבא לזרוק משהו, אנחנו הכתובת?…  אז מה הפלא שקשה לנו?

כך קשה לחיות. הרי אדם בפנים הוא נפש פשוטה שמסביבו סובבים כוחות הנפש, ואנשים, ומקומות, וכו’ וכו’ כמו מרכז מלא גלגלים סובבים אותו. והכל מסתובב. אם האדם יחיה באחד הגלגלים החיצוניים, הוא יסתחרר וישתגע מהסיבובים. אך אם יקבע מקומו במרכז, הכל יסתובב ‘סביבו’ אבל הוא יהיה רגוע ושולט מבפנים.

אותו דבר לענינינו, אדם שחי ברובדים החיצוניים שלו ישתגע מהמכשירים החדשים ומהטכנולוגיה ומהסביבה וממה שאמר השכן. כי מה הוא? ‘תלוי מה שיגידו’. הוא חי בכזה מצב שמתפעל ומורכב ותלוי בכל הסביבה. אך אם יצא מעצמו ויעמיק להכיר את עצמו בפנים, או אז ימצא שמחה ומרגוע לנפשו.

הרבי פעם שאל בהתוועדות (התוכן): למה בדורות קודמים אנשים היו שמחים יותר מהיום? לא היה להם את כל הפינוקים שיש לנו היום! לא היה להם 10 סוגי טחינה.. ו20 סוגי מיצים.. ו30 סוגי שמפו.. וכל המכונות.. והאלקטרוניקה.. וכו’ וכו’ כל הלוקסוס, והיו מבסוטים מהחיים. והיום יש לנו הכל. ובכל זאת מלאים טענות?

וביאר: שקודם היו אנשים יותר מאמינים יותר בטלים וממילא יותר שמחים, לכן ‘חיו’ יותר. ומול ‘חיות’ הכל הולך בקלות. כמו אדם ששומע בשורה טובה. כפי שכתוב על יעקב אבינו שרגליו נהיו קלים כששמע בשורה טובה. אבל היום שפחות אמונה ופחות פשטות, על אף כל השפע הגשמי, הרוח חיים והשמחה כבדה ופחותה. עד כאן

איך מגיעים לכל זה? מה הפיתרון למעשה?

האמת, שזה תלוי בכל אחד. איפה הוא אוחז. ולפי זה, כמה מרחק יש ממנו לנקודה. ואחרי שמבינים את הנ”ל טוב, החיפוש לאמת נהיית קצרה: להתבונן שהאמת שלי היא נפש רוחנית שמחיה אותי וממילא להשקיע בלהכיר אותה. יש פתגם שאומר: ‘ידיעת המחלה היא חצי תרופה’. לכאורה מה הקשר? נכון שבלי לדעת את המחלה, אי אפשר לגשת לרפואה! מסכים! אך משם ועד לומר שהמחלה היא ‘חצי’ מה’תרופה’ עצמה? מקסימום ניתן לומר ש’ידיעת המחלה ‘מאפשרת תחילת’ תרופה’ אך לא יותר מזה!

אלא: שהבעיה כאן היא ‘עצם זה שלא יודעים את הבעיה’ כי הבעיה היא בידיעה. וכשממלאים את ה’חוסר ידיעה’ ממילא הבעיה נפתרת. מה שחסר כעת הוא לחשוב עליו שוב ושוב וללמוד עליו ולהפנים אותו.

מספרים על אחד בעל משפחה גדולה ומכובדת דתית והוא יושב לו בכולל זה שנים ופעם תוך כדי שיחה עם אמו, היא גילתה לו שבעצם היא אמו החורגת.. ובעצם ‘אתה לא יהודי’ גילתה לו אמו. ברגע הראשון הוא היה בהלם. אך מיד התאושש והחליט לעזוב את היהדות. כשאשתו שמעה זאת נחרדה ואמרה לו: למה תעזוב הכל? לך תתגייר כדת וכדין וזהו. נמשיך הלאה עם משפחתינו המפוארת! יש לך כבר משפחה גדולה, מקום מכובד בכולל ובקהילה וכו’, אתה לא נער צעיר לשינויים… אך ההוא ענה: למה שאמשיך לקיים מצוות? הרי ‘אני לא חייב’. ועזב!

אם נדייק, יש כאן סימן שאלה על כל המצוות שעשה עד עכשיו..!

אם עד עכשיו המצוות שלו היו כי הבין וחי שיש בורא עולם וזה דבר פנימי ואמיתי, היה רץ להתגייר מיד! אבל אצלו זה היה הכל בכאילו, כי זה הסתדר עם הסביבה שלו וכיו”ב שברגע שאין לו מניע חיצוני מספיק חזק, למה שיחפש צרות? לאף אחד אין טענות עליו! הרי אין ענין על פי תורה שגוי יתגייר, יש לו 7 מצוות בני נח וזו מטרתו בחיים. הדיון כאן הוא על כמה אמיתי ומשוכנע היה אותו אחד, ועל מה זה היה מבוסס כל מה שעשה כל הזמן כשעדיין כן חשב שהוא יהודי.. ברגע שגילה ש’לא חייב’ עזב את 613 ה’בעיות’ ש’סחב על גבו..’

העצה היא: להפסיק לפחד להקשות  לעצמינו: למה אנחנו לומדים? האם אנחנו באמת מאמינים? מהי אמונה? מהי נשמה? מהי שמחה? כי אם לא נשאל את עצמינו שאלות, אולי נשאר כל החיים ‘דתיים רשמיים’ אך למה הדבר דומה? לאחד שהלך לישון בערב יום כיפור והתעורר במוצאי היום. כשנשאל, האם קיים במצוות יום כיפור להתענות באכילה ושתיה? כן! הוא יקבל שכר מהשמים! רשמית הוא מצוין! אבל האם זה יום כיפור? האם הוא קיבל משהו בפנים מהיום כיפור? או שניקו את הרכב מבחוץ והוא נראה מבריק אבל בפנים הוא נשאר מטונף ומסריח..

נתאר לעצמינו שהבורא יגיע לאדם שמניח תפילין כבר שמונים שנה מידי יום ביומו ויאמר לו שביום שלישי הבא הוא מבקש ממנו לא להניח תפילין, והיהודי יגיב: אבל אני הנחתי תפילין כבר 80 שנה, מידי יום ביומו.. אני לא יכול להפסיק את ה’קריירה’ ‘שלי’ סתם ככה.. תשובה זו מדליקה אור אדום על כל התפילין שלו עד היום.. לא היה לזה קשר עם הבורא. הוא סילק את הבורא ממנו.. אדם כזה לא יכול להיות בשמחה ושלווה אמיתית עד שיתחיל להבין מה זה בורא, מה זה מצווה, מה זה נשמה, מה מטרתו בחיים, ועל זה יבסס את הדפי גמרא והתפילין שלו. ורק אז ימצא מרגוע לנפשו.

פעם פגשתי אחד ברחוב בתל אביב, ואמר לי: אני מקנא בכם חסידים. אתם תמיד שמחים. תמיד הכל: ‘הקב”ה..’ אין לכם בעיות. אנחנו נראים שמחים עושים מה שבא לנו מתי שבא לנו ואיך שבא לנו, אבל עמוק בלב הכל ריק…  אני מקנא בכם.

אמרתי לו: דבר ראשון אני לא מבין מה זה ‘אנחנו’ מקנים ‘בכם’. מי כאן ‘אנחנו’ ו’אתם’? מי נגד מי? כולנו דבר אחד. ודבר שני, למה לקנאות? גם אתה יכול! כל אחד יכול! אין דבר יותר שמח וחופשי מלהיות קשור עם הבלי גבול שזו האמת שלך. אין מה לקנאות גם אתה יכול!

מיוסד על: ויהיו חיי שרה תשי”ב. (וכן מאמר קץ שם לחושך תשכ”ד הערה 33. וכן המשך שבועות ס”ה. ועוד)