מהותו של ה-‘משפיע’ הינה לדעת להקשיב על מנת לחבור
On Mentoring: Listening to Connect and Hearing between the Lines

מבא:

“עשה לך רב”, הוא ציווי על כל אחד ואחת מישראל, מקטן ועד גדול לקבל עליו ולעשות לו רב. הוראה זו היא נוסף על הוראת המשנה “איזהו חכם הלומד מכל אדם”, שגם מי שהוא חכם גדול, יכול להוסיף וללמוד מאחרים, ועד שיכול ללמוד מכל אדם  – צריך להיות גם העניין ד-“רב”, “עשה לך רב”, כלומר, ש”תקבלהו עליך לרב”, לסמוך על דבריו (התוועדויות תשמ”ו)

על פי הסברו של הרבי (שם) “אדם קרוב אצל עצמו”, ומסיבה זו אינו יכול לסמוך על עצמו, ולכן, צריך הוא לעשות לו רב שיחשיבהו גדול ממנו, ולקיים את דבריו. מי שהוא גדול בתורה וביראת שמים, וקשה לו למצוא מי שגדול ממנו, יעשה לעצמו רב, למרות שהוא למטה הימנו, כי אין אדם רואה בענייני עצמו העצה הצריכה לו כמו שיראה זולתו. דבר זה רמוז במילה עשה לך רב, אף שאינו ראוי, יש צורך בעניין של עשיה, מכיוון שלשון עשיה נאמר על דבר שצריך לטרוח ולעשות על ידו, עד לעשיה מלשון כפיה (כגון הלשון “מעשין על הצדקה”).

הרבי הוסיף כי “טוב ונכון ביותר, שכל אחד ואחת מישראל, האנשים והנשים, כולל ילדים וילדות קטנים, יקיים את הוראת המשנה “עשה לך רב”, על ידי זה שילך מזמן לזמן למי שגדול הימנו, על מנת ובאופן לעמוד ל”מבחן” בנוגע למעמדו ומצבו בלימוד התורה, בנתינת הצדקה, ובכללות הנהגתו בעבודת ה’, גם בענייני הרשות, “כל מעשיך יהיו לשם שמים” ו”בכל דרכיך דעהו”, ועל ידי זה יקבל את ההוראה וההדרכה הנכונה ללא השוחד ד-קרבת עצמו. ומה גם שעצם הידיעה שמזמן לזמן יצטרך לתת “דין וחשבון” לבשר ודם, תפעל אצלו להיטיב את הנהגתו, ולהוסיף בכל עניני טוב וקדושה”.

באותה התוועדות, הרבי התבטא בהתבטאות מיוחדת: יש להוסיף ולהדגיש על דבר גודל החשיבות והצורך וכו’ ד-כל האמור, גם במשך כל השנה כולה, ויתירה מזה תמיד כל הימים. ולכן, הצעתי ובקשתי בבקשה נפשית (ועוד יותר מזה, אלא שאין בידי לעת עתה ביטוי מתאים יותר וכו’) שיפרסמו את הדברים בכל מקום ומקום, בשמי, או שלא בשמי, בהתאם ל-התועלת בנוגע לקיום הדבר שכדאי ונכון ביותר, אשר, כל אחד ואחת מישראל, אנשים נשים וטף, יקיימו את הוראת המשנה “עשה לך רב”, ומזמן לזמן יבואו אליו כדי לעמוד ל”מבחן” בנוגע למעמדם ומצבם בעבודת ה’, אשר, על ידי זה יתוסף בוודאי ובוודאי אצל כל אחד ואחד מישראל בכל עניני טוב וקדושה, הלוך ומוסיף ואור (שם).

ביחס לבחירת הרב, אמר הרבי שהדברים מפורשים ברמב”ם: הרמב”ם כותב ש”העולם הבא אין בו גוף וגוי’ אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף, כמלאכי השרת”. הרי שהרמב”ם פוסק שכדי להיות דומה למלאכי השרת צריכים להיות במעמד ומצב שהנפש אינה משוחדת מהגוף, בדוגמת מצב הנפש לעתיד לבוא, ללא קנאה ותחרות, מלחמה ושנאה וכדומה.

באופן ממוקד יותר אמר הרבי שלכל הפחות צריכים להיות ב’רב’ שלשת הסימנים של בני ישראל: רחמנים, ביישנים  וגומלי חסדים. כאשר שלושת סימנים אלה נראים אצלו בגלוי, הרי הוא ראוי להיות ‘רב’ הדומה למלאך ה’ צבאות. כמו כן, הורה הרבי שלא כל אחד יכול להיות משפיע, אלא צריך להיות מישהו מוסמך.

במאמר זה ארצה להוסיף ולסקור את תפקידו המהותי של המשפיע בעניי והוא ה-‘קשב’ התכונה בה ועל ידה המשפיע יכול לחבור אל המושפע ממקום מאפשר ולהוביל אותו ממקומו אל עבר מימוש עצמי על פי כוחותיו ויכולותיו, בהתאם למצבו הנפשי רגשי רוחני גשמי תלוי מקום, זמן, וסיטואציה (עולם, שנה נפש).

חבירה לזולת ממקומו על ידי קשב:

משפיע ומקבל: מושג יסוד בחסידות חב”ד המדבר על קשר משמעותי בין חסיד המשמש בתפקיד חינוכי, כחונך וכמורה רוחני לתלמיד (‘מקבל’). המשפיע מהווה מודל השראה בהליכותיו וברוחו למושפעיו. אדם זה הנו דמות משמעותית עבור תלמידו, המנחה אותו כיצד להגיע לבחירות רוחניות בחיי היהדות בשמירת קיום תורה ומצוות הנכונות בחייו עבורו ממקומו שלו, בזמן שלו ובקצב שלו בהתאם למצבו הנפשי האישי והבין אישי הגשמי והרוחני.

מהי השפעה? השפעה משמעה לאפשר לזולת להגיע לבחירה מותאמת ונכונה עבורו ממקומו לפי מצבו הנפשי רגשי תלוי זמן, מקום וסיטואציה. השפעה אינה יכולה להיות האמירה מה לבחור, או איך לבחור. בחירה משמעה היכולת לראות את הסובייקטיביות של הזולת להבינה ממקומו שלו ולאפשר לו להגיע לבחירה הנכונה לו כאמור בזמן במקום ובקצב הנכון לו.

כיצד נבנה קשר משמעותי: ראשית ההשפעה על הזולת מתחילה ועוברת דרך אופי הקשר שנוצר עמו. ככל שנשקיע בחבירה לזולת ממקום של אמון, ממקומו שלו, מהבנה שאנחנו לא מהווים את מציאתו לא בוראים את מהותו, או מגבשים עבורו את בחירותיו, יודעים מה נכון לו ומה הוא צריך, אלא אנו חוברים אליו ממקומו על מנת להאיר את כוחותיו, יכולותיו, כדי שהוא זה שיעשה את בחירתו הנכונה לו, מבלי שיפוטיות או ביקורתיות, אלא מתוך הבנה עמוקה שכל מה שהוא עושה נעשה ממקומו שלו כאן ועכשיו לפי מצבו הרוחני – גשמי נפשי – אישי ובין אישי, נכון לרגע זה, כך הקשר המתהווה ביננו יהיה עמוק יותר ויכולת ההשפעה תגדל.

קשב ככלי לקשר משמעותי: הדרך לקשר משמעותי עמוק ומאפשר עובר דרך יכולת הקשב אותה אנו מביאים מאתנו למרחב של הזולת.
הקשב נושא בחובו את סוד ההצלחה השקטה לקשר משמעותי ועמוק, בכך שאנו פתוחים לכל אפשרות בה נפגוש את הזולת ונאפשר את המצב מבלי לנסות לשנות אותו: את החלטותיו בחירותיו ומעשיו.
היכולת להקשיב להכיל ולהיות אמפטי יוצרת עבורנו עמדה בה הזולת רואה בנו ואותנו מעמדה מאפשרת ונוחה לקבלה עצמית ולהבנה שאני ראוי כפי שאני מבלי שמישהו ירצה לשנות אותי או את דרכי.
קשב הנה עמדה מותאמת לזולת ולצרכיו ממקומו מצבו ומעמדו ובכך היא פועלת שינוי בעמדת הזולת כלפי עצמו ויוצרת מרחב מאפשר לשינוי פנימי עצמי בו ובתוכו.

אמפתיה לעומת הזדהות:

על מידת האכפתיות והמסירות של משה רבינו כלפי עם ישראל אומרת התורה (שמות ב, י”א): ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וגו’. על מילים אלו כותב רש”י: “נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם”. כלומר: בכדי להרגיש ולחוש בסבלו של הזולת יש להשתמש בחושים שלנו במקרה זה העין והלב. העין והלב מהווים את התגלמות הרגש האנושי, האותנטי והעצמתי  של האדם יותר מכל אברי הגוף. די במאמר חז”ל: “העין רואה והלב חומד”, בכדי להבין את עצמת איברים אלו בגוף האדם המשקפים כאמור את המימד הרגשי של המין האנושי ה’אדם’ לטוב ולמוטב.

משה רבינו מלמד אותנו שיעור כיצד ואיך ניתן לחוש את הזולת בכל מציאותך ובכל מהותך עד כדי תחושה והבנה של מהו סבל. כאשר משה רואה בסבלם של עם ישראל הוא מגייס את כל כולו לכך ‘נותן עיניו ולבו’ המהווים כאמור את מלא עצמת הרגש האנושי. עיניו רואות לבו חש והוא כל כולו חווה את סבלם של עם ישראל…

דבר נוסף ומשמעותי שמלמד אותנו משה הנה הדרך הנכונה לחבור לרגשות הזולת.
הספרות הטיפולית מתייחסת  להבדל שבין הזדהות לבין אמפתיה.
הזדהות: הנה חבירה רגשית לסבלו ולמצוקתו של הזולת תוך התערבבות רגשית שלא מותירה אפשרות לעזור לזולת, מכיוון שהמזדהה נבלע בתוך החוויה הרגשית של הזולת.
לעומתה אמפתיה: הנה היכולת להבין ולהרגיש את סבלו מצוקתו (ולהבדיל לשמוח בשמחתו) של הזולת מבלי לבטל את מציאותי כסובייקט על מנת לאפשר לעצמי להגיש סיוע מתוך מרחב מאפשר. משה מלמד אותנו איך אפשר מצד אחד לחבור נפשית רגשית למצוקה של הזולת עם כל המהות והכוחות שלנו עיניים ולב. אך מצד שני מלמדנו  שהלב והעיניים נועדו על מנת לדעת ולראות את הזולת ואת סבלו, אך לא להחליף את סבלו בהתערבבות רגשית המבטלת את האפשרות לעזור לו. את זה מבטא רש”י במילים נתן עיניו ולבו  להיות מיצר ‘עליהם’: כאשר אתה חש את הזולת בכך שאתה נותן עינך ולבך עליו, ולא במקומו אלא יחד אתו אתה מאפשר את מציאותו ובכך גם את האפשרות שהוא יוכל לצאת ממצבו ולעצמך אתה מאפשר לעזור לו.

את הסיפור הבא מספרים על הרבי מהר”ש (רבנו שמואל, האדמו”ר הרביעי בשושלת אדמו”רי חב”ד) אשר בעת שקיבל אנשים ביחידות היה מחליף בגדים שוב ושוב. כעבור זמן קצר מאז החלה היחידות היה מבקש משמשו שיביא לו בגדים חדשים להחלפה. באחד הפעמים יצא המשמש מן החדר כשהוא נושא את בּגדיו ספוגי הזיעה של הרבי ומלמל לעצמו “מדוע מזיע הרבי כל-כך, מדוע זקוק הוא בכל שעה לבגדים חדשים ויבשים?” שניות ספורות לאחר מכן עמד הרבי בפתח החדר ואמר לשמשו: “אינך מבין מדוע עליי להחליף את בגדיי מדי שעה? אין לך אף שמץ של הבנה ביחס לעבודתי. בשעה האחרונה נכנסו עשרים אנשים ליחידות. כדי שאוכל לייעץ לכל אחד ואחד הרי עליי ‘לפשוט’ את אישיותי ואת נסיבותיי, ו’ללבוש’ את אישיותם ואת נסיבותיהם של הנכנסים אלי ולאחר מכן לשוב וללבוש את בגדיי כדי שאוכל לייעץ להם, האם ניסית אי פעם להחליף את בגדיך ארבעים פעם בשעה?”

תפקידו של המשפיע הוא לנסות לחבור למושפע ממקומו שלו מתוך אמפתיה מוחלטת מצד אחד, ומצד שני בזהירות מהזדהות העלולה לשתק את תפקודו של המושפע ולהותיר אותו תקוע במצבו ואף ‘לשקוע’ יחד אתו במצבו.

‘לפתח אזני ארנבת’ לשמוע את המסר שהזולת רוצה להעביר:

אחד המושגים שטבע הפרופסור ד”ר ארווין ד’ יאלום בספרו ‘מתנת התרפיה’ (יאלום 2002) הנו בשימוש הנעשה בטיפול ב-‘כאן ועכשיו’ כלומר: שימוש במידע העולה בין המטפל למטופל על פי שקורה ביננו כאן ועכשיו מבלי לחפש אחר אירועים מקדימים בחייו של המטופל, פשוט להיות אתו כאן ועכשיו בהווה ומשם לחבור לעולמו של הזולת ולצרכיו.

הדרך היצירתית לשימוש ב-‘כאן ועכשיו אומר יאלום (שם) הנה’: ‘לגדל אזני ארנבת’. כלומר: להיות ער וקשוב לsubtext  (טקסט סמוי, מסר מבין השורות).
מה המסר אותו מעביר אלי הזולת בדיבורו, בהתנהגותו ובהתנהלותו מולי.
מה המסר שהזולת רוצה שאשמע ולא מה המסר שאני שומע.
מה המסר אותו רוצה הזולת להעביר לי ולא מה המסר אותו אני רוצה להעביר.

השימוש ב-‘כאן ועכשיו’ דרך גידול ‘אזני ארנבת’ הנו הביטוי להסכמה שלי להיות פתוח להקשבה מלאה בה הזולת ימצא את מקומו לאדם קשוב הסקרן וצמא לשמוע ממנו מה הוא צריך, למה הוא זקוק, מה מתאים לו ובכך לאפשר כאמור את הבחירה הנכונה לו ממקומו, על פי מצבו הנפשי ‘כאן ועכשיו’.

בכך למעשה אנו מעבירים מסר לזולת: אתה הוא זה שמעסיק אותנו כעת, אותך אנחנו רואים כאן ועכשיו, בך אנו עסוקים ברגע זה, אתה עצמך ולא הניסיון לפענח ולפצח אותך ובכך לחבור אליו ממקומו תוך ידיעה ברורה שהדבר היחיד שמעסיק אותנו כאן ועכשיו זה רק מה נכון לו ולא הרצון שלנו למצוא עבורו את הדרך הישר, מה שבאופן טבעי ירחיק אותו מאתנו.

המשפיע צריך למצוא את הנכונות והדרך לפתח ‘אוזני ארנבת’ על מנת לעזור למושפע ממקומו, על פי המסר המועבר אליו ‘כאן ועכשיו. אל לו למשפיע להתעסק ב-איך וכיצד אני אמור להוביל את הסיטואציה לכיוון שנראה לי מתאים ונכון לו, אלא לאפשר למטופל להוביל אותו אל עצמו.

המשפיע אמור להבין שהשהייה עם המטופל במרחב שלו כאן ועכשיו היא זו שתניע את המושפע להוביל את עצמו לאן שהוא אמור להגיע. גם אם המרחב בו שוהים המשפיע והמושפע איננו מרחב מאפשר עבור המשפיע, עדיין צריך המשפיע לשים עצמו בצד על מנת לחבור למושפע ממקומו שלו ולאפשר למה שמתרחש ב-כאן ועכשיו לקרות.

הסכמה זו של המשפיע לשהות במרחב הלא מאפשר עם המושפע, יוצרת מציאות ומרחב חדש עבור המושפע לפיו יש מישהו שמוכן לשהות עמו יחד במרחב הזה כפי שהוא מבלי לשפוט לבקר או לערער עליו. מציאות זו יוצרת מרחב חדש עבור המשפיע, מרחב אותו פותח המושפע עבורו בכדי לאפשר לו להראות לו את הכוחות הסמויים הטמונים בו ולהניע אותו להשתמש בהם על מנת להגיע למקום האידיאלי עבורו.

כאשר המרחב החדש נוצר עבור המשפיע על ידי המושפע כאמור, המשפיע צריך לצאת מהמרחב הלא מאפשר ולחזור חזרה למרחב שלו על מנת לעזור למושפע מבלי להתערבב רגשית במרחב הלא מאפשר שלו. כפי שניתן לראות וללמוד זאת ממה שהתרחש בסיפור עם הרבי המהר”ש (לעיל) בהחלטתו ‘לפשוט’ את לבושי המושפע ולחזור ללבוש את ‘לבושיו’ הצהיר: אני יכול וחייב לחבור אליך ממקומך על מנת גללות אמפטיה למצבך, אך אינני יכול לעזור לך ממקומך, על מנת לא להתערבב רגשית במצבך ולשקוע יחד אתך.

סיכום וכלים מעשיים ליישום הרעיון:

בחרתי להמשיג את הרעיון על פי שירו של קרל רוג’רס:

רוג’רס הנו פסיכולוג אמריקאי (נפטר ב- 1987), מאבות הזרם השלישי בפסיכולוגיה ההומניסטית, שהגה את שיטתו לאחר מלחמת העולם השנייה, ואבי שיטת הטיפול הממוקד בלקוח (Client-Centered Therapy).

מתוך כשאני מבקש להקשיב לי ואתה מתחיל לייעץ לי לא את שביקשתיך עשית.

כשאני מבקש ממך להקשיב ואתה מנסה השיב איך אני צריך להרגיש?

ומדוע אתה פוגע ברגשותיי?

כשאני מבקש להקשיב לי ואתה חושב שעליך לפתור את בעייתי אתה מאכזב אותי.

הקשב: כל שביקשתיך הוא להקשיב לא לפעול, לא לדבר רק לשמוע בלי להגיב אני יכול לדאוג לעצמי.

אינני חסר ישע, אולי חסר ניסיון והססני אך לא חסר אונים.

כשאתה עושה משהו למעני שיכולתי לעשות בעצמי אתה מגביר את חששותיי מצית את מבוכתי.

אולם כשאתה מקבל כעובדה פשוטה שאני מרגיש את שאני מרגיש אז אינני צריך לשכנע אותך ומתפנה להבין את המתרחש בתוכי אז צצות מאליהן התשובות ברורות ונהירות ואיני זקוק כלל לעצות כי אני – אני.

גם רגשות לא הגיוניים הופכים למשמעותיים כשמבינים את שהם טומנים המקור ממנו הם נובעים.

ייתכן שלכן תפילות עוזרות לאנשים משום שאלוקים מחריש, אינו מייעץ הוא רק מקשיב נותן לך לחשוב לבד על הדברים.

לכן, אנא, רק הקשב אם תרצה לדבר בקש: חכה לתורך, ואזי אני גם אקשיב לך.

שיר מקסים זה מוביל אותי לסיכום הדברים כפי שנכתבו ונאמרו:

לדעת להקשיב פירושו להקשיב למה שהזולת רוצה שנקשיב ולא למה שאנחנו רוצים לשמוע.

אז הכלים של הם:
●   הקשיבו למסר שהזולת רוצה שנשמע ולא למה שאנחנו רוצים להשמיע.
●   פתחו ‘אזני ארנבת’.
●   חברו לזולת ממקומו.
●   היו אמפטיים אך אל תהפכו למזדהים.
●   השתמשו במידע העולה ‘כאן ועכשיו’.