Purpose-Mindfulness for Consistent Calm

מבוא

מאמר זה עוסק בפתרון הבעיה של הבלבול וחוסר הצלחה של השתלטות על המצב. במאמר זה נבאר איך שממבט תורת החסידות קל מאוד לעשות סדר בתוך האי סדר ולמצוא מנוחת הנפש ורוגע פנימי גם במירוץ החיים ובקשיים היומיים.

פרק 1
למתוח את הזמן

“יש לי מליון דברים לעשות!”,  “לא שייך שאני גומר את זה עד מחר!”, “יש לי טיסה עוד שלוש שעות ולא התחלתי כלום עדיין!”, “אין לי מושג מאיפה להתחיל!”.

אלו טענות הנשמעות תמיד מתוך לחץ ותוצאותיהן ברוב המקרים: כעס בלתי מוצדק, האשמת הזולת, שיכחת כמה פרטים וכו’.

המענה שבדרך כלל ניתן הוא משהו בסגנון, “תעשה רשימה בכתב מכל הדברים”, “שתה כוס מים”, “לך תשאף אויר צח בחוץ”, וכיו”ב, הכל נכון, ועוזר באמת הרבה.

תורת החסידות אבל, מלמדת אותנו את הרעיון הפנימי המסתתר אחרי הרוגע והסדר, איתו יכולים לפתור המון בעיות ולשמור על שלווה גם במצבים מאוד מלחיצים.

תורת החסידות מלמדת שהעולם שאנו חיים בו על אף שנברא לפני כמעט ששת אלפים שנה, ועל אף שכללות הזמן עד היום מהווה המשך אחד, הוא נברא מחדש בכל רגע בידי הבורא, ובעצם, כל רגע הוא עולם בפני עצמו, ומבחינת הרגע שחיים בו עכשיו שום דבר אחר לא קיים, בטח לא הרגע הבא על כל תוצאותיו, שהרי עדיין לא נברא! [הערה: תקופת העבר היא סוגייה בפני עצמה ולא נדון על זה כאן].

מבחינת המבט הזה אין מקום לדאגה ולחץ מסוג של “אני בטוח מפספס ת’הטיסה” או “אין לי מושג איך אני מוסר שיעור מחר, לא הכנתי כלום”, שהצד השווה שבהן, שהן מהוות התחלה של פאניקה ואי עשייה.

לחץ ודאגה בנויים על פי נתונים של העבר והעתיד, האדם הלחוץ אינו חי את רגע ההווה, מחשבתו משוטטת בעבר ובעיקר בעתיד, אילו היה משקיע כל כולו בהווה ומטכס עצה איך לנצלו עד תום, זמנו המוגבל היה מתמתח הרבה יותר מהמשוער.

מסופר על אחד ה”גדולים” של פעם, רב גדול, שהיה מוסר שלשה שיעורים ביום לתלמידים מאוד מתקדמים, הוא גם היה עונה למספר לא מבוטל של שאלות מכל העולם, הרב הזה היה גם רופא והיה מקבל קהל בכל יום ורושם להם מרשמים, הייתה לו גם שעה קבועה בה היה מטייל בגן להנאתו, שאלו אותו פעם איך אתה עושה את זה?! שיעורים ברמה גבוהה כמו אלו שאתה מוסר, מכריחים הכנה טובה, תשובותיך לא נראות שטחיות וניכרות בהן השקעה, חכמת הרפואה, לא נולדת איתה, ומזמן לזמן הרפואה מתקדמת וצריך להתעדכן, איך בעולם אתה מוצא את הזמן לכל זה ועוד נשאר רגוע מספיק כדי להנות מטיול?

ענה להם אותו רב: אני מותח את הזמן שלי! איך אני עושה את זה? באותו זמן שאני עסוק בשיעורים, אין לי דבר אחר בעולמי חוץ מזה, כשמגיע שעת קבלת קהל אני בכלל שוכח שאני רב, ושוקע כל כולי בעולם הרפואה, ובשעת הטיול אני מרגיש כמו אדם בלי שום אחריות ונהנה מהריחות הטובים של הפירות והפרחים.

ובעניינינו, כשהלחץ לפעמים משתק אותנו ואיננו מצליחים למצוא כיוון, ננסה לחיות את רגע ההווה ולשכוח ממה שיהיה ומה שהיה,  ונחשוב איך מנצלים את הרגע הזה באופן ההכי טוב, ונראה נפלאות! אלף דברים בלתי מסודרים יסתדרו אחד אחד, משימות בלתי אפשריות ייהפכו לקלות, נמצא את עצמנו עושים דברים שחשבנו שייקח ימים, תוך זמן קצר,  ובקיצור הזמן שלנו יתמתח והרגשה של סיפוק תמלא אותנו.

בזה ניתן גם לפתור את תחושת ה”פספוס”:

תחושת הפספוס מאוד נפוצה אצל המין האנושי, “אילו הייתי במקום אחר היו לי חיים יותר יפים”, “כל המשפחה יצאה לטיול ורק אני נתקעתי פה”, וכהנה רבות. שוב פוגשים באדם שבורח ומפסיד את מציאות ההווה, תמורת מסע אל העבר והעתיד.

תורת החסידות מלמדת שכשהבורא בורא את כל הבריאה מחדש כל רגע, הוא בעצם משגיח בפרטיות על כל אחד כי הרי לא סביר להניח שהבורא יחזור על “טעות” כל רגע מחדש, ובכן חייב להיות שזה מחושבן ובדיוק.

ומנקודת המבט הזה, גם אדם שנקלע למצב שלא רצה או שהיה זה בבחירתו אבל עכשיו נראה לו שלא טוב בחר, יחשוב האדם לעצמו איך אני מנצל את המצב העכשווי בו הבורא שם אותי ב”השגחה פרטית”, איך אני ממלא אותו בהכי הרבה תוכן שביכולתי, ויכריח את עצמו לא לחשוב על אפשרויות שאין בידו לעשותן כרגע, ויתנהג בהתאם. תחושת הפספוס של הגדולות והנצורות שחשב שהיה יכול לעשות, לו היה בוחר באופציה אחרת בחיים, תעלם כלעומת שבאה, וייווכח שהאושר והסיפוק נמצאים בידיו ויכול לעשות בהם שימוש מתי שרק ירצה להתרכז בהווה.

(הערה: לא דנים כאן על רוע בחירתו נגד רצון ה’ בקיום התומ”צ וכו’ אלא בענייני העולם)

פרק 2
מטרה אחת

אנשים אוהבים חופש, לנוח ממירוץ החיים, להירגע מכורח המשא של האתגרים היום יומיים, מה קורה בעצם בחופש? למה חוזרים לשגרה עם כוחות חדשים רעננים עם מלא אנרגיה? בעצם זה קורה בפרופורציה יותר קטנה כל לילה כשהולכים לישון וקמים בבקר כמו אנשים חדשים.

אז מה באמת קורה?

כשהנפש עסוקה בכמה דברים שונים ובפרט נוגדים, דרוש ממנה המון מאמצים, להתעסק עם משהו מסויים ומיד אחרי זה לשנות כיוון של מאה שמונים מעלות ולהשקיע כל כולה בענין שונה ולפעמים הפוך מקודמו, לדוגמא: כשמישהו מנסה לסגל לעצמו תכונה מסוימת או קו מחשבה מסוים ומיד אחרי זה מוכרח הוא לשנות לגמרי כיוון, זהו מאמץ נפשי שלא תומך במיוחד בלשון המעטה לשלוות הנפש.

זה בכללות מה שקורה במשך היום כשעסוקים בכל מיני דברים שונים, התרכזות טוטלית בעבודה, וביחד עם זה, התייחסות נחמדה לסובבים, ובחזרה הביתה חינוך הילדים, יחס טוב לבן זוג ועוד.. כל הדברים האלו שבמבט ראשון לא קשורים אחד עם השני דורשים מאיתנו הרבה מאמצים נפשיים ולכן אנו מוצאים את עצמנו בדרך כלל מותשים אחרי יום עבודה. כשהולכים לישון הנפש נחה, היא לא עסוקה במליון דברים שונים, היא מפסיקה לרוץ ממקום אחד למשנהו, הנפש חוזרת לעצמה. אחד שדואג וחושב על העיסוקים שלו, יתקשה להרדם כי הוא לא נותן לנפשו להרגע. ככה זה גם בחופש, שוכחים מהנטל שעל שכמינו ונותנים לעצמנו לנוח בלי לחשוב על העבר והעתיד.

כשהנפש שבה ל”מקורה” דהיינו לעצמה, בשעת השינה או בחופש, היא מרעננת את כוחותיה, בדומה להטענת בטריה, ושואבת אנרגיה ליום הבא, כמו תינוק שעכשיו נולד. לא בכדי ביהדות תוקן שברגע שמתעוררים מהשינה אומרים “מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי…” כי כל יום הוא בעצם לידה מחדש, ומהווה התחלה חדשה.

החסידות מלמדת, שבאמת, יכולים לחסוך את המאמצים המדוברים, גם במשך היום, כשלנגד עינינו תעמוד רק נקודה אחת ותכלית אחד.

הבעיה של חוסר שלווה ומירוץ נפשי, מבוססת, כמו שהוסבר, על שינוי תמידי של מטרה וכיוון. כשיש מטרה אחת והכל נע סביבה, אז אפילו כשמשתמשים בכל מיני אמצעים שונים להשיגה, כל עוד שרואים בפרטים השונים את הנקודה המשותפת שבהם – המטרה, הם לא יהוו סתירה אחד לשני והנפש תצליח לשמור על כיוון אחד ויחיד ובמילא על רוגע ושלווה פנימית.

ענין זה משתלב עם המדובר בפרק 1 – התרכזות על ההווה. המניע העיקרי של הבלבול הוא כשהאדם רואה לפניו מליון דברים ונראה לו בלתי אפשרי להשתלט על כולם, והוא מאבד שליטה, והתוצאות לא משמחות. אם האדם יצליח לגלות את המטרה שלו האמיתית, יווכח לראות שבעצם אין כאן מליון דברים אלא ענין אחד שמתבטא בכמה פנים, ובנקל יצליח להתרכז על ההווה ולהסיח דעת מהעתיד והעבר.

העתיד מפריע רק כשהוא מהווה סתירה להווה, כשאדם עסוק במשהו ויודע שעוד זמן קצר יצטרך להפסיק להתעסק במשהו אחר, זה מפריע לו בהתרכזות, אבל כשהוא מסתכל על הענין השני כהמשך של אותו ענין וזה רק שה”ציור” משתנה, אז זה לא מפריע בכלל!.

החסידות מלמדת שמטרת היותינו כאן בעולם, ובעצם המטרה של בריאת העולם היא “לעשות לו דירה יתברך בתחתונים” דהיינו שהעולם על כל פרטיו וחידושיו ישמשו כלי קישור שלנו עם הבורא יתברך. העבודה שלנו היא לגלות את המטרה הזאת בכל פרט של החיים שלנו ובכל מצב אליו ניקלע, וכשלנגד עינינו תהיה מטרה זו תמיד, נצליח להתמקד על ההווה מבלי להתבלבל, ויהיה לנו זמן מוצלח, ונספיק הרבה יותר ביום שלנו.

חכמינו מתייחסים לימות המשיח כיום “שכולו ארוך” כי אז העולם יבוא על תכליתו, ונראה איך שכל רגע הוא עולם בפני עצמו, וגם יום רגיל של עשרים וארבע שעות ייראה הרבה יותר ארוך…

סיכום:

אם אתה מרגיש שתחושה של בלבול ואיבוד שליטה מתחילה לקונן בך, תבחר משהו אחד ותשקיע את כל כולך בו כאילו שזה היה הדבר היחיד שיש לך לעשות.

כדי לוודא הצלחה של היסח הדעת גמור משאר הפרטים, תחשוב לעצמך שסוף סוף, לכל הפרטים מטרה אחת, ואתה פוגש כבר את המטרה בהתעסקותך עם הפרט היחיד בו אתה עסוק.

מקורות:

1) שער היחוד והאמונה

2) כ’ שבט תש”ל

3) שבועות נ”א