Freedom from Guilt
בין בחירה לתוצאה

אחת התופעות הרווחות בדורנו היא התופעה הנקראת “רגשי אשם”. דהיינו, רגש של כעס כלפי עצמו הנובע מהתוודעות לאירוע בלתי רצוי מצדו אשר את הסיבה להתרחשותו הוא מוצא במעשיו, או לחילופין בחסרון בעשייתו. תופעת רגשי האשם היא תופעה בלתי נמנעת המושרשת בטבע האדם, מתוקף רצונו להיות שלם בעיני עצמו. מכיון שכן, אין בנמצא “מתכון” למיגור הבעי’ה כליל, ואם על קניין נכסים חומריים נדרש להתייגע במידה מרובה – כל שכן שעל קנין נכסים נפשיים, ובראשם מנוחת נפש אמיתית – יש להתייגע במידה מרובה ביותר. שהרי אפילו אדם שיש לו נסיון חיים מועט ביותר מבין שכדאי לוותר על כל ממון שבעולם עבור מנוחת נפש. על כן, מה שנשאר לנו לשאול הוא – מהי הדרך בה עלינו לצעוד בכדי להתקרב למטרה זו במידת האפשר.הרבי מליובאוויטש מגלה לנו, כי התורה שנתן לנו הבורא, מלבד זאת שהיא מפרטת את ציוויי הבורא לבני ישראל בפרט ולכל באי העולם בכלל – היא גם שופכת אור על החיים היום יומיים של האדם הכוללים את כל האתגרים והקשיים שכל אדם מתמודד עמם. כל זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר על חלק ה”נסתר” שבתורה, אשר בדורות האחרונים התגלה נתפרש ונתבאר ע”י אדמו”רי חסידות חב”ד במאמריהם ושיחותיהם אשר שמם הכולל הוא “תורת החסידות” – באופן כזה שכל אדם יוכל להבינו ולהפיק ממנו לקחים לחייו האישיים. הנושאים עליהם מדובר ברובה ככולה של תורת החסידות הם הסברת גדולתו של הבורא, וכיצד יוכל האדם להפנים עד כדי הרגשה מוחשית – את נוכחותו של הבורא באותו עולם ובאותו זמן בו נמצא האדם.  כלומר, תורת החסידות מאפשרת לאדם הלומד להפנים ולהבין עד כמה הבורא מופלא מחד גיסא, ומאידך גיסא עד כמה הוא מוחשי ועכשווי.  מכך מובן שגם לגבי התופעה המוזכרת לעיל, תורת החסידות מדריכה את האדם כיצד להתמודד עמה במידה האופטימלית ביותר. כלומר, לא רק כיצד להתמודד עם תסמיני הבעי’ה, אלא בעיקר כיצד להתמודד עם שורש הבעי’ה.

באם ננסה להתבונן לרגע, מהי הסיבה השרשית לכך שהאדם מרגיש אשם באירוע מסויים שנגרם בעטיו, נמצא שהסיבה היא פשוטה למדי. והיא – הנחת היסוד שהאדם קובע את המציאות על ידי מעשיו.
המשפט האחרון בוודאי יעורר פליאה ואף תרעומת כמעט אצל כל אדם בר דעת שיקראהו – האמנם אין זו אלא הנחה שישנן תוצאות למעשי בני האדם?! ומי לנו גדול כהרמב”ם שפוסק בספרו “משנה תורה” (הלכות תשובה פרק ה’ הלכה א’) – “רשות לכל אדם נתונה… הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע”.
אמנם תורת החסידות בראייתה החדה להפליא – מגלה לנו שגם בנקודה האמורה ישנו “שטח אפור”. וכפי שיבואר להלן.

כל אדם שאינו מחפש לעוות את ההגיון הישר בכדי לברוח ממחוייבות, איזו זקוק להוכחה כי העולם נברא בנקודת זמן כלשהי ע”י הבורא. מעולה מזה – אדם שמתבונן, ולו מעט, בפרטי המאורעות שהתרחשו עמו בפרט ועם סביבתו בכלל – מבחין שמלבד זאת שהבורא ברא את העולם, הוא גם מתערב בפועל בהנהגת העולם. אמנם, גם לשיטתו של האדם היותר עמקן שהזכרנו – העולם נברא בעבר, ומה שישנו בהווה – אינו אלא התערבות של הבורא. כמובן שחשוב להדגיש, שלא מדובר כאן על אמונה, אלא אך ורק על מה שההגיון מסוגל לחייב.

האדמו”ר רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד שיטת חסידות חב”ד, מרחיב את גבולי ההגיון, ובספרו “לקוטי אמרים – תניא” (שער היחוד והאמונה, פרק ב’) – מניח את היסוד לחידוש השקפתי חסר תקדים בהסברת המושג ”השגחה אלוקית” – ומגלה לנו – בהתבסס, כמובן, על מקורות חז”ל, חכמת הקבלה ומה שקיבל מרבותיו – כי האלוקים בורא את העולם בכל רגע ורגע מחדש! היתכן אמנם שחידוש כזה יכול להתקבל בהגיון האנושי? הבה נראה וניווכח…

בהסבר המובא באותו פרק, מתבסס האדמו”ר על העובדה הידועה לכל – אשר כל עצם הנמצא במצב מסוים, אינו נשאר באותו מצב אם אין כח פיזי כלשהו המחזיקו בתמידיות באותו מצב. לדוגמא – גל של מים המתרומם מן הים, יעמוד מעל פני הים כל זמן שהרוח תנשוב בו, ולא יותר. נורה חשמלית הדולקת, תדלוק כל זמן שהזרם החשמלי עובר בחוט, ותכבה באותו רגע שיפסק הזרם. ומי שהשתלם מעט בידיעות – יודע כי אף ההר הגבוה ביותר בעולם, קיים בתבניתו אך ורק משום שהאנרגי’ה המצוי’ה בתוך האטומים שמהם מורכב ההר, מושכת אותם בזמן אמת אחד אל השני בכוח חזק (בהתאם לתכונת החומרים הספציפיים המרכיבים את ההר) שאינו מאפשר להם להפרד, ורק בזכות זה ההר אינו מתפורר לשביבי שביבים. נמצינו למדים שכל מצב מחודש איזה שיהיה, זקוק בכל רגע לכח היוצר את אותו מצב מחודש, ובלתי הכח הנ”ל יחזור מיד למצב הקודם.

על היסוד הנ”ל מלמד אותנו האדמו”ר קל וחומר – אשר אם כך הוא הדבר לגבי עצמים בעולם, כל שכן שכך הוא הדבר כאשר מדובר על עצם הקיום של העולם, שלכל הדעות אין לך מצב מחודש יותר מזה, שהרי העולם נברא מאין ואפס המוחלט! כלומר, כיון שכל מציאות העולם נבראה מאפס המוחלט על ידי הבורא – זקוק העולם באופן תמידי לבורא שיחדש את מציאות העולם בכל רגע. באם חלילה יפסיק הבורא לקיים את העולם בזמן אמת – יחזור העולם באותו רגע למצבו הקודם שלפני הבריאה, דהיינו, אי קיום. עצם הקיום של העולם לעינינו – מוכיח כי ברגע זה ממש הבורא בורא את העולם מחדש!

במאמר המוסגר, נתייחס לשאלה שבוודאי תעלה בליבנו בעקבות מה שלמדנו זה עתה שהעולם מתחדש בכל רגע על ידי הבורא – כיצד יתכן שישנו קשר סיבתי בין המאורעות המתרחשים מרגע לרגע? אם אכן העולם נברא כל רגע מחדש, מסתבר שבכל רגע נברא עולם חדש ללא כל קשר לעולם שהי’ה ברגע הקודם? והתשובה -פשוטה לא פחות מהשאלה – שאכן אין כל קשר בין העולם שנברא ברגע זה לעולם שנברא ברגע הקודם. אך אף על פי כן, רצון הבורא הוא שהעולם יתנהג על פי חוקי הטבע, ויראה כאילו ישנו קשר סיבתי בין רגע אחד לקודמו. הנושא הנ”ל נידון בהרחבה במקומות אחרים רבים בחסידות, ואין כאן המקום להאריך בזה ורק יישבנו את הקושי הנ”ל בקצרה מאד.

היסוד הנ”ל, שהעולם מתחדש בכל רגע, עומד מאחורי צירוף המילים השגור כיום כמעט בפי כל אדם מאמין – “הכל בהשגחה פרטית”. משמעות הביטוי היא, אשר כל מאורע המתרחש בעולם, על כל פרטיו ופרטי פרטיו, הוא מעשה ידי הבורא בלבד, ללא שום התערבות של גורם נוסף. אלא שכיון שכנ”ל הבורא רוצה שהעולם יראה כאילו הוא מתנהג על פי חוקי הטבע, ניתנת אפשרות לאדם לדמות לעצמו שבני האדם הם  הגורמים למאורעות השונים המתרחשים בעולם. עקב כך, כאשר מתרחש מאורע בלתי רצוי שנגרם ע”י אדם אחר, ולדוגמא – אדם שחלילה גוזל ממנו ממון, מפנה הוא את הכעס כלפי אותו אדם. ואם הגורם לאותו מאורע הוא האדם עצמו, ולדוגמא – שהוא עצמו התבטא בצורה פוגעת כלפי רעייתו (ומתחרט על כך), מפנה הוא את הכעס כלפי עצמו, ומכך נובעי רגשי אשמה. כשהאדם מבין בשכלו ששכל מאורע שהתרחש הוא פרי מעשה ידי הבורא ולא פרי מעשיו, הוא מבין שאין כל מקום בהגיון לרגשי אשם. וככל שהאדם מפנים הרעיון הנ”ל, מרגיש הוא זאת גם בלב, וזוכה ביותר ויותר שלות נפש אמיתית ופנימית.

אלא שמכל מקום עדיין לא נתיישבה השאלה שהועלתה מכבר – היתכן אמנם שלמעשי בני האדם אין כל השפעה על המציאות?! ולכאורה עומד זה בסתירה מוחלטת לענין הבחירה! ומה מקום יש למצוות התשובה המוזכרת בתורה, שתוכנה הוא חרטה מעשה שנעשה, וקבלה טובה להיטיב את מעשיו להבא? והמענה לכך הוא, על יסוד דברי הרבי מליובאוויטש בשיחה האחרונה שהוגהה על ידו (שיחת שבת פרשת “כי תשא” ה’ תשנ”ב) שאכן על הבחירה להיטיב או להרע וכמה מאמץ להשקיע בזה או בהפכו – שליטה מוחלטת נתנה לאדם, ולזה מכוונים דברי הרמב”ם שהזכרנו מקודם. כן מצוות התשובה, היא לגבי החסרון שהי’ה בבחירה, שכולל, כאמור, גם החסרון בבחירה לנצל את מלוא הכוחות הקיימים אצל האדם לעשיית טוב או להתרחקות מן הרע. אכן התוצאה של בחירתו, שהיא המאורע שמכבר התרחש בעולם (כגון אדם שהוזק בסיבתו) הוא מעשה ידי הבורא בלבד. כלומר, אלולי רצון הבורא שמאורע זה יתרחש, לא הי’ה מועיל בבחירתו לגרום להתרחשות המאורע.

בכדי להמחיש את הרעיון הנ”ל, נספר כאן רצף מאורעות שהתרחשו בשנת 2001, בבית מדרשו של כבוד קדושת האדמו”ר מליובאוויטש בברוקלין – ניו יורק, בסמוך ובעיצומו של חג הפורים.
קבוצת בחורי ישיבה ששהו באותה שנה בבית מדרשו של הרבי, יזמו מבצע חסר תקדים, שתוכנו – לערוך עשרות סעודות פורים גדולות בבתיהם של יהודים דוברי עברית המתגוררים בעיר, אתם עומדים תלמידים בקשר במשך השנה ומחזקים אותם בענייני שמירת היהדות. כמובן שמבצע רחב היקף זה תוכנן חודש מראש על כל פרטיו, בהיותו כרוך בהפעלת מערך לוגיסטי מסועף. סוכם עם חברת קייטרינג מסויימת שתספק את האוכל העתיד להיות מוגש מוגש בסעודות, וכן עם חברת הסעות שתסיע כל קבוצת בחורים ביחד עם צרכי הסעודה – לבית בו היא אמורה לערוך את הסעודה. זימון האורחים והמימון, כמובן בסכום לא מבוטל, הי’ה מוטל על בעלי הבתים. ויהי היום פורים, והמכונה המשומנת מתחילה לעבוד. קבוצות בחורים יצאו בזו אחר זו וערכו סעודות לשם ולתפארת בעשרות בתים יהודיים ברחבי ניו יורק. אלא שכמה קבוצות בודדות “נפלו בין הכסאות”, ופשוט לא הצליחו לעמוד בהתחייבותם לבעלי הבתים אצלהם אמורים היו לערוך סעודות, בשל תקלות טכניות וכשלים לוגיסטיים של חברת הקייטרינג וחברת ההסעות. הבחורים חברי אחת הקבוצות האלה, המתינו בתחילה שעות מורטות עצבים לחברת הקייטרינג בתקווה שלבסוף תספק את צרכי הסעודה. למרבה צערם גם זה לא קרה, והם נאלצו לנסוע לבית – יעדם עם מיני מתיקה בלבד, באיחור של כמה שעות. אין לשער גודל הבושה שחשו באותם שעות, בידעם שבעל הבית זימן אורחים רבים הממתינים לבואם, ולבסוף בנוסף לכך שהם באים באיחור משמעותי ביותר – אף את צרכי הסעודה לא מביאים.
בהגיעם לבית, כצפוי, מרבית האורחים כבר הלכו להם. בעל הבית קיבלם בסבר פנים יפות, וניחם אותם שלא נורא וכו’. אלא שבעלת הבית – האשה, התפרצה עליהם בצעקות נוראיות היתכן שכך עוללו להם וכו’ ובמשך כל הזמן שסעדו המשיכה לרגוז ולצעוק על הבחורים. האוירה הפכה קשה מנשוא בעטי’ה של האשה, והבחורים אמרו דבר תורה ויצאו וחזרו לבית המדרש – אבלים וחפויי ראש. מארגני המבצע, ביחד עם השמחה מההצלחות הרבות כנ”ל, לא ידעו נפשם מצער, מהמקרה הנ”ל, וכמובן הרגישו רגשי אשמה לרוב.
בצהרי יום השישי של אותו שבוע, נגשו הבחורים הנ”ל לאחד המארגנים ואמרו לו “אתה חייב לשמוע את המשך הסיפור”. “יצאנו כל הבחורים כמנהגנו בכל יום שישי, לרחבי ניו יורק – לפגוש את אלו היהודים אתם אנו עומדים בקשר, להציע להם לקיים מצוות תפילין ולחזור בפניהם דברי תורה. הגענו לבית העסק של אותו יהודי אצלו ערכנו את ה”סעודה” כבכל יום שישי, והפעם – כמובן – ככלי מלא בושה וכלימה. הנחנו עמו תפילין, וביקשנו ממנו מחילה מקרב איש ולב עמוק על מה שהי’ה. אותו יהודי אומר מיד – “כבר התגרשתי מאשתי”. באותם רגעים לא ידענו היכן לקבור את עצמינו. בחלומותינו השחורים ביותר לא דימיינו שנגרום לפירוק משפחה בישראל. לפתע הוא המשיך – “הבנתי שהגוי’ה הזאת אנטישמית… כשהי’ו מחדלים דומים עם לא – יהודים, היא התייחסה לכך ביתר סלחנות”. היינו מופתעים ושמחים, ונתנו לו חיבוק חם”.  כמובן שאין לשער שמחתו של כל מי ששמע את הסיפור, ובמיוחד מכך שאירוע שבתחלה הי’ה נדמה כדבר המצער ביותר, למפרע התברר כאירוע שהוביל לדבר השמח ביותר – ניתוק קשרי נישואין בין יהודי לנכרי’ה חלילה, המהווים אסון לשני הצדדים.

דוגמא זו ממחישה, כי כל אירוע שמכבר התרחש, מבלי הבדל אם הי’ה זה באשמת מי שהוא אם לאו –  הוא מעשה ידי הבורא בלבד. אשר על כן ממילא חל עליו הכלל שלימד אותנו רבי עקיבא – “כל מה שהבורא עושה, לתכלית טובה הוא עושה”.

אכן ישנן שיטות טיפול רבות המסייעות להתמודד עם תופעת רגשי האשמה, כגון פסיכותרפי’ה, CBT, פעילות גופנית, יוגה, ועוד כהנה. אין נגרע מחשיבותן דבר, כל עוד אין בהם משום סתירה להלכה. יתרה מזו – יש להוסיף ולהדגיש שכל אדם שיודע ששיטת טיפול מסויימת מועילה לו לחוות חיים שלווים יותר, קרוב מאד לוודאי שלא ימצא  בין שורות החסידות תרופת פלא שכביכול תפטור אותו מהצורך להעזר באותו טיפול.
עם זאת, ברור גם כן שכל שיטות הטיפול הקיימות עוזרות להתמודד עם תסמיני הבעי’ה.
אמנם על ידי לימוד והפנמת רעיונות החסידות, מתאפשר לאדם לטפל בבעי’ה זו, וכן בכל בעי’ה שיתקל בה במשך ימי חייו – ברמת השורש, וכמוסבר לפנים באריכות.

כמובן שאין עניינה של התורה אך ורק להשאר במאגר הידע של האדם ללא כל ביטוי מעשי בחיי היום יום, וכמאמר חכמינו ז”ל – “לא המדרש עיקר אלא המעשה”. על כן נציע כאן רעיון אחד כיצד ניתן ליישם את כל הנאמר לעיל, ברמה המעשית. ההצעה היא להקדיש כחמש דקות ביום – בזמן הליכה, נסיעה, טרום הרדמות וכיו”ב – להעלות במחשבתו אירוע מסויים אשר ביחס אליו מרגיש רגשי אשמה, ובדומה לסיפור הנ”ל – לחפש במחשבתו בימים שאחר האירוע, דבר טוב שצמח בעקבות האירוע שנראה בשטחיות מצער. אדם שיקח ברצינות הראויה את ההחלטה הנ”ל ויחפש היטב, מובטח לו שברוב המוחלט של הפעמים ימצא משמעות חיובית לאירועים הנ”ל, ובמשך הזמן ירגיש פחות רגשי אשמה ומאידך ילמד את עצמו לראות כל אירוע שמכבר התרחש כחלק מרצף כלל האירועים שאירעו במשך ההיסטוריה, אשר כולם מתחברים יחד להרמוני’ה האלוקית המופלאה המובילה למימוש הכוונה האלוקית בבריאת העולם – לעשות מהעולם המוגבל והמגושם בו נמצאים אנו האנשים המוגבלים והמגושמים – בית ודירה שבה יתגלה כבודו של הבורא לעיני כל באי העולם.

זכרו :
הבחירה להתאמץ – שלנו.
התוצאה – שלו.