Making the Most of the High

את הבעיה אותה ננסה לפשט במאמר הבא ואף לנסות לתת לה מענה, כולנו מכירים. מדובר בבעיה המוכרת של ‘גאות ושפל’ רוחני. האדם לעיתים חש את עצמו קרוב מאוד אל הבורא ולעיתים מרגיש רחוק ומנוכר. מהי הסיבה לתנודות הללו בחיינו? מה ניתן לעשות על מנת להעצים ולשמר את אותם רגעי חסד, בהם אנו מתקרבים לה’? את התשובות נוכל למצוא במאמר הבא.

את הרעיון המופשט של ‘אתערותא דלעילא’ ו’אתערותא דלתתא’, בחרנו להנגיש בצורת משל. הדוגמא אותה מצאנו לנכון להביא, היא של טרנד הבריאות והכושר – הנפוץ כל כך בתקופתנו, מתוך רצון לחבר ולקשר כמה שיותר אנשים לרעיון החסידי – מתוך המושגים המוכרים להם כל כך.

חבר’ה, תתעוררו

יעקב הביט במעטפה שאותה מולל באצבעותיו באדישות. ‘מה הם רוצים ממני’? חלפה המחשבה בראשו. ‘מרתון בוגרי קורס הכושר, מה זה שייך אלי? למה הייתי צריך להביא את הכתובת שלי לבחורצ’יק ההוא מהרחוב עם הדוכן הצבעוני? עכשיו אני עוד יקבל מהם הזמנות על בסיס קבוע…’

דווקא רחל, רעייתו, כאשר ראתה את ההזמנה לטקס הסיום של קורס ההתעמלות המיוחד שנפתח בעירם, הביעה יותר התלהבות. “נלך” פסקה, “מה כבר יכול להיות, במילא אין לנו משהו יותר מעניין לעשות באותו יום” הוסיפה. היא כמובן לא סיפרה לו על כוונתה האמיתית בהליכתם לצפות בטורניר – שיעקב יתחיל סופסוף לעשות מעט ספורט ויצמצם את הכרס שלו שתופחת והולכת מיום ליום…

תקוותה התממשה. כל הדרך חזור לא הפסיק בעלה, הרגוע תמיד, לתאר לה את פליאתו העצומה מחבריו הוותיקים.כעת הוא ראה אותם רצים בחופשיות, על גבי מרחבי הדשא בפארק העירוני. “והם כמעט לא התנשמו בסוף המרוץ” סיים בהתרגשות. “מחר אני הולך למכון הזה! אני חייב להתחיל בזה גם כן! אם הם הצליחו אז גם אני יכול”.

הפגישה במשרדו של מדריך הכושר הייתה מרתקת. לראשונה החל לשמוע על מושגים זרים וחדשים לחלוטין עבורו. המושגים התעופפו להם בחדר, והסתדרו בצורה מובנית לדרך חיים ברורה. האוכל המוכר לו, עבר ניתוח תחת ידיו האמונות של המדריך שישב מולו, והפך להגדרות סדורות של קלוריות, חלבונים, שומנים, פחמימות מלאות וריקות ועוד.

בסיומה של הפגישה המחכימה, שאל יעקב את השאלה שהטרידה את מנוחתו יותר מכל: “מתי גם אני יוכל לרוץ ככה על הדשא, לגמוא מרחקים ולא להרגיש שום קושי בכך”?

הצעיר הספורטיבי חייך והשיב “אם תקפיד על כל הכללים שדיברנו עליהם, תוכל בקרוב מאוד להשיג את שאר החברים שלך ולעקוף אותם מימין… שרירי הרגליים שלך יתחזקו במידה מספקת ויוכלו לשאת את גופך בהרבה פחות מאמץ מאשר היום”.

יעקב לא ויתר והקשה שוב: “גם את רמי אני יצליח להשיג? ראיתי אותו אתמול. תמיד הוא היה ‘הר אדם’ ובריצה אתמול הוא עקף את כולם! אני רוצה להיות כמוהו”.

המדריך רכן לעברו. “תאמין לי שאתה לא רוצה להתחלף עם רמי. הוא סובל מבעיות רפואיות שה’ ישמור. בגלל הבעיות הללו, הוא מקבל בכל יום זריקת אדרנלין וכדורי סטרואידים. כאשר אתה ראית אותו במרוץ, זה מתי שהוא היה ב’היי’. אבל אחרי זה, בסיום היום, הוא נופל כמו בובת סמרטוטים או בלון הליום שהוציאו ממנו את הגז – אם תרצה להיות יצירתי יותר” אמר בהחלטיות.

פניו של יעקב נפלו. רגש הקנאה בחברו, התחלף בתחושת רחמים והזדהות עם סבלו והשאלה כמו נשאלה מאליה: “אז מה? במצבו הנוכחי של רמי אבדה כל תקווה? אין לו שום אפשרות לעשות משהו ובכל זאת להעלות את כושרו הגופני”?

המאמן חייך. “אכן, אצל מרבית האנשים הנמצאים במצבו של רמי, אין להם הרבה מה לעשות, שכן הם מבזבזים את הזמן בו גופם נמצא ב’שוונג’ ולא עושים דבר מועיל. אבל, בעזרת טיפול נכון ומכוון, הצלחתי להפיק גם מהמצב העגום של רמי את המיטב. בזמן השפעת התרופות, הוא מנצל את האנרגיה המרובה שהם נותנים לו עד תום ומתעמל ככל האפשר – כמובן שעוצמת האימונים בזמן זה הינה רבה הרבה יותר מהרגיל. מאמציו הרבים ופיתוח שרירי הגוף אז, מועילים מאוד גם אחרי שהאימון תם ואפקט התרופה פג ומאפשרים לו להרגיש טוב וספורטיבי אף בזמן שבדמו לא זורמים חומרים ממריצים”.

* * *

לא פעם אנו מוצאים את עצמנו מבולבלים. לפעמים חשים אנחנו בחשק עצום להתקרב לבורא ונשמתנו מתעוררת בקרבנו; ולעיתים (תכופות יותר…) ההרגשה היומיות והשגרה השוחקת פושה באיברנו ומכלה כל חלקה טובה של רצון להתקדמות רוחנית.

מהם המהלכים הנפשיים המובילים אותנו לתחושות אלו? מה ניתן לעשות על מנת למצות את המירב מן התנודות הללו?

את התשובות לשאלות אלו, ניתן למצוא במאמריו של מייסד חסידות חב”ד – רבי שניאור זלמן מליאדי[1].

כאשר יהודי רוצה לדבוק בבורא ולהתעלות לדרגות רוחניות גבוהות, עומדות בפניו שתי אפשרויות. האופציה האחת הינה להתמיד בעבודת ה’, להשקיע את כל כוחותיו בקיום ושמירת התורה והמצוות ולעלות אט אט במעלות הקדושה. דרך חיים זו נקראת בלשון הקבלה והחסידות “אתערותא דלתתא” [=התעוררות התחתון] דהיינו שהאדם הנמצא בעולם הגשמי התחתון, מתעורר ומגיע בכוחות עצמו אל האמת האלוקית.

הברירה השניה היא לצפות למין הארה רוחנית עליונה, שתרים את היהודי לגבהים רוחניים ואיתה יוכל הוא לנסוק אל על בעבודת ה’. יהודים הזוכים לגילוי אור שכזה, מרגישים את עצמם בעולם שכולו אלוקות ועוברים בבת אחת ממציאות חיים רגילה וגשמית, למעין יקום אלוקי משלהם. כל העניינים הארציים והחומריים מאבדים את ערכם בעיניהם, ותחתם באה הקדושה האלוקית. אופן זה קרוי “אתערותא דלעילא” [=התעוררות העליון], זאת אומרת שהבורא העליון משפיע על היהודי מטובו ומגביהו לדרגות נעלות, ללא כל קשר עם עבודתו העצמית.

לכל אחת מן הדרכים הללו ישנם מעלות וחסרונות. באופן הראשון, הדורש עבודה סיזיפית יומיומית, עלול היהודי ליפול לתוך הרגשת יאוש ואכזבה עמוקה, עקב העובדה שעל אף עבודתו הרבה אין הוא רואה פירות, ולא חש מרומם יותר מבחינה רוחנית. אולם לאחר שיזכה ויגיע לאותם הישגים, השפעתם עליו תהיה חזקה ואיתנה. דרגתו הגבוהה אז, תשמור על יציבותה ושום דבר לא יוכל להסיט אותו ממנה.

לעומת זאת, אלו שנבחרו לקבל את ההארה העליונה, מקבלים אומנם קפיצה אדירה ויכולת להשיג עניינים נעלים ביותר, אך בד בבד עם ההרגשה הנפלאה המלווה אותם, ישנו סיכון לאותם היהודים, והוא החשש מפני נפילה רוחנית והידרדרות מרום המעלה למעמקי התהום. השפעת האור האלוקי לאותם האנשים, מוגבלת לזמן קצוב. לאחר אותה העת בה זכו לגילוי הנפלא, חוזרים הם לדרגתם הרוחנית הקודמת – דבר שכמובן עשוי לגרום להם ליפול מכל אותם דרגות נשגבות בהם הם היו עד כה, ואנו הרי יודעים שנפילה מגובה כה רב לתהום עמוקה כל כך, מסוכנת ומייאשת כאחד…

הפתרון לבעיה הזו נעוץ בניצול הזמן. אם בשעת הגילוי הרוחני המרומם, ישכילו אותם האנשים, לנצל כל רגע להוסיף בעבודת ה’ אישית – בתוספת כל אותם אורות עילאיים ובעזרתם – אזי מובטח להם שגם לאחר שיפסק האור המוגבר מן השמים, עדיין יוכלו להמשיך על אותו הגל ולהוסיף לעבוד את הבורא בדרגות גבוהות. אולם באם באותם רגעי חסד נדירים לא יעשו מאומה בעבודה עצמית ורק יסמכו על אותה השפעה עליונה, הנחיתה על הקרקע שתבוא לאחר התפוגגותה תהיה קשה, כואבת ומאכזבת…

כאמור, לא כולם זוכים לקפיצת המדריגה הזאת. לא לכולם מתגלה אור ה’ בעוצמה חזקה כל כך, שכל שאר הדברים הרגילים והשגרתיים נראים כלא קיימים. אולם, גם לכל אחד מאיתנו זוכה לכך מפעם בפעם. לא בדרגה גבוהה כפי המתואר קודם, אולם במינונים קטנים ועדינים יותר – כולנו זוכים לגילוים הנפלאים הללו.

תחושה זו של קִרבה אלוקית, מתעוררת לרוב בזמני החגים. בחודש אלול, חודש ההכנה לקראת ראש השנה וחגי תשרי, מלך מלכי המלכים יורד מרום כבודו ומעלתו ומגיע לכל אחד ואחת מאיתנו ומאפשר לנו לקבל את פניו. מצב זה נקרא בלשון תורת החסידות “המלך בשדה”, כאותו מלך היורד אל העם הנמצא בשדות ונותן להם לגשת אליו ללא כל הכנות מיוחדות וללא שומרים ושרים שיחצצו ביניהם. בסיטואציה לא רגילה שכזו, כולנו מקבלים כח מיוחד שמאפשר לנו למנף אותה להמשך עבודה בשאר ימות השנה ברמה גבוהה ועליונה שכמותה לא הכרנו.

אף בשאר המועדים, ובכלל בשבתות השנה, זוכים אנו לעיתים קרובות להתעוררות והעצמת הכוחות הרוחניים הטמונים בקרבנו. יכול להיות קטע מן התפילה שצד את תשומת ליבנו; דבר תורה ששמענו מהרב בדרשת השבת, שנגע בנקודה רגישה ועורר אותנו להתחזק בעבודת ה’; סיפור מפעים מספרי הנביאים ששמענו בהפטרה ואפילו מנגינה מרגשת שיצאה מפי החזן והנידה מיתר חבוי בנשמתנו – כל אלו הם הארות רוחניות ששולח לנו ה’ ברוב חסדיו, והן מאפשרות לנו לקחת את הכוחות הללו ולהשתמש בהם בעבודתנו הרגילה והיומיומית.

גילוי אור שכאלה, מזכירים לנו את ימי הגאולה הקרבים ובאים, בהם יאיר אור ה’ בצורה הגלויה והמוחשית ביותר, עד שבכל פרט בבריאה נוכל לראות את האלוקות שבו, כפי שמתארים לנו הנביאים בלשונם הממצה “כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם”; “ונגלה כבוד ה’ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה’ דיבר”; “ומלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”.

לו רק נדע לנצל את הכוחות…

[1]ליקוטי תורה, ד”ה ‘אדם כי יקריב’ ו’שוש תשיש’.