You count. And it Matters.

(ויקטור פרנקל האדם מחפש משמעות ע’67)

“אנחנו שהיינו במחנות הריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד את רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם הכל חוץ מדבר אחד את האחרונה שבחרויות אנוש לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימת לבחור את דרכו .

ותמיד היו הזדמנויות לבחירה …..שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות אם תוותר על חירותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי.

(שם עמוד 86)

יום אחד, כמה ימים לאחר השיחרור הייתי מהלך בין נאות דשא מלבלבים אל עבר העיירה הקרובה למחנה. עפרונים חגו בשמים ושמעתי אותם פוצחים ברינה. סביבי לכל מלוא העין לא היה איש. לא היה דבר זולת הארץ והשמים הרחבים ושירת הציפורים והמרחב הגדול. עמדתי על עמדי, הסתכלתי סביב, נשאתי עיני אל השמים – ואחר כרעתי על ברכי. באותו רגע לא ידעתי הרבה על עצמי ועל העולם, רק פסוק אחד היה מהדהד ברוחי, פסוק אחד ויחיד “מן המיצר קראתי יה ענני במרחביה”

לא אזכור עוד, כמה זמן כרעתי ברך ושיננתי פסוק זה. אך יודע אני, כי ביום ההוא, בשעה ההיא, החלו חיי החדשים, צעד צעד הלכתי קדימה עד כי שבתי והייתי יצור אנוש.

(שם ע112)

בשורות  אלו מבטא ויקטור פרנקל[1] הפסיכולוג הנודע מייסד אסכולת הלוגותרפיה, את תמצית החיים של פלנטה אחרת ששמה מחנה ריכוז , במסה מרטיטה אוטנטית שלו עצמו מגלה ויקטור פרנקל הפסיכולוג האסיר משם ממחנות הריכוז הנודעים לשימצה, מגלה האסיר הפסיכולוג את תחתית הקיום האנושי ומאידך באותה מסה מגלה את שיאה של הקיום האנושי ויוצא לדרך חדשה של בשורת האדם על פי המשמעות של קיומו, לכל אדם יש משמעות שאומרת לו למה עליו להיות ולחיות וכך כל אדם יוכל לישרוד כל איך.

הנאציזם שמבוסס על דרווניזם שמבוסס על עולם ללא בורא עולם שבו החזק שורד ושולט, עולם של סתם ומיקריות, זהו עולם מפחיד ומשמיד, עולם  ללא משמעות ותכלית וממילא כל דאלים גבר.

היהדות היא האנטיתזה לעולם שכזה היהדות היה היא שהביאה לאנושות את המושג כבוד האדם וחירותו, כאשר לינקולן יוצא לשחרר את העבדים בדרום הוא רואה את משה רבינו לנגד עיניו,

היסוד האלוקי של היקום

“הנה[2] כתיב לעולם ה’ דברך נצב בשמים ופי’ הבעש”ט ז”ל כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו’ תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם ..‘ כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח”ו[3] וחוזרות למקורן היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא היו כלל …. וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים ואפי’ ארץ הלזו הגשמית ובחי’ דומם ממש אילו היו מסתלקות ממנה כרגע ח”ו[4] האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית היתה חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש וז”ש האר”י ז”ל שגם בדומם ממש כמו אבנים ועפר ומים יש בחי’ נפש וחיות רוחנית..“

בעוד המדע כאשר ניגש לחקור את אבני היסוד של החומר מגלה את העולם האטומי,,אלקטרוני וכו’ ומקטלג את החומר כולו על פי יסודות מיסודות שונים אשר מושפעים מצירוף יחידות הגרעין האטומי של החומר, מציב כאן הבעל שם טוב מייסד שיטת החסידות את תפיסת עולמו המהפכנית והשקפת העולם החסידי  במהות העולם והחומר, על  יסוד הפסוק של דוד המלך מספר תהילים “לעולם ה’ דברך ניצב בשמים”, מבאר הבעש”ט:  הבה  נפרק את מילות הפסוק ליחידות קטנות יותר ונשמע את מה שאומר כאן המשורר האלוקי, “לעולם” = תמיד, “דברך” =דיבורו של הקב”ה, אנרגיה אלוקית השופעת מהבורא ומדוברת באותיות לשון הקודש שהיא השפה שבה אלוקים מדבר ואותו דיבור אלוקי יוצר את הכל, “שהכל נהיה בדברו”, כל המציאות הפרושה לנגד עיננו  היא דיבור של ה’  והיא היא “השמים”,  ומוסיף התניא בשם האר”י ז”ל שלא רק השמים אלא כל חלקי הבריאה   בין אם זה עץ או דג או אבן, הכל מכל כל זהו התגלמות דיבורו של הקב”ה, שם הנברא בלשון הקודש הן ואותיות האלוקיות המדוברות על ידי ה’ ברגע זה ממש וזהו קיומו, הוויתו וחיותו תמיד.

בעוד מדע העולם  מחפש את האנרגיה האטומית על מנת להפיק אנרגיה ברמה גבוהה, הרי שהפצצה שהטיל הבעש”ט בהרחבת הביאור של “התניא” היא פי כמה וכמה מכל אנרגיה אטומית מ שבטבע היקומי,  כי כאן המבט על הטבע הופך להיות מבט אלוקי שהוא אין סופי, שהוא לא בהשוואה לכל אנירגיה גדולה ככל שתהיה אבל טבעית, כאן הטבע הופך להיות אלוקים לא רק בגלל הימטריא אלא בעצם מהות הטבע ההסתכלות שלנו כעת היא הסתכלות של כבוד של זהירות ו חרדת קודש.

שימו לב למילים המודגשות בטקסט הנ”ל מהתניא, “ח”ו”,  על מה אומר התניא ח”ו, על כך שאילו היה הדיבור האלוקי מפסיק להיאמר ח”ו העולם היה חוזר להיות אין ואפס, וחוזר על זה פעמיים, מה נורא כל כך? אז לא היה עולם נוותר  על איזה גרגיר חול בשפת הים מה כבר יכול להיות  מה יהיה העולם חסר, לא זועק התניא על תעשה את זה ח”ו וח”ו הכל חשוב לכל דבר יש משמעות על תתייחס בשיוויון נפש לפרטים הקטנים , אל תהי בז לכל דבר כי הכל קדוש קשור ליחיד ומיוחד, הוא  בורא עולם.

“אסור לקטוף את פרחי הגן”

מספר הרבי הריי”ץ האדמו”ר השיש לנשיאי חב”ד, שבאחד מהטיולים עם אביו הרבי הרש”ב יצאו לטייל בשדה שיבולים ורוח נעימה נשבה  והשיבולים נעו אנה ואנה, ראה אמר לי אבי הכל מונהג על פי התכנית האלוקית המדויקת בבריאה, תוך כדי שיחה על ענינים שברומו של עולם קטפתי עלים ומוללתי אותם לארץ,

שוב פונה אלי אבי ואומר: “האר”י הקדוש לימד אותנו שלא רק שכל עלה הוא בריאה בפני עצמה, לה מעניק האלוקים חיים, לכל עלה תועלת ומטרה מסויימת בכוונת בריאת העולם,

כיצד יכלת להיות שווה נפש כל-כך לגבי בריאתו של הקדוש ברוך הוא? הלא הוא ברא את העלה לשם כוונה מסויימת, ויש בו חיות אלוקית. במה ה’אני’ של העלה קטן יותר מה’אני’ שלך

נכון, העלה הוא רק צומח ואילו אתה אדם שיכול לדבר ובין הצומח למדבר יש הבדל גדול. אך יש לזכור כי לכל חלק בעולם יש כוונה ותכלית..

 “קל עולם”

וביתר הדגשה כותב הרבי הרש”ב האדמו”ר החמישי לנשיאי חב”ד במאמרו המופלא משנת תרמ”ג[5]  על הפסוק  מספר מלכים “האמנם ישב אלוקים על הארץ” במאמר זה מרחיב ומבאר את האמור בשער היחוד והאמונה, ומסביר שמאחר וכל הנבראים הם נבראו מעשרה מאמרות שבהם יצר הקב”ה את עולמנו, ואותו דיבור אלוקי הוא המהווה את כל היש והמציאות הפרושה לנגד עיננו, הרי שכל מציאותו של כל קיים זהו הדיבור האלוקי שרק נראה לנו ליש נפרד ועצמאי מפני שעיני בשר לנו ואין אנו רואים המקור המהווה אותו שכן היה רצון הבורא, אבל אילו ניתנה רשות לעין לראות היינו רואים בכל דבר איך שהוא בטל במציאות וכל מציאותו היא דבר ה’.

וממשיך שם באות ט’  שכל דבר גשמי שנראה לעיננו מהותו הפנימית  היא האלוקות האין סופית החובקת כל, “ואינו מציאות דבר מה בפני עצמו” למקרא מילים אלו חרדת קודש יתמלא ליבנו וכל מגע עם כל דבר וענין נחשוב פעמיים,

אתן לך רובל באם תגיד לי איפה אלוקים נמצא,  שואל החסיד את אחד הצדיקים בעודו ילד רך, עונה לו הצדיק הקטן: אתן לך שני רובל באם תגיד לי איפה הוא לא נמצא וזוכה ברובל.

מסקנת החסידות תחדד אצלנו את תשובת המכוער המיסתורי ביתר שאת וביתר עוז,

סיפור המכוער:[6]

כאשר עשה רבי שמעון בן אלעזר את דרכו מבית רבו לביתו, הייתה דעתו זחוחה עליו: בבית רבו הוא הקדיש זמן רב ללימוד התורה ורכש לעצמו ידיעות רבות. הוא רכב לאיטו על החמור על שפת הים כשהוא נהנה מן האויר הצח.

“שלום עליך, רבי” קרא לעברו אדם והפריע את רצף מחשבותיו. רבי אלעזר הביט לראות מי הוא זה המקבל את פניו וראה אדם שהיה מכוער בצורה יוצאת דופן. “ריקן שכמוך!” הוא השיב, “כמה מכוער אתה! האם כל בני עירך מכוערים כמוך?”

“אינני יודע” השיב לו המכוער. “אך בבקשה ממך: גש נא לאומן שיצר אותי, לך נא לבורא העולם ואמור לו: ‘כמה מכוער כלי זה שיצרת’!”

רבי אלעזר הבין מיד כי הוא שגה בדיבורו. הוא מיהר לרדת מן החמור ולהשתטח ארצה לפני המכוער. “אנא, מחל לי! סלח לי על שפגעתי בך!”

אך המכוער בשלו. “אינני מוכן למחול לך, עד שתגש לאומן שברא אותי ואמור לו ‘כמה מכוער כלי זה שעשית’!”

את יתרת הדרך לא עשה רבי אלעזר על החמור אלא הוא פסע בעקבותיו של האדם בו פגע מחוסר תשומת לב.

כאשר הוא שב לעיר מגוריו חיכתה לו קבלת פנים מפוארת: בני העיר יצאו לקראתו כשהם קוראים לו ביראת כבוד “רבנו ומורנו”!

“למי אתם קוראים רבנו?”, ביקש המכוער לדעת. “לרב הגדול שפוסע אחריך” השיבו לו בני העיר. “אם זה רב” קרא האדם המכוער בכעס, “אל ירבו כמותו בישראל!”

בני העיר ביקשו לדעת מדוע הוא כועס, והוא סיפר להם על הפגישה עם רבם על שפת הים.

“למרות שהוא פגע בך, אנא מחל לו” הפצירו בו בני העיר, “שכן הוא גדול בתורה.”

“רק בשבילכם אמחל לו, אך בתנאי שלהבא הוא יזהר בדבריו” השיב להם.

והיו בין חכמינו זכרונם לברכה שגילו כי האדם המכוער היה לא אחר מאשר אליהו הנביא בכבודו ובעצמו, שבא ללמד את התנא הגדול לקח חשוב: גם אם אדם למד הרבה תורה, עליו לדעת לאהוב ולהעריך את יצורי כפיו של הבורא.

מסקנות ותובנות:

חידוש זה שאלוקים נמצא בכל, קרוב לכל נבראו יותר קרוב ממה שנראה לעיננו  מוביל למסקנות התנהגותיות מדהימות:

אתה קיים אתה חשוב

איך שאתה על חושיך וכישרונותיך ככה אלוקים אוהב אותך: מספר[7] שליח הרבי לאנטוורפן הרב שבתי סלבטיצקי שלמד איתו בישיבה בירושלים  חבר שכל הזמן תבעו ממנו להיות כמו ההוא וההוא אך כמה שניסה לא הצליח ותמיד היה חלש יותר בלימודים, והיה ממש על סף יאוש ודיכאון ומשבר מציע לו הרב שבתי תכתוב לרבי מליובאוויטש,  ואכן כתב מכתב לרבי שבו הוא מתלונן למה  הוא לא מצליח  כמו המתמיד כמו בעל הראש הטוב למה אין לו את הכישרונות שיש לחבריו?  הרבי ענה משפט אחד, “אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני”, כלומר אתה לא יכול להסתכל על השני וחייו אלא לדעת את עצמך וחייך שלך, דע לך שלכל אחד יש יעוד משלו, יש את הלשמש את קונו שלו  ואין כמוך בשום מקום אחר בעולם, כי רק אתה הדיבור המיוחד של אלוקים שעשה אותך,  ממילא בוודאי שצריכים אותך לפי כשרונותיך שלך ויכולותיך שלך, אל לך להיות הוא, כי אז אתה חוטא לעצם מהות,ך ולדיבור האלוקי שלך האישי, אלוקים דיבר עליך  ואתה כבן יחיד שנולד להורים לעת זקנותם ואין עוד אחד כמוך בכל העולם כלל,

אתה “יהלום” וחברך “יהלום” תתרגל להסתכל על “יהלומים” סביבך ותאהב את החיים על כל גוניהם.

התמודדות עם הכעס :

מסקנא ישירה נוספת מהבנה אלוקית של פרק א בשער היחוד והאמונה תוביל אותנו רבותי “לא לכעוס” וכפי שמאריך בעל התניא באיגרת[8] שנשלחה לחסידי וילנא, לבאר להם את מאמר הבעש”ט שהקב”ה מתלבש ושורה בכל מה שקיים בעולם הזה:

כל הכועס כאילו עובד עכו”ם וכו’…. כי אילו היה מאמין שמאת ה’ היתה זאת לו לא היה בכעס כלל ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו… אעפי”כ על הניזק כבר נגזר מן השמים והרבה שלוחים למקום ולא עוד אלא אפילו בשעה זו ממש שמכהו או מקללו מתלבש בו כח ה’ ורוח פיו ית’ המחייהו ומקיימו וכמ”ש כי ה’ אמר לו קלל והיכן אמר לשמעי אלא שמחשבה זו שנפלה לשמעי בלבו ומוחו ירדה מאת ה’ ורוח פיו המחי’ כל צבאם החיה רוחו של שמעי בשעה שדיבר דברים אלו לדוד כי אילו נסתלק רוח פיו ית’ רגע אחד מרוחו של שמעי לא יכול לדבר מאומה …

ולכן גם הלל לא כועס:מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה אמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ד’ מאות זוז. אמר אחד מהם: אני אקניטנו.

אותו היום ערב שבת היה והלל חפף את ראשו.

הלך ועבר על פתח ביתו,

אמר: מי כאן הלל מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל. מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להם חיות פקחות.

הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר: מי כאן הלל מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל. מפני מה עיניהן של תרמודיין תרוטות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין החולות.

הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר: מי כאן הלל מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל. מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין בצעי המים.

אמר לו: שאלות הרבה יש לי לשאול ומתירא אני שמא תכעוס. נתעטף וישב לפניו, אמר לו: כל שאלות שיש לך לשאול שאל.

אמר לו אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל? אמר לו: הן, אמר לו: אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל! אמר לו: בני, מפני מה? אמר לו: מפני שאבדתי על ידך ד’ מאות זוז. אמר לו: הוי זהיר ברוחך, כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד’ מאות זוז וד’ מאות זוז והלל לא יקפיד:

כי אם ה’ מזמן לו בשעת ערב שבת, בשיא ההכנות לשבת, אדם שהחליט להכעיסו הרי שהלל רואה בדיבוריו, בקיומו, במעשיו מציאות אלוקית, אז על מה יכעס הלל הרי לנגד עיניו כעת יצירה אלוקית מתנגנת.

האקסיסטנציאליזים האלוקי / זה קיים סימן שזה חשוב

גם ברמה הטיבעית: אירגוני זכויות אדם, ולא רק אדם אלא גם אגודות צער בעלי חיים, וגם לא רק הם אלא גם האירגונים הירוקים למיניהם כדאי להם  ללמוד וללמד  את חידוש המבט החסידי על העולם כך מאבקן לא יהיה רק מאבק אנושי אלא אלוקי קדוש.וה”לישמור ולעשות” יהיה נעלה יותר ומרומם יותר. על תתייחס בשיווןן נפש למיחזור ושימור העולם.

שמחה:

ממסקנת הדברים עולה שעצמותו ומהותו כאן איתנו ואצל עצמותו ומהותו שורה השמחה כמאמר “עוז וחדווה במקומו” , ממילא העולם כולו רוקד ובמצב של ריקוד, אז למה מחכים נצא במחול של שמחה עם ה’ ונאמר “הנה אלוקינו זה” וגו’.

ולסיום נסיים במילותיו המאלפות והמדהימות כל מוח ולב של הרבי הרש”ב בסיומו של אותו מאמר מופלא “האמנם ישב אלוקים על הארץ” התשובה אכן כן אלוקים ישב על הארץ:

“ובגמר הבירורים כשיושלמו כל הבירורים אז בהעולם יהיה הגילוי כמו במקדש דלעתיד לבוא שיאיר ויתגלה עצמיות אור אין סוף, שהגוף הגשמי שנראה עכשיו ליש, לעתיד לבוא יהיה נראה לעין הרואה שהוא אין סוף עצמות ומהות, שלא יהיה נראה ליש כי אם יהיה נראה לאין סוף הסובב כל עלמין !!!

הבה נקים אהל אברהם ניטע אש”ל ונכריז עד שגם השכן יכריז “קל עולם” ונזכה תכף ומיד ליעוד הגדול של ימות המשיח

“ונגלה כבוד ה וראו כל בשר יחדיו כי פי ה’ דיבר”

הארות ומקורות:

[1] http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1775759 ויקטור פרנקל והרבי

[2] תניא שער היחוד והאמונה פרק א

[3] ההדגשה לא במקור

[4] כנ”ל

[5] ספר המאמרים תרמ”ג ע צ”ד

[6] תענית כ ע”א

[7] לחיים ולברכה עם הרב שבתי סלבטיצקי ע’ 56

[8] איגרת הקודש כ”ה