Personal Liberty and Happiness

בשו”ע[1]  מובא הפסוק טוב לב משתה תמיד שזה אומר שצריכים להיות שמחים תמיד, רש”י מסביר[2]  שהפירוש הוא להיות שמח בחלקו, המכשול לשמחה זו היא כפי אומרים בתפילת טל  “מרובים צרכי עמך ודעתם קצרה” שהפירוש הוא[3] מרובים צרכי עמך (ז”א הסיבה שאדם מרגיש כל הזמן חוסר-מרובים צרכי עמך) היא בגלל שהדעה קצרה, שזה אומר שבאם הראש ישתנה אדם יוכל לחוש שמחה ולא סתם אלא תמיד.

לא צריכים לנסוע למרחקים….

אנחנו רואים תופעה של אנשים שנוסעים להודו, אוסטרליה ולעוד מקומות שונים (ומשונים) המכנה המשותף לכולם הוא חיפוש אושר, לפני שיטת החסידות האושר נמצא בתוכך ואין לך לחפשו במקום אחר

מביאים על זה את הסיפור על אדם בשם יוסף מהעיר ווילנה שחלם שיש אוצר מתחת לאיזה גשר במדינה רחוקה, נסע לשם ושם כשהתחיל לחפור עצר אותו חייל ושאל אותו מה הוא מחפש? והוא השיב אוצר, כשהחייל שמע שהסיבה שהוא מחפש אוצר זה בגלל איזה שהוא חלום פרץ בצחוק ואמר נו, אז מה גם אני חלמתי על איזה אדם בשם יוסף מהעיר ווילנה שיש לו אוצר מתחת לתנור בבית… סיפור זה ממחיש לנו שהאוצר אצלנו (רק כמובן דרושה עבודה) ואין צריך לנסוע למרחקים.

מטרת מאמר זה הוא להוביל את האדם המעוניין לאושר אמתי ע”פ תורת החסידות

ד’ עולמות קבליים

בקבלה מובא ומבואר בתורת החסידות בהרחבה  שישנם ד’ עולמות, העולם הגבוה ביותר הוא עולם האצילות והנמוך ביותר הוא עולם העשייה הגשמי (העולם שלנו), מהו ההבדל בין עולמות אלו?  ההבדל הוא בהרגשת הישות מהי הרגשת הישות? מבואר בתורת החסידות שזה שאנחנו מרגישים את עצמנו למציאות ובסופו של דבר רוב היום עסוקים סביב עצמנו אין זה דבר שבאמת הוא רגיל אלא זה דבר מיוחד שבורא העולם יצר אבל בעולמות היותר עליונים שם הנבראים אינם מרגישים את עצמם למציאות מדוע? מכיוון ששם בורא העולם נרגש (לדוגמא הזיו של השמש כאשר הוא בתוך השמש הוא בטל לגבי כל השמש [ורק כשהוא יוצא הוא נחשב למציאות] בנמשל השמש זה הבורא ואילו אנו הנבראים שנוצרנו רק ממאמר (יהי רקיע וכו’)נחשבים לזיו בלבד הסיבה שבעולם שלנו אנו מרגישים את עצמנו למציאות זה בגלל שבורא עולם הסתיר את עצמו אבל בעולמות העליונים ששם מאירה האמת (שהרי הקב”ה- השמש נמצא בכל מקום) ממילא הם בטילים (כזיו השמש בשמש)
סיכום: בקבלה מבואר שיש ד’ עולמות, בחסידות מבואר שההבדל ביניהם הוא בדרגת הביטול כאשר בעולם  האצילות אינם מרגישים את עצמם למציאות לגמרי ובעולמות למטה פחות ופחות בטלים, בתורת החסידות הדברים מקבלים גם גוון של רע או טוב זאת אומרת ככל שיותר בטל יותר טוב וככל שמרגיש את עצמו למציאות נקרא רע והשאלה מה רע בלהרגיש מציאות???

כפי שנראה בהרגשת הישות או להיפך תלוי אושרו של אדם

מה עובר עלינו?

הסיפור מספר על מורה שהראה לתלמידיו קיר לבן ועליו נקודה שחורה ושאל אותם מה אתם רואים התלמידים השיבו  שהם רואים נקודה שחורה שאל אותם המורה ומה עם הקיר הלבן? סיפור זה הוא בעצם דוגמא לחיים, יכול לעבור עלינו יום שלם מלא בחוויות טובות ובדברים טובים (קיר הלבן) ואילו אנו נתרכז באיזה עניין שלילי  אף אם הוא קטנטן (הנקודה השחורה) ולסיכומו של יום כשישאלו אותנו איך עבר היום נאמר ממש גרוע שהרי היה כך וכך

מדוע זה כך?

מסביר הרבי [4]

…והנה כללות ענין הענווה קשור עם ענין השמחה כי מצד העדר הרגשת עצמו שאינו מחשיב את עצמו הרי יודע שלא מגיע לו כלום וכל מה שנותנים לו מסתפק בזה ושמח בזה מאד כו’ “

ז”א מסביר הרבי שהסיבה שבן אדם לא שמח זה בגלל שהוא חושב שמגיע לו  הרבה יותר (ואין זה משנה מה הוא יקבל)  בתורת החסידות החשבת עצמו נקראת ישות והאמת שכולנו נולדים עם הרגשה זו שמגיע לנו הכול ז”א אדם העניו מרגיש בכל דבר ודבר חידוש (לא דבר מובן מאיליו)

העניו יודע שהדברים שהוא עושה אינם נזקפים לזכותו ובלשון החסידות [5]

…והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה שאף שידע גודל מעלותיו כו’ מ”מ הי’ עניו כיון שחשב שמעלות אלו אינם מצד יגיעתו אלא מפני שניתנו לו במתנה מלמעלה ואילו היו ניתנים לזולתו הי’ ג”כ במדרגה זו ואולי הי’ עוד במדרגה נעלית יותר”

ז”א הרבי מסביר שמשה רבינו גם שעשה דברים טובים גם שהגיע להישגים (של משה רבינו!!) הוא אף פעם לקבל מזה ישות (גאווה) מכיוון שידע שבורא עולם נותן לו הכול

יוצא מדברינו כך אדם שחושב את עצמו למציאות (אני ואני) לעולם לא יהיה שמח מכיוון שתמיד יחסר לו משא”כ העניו ישמח בכל דבר הניתן לו

כי כלום לא מובן מאליו

לפי זה נבין מדוע רואה תורת החסידות בהרגשת היש דבר הצריך תיקון וכי כל ההבדל בין העולמות הוא בזה משום שבזה ניתן להגיד תלוי הכול כנ”ל

מהי גאולה?

מכאן אנו עוברים למשמעותה של הגאולה[6] גולה (גלות) וגאולה הם שתי מילים הפכיות ולמרות זאת הם זהים כמעט בכל אותיותיהם לבד מהאלף והסיבה לכך כי גאולה פירושה שכל החיים ממשיכים אלא שהם משוחררים זאת אומרת מכניסים בגולה את האלף (אלוקים) ואז נהיית גאולה משום שאז תתגלה האמת האלוקית שבעצם אין עוד מלבדו וממילא נהיה משוחררים מישות וכדו’ (וממילא נהיה עסוקים בדברים אחרים ולא בנו [שזוהי השמחה האמתית הדוגמא המובאת לכך בחסידות היא כשאדם מחתן את בנו הוא שוכח על עצמו מרוב שמחה כמובן ])

שתי דרכים

בשתי דרכים תורת החסידות מקנה לנו את השקפת העולם המביאה שמחה ובקיצור ביטול, דרך אחת היא ההבנה שאין עוד  מלבדו ושהרגשת הישות היא רק בעולמינו כפי שהתבאר למעלה אבל יחד עם זה תורת החסידות גם נכנסת למסלול החיים ועוזרת לנו לקבל את החיים בצורה נכונה

האדמו”ר הזקן שואל בספר התניא[7] על מאמר חז”ל ואפי’ כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעינך כרשע מהי התועלת בזה שאדם יחשוב שהוא רשע ואדרבה דבר זה עלול להפילו בעצבות, בהמשך מוכיח אדמו”ר הזקן ממאמרי חז”ל שרשע הוא אפי’ מי שעובר על עבירה אחת (ולא עשה תשובה) אם כן יוצא שבינוני נמצא במצב שאינו עובר עבירות כלל אלא שלפי זה מהו צדיק? מסביר האדמו”ר הזקן צדיק הוא לא רק אחד שלא עושה עבירות אלא צדיק אינו נמשך כלל לעבירות משום שפנימיותו השתנתה מרוב אהבה שיש לצדיק לאמת ולנכון אהבה זו גרשה (לצמיתות) את הרע זוהי הסיבה אומר האדמו”ר הזקן שאדם צריך להחזיק עצמו כרשע אדם צריך לדעת שגם כאשר עושה את הנכון ואפי’ רק את הנכון (כנ”ל שבינוני אינו עושה כלל עבירות)תמיד תזכור שאתה נשארת אתה עם כל הדברים השליליים הנובעים מכך

לכאורה מהי המעלה בהשקפת חיים שכזו?

ע”מ להבין את זה נקדים את הסיפור הבא ראש ישיבה יצא למסע התרמה במדינה כלשהיא באחד הבתים גר אדם קמצן שכנראה לא חיבב את עולם הישיבות , ראש  הישיבה ניסה לדובב אותו שיתרום אך ההוא בשום אופן לא רצה כשראש הישיבה התעקש התעצבן האיש וסטר בפניו של ראש הישיבה, ראש הישיבה ממש לא התרגש ואמר זה בשבילי ומה בשביל הישיבה

זהו סיפור מדהים, אנו רואים פה אדם ראש ישיבה, גאון, שמוסר את נפשו בשביל הישיבה, אבל בפשטות הוא עונה זה בשבילי ומה בשביל הישיבה

אין צורך להסביר איך סיפור זה קשור לדברי האדמו”ר הזקן הנזכרים אדם שחושב שככל שהוא עושה דברים טובים הוא נהיה יותר גדול פשוט שהיה מגיב אחרת לגמרי מראש הישיבה אבל אדם שיודע שהאפשרות שלו היא לנצח את הרגע[8] הרי שהוא שמח יותר

בואו נסכם את מה שראינו, אושר אמתי של אדם היא ביציאה מעצמו ככל שאדם יצא מעצמו כך יחוש תחושת אושר גדולה , את תחושת הישות בורא עולם יצר[9] ע”מ שנתגבר עליה הדרך להגיע לזה היא ע”י לימוד תורת החסידות

[1] רמ”א או”ח סימן תרצ”ז הובא פעמים רבות בשיחות של הרבי ולדוגמא ש”פ ויגש תשמ”ז

[2] משלי ט”ו פסוק ט”ו

[3] ליקוטי שיחות חלק א פורים קטן

[4] תורת מנחם- מאמרים ש”פ מצורע תשכ”ה

[5] תורת מנחם ספר המאמרים ש”פ חיי שרה

[6] ש”פ אחרי קדושים תשנ”א

[7] תניא פרק א

[8] פרק י”ב בתניא

[9] באתי לגני תשי”א אות ד’